בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
רבי חיים יעקב בן הר"ר אלתר אהרן זצ"ל ידידי רבי אריה דוד בן ר' פישל ז"ל
הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם
זצ"ל
ויהי כל הארץ, שפה אחת ודברים אחדים. כאשר עוברים כל
כך הרבה צרות ורוצים מגן בפני הצרות, יש לדבר בשפה אחת ולנהוג באחדות. הארץ מדממת.
אבל, במקום לשמוע על אחדות בעם, אנחנו רק שומעים דברי ריב. חז"ל כבר למדונו
כאשר תתמה מדוע יש דם, מדוע דמינו הפקר. הסיבה היא, דברי ריבות. זה לא הזמן
להאשים. זה לא הזמן לחפש את האשמה בזולת. זה זמן של וקמת ועלית, להתעלות מעל ומעבר
לחשבונות הקטנוניים. זה הזמן לראות שמי שנכתב לחיים, חי. אפילו שהוא נדקר בעורק
ראשי. לדעת שהכל מאת השי"ת. רק לזעוק איליו יעזור. רק להתחזק בלימוד התורה,
בתפילה, במעשי חסד, רק אלו הם התריס בפני הפורענות. אם אנחנו נפנים זאת, נדע שכל
מה שמוטל עלינו כעת זה לתקן את מה שנח לא עשה בזמן של המבול. נח התכנס לתוך התיבה.
אנחנו חייבים להפיץ את האור. לחמם כמה שיותר לבבות יהודים ולקרבם לאביהם שבשמיים.
יש לנו את כל היכולות. צריך רק את הרצון. ברגע שנפנים שעלינו, כל אחד ואחד בפני עצמו,
להיות חיל נאמן להשי"ת ותורתו. נהדר במעשי המצוות ופרט בדיני בין אדם לחבירו.
הרי הלל הזקן הוא זה שלימד שכל התורה כולה על רגל אחת זה, מה דעך סני לחברך לא
תעביד. מה ששנאוי עליך אל תעשה לזולתך. צהר נעשה לתיבה, נראה לכולם את האור שיש
בתורה, אור זה ידחה את כל החושך עד שנזכה כולנו יחד לאור חדש שהקב"ה יזריח על
ציון, במהרה בימינו.
כי יצר לב וגו', פירוש על
דרך אומרם ז"ל במסכת בבא קמא (לט,) שור האצטדין שנגח פטור דכתיב (שמות כא כח)
וכי יגח ולא שיגיחוהו ע"כ, והן האדם מנעוריו קודם שיבחין למאוס ברע ולבחור בטוב
יקדמנו הרע משננער ממעי אמו והרע מדריכו בבחינתו, והיה כי יגדל כבר הטביע בו הרע כמו
שהטביעו הנגיחה בשור האצטדין, וטעם זה יועיל לבל דנו בהכרת, אבל על כל פנים ענוש יענש
על אשר איננו שומע בקול האלהים וישתנה משור המתלמד כי הוא מותר האדם מן הבהמה, למאוס
ברע בהכירו ולבחור בטוב, והועיל טענת רע מנעוריו, שלא יתכעס ה' עליו כל כך שנראה שהפליא
לעשות כי יש לו סיבה להרשיע לצד לימודו מנעוריו: האור החיים
הקדוש בא ללמדינו אורחות חיים. הנה, שלמה המלך מלמדינו, חנוך לנער על פי דרכו, יש
לחנך את הנער מימי נעוריו בדרכי השי"ת. כי אם לא נעשה כך, היצר הרע אשר בקרבו
ישתלט עליו. זה יקשה על הנער לדבוק בהשי"ת ובתורתו. לכן, כאשר הילד מתחיל
לדבר, חז"ל אורים, תשנן לו את הפסוק תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב. ילד
שגדל עם הפסוק הזה שגור בלשונו, גם כי יזקין, לא ימושו דברי תורה מפיו. אבל, יש
כאן עוד לימוד. מה נעשה עם הילד לפעמים כשור האיצטדיון. האם נסגור בפניו את היכלי
התורה. חלילה. האור החיים אומר, שהקב"ה הכתיב פסוק זה ללמדינו, שגם הוא
יתב"ש אינו כועס על הנער הלא מחונך, כל עוד שלא מחנכים אותו ולא מגיעים
לליבו. מה יעשה, הלא הוא באמת שור האיצטדיון. על זה בא האור החיים הקדוש להעיר. יש
לעשות את כל אשר לאל ידינו לחנך נער זה. יש להתנהג עמו בסבלנות כמו שהשי"ת
נוהג עמו. כאשר אכן נאיר לו פנים, הלא הוא יחזיר לנו אור. אור של תורה, אור של
מצוות אור של מעשים טובים.
ואני הנני מקים את בריתי, על זה התנאי
שלא תשפכו דם נקי אני מקים את בריתי שלא לשחת עוד הארץ, אבל בשפיכת דם נקי תשחת הארץ
כאמרו כי הדם הוא יחניף את הארץ, ולארץ לא יכופר וגו', אבל על כל שאר העבירות ילקה
החוטא ולא תשחת הארץ: דברי רבינו הספורנו מדהימים. תולדה של
שפיכות דמים זה המלבין פני חבירו ברבים. לדאבון הלב, יש בסביבותינו אשר מהדרים
בזה. הם יטהרו ויכשירו את מעשיהם בק"ן טעמים. אבל, כאשר דמינו נשפך בראש
חוצות כאילו זה הפקר, כאשר נהרגים תלמידי חכמים ולא משנה איזה סוג כיסוי ראש להם,
יש לנו להפנים. השחתת הארץ באה בעקבות שפיכות דמים. ואם לא למדנו לקח מהשחתת יבול
העגבני'ה, הביא הקב"ה להשחתה בצורה מפחידה יותר. הבה נקבל על עצמינו לעצור את
שפיכות הדמים של זולתינו. נבקר רק את עצמינו. על ידי זה נזכה שיכפר אדמתו ועמו.
ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. מה שסמך
ענין היין לאות הקשת יתכן לומר לפי שהיין רמז למדת הדין כמו שידעת, ועל זה אמרו רז"ל
אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים: ודע שלא היה אדם שהסתכל בענין זה עד שבא נח,
כי הראשונים נטעו גפן כל אחד ואחד לעצמו אבל נח התחיל עתה לנטוע גפנים שורות הנקראים
כרם, וזהו שאמר ויחל או אפשר לפרש לפי שהיה נח עשירי והעשירי קדש, כאשר נתעסק עתה בדבר
היין נעשה חולין, וזה לשון ויחל. והגיד לנו הכתוב צרות רבות ורעות שהיין סבה להם, כי
החטיא את הצדיק התמים אשר הציל כ העולם, וגרם לו שיהיה זרעו מקולל. והנה הפרשה הזאת
אזהרה על היין כפרשת נזיר או יותר, וכן דרשו ז"ל בסנהדרין (דף ע עא) י"ג
ווי"ן נאמרו ביין, ויחל, וישת, וישכר, ויתגל, וירא חם, ויגד, ויקח, שם ויפת, וישימו
וילכו אחורנית ויכסו, ויקץ, וידע. וכן אמר שלמה (משלי כג) למי אוי למי אבוי למי מדינים
למי שיח וגו'. ואין הכונה ביין בלבד כי הוא הדין לכל שאר תאוות העולם שהנמשך אחריהן
הוא נטרד מן העוה"ז ומן העוה"ב, והיין אב לכל שהוא הגורם אבדן הגוף והנפש
ואמר שלמה ע"ה (קהלת ב) כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני, כלומר מי עמד על תענוגי
העולם ומי התענג בחושי הגוף יותר ממני, ואמר אחריו גם זה הבל: הנה,
רבינו בחיי בא להעיר, מה החטא הנורא של נח. הרי לא תוהו בראה לשבת יצרה. נח הבין
שיש ליצור עולם חדש. צריכים לזרוע ולנטוע. מה חטאו. אלא, שיש ביקום, יצורים שמחוץ
לתחומם תשכל חרב והם תקועים עמוק במסבאה שלהם. זה רק מגרד להם, כאשר מי מהסוג שלהם
עובר איזה צרה והם רואים אחרים יושבים והוללים. זה לא חידוש, הרי הנאצים
ימ"ש, הכו והרגו יהודים בראש חוצות ובאותה זמן ישבו ההוללים ושתו את
משקאותיהם והמשיכו בחיים כאילו ששום דבר לא קורה מסביב. את האטימות הזאת, נח נטע
וזרע. והראי'ה חם בא ולא עושה כלום, הולל, ומספר בחוץ. על זה הקב"ה לא סלח.
ואת הלימוד הזה יש ללמד. כאשר דמינו נשפך ויש שממשיכים ללגום באיטיות את
משקאותיהם, זה סימן לשחיתות. ואת זה יש לעקור מן השורש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה