בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ידידי ורעי ר' משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
אברהם אבינו מייסד בפרשה כמה עניינים
אשר הם חשובים בעבודת השי"ת. ננסה לעמוד עליהם אחד לאחד. ראשית לכל, אנחנו כל
יום, שלושה פעמים ביום מזכירים להקב"ה שיזכור זכות אבות. צדיקי הדורות
למדונו, לא ייתכן שנזכיר את האבות הקדושים בלי להתנהג וללכת בדרכיהם. לכן, הפרשיות
של ספר בראשית נחוצים לנו ללמוד מה ואיך מתנהגים בכל מיני מצבים. בפרשתינו, אברהם
אבינו מלמדינו שמקיימים מצוות גם כשלא נוח, גם כאשר לא מרגישים טוב. מצוות מקיימים
בזריזות. אל הבקר רץ אברהם. כאשר מקיימים מצוות, משתפים את הילדים. כדי לחבב עליהם
קיום מצוות. כאשר יש חשש ולו הקטן ביותר צריכים לעמוד מנגד. אברהם אבינו לא הי'ה
בטוח איך שאר תושבי האיזור יקבלו את מהפיכת סדום ועמורה. הוא נעמד להתפלל כדי
לוודא שאין כאן אפילו צל צילו של ספק שסדום ועמורה חייבים להישמד. כאשר נמצאים
באיזור של אנשים שיראת שמיים זה מהם והלאה, יש לנהוג בזהירות יתירה. בדרך אגב, הוא
מלמדינו שאנשים שאין להם יראת שמיים מסוגלים להרוג בלי שום בעיות. כאשר אדם נמצא
בשמחה, משתפים אחרים. כמו שאברהם עשה משתה ביום הגמל את יצחק. כאשר יש בבית מישהו
שחותר תחת כל יסודות הבית, יש להרחיקו. דרך הטובה יותר לקרב אנשים תחת כנפי
השכינה, הוא דרך הקיבה. ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה'. ואחרון חביב, גם כאשר
הקב"ה מצווה לעשות משהו שנראה סותר כל מיני הבטחות קודמות, עושים את רצון
השי"ת בלי לשאול שאלות. כמובן, יש עדיין מלא דברים שצריכים ללמוד. אבל, אלו
דברים שאנחנו בדרך כלל מזניחים ו/או לא מקיימים כמו שבאמת צריכים. שומה עלינו
לחיות על פי האבות כדי שהקב"ה יזכור לנו זכות האבות ויביא גואל לנו, בני
בניהם, למען שמו באהבה.
ואל הבקר רץ אברהם. היה
אפשר לו לשלוח אל הבקר אחד מאנשיו, שהרי בביתו של אברהם שמנה עשר ושלש מאות איש
חניכיו ילידי ביתו, ולא רצה, אבל הלך הוא בעצמו ובכבודו במרוצה לכבוד האנשים,
אע"פ שהיה זקן וחלוש במצות המילה, והנה זו עדות זריזותו ומעלתו ונדבת לבו: רבינו בחיי מלמדינו את יסוד חיבוב המצוות. קשה, לא
מרגישים טוב ובכל זאת מזדרזים. ולא סתם, אלא עושים לעילא ולעילא ומעניקים משופרא
דשופרא.
כי ידעתיו. לשון
גדולה ומעלה, מלשון מה אדם ותדעהו, או יהיה לשון השגחה, כי ידיעת הש"י את
האדם היא השגחתו בו, וכשאמר כי ידעתיו בא למעט שאר בני אדם שאינם צדיקים שאין
ההשגחה בהם כמו בצדיקים: וצריך שתשכיל כי ההשגחה בעולם השפל במין האדם היא כללית ופרטית,
ופסוק מלא הוא, שמצינו גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני
האדם לתת לאיש כדרכיו וגו', ובשאר בעלי חיים היא כללית לא פרטית רק בכלל כדי לקיים
המין. וההשגחה הפרטית שבמין האדם נחלקה לשני חלקים, השגחה בו לידע כל פרטי מעשיו
ומחשבותיו, והשגחה בו להגין עליו ולהצילו מן המקרים. ההשגחה בו לידע כל פרטי מעשיו
היא בכל אדם מישראל או מן האומות, כענין שכתוב היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם,
ההשגחה בו להצילו מן המקרים אין זה בכל אדם, ואפילו בישראל, כי אם בצדיקים שבהם,
שהקב"ה מציל את הצדיקים מן המקרים ששאר בני אדם נמסרים בידם, ולא יעזוב את
חסידיו ולא יגרע מהם עינו, אלא השגחתו בצדיק תמיד לא תפרד ממנו כלל. וזה לשון כי
ידעתיו שההשגחה בו ובשאר הצדיקים להצילם ממקרי בני האדם, וזה דעת הרמב"ן
בפסוק זה כשתסתכל בו. ולשון כי ידעתיו דברי ה' הנודע לאבות שהוא המשגיח והמטיב
לאברהם שיצוה לזרעו אחריו לשמור דרך ה', הוא ה' הנראה להם באל שדי שלא נודע להם. וזה
מבואר: רבינו בחיי בא לעורר. הנה,
הזמן היא זמן של סכנה. הולכים להשמיד את סדום ועמורה. ידוע הוא שכיוון שניתנה רשות
למשחית, אינו מבחין בין צדיק לרשע. אם כך, למעשה אברהם אבינו הי'ה בסכנה מוחשית.
(מלבד מה שהוא הכניס את עצמו לסכנה על ידי שניסה ללמד זכות על אנשי סדום. אבל,
הקב"ה מכבד את מכבדיו. ושומר את אוהביו. גם בשעה שהקב"ה משמיד את כל
הרשעים, הוא עדיין שומר את כל אוהביו. זה היסוד. כמה שהאדם משקיע יותר בעבודת
השי"ת, באמונה שלו, ככה הקב"ה משקיע כנגד, במידה כנגד מידה, בהשגחה
פרטית עליו. לכן, שומה עלינו להשקיע את מיטב הכוחות ובפרט להשקיע את המוח ואת הלב באמונה
זכה וטהורה. כמה שנאמין יותר, ככה נזכה להגנה השמיימית שאנחנו כה זקוקים לו.
ואברהם עודנו עומד, אף על פי שהמלאכים אשר שלח להשחית כבר הגיעו
לסדום מכל מקום אברהם עודנו עומד לבקש רחמים וללמד זכות כאמרם ז"ל אפי' חרב
חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, וכן בחייבי מיתות אמרו היו
מחזירים אותו ארבע' וחמשה פעמים עד שיהיה ממש בדבריו: האף תספה ולא תשא למקום, אף
על פי שתספה ולא תשא לרשעים בשביל הצדיקים חלילה לך להמית צדיק: והיה כצדיק כרשע,
מעותד למקרה אם יקרה שימצא איזה צדיק בתוך הרשעים: השופט כל הארץ, כי בהיותך שופט
כל הארץ אם תדין את כלה אחרי הרוב תשחית אותה לעולם בלי ספק כי רוב בני אדם רשעים:
אם אמצא בסדום, עתה כשאנסה אותם במלאכי' ששלחתי אם אמצא בסדום נ' צדיקים שימחו
ברשעים בסדום שהיא ראש לשאר הערים כאמרו סדום ובנותיה ובה יקבצו נדיבי העם מכל שאר
הכרכים אשר בככר: ונשאתי לכל המקום, לא לצדיקים בלבד: האף תספה צדיק עם רשע, שהרי
אמרת צעקת סדום ועמורה כי רבה כשופט את כל המקום על פי הרוב לא כשופט אנשי העיר
החוטאים בלבד: רבינו הספורנו מסביר בהרחבה מה היה
עניינו של אברהם אבינו. הקב"ה קורא לאברהם אב המון גויים. ולכן הקב"ה
הודיעו שהוא הולך להשמיד את סדום. כעת, זה מצב של חרב חדה מונחת על הצוואר. ואברהם
מחליט לעמוד עד סוף כל הדורות, שמא יצא משם צדיק. שהיות שהקב"ה שופט כל הארץ,
ויודע מראשית ועד תכלית, לכן, אברהם חייב שיווצר מצב שיוודע לעולם שלא רק בדור הזה
היו אנשי סדום אנשי רשע. אלא שעד סוף כל הדורות לא יקום מהם אפילו לו צדיק סדומי.
והקב"ה באמת הודיעו. המקום כל כך רקוב שהוא רקוב עד היסוד בה. ואין תקווה ולו
לצדיק סדומי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה