מחודדין בפיך פרשת ויגש!

בס"ד                          

לעילוי נשמת

אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מחותנינו רבי יחיאל בן ר' משה זצ"ל

הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל ומחותנינו ר' יעקב בן ר' יהושע ז"ל

פעמיים בפרשה יוסף אומר "אני יוסף". ההבדלים בין שנתי הפעמים שהוא אומר זאת מהותיים מאוד. בפעם הראשונה, הוא אומר להם דברים כדורבנות, אני חי את היעד שלי. לא נפלתי. נשארתי יוסף. אחד משבעת הרועים. נשארתי שלם במידת יסוד צדיק. מוסר בהתפעלות. העוד אבי חי, אצלי הקב"ה חי וקיים. כל עניין ועניין שעשיתי הזכרתי שמו. מה קורה אצלכם. האם יש לכם את האמונה והבטחון האמיתי. לא כל אחד יכול לעמוד בדיבורים קשים כאלו. יוסף רואה שנבהלו, מיד הוא מחליף מהלך. בעצם זה מסר למחנכים של הדור. הדרך של מוסר בהתפעלות, זעקות מרה, יעבוד ממש רק אצל יחידי סגולה. רק אצל המעולים שבמעולים ואולי גם לכאלו זה כבר לא. אז יוסף אומר אני יוסף אחיכם. ואז מתחילים להתחבק ולהתנשק. מה טמון במסר השני, פשוט מאוד. הקב"ה זימן אותנו כאחים. לא אהבתם אותי. סיפרתי לכם חלומותי שהיו בגדר נבואה, וכעת הנכם רואים שזה אכן כך, כי זה התגשם. לכן, עדיף שנלמד כעת, הכל בגזירת עליון ואין כאן מקום לשנאה כלל ועיקר. הבה סוף סוף נהיה אחים אהובים. הקירוב שהוא עשה, עשה את זה. לכן, הוא גם מייעץ להם, אל תרגזו בדרך, ללמוד כן, לא הלכות. כי שם תגררו למחלוקות אין סופיות. כעת אנחנו עוסקים בבניין כלל ישראל. זה מחייב לחיות בשלום ובשלווה. זה הדרך לחנך ולשמר את הנוער של היום באהבה ואחווה, שלום ורעות. רק כך יישאר עם ישראל חי שכולם ידעו שעוד אבינו מלכינו חי וכאשר יראה כמה אנחנו כמהים להתקרב אליו באמת, הוא ישלח לנו גואל צדק ויוליכנו קוממיות לארצינו.

ויגש אליו יהודה. ידוע הסיפור עם מרן החפץ חיים, אשר ביטל גזירה בדברו אל השר הרוסי בלשון יידיש. השר נשאל, כיצד הבין, אמר הבנתי את שפת הלב. יתכן, (למרות שיוסף באמת הבין את דברי יהודה) שכוונת יהודה לדבר אליו ישירות, ללא כל מתורגמן. שפת הלב. ואכן, כן לב האדם אל האדם, הוא הצליח להביא את יוסף להתגלות מתוך חמימות הלב, כנאמר, כי נכמרו רחמיו.

ועתה לא אתם שלחתם, הנה בראותכם תכלית אלהי שלא היה מושג בזולת אלה הסבות הקודמות אין ספק שהסבות הקודמות היו גם כן ברצון אלהי לסבב זה התכלית. הספורנו מלמדינו דרך של חשיבה נכונה. חשבון הנפש שלאחר המעשה. כעת שהאחים יודעים למי השתחוו, מי נהי'ה מלך ואיך זה בדיוק קרה. כדאי מאד שידעו לעשות חושבים. הכל בהשגחה פרטית. שום תכנית של בשר ודם לא יסכל תכניתיותיו של הקב"ה. זה לימוד לכל יהודי ויהודי באשר הוא שם. להסתכל ולהתבונן איך ההשגחה העליונה סיבבה ומסובבת את כל מהלכיו. שום נקיפת אצבע לא נעשתה אלא אם כן נגזרה. ממילא, יש להתבונן מאחרית לראשית, דווקא כדי שהראשית הבא, יקח בחשבון גם את השגחת הבורא ברוך הוא.

וראיתי לתת לב בענין יוסף איך לא חש על צער אביו כמה שנים, והן אמת בימי עבדותו נוכל לומר כי עשה ולא הצליח, אלא אחר שעלה לגדולה למה לא כתב אגרת לאביו להפיג צערו, כי יודע היה יוסף גודל הפלגת חיבת יעקב בו, ויתאבל עליו ימים רבים, ולמה לא שלח לבשרו, ותגדל עוד הקושיא על ימי הרעב שהיו עוברים ושבים מארץ מצרים לארץ כנען, ולא חש על צערו, ועוד מי התיר לו אחר שבאו אחיו להאריך לו ימי צרה שלא להודיעו תיכף ומיד:  והן אמת כי למה שנתגלגל בעניינים שגזר הגוזר רבים הם שהיו צריכין להיות כן, הא' לשלם ליעקב כ"ב שנים שלא שמש אביו, וכמו כן היה הוא בצער כ"ב שנים, וגם למספר רד"ו שגזר ה' שיהיו במצרים, וגם לירד יעקב בכבוד גדול מה שלא היה כן אם היה יורד קודם, וכמה פרטים שנמשכו, אלא לצד יוסף צריכין לתת טעם לדבר: ונראה כי טעמו של יוסף טעם לשבח, והוא כי מעת ירידתו למצרים עד עת בוא דברו יתברך והוציאו מבית האסורים למלוך אין סיפק בידו להודיע לאביו, ואפילו שיונח שהיה סיפק בידו, חש על נפשו שידעו אחיו בדבר, ולצד בושתם וכלימתם מאביהם ימסרו עצמם עליו לאבדו מן העולם לבל תגיע להם בושת מאביהם, וגם אפשר כי יקללם וימותו כולם, ומצד זה יבקשו לקעקעו מהעולם, לזה חש על נפשו שידעו אחיו בדבר וימנע מבא בדמי נפשו, ואחר צאתו ממאסר ונעשה שר וגדול והלכה לה חששא ראשונה, אף על פי כן נמנע מהודיע לאביו, והוא על דרך אומרם ז"ל מוטב שיפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו, וחש על כבוד האחים מלביישם לפני יעקב ויצחק וכל זרע יעקב, וסבל שישאר אביו בצערו מלביישם, ועוד אף כי אחר שעלה לגדולה חשב [ש]יוסיף בלבם מיחוש ההשטמה ממנו, ויתיעצו עליו לעקרו מהעולם, וכמו כן תמצא שאמרו ז"ל שרצו לעוקרו אפילו בימי גדולתו ובא גבריאל ופזרן:  והגם שאמרו ז"ל שירדו אחריו למצרים לפדותו בדמים יקרים, ישתנה הדבר אם יפדוהו הם, שאז יכיר באחוותם וזולת זה עברתו שמרה נצח, ולא ישכח את אשר עשו לו ויקדמו הם להרגו, הנך רואה כי אם היה מודיע מקודם ליעקב כי הוא חי היו מתאזרים ובאים ומאבדים אותו מהעולם, וגם אחר שבאו לפניו בשנת רעב לא רצה לגלות עצמו תיכף להם ולא לאביו, כי עודנו בסכנת מיחוש כנזכר, עד שנתחכם והאכילם והשקם ונתן להם דמים והראה להם כי הוא עמהם בלב שלם, גם נגלה הדבר כי מה' יצא וידעו ודאי כי לא שומר הוא להם איבה, וגם באמצעות כן הוסרה בושה מאביהם כי יאמרו אליו כי כן גזר הגוזר, וכמו שפירשתי בפסוק לא אתם וגו', ואז גילה להם, ואף על פי כן הוצרך ה' לשלוח מלאך להצילו מידם כמאמרם ז"ל, ואולי כי הוא יוסף לא ידע בדבר, או אפשר שידע שהצילו מלאך:  ואין להקשות עליו שהיה לו להודיע לאביו קודם ולא יחוש אל האחים כי המלאך הגואל אותו עתה יגאלנו גם כן קודם, כי אין סומכין על הנס, ובזה אין להאשימו ליוסף על הדבר, ונכון. הבאתי דברי האור החיים הקדוש ככתבן וכלשונם. כי הדברים מראים על פי אלו חשבונות חיו אבותינו הקדושים, עד כמה יש להיות רגיש לזולת. מה היא ערכה של מילה נאמרת או כתובה. עד היכן יכולים מילים לפגוע. אילו זכינו והיו לנו מסננים רציניים מן הסתם גלותינו היתה מסתיימת מזמן. דווקא כעת, ערב הבחירות, זמן שכל מיני "חשבונות" של כאילו לשם שמים, כאשר קרח ועדתו חוגגים בראש חוצות. כל אחד מתיר לעצמו לפגו בחפשיות בכל ראש ישיבה או רב אשר איננו נמנה על "מחנהו ודגלו", ידעו לשוב ללמוד את הרמב"ם בהלכות דעות פרק ו' מהלכה ד עד הלכה י"ג. אולי זה ימעיט השנאה. אולי יחזרו ללמוד איך מוכיחים. אולי אלו האמורים להיות חכמים יחזרו לסיג לחכמה שתיקה, ולהוראת חז"ל, חכמים הזהרו בלשונכם. גם לא יזיק ללמוד את פירוש רבינו הגר"א על הכתוב דברי נרגן כמתלהמים יורדים חדרי בטן (משלי י"ח ח'). הלואי.