בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
רבי חיים יעקב בן הר"ר אלתר אהרן זצ"ל ידידי רבי אריה דוד בן ר' פישל ז"ל
הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם
זצ"ל
התפילה שאברהם אבינו מתפלל להצלת אנשי סדום, בא ללמדינו, עד
כמה צריכים להיות זהירים כאשר זה מגיע לכבוד שמיים. אברהם אבינו מסתובב בעולם
לפרסם את עיקרי האמונה בבורא עולם. הוא מבהיר לכל באי העולם שהקב"ה רחום
וחנון וארך אפיים. יתכן, והיו שידעו שהקב"ה המתין עם המבול מאה ועשרים שנה.
כאן, בקושי עברו חמישים ושתיים שנה ומדברים על השמדה. נכון, אנשי סדום רעים
וחטאים. זה היה מפורסם לכולם. כולם הרגישו על בשרם או בממונם את "טובתם"
של אנשי סדום. ובכל זאת, אברהם אבינו אינו בטוח שהפיכת סדום תביא לקידוש שם שמיים.
לכן, הוא מנסה למצוא צדיקים שיגנו על סדום. אנחנו, לכל הפחות, פנימה, תוך ציבור
שומרי תורה ומצוות, חייבים ללמוד שחובתינו להתפלל ולרצות טובתם. איננו יכולים, יום
יום, שלושה פעמים, להזכיר להקב"ה שאנחנו בני אברהם ולהתנהג כמו קורח. לחפש את
המבדיל והמפריד. את הזלזול ואת הפסול. מעשה אבות סימן לבנים, חייב להיות הרבה מעבר
למשפט. זה אמור להיות חלק מחיינו. ללמוד. איך אנחנו אמורים להתנהג. אז יתכן, על פי
חלק מהמפרשים, שאברהם אבינו לא הי'ה אמור לכרות ברית עם אבימלך. אבל, הוא הי'ה
פלישתי. צאצאיו הרגו בנו ללא רחם. אבל, אנחנו בתוכינו. קהילות קדושות אשר באים
מגזע אחד. מבית מדרש אחד, ככה להפרד, ככה לשנוא. באמת, בשביל "אנא
אמלוך", או מה יהי'ה, "הלוא גם אני גדול", מותר להרוס כל חלקה
טובה. הרי בגמרא מפורש שלמרות המחלוקות ההלכתיות שהיו בין בית שמאי לבין בית הלל,
לא נמנעו מלהנשא בין שני הקהילות. הקב"ה שולח לנו בימים אלו מסר חד כתער. הוא
רוצה שנבין. יש כלי מחזיק ברכה, השלום. ביטול כל הצומות, הנביא אומר שהם יהפכו
לימי ששון ושמחה כאשר האמת והשלום נאהב. היגיע הזמן. לחדול מהמחלוקות. לחפש את
החמישים הצדיקים. לדבוק בהקב"ה ובמידותיו. אזי נזכה שיזכור לנו זכות עקדת
יצחק, ונעלה שוב להר המורי'ה כי בהר ה' ייראה.
כי ידעתיו. לשון גדולה ומעלה,
מלשון (תהלים קמד) מה אדם ותדעהו, או יהיה לשון השגחה, כי ידיעת הש"י את האדם
היא השגחתו בו, וכשאמר כי ידעתיו בא למעט שאר בני אדם שאינם צדיקים שאין ההשגחה בהם
כמו בצדיקים: וצריך שתשכיל כי ההשגחה בעולם השפל במין האדם היא כללית ופרטית, ופסוק
מלא הוא, שמצינו גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם לתת לאיש
כדרכיו וגו', ובשאר בעלי חיים היא כללית לא פרטית רק בכלל כדי לקיים המין. וההשגחה
הפרטית שבמין האדם נחלקה לשני חלקים, השגחה בו לידע כל פרטי מעשיו ומחשבותיו, והשגחה
בו להגין עליו ולהצילו מן המקרים. ההשגחה בו לידע כל פרטי מעשיו היא בכל אדם מישראל
או מן האומות, כענין שכתוב (תהלים לג) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, ההשגחה בו
להצילו מן המקרים אין זה בכל אדם, ואפילו בישראל, כי אם בצדיקים שבהם, שהקב"ה
מציל את הצדיקים מן המקרים ששאר בני אדם נמסרים בידם, ולא יעזוב את חסידיו ולא יגרע
מהם עינו, אלא השגחתו בצדיק תמיד לא תפרד ממנו כלל. וזה לשון כי ידעתיו שההשגחה בו
ובשאר הצדיקים להצילם ממקרי בני האדם, וזה דעת הרמב"ן בפסוק זה כשתסתכל בו. ולשון
כי ידעתיו דברי ה' הנודע לאבות שהוא המשגיח והמטיב לאברהם שיצוה לזרעו אחריו לשמור
דרך ה', הוא ה' הנראה להם באל שדי שלא נודע להם. וזה מבואר: רבינו
בחיי בא ללמדינו. אין דבר שנעשה בעולם ללא השגחתו של הבורא ברוך הוא. וזה היסוד של
האמונה. הקב"ה מעיד כאן על אברהם אבינו שהוא הולך ללמד את בנין את דרכי
ההשגחה. רק על ידי זה יתקשרו ויתחברו לקיום התורה והמצוות. וזה גדולתו של אברהם
וזה אהבתו של הקב"ה לאברהם, אשר מלמד את בניו שהעולם אינו הפקר. יש מנהיג
לבירה, ולא רק שהוא ברה אלא שהוא מקיים ומשגיח ועושה את כל מה שנעשה.
קח נא, פירוש תיכף ומיד
בלא שאלת זמן, ואף זה מהנסיון שלא ישאול ממנו זמן, כמעשה בת יפתח שרצה אביה להעלותה
עולה ושאלה ממנו ב' חדשים וגו' (שופטים יא לז): עוד רמז לו שיקח את שרה בדברים להתרצות
אליו להוליכו עמו, וכן אמרו ז"ל (תנחומא וירא כב) כי כל אותה הלילה היה אברהם
מפייס לשרה להסכים עמו שיוליכנו ללמדו תורה עד אור הבוקר: עוד ירמוז על יצחק שיקחהו
בדברי ריצוי, שהרי לא נתנסה כל ימיו וצוה ה' שיקחהו בדברי טעם ולהכניס בלבו מעלת הדבר
אם יקרב עולה לה': את בנך וגו', כאן רמז לג' אהבות שחייבה תורה לכל איש ישראל לאהוב
הבורא ברוך הוא, בכל לב ובכל נפש ובכל מאוד (דברים ו ה): "בכל לב" אין לך
דבר שחביב בלב אדם כאהבת הבנים והוא אומרו את בנך: וכנגד "בכל נפשך" אמר
את יחידך וכיון שאין לו אלא הוא הוא הנפש, כי מי שאין לו בנים חשוב כמת (נדרים סד:):
וכנגד "ובכל מאודך" אמר אשר אהבת, פירוש אותו אהבת יותר מכל קנייניך וכל
קניינו כנגדו אין ואף על פי כן העלהו לי וגו', ונתכוון ה' לפרט כל זה להודיעו שהגם
שישנו אצלו בכל ההדרגות, אף על פי כן חפץ ה' שיקריבהו לו לעולה: האור
החיים הקדוש מאיר עינינו בגודל הנסיון של עקדת יצחק. ראשית לכל, הקב"ה מבקש
מאברהם אבינו לגשת לעקידה, תיכף ומיד. ללא שהיות. לא כמו לוט שהתמהמה בבריחתו
והצלתו מסדום. מצד שני, הוא חייב את ההסכמה של שרה למעשה. שזה לכאורה בהחלט יכול
להביא לדחי'ה. מלבד שרה גם יש לשכנע את יצחק שיסכים. כל זה היה על אברהם לעשות
תכף. ללא היסוסים. עצם זה שאברהם אבינו עמד בנסיון הזה, הוא לא התבלבל. הוא לא
שאל, מה יהי'ה עם ההבטחה של כי ביצחק יקרא לך זרע. הוא עושה בתמימות שלו. הרי הקב"ה הוא המצוה. הוא יודע מה ומדוע
הוא עושה ואין להרהר אחר מידותיו. כמו כן, הקב"ה רוצה שאברהם אבינו, במעשה
אבות סימן לבנים, ירשום את האופן שיש לקיים מצווה. בכל הנפש, הלב ובכל המידות.
להתכונן למצווה ולעשותה כמצוותה. במוכנות למסור נפש. במוכנות לאבד ממון. ובאהבה
מושלמת. אברהם אבינו שהצליח במשימה מעל ומעבר, זכה שזכות עקדת יצחק תעמוד לדורות
רבים.
