בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
ידידי רבי אריה דוד בן ר' פישל ז"ל
הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם
זצ"ל
זאת תורת. יש תורה לנגעים. ויש תורה
לטהרה מנגעים. תורת הנגעים היא לזכור ולהשמר מהם. כמה וכמה גדולי הדורות התבטאו,
מאז שאין נגע צרעת, הרי לא פסקו, לדאבונינו, דוברי לשון הרע. הם ענו שכל מה שנחשב
כמת ממלא את מקום הנגעים. זה מביא אותנו הישר לעיין בהפטרת שבת הגדול. הנבואה
האחרונה. הנביא אומר "במארה
אתם נארים ואתי אתם קבעים הגוי כלו", ביאור הדברים, אתם חסרים בפרנסה. בכל מה
שאתם עוסקים יש מחסור וקללה. מה התגובה של עם ישראל. כלום. מצוות אנשים מלומדה.
קבע. שום התחדשות. בתכלית, הנביא זועק הביאו את המעשר אל בית האוצר ויהי'ה טרף
בביתי. את זה בסייעתא דשמיא מקיימים בהידור רב. יהודים נתבעים ונותנים צדקה בשמחה.
אין לנו מושג. בפורים הזה חזיתי במו עיני יהודי מחלק תוך שעתיים מאה אלף דולר
לצדקה, בשמחה ובטוב לבב. סך הצדקה שהוא חילק בפורים זה התקרב לחצי מליון דולר.
יהודי אחד. בשמחה. אבל כאשר מגיע ל סיפא של ההפטרה "אז נדברו יראי ה' איש אל
רעהו", כבמואר ברמב"ם, בדברי תורה ובדברי חכמה, שם עפעס, אנחנו חלשים.
שם עדיין תאוות הנייוס חזקה. חזקה מידי. צרות העין וחוסר הפרגון חוגגים בראש כל
חוצות. למה לא לפרגן. למה לא להבין, כשם שפרצופינו שונים, כך דיעותינו. מי שמרגיש
שאינו מיוצג, שאל את מי שנחשב אצלו דעת תורה, שירוץ שיעשה, מדוע כאן אנחנו נעצרים.
מה זאת אומרת. אני זה דעת תורה, האחד והיחיד. שכחנו, למרות שהיו הבדלי הלכות
חמורות בין בית שמאי ובית הלל, לא נמנעו אלו להתחתן אלו עם אלו. הבה נתחיל לטהר את
הלב לתת ולפרגן. לתת לשני להרגיש אני חולק עליך, על כח פנים, בכל עת אשר מה שאתה
עושה זה שאתה נשמע לדעת תורתך, אכבדך. נקודה. זה הי'ה שמאי אשר נחשב הקפדן בהטביע
את ה"סלוגן" הוי מקבל את פני כל אדם בסבר פנים יפות. ברגע
שהקב"ה יראה את קירוב הלבבות בינינו, אזי ישלח לנו את אליהו הנביא להשיב את
לב הבנים לאביהם שבשמיים.
ביום טהרתו, ביום שירצה
להטהר והובא אל הכהן למדך שאין לו טהרה לעולם כי אם על פי כהן, כי אין הענין שיבא המצורע
אל הכהן אבל הכהן היה יוצא אליו אל מחוץ למחנה באשר הוא שם, זהו שהזכיר ויצא הכהן אל
מחוץ למחנה: ואמרו במדרש מות וחיים ביד לשון הכל תלוי בלשון, זכה לחיים לא זכה למיתה,
עסק אדם בתורה בלשונו זכה לחיים והיא התורה שנקראת עץ חיים, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים
בה, והיא רפואתו של לשון הרע שנאמר מרפא לשון עץ חיים, עסק בלשון הרע מתחייב בנפשו
למות, שקשה לשון הרע משפיכות דמים, שכל מי שהורג אינו הורג אלא נפש אחת אבל המספר לשון
הרע הורג שלשה, האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו. האומרו, מדואג האדומי שאמר לשון הרע
על אחימלך בן אחיטוב ונהרג שנאמר ויאמר שאול מות תמות אחימלך, ונהרג שאול דכתיב וימת
שאול במעליו אשר מעל באלהים, וכן שאול אמר עמד נא עלי ומותתני כי אחזני השבץ, קטיגוריא
של נוב עיר הכהנים, ואין שבץ אל בגדי כהונה שנאמר ועשית משבצות זהב, ודואג האדומי נשתרש
מחיי העוה"ז ומחיי העוה"ב שנאמר גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ
חיים סלה. מי קשה המכה בחרב או המכה בחץ, המכה בחרב אינו יכול להמית אלא בקרוב, והמכה
בחץ אינו כן אלא זורק את החץ ומכהו בכל מקום שהוא רואה אותו, ולכך נמשל מספר לשון הרע
לחץ שנאמר חץ שחוט לשונם מרמה דבר בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו, וכן הכתוב
אומר בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה. קשה לשון הרע משפיכות דמים ומגלוי עריות
ומעבודה זרה, משפיכות דמים, דכתיב ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא, מגלוי עריות דכתיב
ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, מעבודה זרה דכתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ואילו בלשון
הרע כתיב יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, לכך נאמר מות וחיים ביד לשון. במרים
ותדבר מרים ואהרן במשה, מה היה עונשם, צרעת, דכתיב ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת וכתיב
ויחר אף ה' בם וילך, אהרן בכלל. מה כתיב זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך, והלא
הדברים ק"ו ומה מרים שלא דברה אלא באחיה ושלא בפניו ושלא נתכוונה אלא להחזירו
לאשתו כך, המספר לשון הרע בפני חבירו על אחת כמה וכמה. מה כתיב למעלה מן הענין השמר
בנגע צרעת. ואף אהרן שהיה כהן נגעה בו ידו של הקב"ה שנאמר ויחר אף ה' בם וילך,
בם באהרן ומרים, אלא שאהרן נתרפא מיד ומרים אחר שבעה ימים שנאמר ותסגר מרים מחוץ למחנה
שבעת ימים. וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני שעל שספר לשון הרע על בוראו לפיכך נצטרע שנאמר
ויאמר ה' אלקים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה, אררו בצרעת דכתיב צרעת ממארת היא, א"ר
הונא בשם רבי יהושע בן לוי הסלעים שהן על הנחש זוהי צרעתו, ולא עוד אלא שבעלי מומין
מתרפאים לעוה"ב והוא אינו מתרפא כבני אדם, שנאמר אז ידלג
כאיל פסח ותרון לשון אלם, וכן חיות ובהמות וזאב וטלה ירעו כאחד, אבל נחש עפר לחמו,
שאינו מתרפא לעולם לפי שהוריד את הבריות לעפר, ומי גרם לו, שספר לשון הרע: דברי רבינו בחיי אמורים לשמש לנו כמגדלור. יש תרופה ללשון הרע. יש. לימוד
התורה. היום, אכשר דרא. יש לנו דף היומי, שיעורים בכל פינה בכל שפה ולכל רמה.
ההלכה היומית. המשנה היומית. הרמב"ם היומי. מי שרוצה לעסוק בתורה המרפא את
נגע הצרעת, יש לו להאחז בעץ החיים. והיום אי אפשר לא לפנות. כי בכל פינה יש שיעור.
בכל מדינות העולם. אזי נזכה לכל הברכות האמורות בתורה. זה תלוי בנו. הבה נתחיל מיד
שנגיע השנה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים כאשר לשונינו רינה, בשוב ה' את שיבת ציון.
והקריב אותו לאשם, כבר התבאר
שענין האשם הוא על מעל בקדש כמו החטאת על חיוב כרת וכבר אמרו שהצרעת היא על לשון הרע
ועל גסות הרוח ששניהם מעילה בקדש, כי אמנם לשון הרע עקרו בסתר כמעמיק מה' לסתיר עצה,
כאמרם בברכות העובר עברה בסתר כאלו דוחק רגלי שכינה ועל המתגאה נאמר גבה עינים ורחב
לבב אותו לא אוכל, אמר הקב"ה זה גונב מלבושי אין אני והוא יכולים לעמוד בעולם
אחד, וכבר ספר הכתוב על עזיהו באמרו ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו והצרעת
זרחה במצחו: רבינו הספורנו מדגיש מה החטא של לשון הרע. זה נובע ישר
מגסות הרוח. גם הרוח מועל בהקב"ה. כי במה יתגאה האדם. הנה כי כן, הקב"ה,
יש לו עניין לפרסם את הגאוותנים, בשלחם עם נגעיהם מחוץ למחנה. לפרסמם. מי שחושב
שניתן להסתיר את מדותיו המגונות מאת הקב"ה, הקב"ה מגלהו לאין כל. מתי
גיחזי נצטרע, כאשר ניסה להסתיר מאלישע הנביא את דבר לקיחת התשורות מנעמן. אזי
התגלה קלונו ברבים.
ובדרך רמז תרמוז הפרשה
על גלות ישראל, על דרך אומרו בספר הזוהר כי אומות העולם לישראל הם בחינת הצרעת וישלטו
בהם לצד הטעם עצמו שיסובב הצרעת, ותמצא גם כן שאמרו ז"ל שלא נגאלו ישראל ממצרים
אלא לצד שלא היה בהם בעלי לשון הרע, דכתיב ושאלה אשה וגו', ודבר זה היה בידם י"ב
חודש וכו', גם אין לך דבר שמרחיק האדם מן קונו כלשון הרע, ולזה אמרה התורה זאת תהיה
תורת המצורע שהוא עם בני ישראל, שנצטרע בנגעי בני אדם הטמאים, ביום טהרתו שיטהר לשונו
ודרכיו: יסוד הדברים, אומר האור החיים הקדוש, זה שהאדם מכיר בעצמו
שיש לו לרפא את לשונו. ועדיין אנחנו במר גלותינו בחטאי הלשון. והובא אל
הכהן כי ה' ברוך הוא יתכנה בשם כהן, כאמור בספר הזהר בפסוק והובא אל הכהן, ואמר והובא
לצד שנתרחק, עכשיו יתקרב, ובא אל הכהן ותיכף ומיד כי מי גוי גדול וגו' אלהים קרובים
אליו, ואמר והובא פירוש מעצמו יתקרב, כי מעשיו יקרבוהו, ויקרא קרוב דכתיב שלום וגו'
ולקרוב: ואז ויצא ה' ונלחם וגו', והוא אומרו ויצא הכהן אל מחוץ למחנה שהיא חוץ למחנה
שכינתו לחוצה לארץ מקום טמא, ששם בעונותינו הם גולים בני ישראל וראה והנה נרפא הנגע
שבעדו בא הצרעת, שחזרו בתשובה ונטהרו: וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות
הם שני משיחים, ונקראו צפור כי כן יתכנו נשמות העליונות כידוע, ועוד מצינו שיתכנה הגואל
לצפור, וזה לך לשון הזוהר בפרשת בלק ומההיא מערתא יסגא חד עופא רברבא עלאה דישלוט בכל
עלמא וליה אתיהיב מלכותא וכו' עד כאן, ומצינו שאמרו ז"ל ששני משיחי ישראל הם,
משיח בן אפרים, ומשיח בן דוד, ובתחילה יתגלה משיח בן אפרים וימות, ואחר כך יתגלה משיח
בן דוד, וכנגד שני אלו אמר ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות, כל אלו הכינויים הם מעלות
הקדושה כידוע ליודעי דעת: ואומרו ועץ ארז ושני תולעת ואזוב, רמז לזכות שלשת אבות, עץ
ארז הוא אברהם שהוא האדם הגדול בענקים, ושני תולעת יעקב, על דרך אומרו אל תיראי תולעת
יעקב, ואזוב הוא יצחק שהוא בחינת הגבורה, שצריך צירוף זכות שלשתן: ואמר ושחט כאן רמז
להריגת משיח בן אפרים במאמרו יתברך, אל כלי חרס על מים חיים, פירוש בשביל כפרת העם
פדיון נפשם, וכינה אותם כלי חרס, על דרך וייצר ה' את האדם עפר מן האדמה, שהוא כלי חרס,
והכוונה בזה לצד שנשארו ככלי חרס שעומד לשבירה, לצד גרעון התורה המתיחסת למים חיים,
על סיבת מים חיים, שאין בישראל תורה, ועל זה תשחט הצפור האחת, גם באמצעות דבר זה ילבוש
ה' בגדי נקם היפך מדותיו הרחמים ויעשה כלה לגוים המריעים, וממוצא דבר אתה יודע שאם
יהיה בהם תורה לא ימות הצדיק: ותמצא שכתב האר"י ז"ל שצריך לכוין בתפלה הקבועה
להתפלל על זה הצדיק שלא ימות, פירוש כי באמצעות התפלה יתרבה זכותו ויעמוד חי ותבוטל
גזירת מות ממנו, ואמר את הצפור החיה שהוא משיח בן דוד, יקח אותה הקב"ה ויצרף עמו
זכות האבות, ויצרף נקמת הצדיק שנהרג, והוא אומרו יקח אותה ואת עץ וגו' וטבל אותם בדם
הצפור השחוטה, ויתגברו הרחמים מזכות האבות וממשיח הנהרג ויתכפרו כל הדרגות הטומאות
ומניעות דביקות ישראל, והוא מה שרמז הכתוב כאן באומרו והזה על המטהר, פירוש ענין כפרה
כי למען זכות האבות ולמען אשכול הנהרג הוא כופר ויכפר על בני ישראל: בקיצור נמרץ, כאשר אנחנו רואים צדיקים מיוסרים, עלינו לקרוע שערי שמיים
בתפילתנו. כי כל הדור עומד עליהם. כל הזכויות שיש לנו הם בזכותם. לכן מלבד מלהרבות
בתורת חיים ואהבת חסד יש להרבות בתפילה. כי א-ל כביר לא ימאס תפילה זכה וכנה. ואמר שבעה
כנגד שבעה הדרגות הטומאה אשר יטמאו בהם בית ישראל, כי הם שבעה כידוע, והן הנה הרמוזים
בטומאת מת וטומאת נדה, דכתיב כטומאת הנדה וגו', ובזה וטהרו, ואז ושלח את הצפור החיה,
כאומרם בספר הזוהר בפרשת בלק וז"ל ומההיא מערתא יסגא חד עופא רברבא עלאה דישלוט
בכל עלמא וליה יתיהב מלכותא כו', והוא אומרו על פני השדה שהוא עולם הזה שתהיה שולטת
בכל העולם, ואז וכבס המטהר שהם ישראל את בגדיו, הם בגדים הצואים שהיו מלובשים בנשמתו,
כדרך אומרו הסירו הבגדים הצואים, וגילח את כל שערו שהם בחינת צמחי החומר העכור, ורחץ
במים היא התורה בה יטהר מחשבותיו, ואחר יבא אל המחנה זה מחנה שכינה, ירושלים היורדת
בנויה מלמעלה: ואמר וישב מחוץ לאהלו, כי לא יקרבו להזדווג לשכינה עד שישבו שבעה נקיים,
לחשש טומאה, וביום השביעי יהיו ראויים לקבלת הארת הקדושה, כיוצא בזה תמצא שאמר ביחזקאל
שבעת ימים יכפרו את המזבח וטהרו אותו, נמצאת אומר שני טהרות, טהרה הראשונה הרחקת הטומאה,
והב' היא הקרבת הקדושה: הנה כי כן, האור החיים הקדוש מלמדינו איך
לטהר נפשותינו ואיך להתכונן לקבל פני משיח צדקינו במהרה בימינו. אמן ואמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה