בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ידידי ורעי ר' משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
רק בגלל שהקב"ה צוה. רק. אנטיגונוס
איש סוכו לימד אותנו להיות עבדים שלא על מנת לקבל פרס, לכאורה הוא למד את זה
מההנהגה של אברהם אבינו בפרשה. למרות כל סל הברכות שהקב"ה הבטיח לו, אברהם
הלך כאשר דבר אליו השי"ת, שלא על מנת לקבל פרס. לכאורה זה הי'ה היסוד של
המחלוקת בין אברהם אבינו ללוט. לוט שמע את כל ההבטחות. והוא רצה את השכר ביד ומיד.
ממילא, הוא הבין שהיות שהארץ ניתנה לאברהם ולאברהם אין צאצאים, ממילא, הוא היורש,
אם כן, הארץ שייכת לו. לו ממש, ומיד. ממילא הרועים שלו שלחו את צאנם לרעות בכל שדה
באיזור, כי זה בעצם שלהם. לא משנה מי הבעלים כעת, כי הרי זה שלנו. כי לוט היה בטוח
שהוא הבעלים של כל הארץ, בעצם. לכן, הוא עשה מה שבא לו, איך שבא לו, מתי שבא לו.
זה דרכם של רשעים. אין להם דחיית סיפוקים. ההבטחה, למרות שהיא ממש רק על העתיד שלא
נראה לעין, אצלם כבר ניתן לממש. וכאשר נפרד מאברהם אבינו, מכל המקומות שבעולם, הוא
הלך לסדום. מה שמסביר לנו בדיוק מי הוא לוט. שנים רבות אחר כך, צדוק ובייתוס, שמעו
מאנטיגונוס שעצם עבודת השי"ת, זה הפרס הגדול. מעבר לזה אין לצפות לקבלת שכר. ממילא
עזבו ושיבשו את קיום תורה ומצוות עד שלא נשאר מהם כל זכר. הוי אומר, הקב"ה
העמיד לנו את אברהם אבינו להיות לנו לדוגמא אישית. לא לשאול שאלות. לקבל את כל מה
שהקב"ה עושה לנו בשמחה ובאהבה. זה לא קל. לא תמיד נעים. אבל תמיד תמיד צריך
לקבל בשמחה. זה המסר המרכזי של הפרשה וזאת הסיבה שהקב"ה זוכר חסדי האבות
ומביא גואל לבני בניהם, באהבה.
ונברכו בך. ע"ד
הפשט כנגד מה שהכל מקללים אותך עכשיו אתה עתיד שיתברכו כל האומות מברכותיך: וע"ד
המדרש ונברכו בך, הגשמים והטללים בזכותך. ונברכו בך, יעקב ברך את פרעה, יוסף גלה
לו החלום. דניאל גלה לנבוכדנצר, כשהם נכנסים לצרה הם שואלים אותנו ואנו מגלים להם,
הה"ד ונברכו בך, ע"כ בבראשית רבה: וע"ד הקבלה ונברכו בך, הברכה
מלמעלה מדתו של אברהם תחלת המדות. ולזה רמזו במה שדרשו ונברכו בך, שתהא ברכתם
עוברת בך. והענין שהוא תחלה לקבל הברכה וממנו תתפשט הברכה בכל העולם. וזה ענין
שכתוב שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו, וזה מבואר:
רבינו בחיי מלמדינו, אברהם אבינו בצורה כזאת או אחרת הי'ה כמו קוץ
בעיני כולם. הרבה מאד אנשים כבר התרגלו לחיי הפקרות. הם לא היו מעוניינים לשנות את
צורת חייהם בשום צורה ואופן. הדרך הקלה "להתפטר" ממה שאברהם אבינו דרש,
לקלל אותו ולזלזל בו. אבל, בסוף בסוף יגיעו כולם להכרת האמת. להכרה שדרכו של אברהם
אבינו, שתורת ה' היא היא תורת אמת. רק היא דרך החיים האמיתי.
קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה
הבט ימין וראה כי מתחלה אמר הקב"ה לאברהם שא נא עיניך
וראה מן המקום אשר אתה עומד שם צפונה ונגבה וקדמה וימה כי כל הארץ אשר אתה רואה לך
אתננה ולזרעך עד עולם ש"מ שבראיה לחוד סגי וקני לה ואח"כ חזר מזה ואמר
קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ש"מ שצריך לעשות חזקה ממש מכי דיש
אמצרי ובראיה לחוד לא קנה לה ועוד כי מתחלה אמר לזרעך עד עולם ואח"כ אמר כי
לך אתננה ולא הזכיר זרעך ולא עד עולם ועוד שאמר שא נא אין נא אלא בקשה ובאמרו קום
התהלך בארץ לא הזכיר לשון נא ואצל משה רבינו ע"ה מוחלפת השיטה שאמר אעברה נא
ואראה את הארץ הרי שהזכיר לשון נא אצל העברה ממש שהיא דוגמת קום התהלך בארץ אבל
אצל הראיה לא הזכיר נא כי לא אמר ואראה נא ועוד מהו שאמר כאן וראה מן המקום אשר
אתה עומד שם וכי ס"ד שיראה מן המקום אשר אינו עומד שם: הנה,
הכלי יקר מסביר לנו שהקב"ה רוצה להקנות להקב"ה את ארץ ישראל בקניין
יסודי שאין עליה עוררין. לכן הוא בקש מאברהם להסתובב בארץ כדי לעשות קניין חזקה. והקרוב
אלי לומר בכל זה שהקנה הקב"ה אל אברהם את הארץ לקנות שמה שני מיני תועלת האחד
רוחני והוא נקנה בראיה לבד ואחד גופני והוא נקנה מכי דיש אמצרי הרוחני הוא כי שם
מקום מקדש של מטה מכוון כנגד בהמ"ק של מעלה ושם פעל ה מכון לשבתו יתברך ושם
חביון עוזו יתברך וכל המסתכל במקום הקדוש ההוא מיד נתלבש רוח טהרה וקדושה ומלך
עליון ביופו ית תחזינה עיניו ובראיה לחוד סגי לאדם לקנות השלימות ההוא במקום אשר
קרא לו אברהם ה' יראה וקרי בה יראה היו"ד בחיריק ויראה היו"ד בציר"י
כי כדרך שבא לראות כך בא ליראות כי מיד בבואו שמה כשם שהשכינה רואה אותו כך הוא
רואה פני השכינה ומיד נעשה מושפע ומואצל ודבק בזיו שכינתו יתברך מעין עוה"ב
כי גם שם הצדיקים יושבים ונהנים מזיו שכינתו יתברך ולא בכל מקום בארץ האדם זוכה לשלימות
זה כי אם במקום הנקרא ה יראה והוא הר המוריה ובית אל כי למעלה כתיב עד בית אל, אל
מקום המזבח וגו ולקמן פר ויצא פי רש"י שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל ופירשו
המפרשים שמאותו זמן והלאה נתחברו שני המקומות מקום בית המקדש ובית אל והיו למקום
אחד על כן נאמר כאן לאברם שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם הורה באצבע
ששלימות זה הרוחני הנקנה לו בראיה לחוד לא נקנה לו כ"א מן המקום אשר הוא עומד
בו והיינו בית אל כי כך משמע פשט המקראות וילך למסעיו מנגד עד בית אל וגו
וז"ש אל הארץ אשר אראך שאני מראה אותך שמה וסבה זו מלך ביפיו תחזינה עיניך: הנה עוד
נקודה מדהימה. עוד בטרם שעם ישראל נכנס לארץ ישראל בית המקדש כבר היה מוכן עבורם.
הארץ היתה בקדושתה המליאה. בית המקדש של מטה, אפילו בחורבנה מכוונת כנגד בית המקדש
של מעלה. ואי אפשר לחיות חיי יהודי ללא היסוד הזה. כי מן השמיים הקב"ה משרה
שכינתו ומנהיג את עולמו. אי לכך ואשר על כן, האבות פעלו את כל סוגי הפעולות
הנצרכות כדי שהקדושה של בית המקדש תחול על הארץ, גם בהעדר הבניין הגשמי. אברהם קרא
למקום הר, להראות את גודל עוצמת הקדושה. יצחק אבינו קראה שדה. ה"חקל תפוחין
קדישין", מקום שנעים "לטייל" שם. לשוח. להתבודד. יעקב קרא בית. כי
לדור, דרים בבית. הקב"ה גם הסכים לשם זה כפי שניבא הנביא ישעי'ה אמר, כי
ביתי, בית תפילה ייקרא. ותועלת רוחני זה לא יסיר מזרעו עד
עולם כי אף בזמן שב"ה שלמטה אינו בבנינו מ"מ הבה"מ שלמעלה המכוון
נגדו נצחי לא יסור לעולם ובכל זמן יורד ממנו השפע על זרע אברהם המקודש ומטעם זה שלמים
וכן רבים נכספה נפשם לעמוד במקום הקדוש ההוא כי רצו את אבניה וגו וכנגד תועלת
רוחני זה אמר הקב"ה שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם ר"ל מן המקום
הקדוש אשר אתה עומד בו כי בו תקנה השלימות הרוחנית ותזכה לראות פני השכינה ועל
אותו שלימות אמר לך אתננה ולזרעך עד עולם כי שלימות רוחני זה לא ימוש לעולם
ואח"כ אמר כנגד השלימות הגשמי הנקנה לו בארץ והיינו סתם נחלת שדה וכרם וסתם
קרקע אינה נקנית כי אם בחזקה גמורה מכי דיש אמצרי אמר קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה
כי לך אתננה ולא הזכיר לזרעו עד עולם כי הארץ נתנה לישראל על תנאי אם ישמרו חקיו
ותורותיו ינצורו: הכלי יקר מדגיש. בית המקדש זה היסוד של כל יהודי. רק
דרך בית המקדש ניתן לקנות שלימות. כיום שאין לנו מזבח ובית, עדיין ניתן לעבוד את
עבודת השי"ת על ידי ונשלמה פרים שפתינו. בפרט בימים אלו שאנחנו נמצאים באמצע
לימוד סדר קדשים במסגרת דף היומי. ועל ידי זה מתחברים לקדושת התורה והמצוות. ועל
קניית שני מיני שלימות אלו אמר משה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה כי באמרו אעברה
נא בקש על קנית סתם חלק בארץ אשר לזה צריך העברה ממש כדרך שנאמר קום התהלך בארץ ובאמרו
ואראה את הארץ בקש על קניית השלימות הרוחני הנקנה בראיה לבד וכנגד מה שנאמר כאן מן
המקום אשר אתה שם דהיינו בית אל מקום המקדש אמר להלן ההר הטוב הזה והלבנון
ומ"ש כאן שא נא עיניך הזכיר לשון נא דווקא באותו שלימות הנקנה בראיה אבל בשלימות
הגופני לא הזכיר לשון נא ואצל משה כתיב חילוף הדברים הכל חד טעמא הוא לפי ששלימות
הגופני האדם יראה לעינים אליו ביותר ע"כ אין הקב"ה צריך לבקש מן האדם
בלשון תחנונים שיקבלו מידו אלא אדרבה האדם מבקשו בלשון תחנונים מן הקב"ה כי
תאוה הוא לעינים לראות בחמדת העה"ז אבל החמדה הרוחנית אשר עין לא ראתה אין
הטבע נכסף אליו כל כך ואין האדם מבקש עליו בלשון תחנונים כפי טבעו אלא אדרבה ה
מבקש מן האדם בלשון תחנונים שידבק בשלימות רוחני זה ע"כ אמר הקב"ה לאברם
שא נא אין נא אלא בקשה ותחנה שבקש ה ממנו שידבק בקנין רוחני זה אבל קום התהלך בארץ
כדי לקנות נחלת שדה וכרם לא הוצרך לבקש ממנו אבל משה כשבקש על שתים אלו מן
הקב"ה הזכיר לשון נא באמרו אעברה דהיינו קניות חלק בארץ שהטבע נכסף אליו
ומבקש על ככה אבל באמרו ואראה את הארץ לא הזכיר לשון נא כי הכל חד טעמא ואע"פ
שאין זה נאות לאומרו על שני צדיקים כאברהם ומשה מ"מ דיברה תורה בלשון סתם בני
אדם ואמר הקב"ה לאברם שא נא וקום התהלך כמדבר לסתם אדם ומשה ג"כ לא רצה
להחזיק את עצמו לצדיק גמור: וזה היסוד של
עם ישראל. התפילה, התשוקה והתקווה לחיות בארץ ישראל ולקיים מצוותיה. זה כל היסוד.
ושום דבר לא השתנה. כמה שיותר נשאף לקיים תורה ומצוות ולהתחבר למקום המקדש, ככה
יותר נהי'ה בני אברהם. נשלים את העבודה, כדי שהקב"ה יראה שאכן אנחנו מוכנים
לבית השלישי, למקדש ה' כוננו ידיך בזמן שכולם יכירו וידעו שהשי"ת ימלוך לעולם
ועד.
והאמין בה', בטח
שיעשה מה שאמר בלי ספק אע"פ שהיה הדבר נמנע או רחוק אצל הטבע: ויחשבה לו
צדקה, האל ית' חשב זה הבטחון בו לצדקה וזכות לאברהם ובזה הודיע שכשאמר אברהם אחר
כך במה אדע כי אירשנה לא חזר בו מאמונתו כלל שאם היה כן לא היתה אמונתו נחשבת לצדקה
כלל כאמרו ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה: רבינו הספורנו מלמדינו בטחון ואמונה מה הם. אברהם
אבינו, יסוד האומה, בטח בהשי"ת והאמין בו ללא שום גבולות. הוא ידע
שהקב"ה כל יכול ואין דבר מנוע ממנו. והוא הולך בשיטתו שאברהם אבינו האמין
באמונה שלימה שעם ישראל יירשו את ארץ ישראל. כל מה שאברהם אבינו חשש, שמא עם ישראל
יחטאו ואז ייזרקו מארץ ישראל. מה שאכן קרה במציאות. אבל, אנחנו, מאמינים בני
מאמינים יודעים בידיעה ברורה, שכשם שנזרקנו בעוונותינו מארצינו הקדושה והטהורה, כך
בדיוק הקב"ה ישיב אותנו לארצינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה