בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
רבי חיים יעקב בן הר"ר אלתר אהרן זצ"ל
הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם
זצ"ל
זאת חוקת התורה. זאת התורה. כאשר לומדים את פרשת חוקת,
לומדים את יסודות התורה שהיא ענווה, טהרה והרחק מן הכיעור. הרבי הזקן רבי יצחק
מוורקא זצוק"ל הי'ה מסביר יסוד הטהרה היא הענווה. יורדים במדרגות של המקווה,
אך לא די בכך, בסוף המדרגות יש עדיין להתכופף. מי שאינו מתכופף לתורה, אין בו
תורה. חוקת התורה הוא הצדיק אשר מסור כולו להשי"ת ללא חשבונות אישיים. מי
שאינו מוכן לסבול את הטרחכם, משאכם וריבכם של בני ישראל אינו מנהיג. רק מי שיודע
לכופף דעתו לרצון השי"ת, רק בו יש כושר הנהגה. משה ואהרן סבלו מעם ישראל
המון. מעולם לא ראינו סוג של הנהגה של קבלו דעתי. תמיד ראינו את ההתמקחות להביא את
דבר ה'. גם בפרשתינו לא נחסר ענוותנותו של משה רבינו שפעמיים מתקוממים עם שלם
נגדו, במי מריבה ואחר כך כאשר התלוננו על המן. לכאורה, בשר ודם שהי'ה נענש בגין עם
ישראל, כמו שמשה רבינו נענש אחרי העניין עם הבאר, הי'ה אומר לעם, יש לכם בעי'ה עם
הנחשים, זה הבעי'ה שלכם. תתמודדו. הוא לא עשה כן. למרות שהוא נענש לכאורה בגללם,
הוא בהחלט המשיך להנהיג ולעזור לכל יהודי, באשר הוא שם. בכל עת ובכל מצב. אלו הם
כלים של מנהיגי ישראל האמיתיים. לאלו חייבים להיות כפופים ולשמוע בקולם וללכת
לאורם. כאשר נעשה ונישמע להוראות שהשי"ת הנחילנו, נקיים את המצוות מתוך אהבת
השי"ת, ענווה וחן, בודאי השי"ת יערה עלינו מים טהורים ויטהרינו ויוליכנו
קוממיות לארצינו.
קח את המטה וגו' ויקדש בם, פרשה זו
רבו עליה כל מפרשי התורה, ותרתי בה לאור באור החיים, וקודם שנעמוד על פשטן של כתובים
נקדים להבין מה היתה שגגתו של משה בענין זה, אשר היה סיבה לגזירתו, וראיתי שנאמרו עשרה
דרכים בענין בדברי מפרשי התורה, והן הנה בקצרה: א', רש"י ז"ל פירש ששגגת משה היתה כי ה'
אמר אליהם דברו, והוא הכה: ב', רבי אברהם אבן
עזרא פירש שהשגגה היתה שגרם שלא נתנה הסלע מימיה עד הכאה ב', במה שאבד הכוונה בפעם
א' לצד מריבת העדה: ג', הביאו הנזכר, כי הקפדת
ה' היתה על שהכה ב' פעמים, שאם היה מכה פעם אחת, לא היתה הקפדה, כי הדיבור לסלע היא
ההכאה: ד', הביאו הנזכר, שהקפדת ה' היתה על
שלא אמרו שירה על המים, כמו עלי באר: ה', הביאו
הנזכר, שהקפדת ה' היתה על שאמר לבני אל חי המורים, ואין ראוי לאיש חסיד לתעב ולזלזל
בבני אברהם יצחק ויעקב וגו': ו', הר"מ
(בשמונה פרקים פרק ו) פירש כי הקפיד ה' עליו על אשר נתרגז על העדה, ומסיבה זו חשבו
כי גם ה' בכעס עמהם, אשר לא כן היה: ז', רבינו
חננאל והסכים אליו רמב"ן, שהקפדת ה' היתה על אשר אמר נוציא לכם מים, ולא אמר יוציא
לכם, שמזה טעו ישראל וחשבו כי הם בחכמתם עושים את המעשה, כי לא היה להם רמז כי ה' הוא
העושה הנס, ולזה הקפיד ה' ואמר לא האמנתם בי להקדישני וגו': ח', ר"מ הכהן פירש שהקפדת ה' היתה על מאמר משה
המן הסלע הזה וגו', וכוונת משה היתה לצד יכולתו אם לא בכח הנאדר, וחשבו האנשים שלא
יוכל ה' להוציא מים מן הסלע, וזו היא שגגת משה, והביא ראיה לפירושו ממה שאמר הכתוב
(תהלים קו לג) כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו וגו': ט', הר"י אלבו בספר העיקרים ישב שהקפדת ה' היתה,
על שלא נתעוררו משה ואהרן מעצמן להוציא להם מים, והיו מרעידים, שזה יורה מיעוט הבטחון
וגו': י', בעל מעשה ה' שפירש כי היה ויכוח בין משה ובין ישראל, שישראל היו רוצים להוציא
להם מים ממקום אחר שחפרו אותו הם, ולא רצה משה לדבר לאותו סלע שחפרו הם, ונתכעס משה
וזרק המטה בידו לא להכות אלא בכעס, ובדרך מקרה הכה המטה בסלע וכו', יעויין שם דבריו: האור
החיים הקדוש רוצה להביננו בינה, מה באמת קרה שם ליד הצור. מה ועל מה יצא הקצף. לכן,
נכנס לעומק של כל הקודמים אשר פירשו את העניין. אך לא מצא מנוחה בפירושיהם. כי הלא
יש לנו לדעת שהקב"ה הקדים לנו, לא כן משה עבדי, בכל ביתי נאמן הוא. זה מעין
הורמנא דמלכא, שלא יתכן לומר שמשה רבינו יטעה. הנה כל העשרה דרכים
אינם מוציאים אותנו ידי חובת האמת, וצא ולמד מה שטען רמב"ן על שלשה מהם ודחאם,
ומה שטען רבי אברהם אבן עזרא על שלשה אחרים ודחאם: ואני טוען על השאר, והם, דרך אחד
של רבינו חננאל שבחר לו רמב"ן שההקפדה היתה על שכינה לעצמו המעשה ואמר נוציא וגו',
הלא ידוע היה משה לשלוחו של מקום, וכל מעשיו הנם בכח האל, ולו יהיה כי כחו של משה הוא,
הלא מגדולת העבד גדולת האדון נודעת בפרק מרובה: ועוד הלא תמצא בפרשת בא אל פרעה שאמר
הכתוב (שמות יב כא) ויקרא משה לכל [זקני] ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו וגו', ולא אמר
בשם ה', כי ודאי הדבר ידוע הוא, כי הוא שלוחו של מקום, ועוד במה שלפנינו, מוכרח היה
לומר נוציא לכם, להיות כי הם המוציאים בדיבורם או בהכאתם, שה' נתן ההוצאה בידם: ודרכו
של הר"י אלבו אין דעתי הולמו, כי אחר שראה משה שה' מנע מהם מים ונסתלק הבאר, איך
יגש להוציא מים עד אשר ידע דעת הבורא ברוך הוא, ומי יאמר כי ה' חפץ ליסרם, לזה הכרח
היה הדבר להשתטח לפני ה', וה' יעשה הטוב בעיניו: ודרכו של בעל מעשה ה' עלה כולו קמשונים
ואין בו לא מלח ולא תבלין, וקלני מזרועי לטרוח לדחות דברים הדחויים במחילה מכבודו: הנה
כי כן, האור החיים הקדוש רואה כאן עניין קדוש ונשגב, עניין שיש להנחיל ללומדי
התורה. כדי שינחילוה לתלמידיהם והם לתלמידיהם, למען אשר ילמדו את הדרך אשר ילכו
בה. ותרתי לי מנוחה בדברי הראשונים ז"ל, ואמצא במדרש (ילק"ש
רמז תשסד) וז"ל יען לא האמנתם בי ארבע חטאות כתובים כאן, לא האמנתם, לא קדשתם,
מעלתם, מריתם, לא האמנתם שלא אמרתי לכם להכות והכיתם, לא קדשתם (להביא) [לעיני כל ישראל
להוציא להם] מים מכל סלע שרוצים, מעלתם שאמרתם המן הסלע הזה, מריתם שאמרתי לכם ודברתם
אל הסלע שנה עליו פרק אחד ועברתם על דברי, עד כאן לשונו: ועל פי מדרש זה נעמוד על פירוש
אמרי קדוש במאמר קח את המטה ודברתם אל הסלע וגו', והוצאת להם מים מן הסלע, ויש להעיר,
א' למה יצו ה' לקחת המטה כיון שהוצאת המים הוא בדיבור לבד, ב' למה חזר לומר והוצאת
להם מים אחר שאמר ונתן מימיו, ג' למה הוצרך לומר פעם ב' מן הסלע, ולא הספיק בזכרונה
בסמוך: הנה לפי המדרש נתגלה לנו כוונת הכתוב למפרע על נכון, כי מה שאמר קח את המטה,
הוא להורמנותא דמלכא והוראת היות בידו כח עליון, ולא להכאה, ולא חש לטעות שהוא להכאה,
ממה שאמר בפירוש ודברתם, ומשה לא עשה כן והכה, והוא חטא הראשון שאמר בעל המדרש, ומאמר
ודברתם אל הסלע, הוא שישנה עליו פרק אחד, והוא לא עשה כן והוא חטא הב': הנה,
האור החיים הקדוש מניח הנחת יסוד, אשר כל מילה שנאמרה למשה בעניין זה, היתה
עקרונית. והיו חייבים לדקדק ולעשות את כל הפרטים עד לפרטי פרטיה. מכאן אנחנו
חייבים ללמוד ללמד את בני יהודה קשת. כמה פעמים רואים אנשים אשר נראים יראים
ושלמים אבל במעשה המצוות הם עושים מעשה קוף בעלמא. כי כאשר למדו, למדו רק את
הטקסט. לא הדגימו. וממילא נכשלו ונכשלים. לכן, ההקפדה, לא רק להסביר את הטקסט באר
היטיב, אלא גם להדגים ולהמחיש. ומאמר והוצאת להם מים מן הסלע, נתכוון
במאמר זה לומר אפילו מסלע אחר כשהם חפצים להוציא להם ממנה הוציא להם מאיזו סלע שירצו,
ולזה גם כן הזכיר פעם ב' הסלע, ולא סמך לזכרון הראשונה, כי לא זאת הוא מה שהזכיר, והוא
לא עשה כן: והראיה ממה שאמר להם שמעו נא המורים, זה יגיד שהיו מורים איזה דבר, וממה
שגמר אומר המן הסלע וגו' יגיד כי היו מורים בסלע, לומר מסלע זו, והוא אמר המן הסלע
הזה וגו', פירוש שסלע זה אינו ראוי להוציא מים: נמצאו ביד משה שתי שגגות אחרים, א'
שה' אמר הוציא להם מסלע שיחפצו, והוא לא עשה כן, ב' שעשה להם החלט האפשריות באומרו
המן הסלע וגו', והם הב' חטאות שמנה בעל המדרש שני ושלישי, וחל עלינו חובת גברא, לתת
טעם לאיש האלהים, על ארבעת השגגות אשר אינו ראוי לאחת מהנה: ונראה כי משה עמד על מאמר
ה' בחכמה, ולצד עוצם יראתו בה' שגג, וזה יצא ראשונה, מה שאמר לו ה' קח את המטה, הבין
בו ב' דרכים, א' להכאה וא' להורמנא ולכח [עליון] בידו, שבאמצעות המטה שבו חקוק שם המפורש
יעשה פלא, והאמת שיותר צודק פשטן של דברים על להכות בו, כי לטעם הב' הוא צד רחוק קצת,
והגם שמצינו שאמר לו ה' (שמות ד יז) ואת המטה הזה תקח בידך אשר וגו', שם היה עושה פעולות
במטה: פלאי פלאות. הנה כי כן, הקב"ה ביקש ממנהיג הדור
להיות קשוב לרצון העם. כי אין להקב"ה מניע איזה אבן מוציא מים. כל אבן אינו
מוציא ומוציא באותו עניין. לא ייפלא מהשי"ת דבר. והמניע העיקרי של השי"ת
