יום רביעי, 11 במרץ 2015

מחודדין בפיך פרשת ויקהל פקודי, פרה!

בס"ד                          
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ורבי חיים יעקב בן הר"ר אלתר אהרן זצ"ל

בראשית פרשת ויקהל שוב משה רבינו מצווה על שמירת שבת קודש. מעבר לכך, אנחנו למדים שיש להקהיל קהילות ברבים ללמד ע הלכות שבת. תנאי להשכנת השכינה במשכן, בכל משכנות ישראל, היא שמירת השבת. יהודי בלי שבת אינו יהודי. ואדרבה, אפילו מי שעובד עבודה זרה, שמירת שבת מגינה עליו. כנאמר, אל תקרי שומר שבת מחללו, אלא מחול לו. בעצם, מה הפשט, שיתכן שמי שעובד עבודה זרה, שמירת שבת תגן עליו, תכפר עליו. הלא הוא עושה תרתי דסתרי. ללמדינו, גודל קדושת שבת מלכתא, יומו המיוחד של מלכו של עולם, אשר בטובו הגדול, העניק לנו מתנה טובה זו מבית גנזיו. יום שאנחנו מתיחדים עם המלך. יום של עונג אין סוף. לכן, גם מי ששגה להלך אחר מראות ליבו, אחר מדוחי שוא, כאשר הוא יודע להתחבר להיכל המלך, לקדושת שבת מלכתא, הרי הוא עומד ומכריז קבל עם ועדה שהוא מכיר שהשי"ת אחד ואין עוד מלבדו. לכן, היום יותר מאי פעם, זה הזמן להצטרף לשומרי השבת. לאלו הממתינים ששת ימים לבואה של המלכה. אלו שמיום ראשון הם כבר בהכנות לשבת המלכה. ממתינים ומצפים לשבת. מלבד זאת ישנם כמה עניינים חשובים שיש ללמוד מפרשיות אלו:
·        כדי להקפיד על שמירת שבת יש לקבוע שיעור קבוע בהלכות שבת. החפץ חיים כותב, שמי שלא לומד ומשנן הלכות שבת תמידין כסדרן, לא יתכן שיינצל מחילול שבת ולו בשוגג.
·        לא די ללמוד את ההלכות לבד, יש להקים שיעורים ללמוד הלכות שבת.
·        אין גרוע מאש המחלוקת. לא תבערו אש בכל מושבותיכם, לא משנה מה מי ומתי. לא להבעיר את אש המחלוקת.
·        לא לדחות דברים. הנה, נתבקשו לתרום למשכן. כולם באו בהתלהבות. אלו שדחו בקושי נשאר להם מה לנדב, ונענשו שנחסרה האות י' משמם. לרמז, שהם היו בגאווה.
·        והייתם נקיים, משה רבינו מוסר דין וחשבון מפורט, עד לפרוטה האחרונה היכן הלך הכסף שנתרם לעבודת המשכן. אל תתנו לאנשים אפשרות לחשוד בכם בענייני כספים.
·        גם אם המשימה קשה ונראית בלתי אפשרית, צריכים להשתדל לעשותה. איך שלא יהיה, לא אנחנו מביאים את הפעולה לידי גמר. זה הכל מאת הקב"ה. לכן, הקב"ה אמר למשה, תעשה כאילו שאתה מקים את המשכן. השאר זה היסטוריה.
·        תפילה. הכל צריך תפילה. משה רבינו כאשר ראה את כל עשיית המשכן, מלבד ששיבת את העושים במלאכה מיד התפלל ויהי נועם ה' עלינו.

וביום השביעי יהיה לכם קדש, ולא תעשו בו אפילו מלאכת המשכן:  כל העושה בו מלאכה יומת, אף על פי שהיא מלאכת מצוה: הספורנו מסביר לנו באר היטיב את יסודה של שבת. זה לא עובד על פי השכל שלך. דבר מצוה, חשוב מאד, אבל, אינה דוחה שבת. משכנו / מקדשו של השי"ת היא מרכזו של הפעילות של עם ישראל. אכן, תוך כדי עבודת השי"ת יעשו דברים שליחיד ייחשב חילול שבת, במקדשו זה נחשב עבודת השי"ת. מכל מקום, שבת שהיא החותמת של עם ישראל בברית עם הקב"ה חייב להשמר מכל משמר בפרט בייסוד הבית ובהבנותו. מאחר ששבת היא יסוד הדת. הנה מה שרבינו בחיי מוסיף בנידון "כל העושה בו מלאכה יומת. וסמיך ליה לא תבערו אש בכל מושבותיכם, יתכן לפרש כי כתובים אלה להזהיר על המלאכה ולאסור אותה בשבת, אמר תחלה כל העושה בו מלאכה יומת כלומר מלאכת המשכן, ועל זה לא אמר כל מלאכה כמשפט התורה והכתובים בענין השבת, ואחר כן הזכיר והזהיר לדורות לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת והוא כאלו אמר לא תעשו כל מלאכה בכל מושבותיכם וכלל כל המלאכות במלאכת אש כי בידוע שרוב המלאכות שבני אדם מתעסקין בהם אינם אלא ע"י האש כי האש סבתם ועקרם, ולכך תקנו לנו רז"ל במצות הבדלה במוצאי שבת שהוא תחלת היתר המלאכות לברך על האש בורא מאורי האש לפי שהאש תחלת המלאכות במעשה בראשית וכענין שכתוב ביום ראשון ויהי אור, והנה ד' ברכות ההבדלה רשומות שם לכל משכיל, ברכת היין רמוזה היא בפסוק בראשית במלת הארץ שהוא הגן וגפן בגן והוא היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, ברכת עצי בשמים רמוזה במלת ורוח אלהים כי הריח באמצעות הרוח והוא האויר שישאף האדם האויר ויכניס אותו בחוטמו, ועוד ממה שידוע כי הרוחות מניעות הריח, מאורי האש נאמר יהי אור, המבדיל בין קדש לחול שנאמר ויבדל אלהים בין האור ובין החשך והבן זה". שבת היא למעשה יסוד, סוד וקיום הבריאה. לכן יש לשמרה ולהגן עליה בבואה ובצאתה. להפרידה משאר ימות השבוע, מידי שבוע, כדי לחזק קדושתה. שמא תאמרו הרי ישנם כל מיני מעשה פטור, כמקלקל. בא הרשב"ם להבהיא "לא תבערו אש, אף על פי שההבערה בעצמה היא קלקול על הרוב, מכל מקום בהיותה כלי לכל המלאכות או לרובן היא אסורה בשבת", הוי אומר, שמירת שבת היא מלאכת מחשבת. מה הפועל יוצא של המעשה העכשווי. ברגע שזה לשום צורך הוי אומר שיש כאן חילון וחילול שבת. לכן, נקדש את השבת במקהלותינו, נקדשה על הגפן. נזכור שעצם קיומינו בזכות שבת, שאדם הראשון לא נהרג בזכות שבת. ממילא עלינו לקדשה מבואה ועד צאתה. 
לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. ויאמר. אמר הקב"ה אור שלי; פי' של גיהנום; שובת בשבילכם; גם אור שלכם יהא שובת, השבת, ויאמר, ר"ת וס"ת תורה לרמז שעיקר התורה בשבת כשאדם פנוי מעסקיו. הנה, רבינו בעל הטורים שם לב לייחודו של שבת. הקב"ה מכבה ביום השבת את האש הלוהטת של היצר הרע. כדי שנוכל לשבת בהיכלי עונג התורה ולהנות ממתק אור התורה. הנה, הקב"ה עשה הכל כדי שבשת נוכל לקבוע עיתים וזמנים ללמוד ולהנות ממתיקות התורה, חייבים ללמוד מכאן שיש להקדיש בשבת כל רגע פנוי לגמוע כמה שיותר מזיו התורה.

והנשיאים הביאו את אבני השהם. לפי שדרך הנשיא שמתגאה על העם כענין שכתוב במלך (שם יז) לבלתי רום לבבו מאחיו, לכך הביאו הנשיאים אבנים שיהיו על לב אהרן כדי שיתכפרו על גובה לבם ולכך הזכיר בנדבתם ה"א הידיעה כלומר אבני השהם ואבני המלואים שחסרו ישראל, וכוונת הנשיאים היתה שיתנדבו הכל ראשונה למלאכת המשכן ושישלימו הם אחר כך מה שיחסרו כל ישראל, ואע"פ שהיתה כונתם לטובה נחשב להם לחטא ולחסרון לפי שהיו סומכין על הדבר הזה כי אולי היו ישראל מביאים האבנים ולא תשלם כונתם כי היו משלימין את הכל ולא יהיה לנשיאים חלק במצות המשכן ולכך תמצא והנשיאים חסר והנשאם כתיב, ומכאן עונש לכל שאפשר לו להיות מן הקודמים במצוה ואינו קודם ומפני זה נכתב שמם בחסרון: ויש שפירש כי אבני השהם ושאר הדברים בדרך נס באו לישראל וכדי שתהיה מלאכת המשכן נשלמת הביאום ענני כבוד לתוך אהלו של משה וזהו לשון והנשיאים הביאו מלשון (תהלים קלה) מעלה נשיאים מקצה הארץ: רבינו בחיי מטיב להסביר, במקום הענוה, במקום שבו מוכח אפסיות האדם, שם הכל צריך ליעשות מתוך ענוה, מתוך זריזות. כוונות טובות אין בהם די. אבל, דווקא מפני הרגשת הפספוס, דווקא מפני ההרגשה שכל היהודים השתתפו בהתלהבות והם טרם הביאו כלום, דווקא מפני כך, זכו שאבני המילואים היו זכים וטהורים, ראויים ללב אהרון ולהיות כלי לאורים ותומים. ללמדינו, כאשר הדברים נוגעים לקודש ולמקודש, אין מקום לעצלות. הזריז נשכר. מה יעשה מי שהעצלות גברה עליו, לב נשבר ונדכה, הקב"ה מכבד מאד.


ראו קרא ה בשם בצלאל אמר משה ראו ותדקדקו בשמותם כי קרא ה בשם בצלאל כי לכתחילה קרא ה להם שמות המורים על שהם נבראו לכך שיהיו עסוקין במלאכת הקדש כי בצלאל הוא על שם צל אל רמז כי הוא יבנה המשכן והארון אשר בו הוא מדור לשכינה הבאה בצל קורתו כמ"ש (תהלים צא א) יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן וכתיב (שיר א יג) בין שדי ילין פירשו רז"ל על שהיה הקב"ה מצמצם שכינתו בין שני בדי ארון ומבין שני הכרובים הסוככים בכנפיהם על פני הכפורת והסכך ענינו הצל כי המה היו צל אל כביכול וראיה שבכל מעשה המשכן כתיב ויעש ולא הזכיר בצלאל ואצל הארון כתיב ויעש בצלאל את הארון וכל זה ראיה שעל שם הארון הוא נקרא בצל אל בן אורי על שם אור התורה כי הוא יבנה מקום לתורה אור בן חור הורה שבדין הוא לקרבו אל המלאכה הקדושה הזאת יותר מזולתו יען כי חור אבי אביו מסר נפשו על מעשה העגל שגרם שבירת הלוחות כי לדעת רז"ל הרגו את חור למטה יהודה שנמשל לגור אריה והמקדש נקרא אריאל כארי זה שרחב מלפניו וצר מאחוריו כך המשכן היה רחב מלפניו וצר מאחוריו להורות שמקום השכינה אינו תלוי בהרחבת ידים כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו אף כי הבית הזה ע"כ בחר הקב"ה לשכינתו מקום צר להורות שאינו נגבל בשום מקום ולכבוד ישראל ויתר על כבודו להתקומם במקום ומכל מקום בחר לו במקום צר ודי בזה הערה למשכילים: הוא ואהליאב שנקרא כך על שם כי הוא יבנה אהל מועד לאבינו שבשמים ועל שם זה נקרא בשם אהליאב בן אחיסמך כי שם מקום סמיכות האחים דהיינו השכינה עם ישראל כמ"ש למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך וכתיב אחותי רעיתי למטה דן שנמשל גם הוא לגור אריה שנאמר דן גור אריה על כן מן הראוי שיבנה האריאל ורמז ביהודה ודן לשני שמותיו יתברך ה אלהים שם של רחמים ושל דין אשר שתף הקב"ה ברוך הוא וברא בהם העולם כך משכן זה העשוי על תמונת כל העולמות נעשה על ידי יהודה אשר כל השם של רחמים כלול בשמו ועל ידי דן המורה על מדת הדין כי בשנים אלו יצר ה עולמו ובשנים אלו נעשה על תמונת העולם המשכן על ידי שבט דן ויהודה לכך נאמר ראו קרא ה בשם וסוד זה נכון וברור וכדי להדמות מכל וכל בנין המשכן אל בנין העולם צוה משה להכריז איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה וכל כך למה וכי עשו עבירה שהיו מביאים יותר מכדי הצורך אלא לפי שראה משה שציור בנין זה הוא תבנית בנין העולם בכללו וארז"ל כשברא הקב"ה העולם היה מרחיב והולך עד שגער בו הקדוש ברוך הוא ואמר לעולמו די כך כשראה משה שדבר זה הולך ומתרחב לאין תכלית גער בהם לאמר אל יעשו עוד מלאכה כי כך עשה הקב"ה ביצירת עולמו ומ"ש ויקחו מלפני משה י"א שמשה מפני החשד לא רצה להכניס הנדבה אל ביתו וחדריו אלא כשהונחה לפניו משם לקחוה עושי המלאכה: דברי הכלי יקר מבארים לנו באר היטיב את עניין הצוות שהקב"ה בחר ומינה לבנות לו מדור בתחתונים. רק מי שהוא יודע שהוא בצילא דמהימנותא ומי שאהלי תורה הוא לו לאב, רק אלו אשר גבורת ארי להם לעשות רצון אביהם, רק הם יכוונו לאמיתה של משכן העדות, עדות לישראל שהשכינה בתוכם. בתוך כל יהודי ויהודי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה