מחודדין בפיך פרשת יתרו

 

בס"ד                          

לעילוי נשמת

אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מורי חמי ר' יעקב שלמה ב"ר זכריה אהרן זצ"ל

וחמותי מרת חיה לאה טויבע בת ר' יעקב ישראל שניאור זלמן ע"ה, ידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי הי"ו

וידידי ורעי הטוב ר' יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים אלעזר הכהן שליט"א

השבוע זה סוף סוף קורה, לכל הפחות בסדר הפרשות. עם ישראל מתאחד. מדברים בקול אחד. מעמד מאוד מאוד נדיר. נשברו מאות ואלפי קולמוסים למה איננו יכולים להתאחד. כל פעם מחדש מתעורר משהו שגורם למחלוקת להתעורר מחדש. חשבנו שכעת כאשר המגפה הזאת הרגה את הטובים שבינינו ורק השבוע איבדנו את מרנן ורבנן ראשי הישיבה הגאון הגדול רבי משולם דוד סאלאבייצ'יק זצוק"ל והגאון הגדול רבי יצחק שיינר זצוק"ל. שניהם היו סמלים של תורה ויראת שמיים טהורה. ענווה ופשטות. הגרמ"ד שבא מפסגת הגדלות של עם ישראל והגר"י שבא מאמריקה, אפילו לא למד בחיידר. שניהם ביחד העמידו מאות תלמידים ההולכים ברוח ישראל סבא. הכניסו בלב התלמידים ללכת בדרך המסורה. לחיות בצניעות. להסתפק במועט. לקיים את משנת חז"ל לגבי כך היא דרכה של תורה. הם חיו כך. ממש כך. זכיתי להבחן על ידי הגר"י שיינר זצוק"ל כילד. הוא היה חבר כתה של אבי כבחור בישיבת תורה ודעת. הוא ביקש ממני שאשתדל למחוק את "האמריקאיות" ממני, כשזה יימחק יהיה הרבה יותר מקום לתורה להכנס. הכמות של תורה ענווה ופשטות אשר אבדה לנו השבוע יהי'ה קשה מאד לשחזר אם בכלל. זה מפחיד, לפני כמאה שנה היו כמויות של בחורים אשר ידעו יותר מחצי ש"ס בעל פה. והיום בחור שיודע כמה וכמה סוגיות האף שלו בשמי שמיים כסגן גדול הדור. אפשר אבל להחזיר עטרה ליושנה. ללמוד היטיב את הפרקים הראשונים של הרמב"ם הלכות דעות כדי להטיב את המידות שלנו. ברגע שנקנה את מידת הענווה נוכל לקנות הרבה יותר תורה ויראת שמיים. ממילא, כאשר נחנה נגד ההר של הגאווה, נוכל שוב להיות כאיש אחד ובלב אחד. לעבוד את השי"ת בלבב שלם באחדות. לחיות חיים מלאים של תורה. חיים של אחדות. חיים שיובילו לקראת ביאת משיח צדקינו. כאשר נוכל ללמוד לכבד את השיטות השונות בעבודת השי"ת בנידון של אלו ואלו דברי אלוקים חיים. כמו שכיבדו בית שמאי ובית הלל אלו את אלו. כמו שחיו בזמן התנאים והאמוראים. בלי לחשוב שרק הדרך "שלנו – האונזערע" זאת הדרך היחידה ללמוד והדרך היחידה לעבוד את השי"ת. לכן, בזמן קבלת התורה עם ישראל סובבו את הר סיני מכל הכיוונים. כמו שיהי'ה לעתיד לבוא כאשר הקב"ה יעשה מחול לצדיקים וכל אחד עומד במקום שלו בעיגול ומראה באצבעו הנה אלוקינו זה, בלשון רבים. כי גם הדרך שלך וגם הדרך שלי הובילו לעבודת השי"ת. זה הזמן ללמוד היטיב את ההפטרה, ישעיה הנביא נצטווה להשמין את לב העם שלא ישמעו, יראו ויבינו. כעת אנחנו חייבים להתפטר מההשמנה הזאת. וללמד את לבבינו להבין לראות ולשמוע את הכתובת שעל הקיר, כדי שנשוב אל השי"ת והוא ישוב אילינו וירפא לנו. למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד וממלכתו. אנחנו חייבים לעשות את זה ויפה שעה אחת קודם. 

אנכי ה' אלהיך. זו מצות הלב ואינו ספור כי אם מצות עשה שיודה אדם ויאמין בלבו אמונה שלמה כי יש בורא נמצא אחד קדמון ואין עוד מלבדו, וכן מלת אנכי תורה על נמצא, והאל"ף בראש תורה על היחוד והקדמות ושאר האותיות כלן עשרות שהן מחלק האחד, ואם כן כל התיבה כלה מעידה על האחדות. ועוד מלת אנכי תעיד על אחד כי אחד עולה פ"א בחשבון מרובע, ועוד מלת אנכי כוללת כל אותיות שבתורה שהן כ"ב אל"ף משלש אמות נ' מי"ב פשוטות כ"ף מז' כפולות וזה כלל כל האותיות ונחתמה המלה ביו"ד שהיא מן הנעלמות: ועוד אמרו במדרש כי יש במלת אנכ"י נוטריקון אנא נפשאי כתבית יהבית: וראוי להאיר עיני הלב בארבע תיבות הללו הרומזות שהתורה נתנה בשם המיוחד. וכבר ידעת כי כל אנכי האמור בהקב"ה תרגם אונקלוס מימרי חוץ מזה. והזכיר שני שמות מדת הרחמים ומדת הדין שהמצוה הזאת יקראוה רבותינו ז"ל קבלת מלכות שמים, והמדות האלו הלא הם מדות המלך כנגד העם כי המלך יצטרך להעמיד הארץ במשפט שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ ויצטרך גם כן שיתנהג עמהם בחסד וכענין שכתוב  חסד ואמת יצרו מלך וסעד בחסד כסאו, ואמר, אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כדי לתת מופת על אלהותו וקבלת מלכותו מכל מה שראו בעיניהם והם יכולים להעיד עליו, והכונה לומר חייבין אתם לי שתקבלו אלהותי עליכם ממה שראיתם בעיניכם האותות והמופתים הנכללים ביציאת מצרים. ומפני זה לא אמר אשר בראתי השמים והארץ כי לא ראו זה בעיניהם, ורצה להביא להם ראיה על האלהות ממה שראו הם בעצמם בעיניהם. ועוד כי ההוצאה מארץ מצרים כוללת בריאת עולם שהנסים הנמשכים אחר ההוצאה ההיא רבים וממה שנשתנה הטבע בהם יתבאר מזה חדוש העולם כי עם הקדמות לא ישתנה דבר מטבעו כלל, ומפני זה אמר אשר הוצאתיך כי בודאי היתה ההוצאה מורה על החדוש ועל ההשגחה ועל היכולת שתקבלו עליכם אלהותי ומלכותי ושאהיה אלהים לכם ואדון עליכם ושתעבדוני אתם ותהיו עבדים לי כשם שהוצאתי אתכם מבית עבדים מבית המצריים שהייתם עבדים להם. או יאמר מבית עבדים שהאדונים שלכם היו עבדים שהרי המצריים בני חם הם שנאמר ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, ואתם עבדים להם, או יהיה לשון עבדים שם דבר וכאלו אמר מבית עבדות וכמוהו עבד עבדים יהיה לאחיו, שפירוש עבד לעבדות עולם, ואפשר לפרש עוד מבית עבדים מבית המזלות שהם עבדים לי וקרא את המזלות עבדים לפי שהם מלכים למה שלמטה מהם שהם ממונים עליהם ועבדים למה שלמעלה מהם, וירמוז כי היו ישראל ראוין לשהות עוד במצרים לפי משפטי הכוכבים והמזלות לולא ה' שהיה לנו שהשפיל הכח ההוא והוציאם בדרך הנס וזהו שכתוב ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים לא אמר ממצרים מכור הברזל כי המשיל כח של מצרים אשר למעלה לכור הברזל שהיו ישראל ראוים שיותכו בו כברזל המותך בתוך כור, ואמר הכתוב כי הקב"ה הוציאם תחלה מאותו כור הברזל ואחר כך ממצרים זהו מכור הברזל ממצרים: רבינו בחיי מבאר לנו שראש לכל המצוות התמידיות, זה לקבוע בלב שהקב"ה הוא אלוקינו ואין זולתו. אחד יחיד ומיוחד. עשה עושה ויעשה לכל המעשים. מלבד זאת יש לנו לדורשו היכן שנמצא כמו שנאמר דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד. והקב"ה הטמין עצמו בתורה כנוטריקון של אנכי, א'נא נ'פשי כ'תבית י'הבית. ועניינה של מצוה זו, על ידי שהוציאנו מבית עבדים, ממצרים, נוכל לכוון לבבינו ומחשבתינו לאלוקתו יתב"ש. כי הוא היה שם עמנו בצרה. כאשר נרשום את זה עמוק בלב ובמוח, זה ירחיק אותנו מכל עבודה זרה.  כי רק מי שעובד עבודה זרה יוכל לחבוש כאסיר אומה שלימה ולהשתעבד בהם. היות שחוקותיהם הם חוקי אנוש הם משעבדים את תאוותם ועקמימות שכלם וליבם לעבודת האלילים. לכן בא הקב"ה, שעשאנו בני חורין והניח את יסוד היסודות, אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. מי שעוסק ב"לדרוש את ה'". כל זה מיסודות האומה והאמונה. מי שיהפוך בה ויהפוך בה, הוא יהי'ה נאמן לה' ולתורתו, הוא יהי'ה בן חורין האמיתי.     

לאהבי ולשומרי מצותי: הנראה ממשמעות הכתוב שזו הבטחה בענין המצות האלו אשר הזכיר, יאמר כי הוא עושה בהן חסד לאלפים לאהביו, הם המוסרים נפשם עליו, כי המודים בשם הנכבד ובאלהותו לבדו ויכפרו בכל אלוה נכר ולא יעבדו אותם עם סכנת נפשם, יקראו אוהביו, כי זו היא האהבה שנתחייבנו בה בנפשותינו, כמו שאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך, שתמסור נפשך וחייך באהבתו, שלא תחליפנו באל אחר, ולא תשתף עמו אל נכר. ולכך נאמר באברהם זרע אברהם אוהבי, שנתן נפשו שלא יעבוד ע"ז באור כשדים. ושאר הצדיקים יקראו שומרי מצותיו. ורבים פירשו כי אוהביו העובדים מאהבה שלא על מנת לקבל פרס, כמו שהזכירו חכמים: ומצאתי במכילתא לאוהבי, זה אברהם וכיוצא בו. ולשומרי מצותי, אלו הנביאים והזקנים. רבי נתן אומר, לאוהבי ולשומרי מצותי, אלו שהם יושבים בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצות. מה לך יוצא ליהרג, על שמלתי את בני. מה לך יוצא לישרף, על שקראתי בתורה. מה לך יוצא ליצלב, על שאכלתי את המצה. מה לך לוקה מאפרגל, על שנטלתי את הלולב. ואומר אשר הוכיתי בית מאהבי, המכות האלה גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים. הרי פירש רבי נתן כי האהבה מסירת הנפש על המצוה. והכתוב ודאי על ע"ז כי בה נתחייבנו ביהרג ואל יעבור בכל הזמנים לעולם, אבל הרחיב הענין לכל המצות, לפי שבשעת השמד אנו נהרגין על כלן מן הכתוב האחר ולא תחללו את שם קדשי. ות"ק שאמר זה אברהם ואלו הנביאים, אינו נכון שיאמר שהיו הנביאים עושים על מנת לקבל פרס, אבל יש בזה סוד, אמר שאברהם מסר נפשו באהבה, כענין שכתוב חסד לאברהם, ושאר הנביאים בגבורה. והבן זה: הרמב"ן בא ללמדינו אורחות חיים. מהו אהבת השי"ת אמיתית. מי שמוסר נפשו לקיום מצוות השי"ת בכל מאודו ונפשו הוא זה אשר בשם אוהב השי"ת יכונה. אלו המוכנים לסבול עלבון על קיום התורה והמצוות. אלו המזילים דמעה כאשר מברכים ברכת התורה ובברכת אהבה רבה. אלו שמכוונים כאשר אומרים ובא לציון הוא יפתח לבנו בתורתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו. אלו המוכנים לספוג מכות על קיום מצוות (וכמה מכות ספגו בזמן האחרון). אלו הם האוהבים את השי"ת. להם הקב"ה נוטר חסד עד אין קץ. כעת יש לנו לדעת שאהבת השי"ת היא אהבה היחידה אשר תבער בלב האדם ובזה יכפור בכל העבודות הזרות (אהבת הממון, הכבוד וכו') אשר עוקפים אותנו מכל מיני פינות. אוהבי ה' מלבד ששונאים רע, הם אלו שהפרס שהם מצפים, שיוכלו שוב ושוב לעבדו. כמו עבד ה', דוד מלכא משיחא, אחת שאל מאת השי"ת לשבת כל ימי חייו בבית ה'. ותו לא מידי. לזה עלינו לכסוף. לעבדו מתוך שנוכל לעבדו. לאהבה שאינה תלוי'ה בדבר. אזי נוצר חסד לאלפים. אלו הם ששמור להם הכל מבית גנזיו. באהבה רבה.

למען יאריכון ימיך, אלו החמשה דברות בשמירתן יאריכון ימיך, שיסבבו לך אורך ימים בלתי בעל תכלית שלא יפול בו רוחב, כאמרם ז"ל לעולם שכלו ארוך, כי אמנם ענין אלו החמשה דברות הוא כלו אומר כבוד לאל יתברך, אשר בו ינחל המכבד חיי עולם, וזה שנדעהו למהוה מאין, ולהיות אלהיך הוא לבדו, ולא נעבוד זולתו, ולא נמרה בו במחשבה בדבור ובמעשה, ונכבדהו, הלא הוא אבינו קננו: על האדמה, בשמירתם תזכה לזה שאותו אורך ימים שאמרתי תקנהו בשבתך על האדמה שלא תגלה ממנה, אמנם החמשה דברות אחרות, והן שלא נזיק לאדם בגופו בכבודו ובממונו, במעשה בדבור ובמחשבה, הן אזהרות שומרות מהעונש בעולם הבא והעולם הזה: הספורנו מחדש לנו חידוש נפלא. למען יאריכון ימיך, זה כלל למי שמקפיד גם על אנכי וגם על לא תשא שמע שוא. על אלו שמקפידים לא לשאת שם שמים כאשר הם מקיימים תשא עליו חטא (מוכיחים אדם ברבים כדי להשפילו עד עפר). גם מי שנשמר מכל סוג עבודה זרה (כעס, למשל...) גם מי שזוכר את כבודה של שבת (ולא רק את של עיתוני שבת). לא רק מי שמכבד את הוריו. הוי אומר מי שבעצם מרומם כבוד שמים, הוא זה אשר זוכה לאריכות ימים במקום שהימים אכן שוים. על אדמת קודש.