בעניין, לעשות קידוש השי"ת על הצד היותר מועיל. וזכרון ההכאה
בא במאמר ה' בסמוך והוצאת להם מים מן הסלע, שלא היה צריך לומר אחר שאמר ודברתם וגו'
ונתן מימיו וכמו שדייקנו למעלה, והבין משה כי כוונת ה' היא, לומר לו שלא דיבור לבד
יספיק, אלא כח המעשה שיעשה, שבו יוציא מים: ובזה גילה סופו על תחילתו, כי לקיחת המטה
היא לעשות בה מעשה, להוציא המים מן הסלע, והגם שעלה על דעת משה פירוש שנתכוין לו ה'
כמו שאמרנו, שבא לומר שיוציא מסלע אשר יחפצו, הטה לפרש פירוש זה לצד שקדם לו מאמר לקיחת
המטה, לא נראה בעיניו שתהיה לקיחה לבד מבלי עשות בה דבר: והגם שאין הכרח זה הכרח, בסמוך
אבאר על נכון טעם הטייתו למה שעשה, ומאמר ודברתם וגו', ופשט הענין הוא מלבד מעשה המטה
עוד כי צריך שידברו לה בפירוש הוציא מימיך, והוא מה שהבין משה, ולא עלה על דעתו כי
מאמר ודברתם הוא שישנה עליו פרק אחד: לכן, מסביר האור החיים הקדוש,
המטה בעיני משה לא רק סימון שאני עושה כעת בשליחות הבורא. אלא, אני לוקח את המטה
כדי להוציא איתה מים מסלע. והמשכיל בעין השכל, יראה כי השתנות משמעות
מאמר ודברתם, ישתנה כפי כוונת מאמר קח את המטה, כי הדעת נותנת שאין הסלע בעלת חי, שתבין
דבור בני אדם כשידבר אליה משה, אלא באחד משני דרכים, או באמצעות הכאה במטה אשר בו שם
המפורש חקוק, יעורר כח המחיה שבה, כמו שפירשתי במקום אחר (ויקרא יח, ב) שאין לך בצמחים
שאין לו חלק חיוני כפי תכונתו, ואותו יעיר בהכאת מטה שבו חקוק שם עליון, כמו שכן הבין
משה, או על ידי שישנה עליו פרק אחד של תורה שהוא חיי עולם מפה קדוש יעורר כח שבדומם
ומזה יתעורר לתת מים: לזה אם נפרש קיחת המטה שהיא על ההכאה, אין צורך לשנות פרק אחד
שזה הוא הערתו, ואם נפרש קיחת המטה אינה להכות נצטרך לפרש ודברתם לשנות עליו פרק אחד,
ולזה דעת עליון כשאמר קח את המטה, שהיתה כוונתו קיחה לבד, היתה כוונתו במאמר ודברתם
לשנות פרק אחד, מה שאין כן משה שהבין קיחת המטה להכות, פירש ודברתם כפשוטו: ועל כל
פנים לא נעלמו מעיני משה שני הדרכים במאמר ה' קח את המטה, אבל פירוש ודברתם, שהוא לשנות
עליו פרק אחד אין זה פשטן של דברים, שלא עלה על דעת משה פירוש זה, ודן בדעתו נביא ה'
ואמר הנה לפני שני דרכים, ואם אני עושה דיבור לבד ולא הכאה, אני חושש שמא הפירוש האמיתי
הוא להכות, ומה גם שהוא יותר פשטי, ועוד שהוא דבר רחוק שהדומם יתעורר בדיבור בן אדם,
כמו שכתבתי בסמוך, לזה אם אני מדבר בלא הכאה שלא כדרך שאמר ה' אין הסלע נותן מימיו,
ויתחלל שם שמים חילול גדול לעיני העדה אשר אני עושה הנס לעיניהם, ואתחייב ראשי למלך,
לזה יותר אבחר להכות, ואטה לפירוש היותר צודק במשמעות מאמר קח את המטה, ויקוים גם כן
מאמר והוצאת להם מים וכו' כמו שפירשתי, ולא הכאה בלבד עשה אלא בשיתוף הדיבור הכה, ואמר
לסלע תן מימיך, ובזה אין מיחוש שלא תתן הסלע מימיה ולא יתחלל שם שמים: הנה
כי כן, משה רבינו חשב, שדיבור לסלע מתבצע על ידי הכאה במטה. דווקא הקב"ה רצה
ללמד את אלו שליבם קשה כאבן את הלימוד ששנים רבות אחר כך למד רבי עקיבא. מים רכים
יכולים לחורר אבן. דיבור זה יותר חזק מהכאה. ואת זה משה רבינו פספס. גם הטה לפרש
כוונת המאמר והוצאת להם מים שהוא על ההכאה, הגם שנכנס אצלו בגדר ספק, שהכוונה הוא מסלע
שיהיו חפצים מהטעם עצמו כי חש לפירוש שהבין שהוא להכאה, ומה גם שהוא יותר מוטה כנזכר,
ואם כן כשיבא להוציא מסלע אחר אפילו על ידי הכאה, לא יתן מימיו לכשנאמר שאין כוונת
ה' אלא על סלע הידוע, ובזה יתחלל שם שמים ח"ו, לזה אבחר להוציא מהסלע הידוע, וכמו
שדייק אל עליון במאמר ונתן מימיו, שזה יצדיק שעל סלע הידוע שבו מים הוא אומר, והוא
בארה של מרים, שמנע מימיו, והגם שאמר אחר כך והוצאת להם מים מן הסלע, פירוש מן הסלע
הידוע, האמור בסמוך, ונמצא שכל כוונת משה לא היתה אלא לחוש על דבר כבוד שמו יתברך,
ויצתה השגגה באונס: ובזה מצאנו טעם לכל שגגותיו של משה, טעם שהכה חש למה שנשמע מדברי
ה' שצריך הכאה, ואם כן בלא הכאה לא יתן מימיו ומתחלל שם שמים, ומה שלא שנה פרק אחד
אין זה פשט ודברתם, ומשה לא הבין כן, כיון שהבין שהמטה הוא להכות וכמו שכתבתי למעלה:
וטעם שלא הוציא מים מסלע אחר, כיון שאינו מוכרח במשמעות מאמר והוצאת להם מים שעל סלע
אחר הוא אומר, יש מיחוש שלא יתן ויש חילול ה' גדול, גם חשב כי למה יעשה נס חדש להוציא
מים מסלע אחר, באין צורך אליו, ודבר ידוע כי אין עושין נס אלא לצד הכרח גדול: אבל,
האור החיים הקדוש מסביר, בל יעלה על הדעת שמשה רבינו חס וחלילה זלזל בשליחות.
נהפוך הוא. מתוך כובד הראש לבל יתחלל שם שמים, הוא חישב במחשבתו איך ימנע מחילול
שם שמים. איך ימנע מהשתמשות בנס שלא לצורך. כאן, הי'ה צריך לחזור להשי"ת
לשאול האם כוון יפה בדעתו. ומעתה אין להאשימו על מאמר המן הסלע וגו',
כיון שאין החלט במאמר ה' שאמר לו כן, לזה כשבאו ואמרו הוציא לנו מסלע זה, אמר להם שמעו
נא המורים לשון המראה ולשון הוראה, כי היו מתכוונים לנסות כח עליון אם יוציא מכל סלע,
או מסלע זו לבד, והיו מורים לו להוציא מסלע אחר, והקפיד משה על הדבר ואמר וגו': ואל
ירע בעיניך לומר שמשה לא הבין אמיתות כוונת ה', כי אין הנביאות באה להצדיק בעיון, ולזה
תמצא שאמרו ז"ל (ירושלמי ברכות פ"א ה"ד) חכם עדיף מנביא, ובמה שלפנינו
לא נעלם מעיני משה גם כן המשמעות שנתכוון אליו ה', אלא שנפל לו ספק במשמעות אחר, ומשום
מיחוש כבודו יתברך הטה למה שעשה כנזכר: והדבר הזה הוא
יסוד מוסד. הלא בדורינו, ישנם כמה נבערים מדעת, אשר חושבים שלט יתכן שמי שהוא
מחשיב כגדול יטעה. פשוט לא שייך, הלא יש לו רוח הקודש.... אומר לנו האור החיים
הקדוש, הנה משה רבינו, אבי הנביאים, אשר לא קם כמוהו, לא הבין לעומק את השליחות.
קל וחומר בן בנו של קל וחומר אלו של זמנינו. הגדולה זה להכיר בטעות ולא להתעקש
שאין כאן טעות. ואחר שמצאנו טעם למעשה נביא, אשא עיני להבין מאמרו יתברך
בהקפדתו במאמר יען לא האמנתם בי להקדישני, פירוש אתם עשיתם ההכרעה לצד חששא שהסלע לא
תתן מים אלא אם תהיה הסלע הידוע, ודוקא על ידי הכאה, ולא הכרעתם לצד קדושת שמי להקדישני
בהוצאת מים מסלע אשר ירצו הם, ובלא הכאה, שבזה היה ה' מתקדש לעיניהם כשיראו שאפילו
הדומם כל שהוא מפליא לעשות בדיבור לבד, ובהערה בשנות עליה פרק אחד, והיה לכם לבטל המיחוש
בעוצם האמונה שהייתם צריכים לעשות: ועומק הדברים הוא, שאם היו משה ואהרן עושים קידוש
ה' הגדול באמצעות שהיתה העדה גם כן כולה שלימה וצדיקים היו מחליטים אמונת ה' בלבם שלימה,
והיה נגרש מהם חלק הרע, והיה כח בהם להעמיד אמונתם לדורי דורות, ומעתה היו משה ואהרן
נכנסים לארץ, והיה משה בונה בית המקדש, ואין חשש להשלכת חמתו על ישראל כשיהיו חוטאים
כאמור בדבריהם (מדרש תהלים עט) בפסוק מזמור לאסף וגו', וכתבנוהו במקומות אחרים: וכיון
שבא תיקון הדבר על ידיהם ולא עשאוהו, נחלט הדבר, ואמר ה' לכן, פירוש בשביל זה, גם לשון
שבועה, שלא יביאו וגו', כי ראה ה' מה שעתידין לעשות באחרית הימים בארץ ישראל, וכמו
שאמר להם משה עצמו ידעתי כי השחת תשחיתון ולזה אם יכנס משה לארץ ויבנה בית המקדש, יצטרך
ה' להשליך עליהם חמתו כשירשיעו ולא על בית המקדש ויכלו כל ישראל חס ושלום, לזה אמר
לכן לא תביאו וגו': לסיכום העניין, בידי משה רבינו ואהרן
הכהן היתה לעשות קידוש שם שמים חד פעמי באופן שעם ישראל יוסר האבן מלבם. את זה
פספסו. ועד היום אנחנו עדיין בגלותינו המרה ממתינים שיוסר לב האבן. ונשוב לעבוד את
השי"ת באהבה ובטוב לבב. ודקדק לומר את העם הזה, אמרו במדרש (ילק"ש
רמז תשסד) הזה אינכם מביאים, אבל אתם מכניסים את כל ישראל לעתיד לבא, דכתיב (הושע ב
יז) וענתה שמה כימי נעוריה זה משה ואהרן, עד כאן, ומתוכיות הדברים נשמע שאם היו מקדשים
שם שמים לעיניהם היה הדור ההוא כדור שבן דוד בא שיעביר ה' את רוח הטומאה, ומלאה הארץ
דעה את ה' (ישעיה יא ט): האור החיים הקדוש מלמדינו את הגישה
שלנו למעשה המצוות. ראשית יש ללמוד את המצווה על כל פרטיה ודקדוקיה. אחר כך יש
לברר וללבן היטיב את כל הספיקות אשר יכולים להתעורר בנוגע לקיום המצוות. רק כאשר
כל העננים והערפל מתפזרים אז יש לגשת למורה הוראה ולראות את המעשה אשר יעשון. רק
כך נקיים את המצוות כאשר נצטווינו. רק כך הקב"ה יראה שאכן אנחנו בניו.
שרצונינו לראות את מלכינו. אזי, מכלל הלאו יישמע ההן, שמשה רבינו גואל הראשון,
יבוא ויגאלינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה