מחודיין בפיך פרשת משפטים

 

בס"ד                          

לעילוי נשמת

אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מורי חמי ר' יעקב שלמה ב"ר זכריה אהרן זצ"ל

וחמותי מרת חיה לאה טויבע בת ר' יעקב ישראל שניאור זלמן ע"ה, ידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי הי"ו

וידידי ורעי הטוב ר' יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים אלעזר הכהן שליט"א

כאשר השבת תפרוש כנפיה, ייכנס אדר. הקב"ה בא לדור בינינו. ממילא אנחנו מרבים בשמחה. האמת, לו השכלנו בשנה שעברה לקרוא את הכתובת על הקיר, היינו מקבלים עלינו "לקיים מצוות עשה" של ועבדתם את ה' אלוקיכם, אזי היינו כבר מזמן זוכים ב"וברך את לחמיך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך". אבל, משום מה בפרשת משפטים אשתקד היינו מורדמים. השנה, הלבבות ערים. אין בית שלא טעם במידה זו או אחרת את הקללה שבמחלה הארורה הזאת. גם השבוע נפרדנו מצדיק יסוד עולם.  המחלה טרם סרה מבינינו לגמרי, אבל, כאשר מגיע הזמן שמשמיעים לנו על השקלים ואנחנו מתגעגעים לעבודת בית המקדש, מה פשוט יותר להתמקד בלקבל על עצמינו לעבוד את השי"ת. ללמוד מהו עבודת השי"ת. איך מקיימים את המצווה הזאת. להוסיף על המצווה את התוספת של דוד המלך, עבדו את ה' בשמחה, ממילא נזכה לבוא בשעריו התודה ולחצירותיו בתהילה. כל מה שחסר לנו כעת זה להגדיר מה נחשב לעבוד את השי"ת. עבודת השי"ת, ראשית לכל אינו מצוות אנשים מלומדה. זה לעשות את המצוות ואת התפילות שלנו עם "אש קודש". ללמוד ולהבין. לסכם ולעשות מבדק האם הבנו. לעבוד על המידות. לסלק את המידות הרעות הידועות שהקב"ה מתעב כמו גאווה וכעס. לעשות חסד בהדר. שלא יתביישו. מהרגע שאנחנו פותחים את העיניים בבוקר ואומרים מודה אני עד הרגע שבו אנחנו סוגרים את העיניים ללכת לישון שנהיה בפוקוס מה הקב"ה דורש ממני ואיך אני מבצע את זה שיתקדש שמו הגדול. ויש עוד נקודה חשובה מאוד. מהו עבד. עבד הוא בטל לגמרי לאדון שלו. משה רבינו נקרא עבד ה' והקב"ה אמר עליו בכל ביתי נאמן הוא. אין "בא לי", מתחשק לי. יש רק את מה שדוד המלך, הנקרא גם עבד ה', אומר לנו, לעשות רצונך אלוקי חפצתי ותורתך בתוך מעי. עד כדי כך. כל הרצונות שלנו בטלים ומבוטלים לעשות רצון קונינו וחפץ צורינו. כאשר נצטרף לצבא עבדי ה' (שעומדים בבית ה' גם בלילות) שנדע שלהיות עבד השי"ת זה ללא חופשות בדובאי, ללא פסקי זמן, אלא ממש לעבוד את השי"ת מסביב לשעון. כל פעולה ופעולה גם האכילה והשינה ייעשו בדרך שהם נעשים כדי לאפשר עבודת השי"ת, לכן אינו שם לב לשום עניינים גשמיים. לא בתנאי מגורים או רמת האוכל. כל מה שמעניין אותו זו רמת התפילה, הלימוד תורה והמעשים טובים שלו. זהו עבד השי"ת. וידוע הוא שרק עבד השי"ת הוא זה שחפשי באמת. חסר כל דאגות. כאשר אנחנו עומדים בראש חודש לפתוח את הקב"ה לתוך ביתינו וקהלינו בחודש א'דר, שהוא בא לדור בתוכינו, מלבד לקבלו בשמחה ובטוב לבב עלינו לקבל פניו בסוג של התחייבות להיות עובדי השי"ת. כאשר אנחנו נקבל על עצמינו לעבדו בשמחה נזכה לשקול שקלינו ואור פניו עלינו ישא בבית נכון ונישא והיה מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו נבוא ונשתחווה לפניו בהיכל קדשו בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן ואמן.       

תשים לפניהם. לא לזרוק מהפה, לא בצעקות, קולות ובהלה, אלא ללמדם ולהסבירם בנחת, כך יוכלו ללמוד וללמד לשמור ולעשות וד"ל. עוד ניתן להבין, לפניהם, לפני כל אחד ואחד, דברים השוים לכל נפש. לא קיצוניים לשום צד. 

לא תענון, אם ענה תענה אותו, אם כשתענה את היתום תהיה כונתך לענותו בלבד, אבל אם תענהו ליסרו ולהיטיב לו אין זה אלא גמילות חסדים: וחרה אפי, ארחם על הצועק ואקצוף על המענה, כענין ישראל במצרים, ויהיה העונש מדה כנגד מדה, שמי שעינה את אלמנה ויתום ברצונו יסבב על כרחו ענוי אשתו ובניו: הספורנו מאיר עינינו בשני עניינים אשר העם נוטים לשגות בהם. ראשית לכל, כאשר יש בינינו יתומים אשר מחובתינו לחנכם, הרבה פעמים אנחנו בוחרים לבלוע את הלשון. לא מוכיחים, לא מיישרים, בטענה שהרי הוא יתום, רחמנות עליו. לא די שאין לו אבא או אמא, עוד אצעק עליו. שוכחים שהקב"ה הוא אבי היתומים והוא יתב"ש רוצה שהיתום ילך באורחות יושר. שנית, הוא משוה את הצועק לבני ישראל למצרים, יש ולפעמים, שהמשפחה אשר נראה שמידת הדין פגעה בהם, סרים ממסילת ישרים. אזי, יש חוכמולוגים אשר מתירים להציק מתוך "קנאת ה' צבא-ות", כביכול. שידעו שלא זו הדרך, כי שומע אל יתומים ואלמנות הקב"ה, גם כאשר אינם ראויים. והעונש קשה ומר. 

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, ועל צד הרמז נוכל לפרש גם פסוק כי היא כסותו לבדו היא שמלתו לעורו במה ישכב שקאי על האדם אשר עינו רעה בעניים ולא ירצה לעשות צדקה בחייו קודם בא השמש א"כ במה ישכב בקבר כי הוא דהיינו הצדקה כסותו לבדה כי במותו הוא נקבר ערום ממצוה זו ואין לו כסות אחר כ"א הצדקה שנאמר צדק לבשתי וילבישני וארז"ל שהצדקה נמשלה לבגד שכל נימא ונימא מצטרפת לבגד גדול כך הצדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול לכך אמר במה ישכב ולכך נאמר כסותה בה"א לדרוש בו כי היא כסותה של הנשמה של המלוה: ונוכל לומר עוד שכל פסוק זה כפשוטו ומ"מ נקט פרטים אלו כדי שילמוד מהם הנותן או הבלתי נותן שכל מה שהוא עושה עם העני עושין גם עמו כי אזהרה עד בא השמש תשיבנו לו יש במשמעותו סתם השבה בעה"ז והשבה לעניים עד בא הערב שמשו זמן החירות והחפשיות והוא קודם זמן המיתה כאמור ואח"כ אמר שאם לא יתן לעני קודם בא השמש אז אין לעני במה לשכב כך הוא לא יהיה לו לכתחלה במה לשכב בקבר כי הצדקה לבדה כסותו ושמלתו לעורו וזולתן אין לו בגד אחר ושוכב ערום בגיא צלמות כמו שעשה לעני זה בלילה כך יעשה גם לו וזה רמז נכון ויקר מאד וכל שכן לאותן הכתות שאפילו ליורשיהם לא יצוו להחזיר והנה היורשים יקחו ממונם והמה ישאו את עונם אוי לאותה כלימה ובושה כי ראיתי בדורינו עשירים רבים בשפל ישבו כי נכשלים בזה ובכיוצא בו ואינן לוקחים מוסר בחייהם וצרות העין נעשה קנין דבק בהם בחייהם ובמותם לא נפרדו ודי בהערה קטנה זו: דברי הכלי יקר הם קילורין לעיניים. הנה, אנחנו בזמן, אשר יהודים שסימנם הוא רחמנים בני רחמנים, מאבדים את הצפון. "שילכו לעבוד", הפך להיות סיסמה עובר לסוחר. כאילו, אכן הקב"ה העניק לי ממון רב לתת לצדקה, אבל גם העניק לי שכל. ובהבנה שלי על האברך הזה לצאת לעבוד במקום לקבץ נדבות. ושלא תבינו לא נכון, ודאי שיש על האדם חובת ההשתדלות. אבל, גזירת לחתן ילדים, אשר פעם שמחה וששון, היום הפך לאבל ויגון. גם אנשי עמל אינם מסוגלים לעמוד בעול הכבד. וחשבנו שימי הקורונה אשר למדו שניתן לחתן בצימצום וכולם הבינו את המסר שעדיף חתונה צנועה ושמחה. אבל, הנה רק קצת נפתח, והכל חזר כמקדמת דנא. לכן, הכלי יקר מסביר, החסד שהקב"ה עושה עם כל אחד ואחד בהחזרת נשמתו בכל יום, מזריח לו השמש ומאיר לו פנים, כך בדיוק הקב"ה מצפה שנעשה לעניים, דלים והאביונים אשר בתוכינו. אם היינו רגישים דיינו, היינו שמים לב, את מי איננו רואים בסופר. מי מוציא דברים מהעגלה מפני שאין בכוחו לשלם. לכן, יסוד היסודות, לפתוח את הלב, שיהי'ה לכולנו לב רחום וחנון, כדי שידינו תפתחנה להעניק צדקה בשמחה רבה. להשיב לב העניים. ולשמח נפש הנדכאים. אזי ישמע הקב"ה שאנחנו דבקים במדותיו, נזכה שוב לשקול שקלינו בבית רם ונישא. 

ועבדתם את ה' אלהיכם. כנגד מה שהעובדים ע"ג שהזכירם למעלה חושבים שעם העבודה ההיא ישיגו כל חפצם ויגבר מזלם ותבא להם ההצלחה והברכה במעשה ידיהם הזכיר עתה ועבדתם את ה' אלהיכם שאין ראוי לכם שתעבדו כי אם לשם המיוחד ממנו תבא לכם הברכה וכל התועלת, הוא שאמר וברך את לחמך ואת מימיך. והסירותי מחלה מקרבך. יש תחלואים בתוך הגוף מצד המאכלים והמשקים הנכנסים בגוף ויש תחלואים מחוץ לגוף מצד שנוי האויר כפי השתנות מערכת הכוכבים, ועל כן יבטיח הכתוב כי עם התורה והעבודה יברך השי"ת מזון האדם שיהיה בכח תולדתו להסיר התחלואים מעליו ועם ההבטחה הזאת הצדיק המקיים התורה לא יצטרך אל רופא, וזהו שכתוב וגם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים, גם בכלל מחלה שלא יהיה בהם משכל ועקר שהוא חולי באדם. ודע כי הכתוב ראוי לומר והסיר כמו שאמר וברך, אבל באור הכתוב כי האלהים יסיר מחלה מקרבנו בעבדנו ה' המיוחד ולתקן העבודות כלן לשם המיוחד, והבן זה: הנה הדברים ברורים. רבינו בחיי מלמדינו מהו סוד הברכה. הסוד הוא להיות עבד השי"ת. בכל דבר ועניין שאנחנו עושים להזכיר שמו. לבדוק שכל עסק מעסקינו וכל דיבור מדיבורינו הם על פי ההלכה. בלי קיצורי דרך ועיגולי פינות. לגרום לקידוש שם השי"ת בכל מעשה ומעשה. לא רק בענייני תורה ותפילה. גם כאשר אנחנו עוסקים בתורה ותפילה, יש להצטנע, לדעת שלולי השי"ת פותח שפתינו, לא יכלנו לעמוד לפניו וללמוד תורתו. בוודאי שכאשר אנחנו מלמדים לתלמידים מלבד שיש לנו לכוון לשם שמיים עלינו ללמד אותם את המעשה אשר יעשון. אפילו שלפעמים ייראה שאנחנו נוגעים בקצה של גאווה, היות שזה נעשה לשם שמיים, אזי זה מותר. כאשר נדע שאנחנו נתונים בכל שני'ה ושני'ה מחיינו לחסדיו של הקב"ה, לא נצטרך יותר לקרוא או לשמוע על חרדים דתיים שגנבו, הונו לקוחות או עשו מעשים אשר לא ייעשו. אם נחי'ה בידיעה שהכל בכל מכל כל זה רק מאת השי"ת, ממילא נשמח בכל הטוב. כי הטוב רק מטיב. ממילא נחי'ה חיים אשר הם בריאים לנפש ובריאים לגוף. יותר לא נעגל פינות. יותר לא ינסו להוסיף כדי לקבל עוד כאשר לא כ"כ מגיע. הדברים מאד ברורים, כל בר דעת ירצה את ברכת השי"ת של והסירותי מחלה מקרבך. כל בר דעת ירצה שהקב"ה יברך את לחמו ומימו. כל אחד מאיתנו גם מחשיב את עצמו לבר דעת. אז הבה נתנהג על פי הדברים אשר הורונו, אזי נזכה שהאדון, אור פניו עלינו ישא בבית נכון ונישא ויברכינו בשלום.