בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ורבי חיים יעקב בן הר"ר אלתר אהרן זצ"ל
לית מאן דפליג, יש משהו
מיוחד בפורים. הגילוי שבגילויים. הקב"ה נמצא על כל צעד ושעל. מעוור עיני מי
שהחשיבו עצמם לחכמים. אחת התמיהות, הייתכן מצב שלא ייוודע שאסתר המלכה היא בת
ישראל. מה מרדכי חג סביב הארמון. וידעו היטיב שמרדכי הוא יהודי. בטרם ידענו ששמו
מרדכי ידענו שהוא יהודי. שהרי נאמר איש יהודי היה. איש שכל כולו אומר
"יהודי". ללמדינו שהקב"ה מעוור עיני אדם. לא שמו לב מניין לקחו את
אסתר ולא קשרו בינה לבין מרדכי, גם לא אחרי סיפור בגתן ותרש. ללמדינו שהקב"ה
מכה בסנוורים, גם כשזה לא כתוב במפורש.
ויבוא עמלק. למה באו. איך לא
פחדו לבוא, הרי חיל אחז את כל העמים מלבד האימתה ופחד. אלא, שמעתי מ"יהודי
טוב", כאשר אליפז רדף אחרי יעקב להרגו, שאלו יעקב על מה ולמה החרי אף הגדול.
עונה לו אליפז, מה זאת אומרת, גנבת את הברכה של אבי. שאלו יעקב, מה, אתם מאמינים
בברכות. בוודאי, השיבו אליפז, וכי איננו נכדים של אברהם אבינו ובנים של יצחק
אבינו. ככה, משיב לו יעקב, לא ידעתי שאתם אכן מאמינים. אבל, מוסיף יעקב, יש לכם
לדעת, שהברכה הזאת היא עסקת חבילה. מה בחבילה, שאל אליפז. אהה! בחבילה יש ועבדום
ועינו אותם ארבע מאות שנה. גלות, עבודת פרך ומיתות משונות. אם כך, טען אליפז, לא
בעינא, אסתפק "בשטיקל תורה" של עני נחשב כמת, תן לי את כל הכסף, ולך אתה
תסבול בגלות. כעת, שעם ישראל כבר סיימו לסבול את הגלות ובוטלה הגזרה, בא עמלק בן
בנו של עשו לסיים את המלאכה שאליפז לא סיים.
חז"ל במדרש משלי
מסבירים שעמלק בגימטרייה ספק, ללמד שבעצם הכל מוטל בספק. לכאורה זה מרומז בשם שלהם.
קם על. קמו נגד הידיעה הברורה, שיש הקב"ה בשמים ממעל. מי שהא-לוהים שלו זה
תאוות בצע (א-לי פז) אין לו מעצור ותמרור. מי שיש לו רב, יותר מידי, בחיים אין לו
מספיק. עמלק בוודאי שמעו היטיב על ביזת מצרים וביזת הים והיגיע הזמן "לגבות
את חובו". מה עשה הקב"ה, הוא הסיר ה"עין" של עם קל, ונשאר,
קמל. ואכן קמלו כמו זר פרחים. מי שמכחיש בהשגחת העין של מעלה, מפסידו. מאז ניטל
ממנו כל חיותו.
אחשורוש. אח שורש. א' חש רש.
בספרים הקדושים מתיחסים למלך המוזכר במגילה, למלכו של עולם. הקב"ה, הדוד
שיכול גם להיות אח, הוא השורש של כל הנברא. הוא היסוד. הוא גם חש, בצרתם לו צר. חש
את אזלת היד. אז הוא יתברך שמו, קם להציל את עמו כמו שמפורש בפרשת האזינו. כי אזלת
יד ואפס עצור ועזוב. אנחנו נמצאים במצב של אפס עצור ועזוב. הצאן אין להם רועה.
תועים במדבר בישימון דרך. אנחנו אחים רשים. דלים ורקים. זה הזמן לזעוק לשמים קומה
עזרתה לנו ופדינו למען שמיך.
נפשינו יבשה אין כל בלתי אל
המן עינינו. כאשר אנחנו מרגישים שאין בנו את ההתלהבות לעבודת השם יתברך, לא לומדים
או מתפללים כראוי, יזכיר לעצמו את גזירות המן, וישוב להתלהבותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה