מחודדין בפיך פרשת תולדות!

 

בס"ד                          

לעילוי נשמת

אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, ידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי הי"ו וידידי ורעי הטוב ר' יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים אלעזר הכהן שליט"א

ליצני הדור מכתיבים את קצב הפרשה, מהפסוק הראשון, כאשר הם מנסים לעקור את היהדות מייסודה. כאשר רואים שהסכנה של היווצרות של עם ישראל עומדת להתקיים, מוציאים את ה"פייק ניוז" מהנפטלין ושוב אומרים שאביו האמיתי של יצחק אבינו הינו אבימלך. בא הקב"ה לעקור זאת מיסודו. ולאורך כל הפרשה הקב"ה רושם את ייסודה של כלל ישראל ביושר. עשיו הרוצח בא עייף מהשדה. הוא מוכן למכור את הבכורה. אבל, המכירה מתבצעת רק אחרי שעשיו אכל והיה שבע. הוא היה בראש צלול. וממילא מכירה זו מכירה גמורה. הוא יוכל לצעוק כקוזק הנגזל מכאן ועד להודעה חדשה, זה לא יעזור לו. הקב"ה מונע מיצחק לצאת את הארץ. הוא מסביר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי וחוקותי. זאת אומרת הארץ הזאת יש לתקוע בה יתד מסויים בטרם ירדו למצריים כדי שדור הרביעי ישוב הנה. לכן על יצחק לגור בארץ הזאת. שם, בשנת רעב הוא מגלה לעולם את השגחת הקב"ה המדהימה לארצינו הקדושה והטהורה. הוא זורע בשנה שאין סיכוי שיצמח. בארץ אשר לא ידועה סגולותיה החקלאיות. אבל, ליצחק אבינו בעל הביטחון ללא מצרים, זה ממש לא משנה שהלא יד ה' לא תקצר. כולם בהלם כאשר הברכה מביאה מאה פעמים יבול ממה שהיה צומח בשנה מבורכת. ברכת העושר של יצחק עצומה כל כך עד שאבימלך חייב לסלקו. הוא מרגיש שנוכחותו של יצחק מאיימת על ממלכתו. כדי לוודא את הסתלקותו מן המקום, הוא מצווה לסתום לו את כל הבארות. (מזכיר את הערבים שמנסים לעקור מהר הבית כל זכר לבתי המקדש שהיו שם) גם זה לא מצליח. כי יצחק אבינו לא משחק איתו. רבים על באר, אז בורחים ממריבות. נכון, יצחק יכול להוכיח שהמקום שלו, אך הוא מעדיף לבנות ולפרוח מאשר לריב בבתי משפט. משם לרחובות, כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ. זה היסוד. ללכת למקום ששם ניתן להפריח את התורה והמצווה. שיוכלו לעסוק בעיקר, לא בטפל והתפל. משם הוא חוזר לבאר שבע. שם שוב הקב"ה מחזק אותו ואומר לו שהוא לא צריך לפחד מאף אחד בשום זמן מהזמנים. יצחק גם מלמד אותנו איך מתנהגים עם אבימלך'ים למיניהם. בלי להתרפס. הוא מדבר באופן ישיר. מדוע באתם ואתם שנאתם אותי. (מישהו זוכר את אובמה.... שהולך בדיוק לתעשיית הפייק ניוז ומסביר עד כמה הוא אוהב ישראל....) קצת פחות מובן מדוע יצחק נשבע לו, אבל כאשר השיג הסכם של אי לוחמה שיאפשר ליצחק אבינו להמשיך לתקוע יתד בארץ ישראל, זה מעל לכל. משם, גונב לאזני רבקה את הנסיון של יצחק לברך את עשיו. רבקה יודעת בדיוק מי זה עשיו. אמור לי מי נשותיך ואומר לך מי אתה. היא ידעה שלא קוראין להן יהודית ובשמת אלא עדה ואהליבמה. ממנה לא יכל עשיו להסתיר את האמת. לכן היא שמה למטרה שהברכות יגיעו ליעקב. למקור הברכות. אמת ליעקב. זה ששקוע באהלה של תורה. זה שקולו ערב ומראהו נאווה. זה שריח בוגדיו גם כריח שדה אשר ברכו השי"ת. זה שה"יוסף משיתא'לך" וה"יקום איש צרורות'לך" שלהם ברגע האמת מקדשי שם שמיים ברבים. אפילו הריקנים שבנו מלאים מצוות כרימון. איך שיצחק מריח את השדה, אותה שדה שיצא לשם לשוח לפני ה' ולשפוך שיחו. הוא אמר, זה ברוך מעצמו. ויברכהו. הברכות נשפכו מעצמן. כאשר עשיו מגיע והגיהנם איתו, יצחק סוף סוף קולט מי הוא המבורך. מי היה כל השנים "פייק צדיק". טען שהוא איש שדה. אבל היה רחוק מחקל התפוחין קדישין ת"ק על ת"ק פרסה. אבל, זה לא עזר, סוף הפרשה מתחיל העניין של היהודי הנודד. מי שלא מוצא מקום בעולם מכעסו של אדום. ללמדינו, כאשר נתחיל להרגיש את גלות השכינה נתפלל בכוונה להקים שכינתא מעפרא, נראה להקב"ה שבאמת איכפת לנו ממנו, מזה שהר הבית שמם ועדיין שועלים מתהלכים בו. או אז, כאשר נבין היטיב את דברי ההפטרה שהקב"ה זועק, ואם אב אני איה כבודי, ואם אדונים אני איה מוראי. הנביא מלמדינו חלו פני א-ל, ויחננו. אנחנו זועקים לרחמים. המגיפה הזאת עדיין אוכלת בנו על ימין ועל שמאל. מפחיד הפסוק אם לא תשמעו לי ואם לא תשימו על לב לתת כבוד לשמי וכו', והנה הנבואה הזאת מתגשמת מול עינינו. אנחנו מחכים לגאולה שלימה. הבה נראה להשי"ת כמה אנחנו רוצים שרק הוא ימלוך בעולם.   

וישמר משמרתי, עשה תמיד המשמרת המיוחדת לי שהיא לגמול חסד כאמרו כל אורחות ה' חסד ואמת ולהורות חטאים בדרך וזה עשה כאשר קרא בשם ה' ושמר גם כן מצותי חקותי ותורתי, שנצטוו בני נח ובכן היה נאה דורש ונאה מקיים כמופת לרבים, הנה ליצחק תלה בזכות אחרים עתה וכן למטה באמרו והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי ולא כן אמר ליעקב כל שכן לאברהם וזה היה קודם שהתעורר יצחק לקרא בשם ה' אבל אחר שקרא בשם ה' נאמר ואבימלך הלך אליו מגרר ואמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך אתה עתה ברוך ה', ולא מצאוהו עוד תלאות מקנאים ודברי ריבות כאשר בראשונ' אמנם ליעקב לא תלה בזכות אחרים כלל כי הוא אמנם מנעוריו יושב אהלים ללמוד וללמד דעת את העם בפרט באהלי שם ועבר ששם עלה כל מבקש ה' בלי ספק: הספורנו מסביר לנו מה פירוש לשמור את משמרתו של השי"ת. להיות שומר משמרת אי אפשר במצב, של יום כן יום לא. זה לייחד את המחשבה על כל פעולה ופעולה, לעשותה על פי רצון השי"ת יום יום, שעה שעה ודקה דקה. אין בין הזמנים ואין חופשות. לפעמים נוצר ספק, האם פעולה זו ראויה, האם נחשבת כחלק מהמשמרת, אזי יש לשקול האם באמת הקב"ה רוצה בפעולה זו. הוי אומר, כל פעולה לייחדו לשם השי"ת. אזי נהיים שגרירים של הקב"ה. כדי לזכות לזה יש לשבת באוהלה של תורה לייגע את המוח ולזכך את הלב היטיב. רק לאחר זיכוך כזה יוכל האדם לחשוב שהוא שליחו של הקב"ה. למען האמת, יצטרך לבדוק, האם אויביו משלימים אתו, האם באים לשמוע מפיו דבר השי"ת. אם כן, אזי דבק במטרת האבות וממילא ימשיך לדורו וזרעו מה שאברהם אבינו זכה, דור של שפע מתוך הכרת הבורא.

ותכהינה עיניו, כמו שקרה לעלי שלא מיחה בבניו כאמרו ולא כהה בם ונאמר בו ועיניו קמו ולא יוכל לראות ולא קרה זה לאברהם ויעקב שהיו יותר זקנים ממה שהיה יצחק אז וממה שהיה עלי, באברהם כתיב ויוסף אברהם ויקח אשה וביעקב עם כל צרותיו ודמעות עיניו כתיב וירא ישראל את בני יוסף אף על פי שהיה רואה בכובד כאמרו ועיני ישראל כבדו מזוקן באופן שלא הכיר התמונה הפרטית: דברי הספורנו מפחידים. אלא שיש לנו להקדים בדברי הרמב"ם בהלכות דעות וז"ל "הרואה חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה מצוה להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך, המוכיח את חבירו בין בדברים שבינו לבינו, בין בדברים שבינו לבין המקום, צריך להוכיחו בינו לבין עצמו, וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו להביאו לחיי העולם הבא, אם קיבל ממנו מוטב ואם לאו יוכיחנו פעם שניה ושלישית, וכן תמיד חייב אדם להוכיחו עד שיכהו החוטא ויאמר לו איני שומע, וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפש בעון אלו כיון שאפשר לו למחות בהם". אם בחבירו כל שכן בבנו. והי'ה לו ללמוד מאברהם אשר שילח את ישמעאל מעל פניו ולמעשה, לאחר ששהה בריחוק מקום היגיע לתובנה שהמצב שלו רע ולכן הוא שב מדרכו הרעה. הנה, למעשה סובב רצון נתינת הברכות לעשו, שרבקה תביא את הברכות ליעקב ועשו הרים קולו ובכה, הזיל שתי דמעות שהחריבו שני בתי מקדש. אילו הכל הי'ה הולך במישרים, הי'ה יעקב מקבל את הברכות בצדק וביושר. לא היינו סובלים את הכאשר תריד עד היום הזה. לכל הפחות נלמד, ראשית לעשות סביבה אוהדת וחמה סביב קיום תורה ומצוות. סביבה שתכיר ותוקיר את לומדי התורה וההולכים בדרכיה. מלבד זאת להוכיח, על פי אמות המידה שחז"ל למדונו, תוכחה המקרבת לבו של אדם לאביו שבשמים.

החמודות, הנקיות כתרגומו דכייתא ד"א שחמד אותן מן נמרוד: אשר אתה בבית, והלא כמה נשים היו לו והוא מפקיד אצל אמו אלא שהיה בקי במעשיהן וחושדן. אין לך דבר שפל מן הגזל. אין בה טיפת נקיות או יושר. אמנם, הדין הוא שהגונב מן הגנב פטור, כמו כן, ברור הוא שהבגדים שהיו שייכים לאדם הראשון ועברו לרשותו של נח לפני המבול לא היגיעו לידי נמרוד ב"נקיון כפים". לא ייתכן שמי שבא מזה שנתקלל בקללת עבד עבדים יהי'ה לאחיו, באו הבגדים בצדק ובמשפט. מכל מקום, למרות שעשיו עצמו כבר רשע למהדרין, ככל שעשו ידע והכיר את מעלת הבגדים הללו, רצה לשמרם בטהרה. עשו הבין שיש בבגדים הללו מעלה חשובה וגדולה. ברגע שהם יהיו ברשות אמו, כאשר ילבשם, הלא הם נשמרו בטהרה ונקיות ודאי ישיג את מעלת מי שהי'ה אמור ללבוש בגדים אלו. עשו לא ידע שאין הבגדים עושים את האדם אלא ההיפך. מצאנו כהנים גדולים שציץ נזר הקודש בין עיניהם והיו מינים ואפיקורסים, בוגדים בעמם. זה הסיפור של משחק כפול. לחמוד לגזול, לדור בכפיפה אחת עם מרשעות עולם, אבל מצד שני לשמור את הבגדים נקיים. כאילו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך לא יחסרת והוא ישאר נקי. אך, כאשר יעקב לבש את הבגדים, אזי היגיע לחיבור האופטימלי. רבקה ידעה כל הזמן שאהבת יצחק לעשו כי ויצא יצחק לשוח בשדה ועשו הי'ה איש שדה. אך אין דין שדהו של יצחק אבינו כדין שדהו של עשו. לכן, כאשר התם וזך, הטהור , הנקי כפיים ובר לבב, לבש איצטלא דקדושה, אמר יצחק ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', ריח החקל תפוחין קדישין. יעקב נגע בשדהו של יצחק כדי להפכו לבית. לא כאברהם שקראו הר מי יעלה בהר ה', ולא כיצחק שקראו שדה, כי ציון שדה תחרש. אלא כיעקב שקראו בית, אין זה כי אם בית א'. היינו יעקב אבינו ידע לשוות דרך ההר לשדה את הרכס לבקעה כדי שתהי'ה בית. בית להשי"ת זה בדיוק הבגדים לאדם. בית המקדש, מרכז הדגן ותירוש לעולם, הוא בדיוק המלבין עוונותיהם. כך שעשו חשב שבגדים אלו ילבינו - ינקו עוונותיו. למרבה הגיחוך, תשובה מועילה רק כאשר שבים בתשובה, שהנשמה זכה ונקי'ה. לא משנה היכן הבגדים מופקדים, העיקר שהלובש אותם נקי. הבית שלנו גם בפקדון, עד שנהי'ה נקיים ושוב נוכל לראות את ההר הטוב, השדה אשר ברכו ה' הלבנון .