מחודדין בפיך פרשת בהעלותך!

בס"ד                          

לעילוי נשמת

אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מחותנינו ר' יעקב בן ר' יהושע ז"ל

וידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי הי"ו

החתם סופר מביא בשם רבו בעל ההפלאה זצוק"ל הסבר נפלא על עניין של המתאווים. אנחנו אומרים "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון", מי זה ה"חי". ה"חי", אומר ההפלאה, אלו הצדיקים המסתפקים במועט. לכן, תמיד ניתן להשביע רצונם (כי אין להם רצונות כאשר זה מגיע לענייני אכילה ושתיה). לא כן הרשעים עליהם נאמר ובטן רשעים תחסר. זה שנה שלימה שהם אוכלים מן. הם כבר חשבו על כל הטעמים שבעולם. כעת מה. כעת לא נותר אלא לדרוש אוכל ממש. בשר. כעת, יש לנו המון מה ללמוד מהפרשה הזאת. ראשית לכל "לב נשבר ונדכא" זוכה. אהרן הכהן אשר הרגיש חסר בזה שהוא ושבטו לא הקריבו בקרבנות הנשיאים, זכה להדלקת המנורה המורה על מסירת התורה לעם ישראל. שבט לוי נתקדשו להיות קודש קדשים משרתי השי"ת. יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. הוי אומר, כאשר יש קנאת סופרים עולים ומתעלים. משה רבינו מלמדינו איך מתנהגים עם הגרים. הוא מנסה לשכנע את יתרו להשאר בכל מיני דרכים. גם רואים איך יהודים נוסעים על פי השי"ת אשר אמורה להכניס בליבינו שעד היום הזה איננו הולכים לשום מקום ללא סייעתא דשמיא. על כל פסיעה וכל פניי'ה אנחנו הולכים ונוסעים אך ורק על פי השי"ת. ובידיעה הזאת עלינו להתחזק. אבל מעל לכל ממש, ההתחזקות הנדרשת ביותר זה בענייני לשון הרע. הבה נזכור היטיב, מרים הנביאה מעוטרת זכויות, משה רבינו נולד בזכותה, היא שמרה עליו שימשיך לחיות, היא עודדה את נשים הצדקניות במצרים, אירגנה את שירת הים לנשים על שפת הים ומעל לכל בארה של מרים, עם ישראל שותים מים בזכותה כמעט ארבעים שנה. כל הזכויות הללו לא עמדו לה כאשר דברה משהו שניתן לתרגם אותה כזלזול במשה רבינו. ובעצם, היות שמשה רבינו הי'ה עניו מכל אדם, מכאן טעתה לחשוב שנבואתה שווה לרמת הנבואה של משה רבינו. כעת איך אנחנו מדברים כלפי זולתינו. האם באמת צריכים הסבר לדיבורים שלנו כדי לדעת שהם "מתובלים" בלשון הרע. ממש לא. אז אם מרים הנביאה, על טעות קטנה נענשה על עוון לשון הרע, הבה נזכור זאת ונשים מחסום לפה. נלמד עד כמה עלינו לשים מחסום לפינו. הרי לעולם לא נתחרט על מילה שלא נאמרה. ולבסוף, ראו את משה רבינו מלמד אותנו למחול ולסלוח. לא די שלא הקפיד, הוא מנסה להציל את מרים מעונש. הוא גם מתפלל לרפואתה. הבה נזעק בתפילה א-ל נא רפא נא לנו מכל התחלואים שדבקו בנו, שנאת חינם, מחלוקת ושאר מחלות רוחניות וגשמיות, הבה נתחיל את המסע האחרון, ויהי בנסוע עם ישראל מגו גלותא, נאמר בקול "קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך".

יאירו שבעת הנרות, כל השבעה יאירו וישפיעו אור עליון לישראל שיורו היות אור הימנים ואור השמאלים מכוון ופונה אל אור הקנה האמצעי שהוא עיקר המנורה ושכן ראוי שכונת המימינים העוסקים בחיי עולם והמשמאלים העוסקים בחיי שעה העוזרים למימינים, כאמרם אלמלי עלייא לא מתקיימי אתכליא תהיה להפיק רצון האל יתברך באופן שיושג מכוונו בין כולם וירוממו את שמו יחדו כמו שקבלו עליהם כאשר העיד באמרו ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה כלומר בין כולנו נשלים כונתו:  וזה מעשה המנורה מקשה, וזה התכלית בעצמו המכוון בהדלקת הנרות אל מול פני המנורה הוא בעצמו מכוון בענין חיוב היות המנורה מקשה להורות האחדות המכוון לתכלית אחד בעצמו. הנה הספורנו בא להבהיר את ייחודה של המנורה. ידוע לנו שבמנורה יש את נר המערבי שהיא עדות ששכינה שורה בישראל. ידוע לנו גם שהרוצה להחכים ידרים וסימנך מנורה בדרום. כמו כן ידוע לנו שנר המערבי דלק לעולם סימן להשראת השכינה. כמו כן, ידוע לנו גם מרש"י שכאשר נאמר "שבעת", הם רצף של עניין אחד. כאן בא הספורנו להוסיף מעבר לזה. כל עניין המנורה באה ללמדינו על הצירוף של עם ישראל, כולו רצוף אהבה. מירכה עד פרחה, כולה אחד. המיימינים בה שממיתים עצמם באהלה של תורה, הנר תמיד שאינה כבה לעולם. המשמאילים בה, אשר מאד קשה להם להפרד ממה שנראה להם כוחם ועוצם ידם אשר עשה להם את החיל הזה, גם הם, מחזיקי התורה מפיקים רצונו. ידיעה זו יש להפנים. כדי שאכן האחדות הרצוי'ה תתקיים, על המיימינים והמשמאילים להכיר במעלות של זולתו, אזי יש מקשא זהב. תכלית מעשה המנורה והדלקתה להביא את האחדות של אור התורה בכל המבואות של כל עדת בני ישראל באשר הם שם. כאשר משיגים אחדות זו, אור יהל בכל עם ישראל, משם לא בורחים מהר סיני, להשרף אי שם במדבר ולהקבר בקברות התאוה. משם עולים במעלה כדי לקיים את המצוות התלויות בארץ שהם המאחד בארץ כמו המנורה במשכן. 

ויעש כן אהרן. לומר שהוא היה המדליק אותן כל ימיו. ואע"פ שהמצוה כשרה בבניו כמו שנאמר יערוך אותו אהרן ובניו, אבל היה הוא מזדרז במצוה הגדולה הזאת הרומזת לדבר עליון וסוד נשגב: ואולי נרמז לו זה מפסוק מחוץ לפרכת העדת יערוך אותו אהרן מערב עד בקר, כי בו בחר השם בימיו. ומפני זה אמר גם עתה "דבר אל אהרן בהעלותך", ולא אמר "דבר אל אהרן ואל בניו בהעלותכם": הרמב"ן מבאר לנו יקרת האור. כתית למאור, זה השמן. כתות, הוא לב שבור, לב נשבר ונדכה, הקב"ה מקבל. זה לבו של אהרן. זה הלב שיעלה את הנר. שישרה השכינה בישראל כי משכין שלום בישראל. לכן, דווקא אהרן הכהן אשר נתקדש במעלה זו הקפיד כל ימיו לקיים מצווה זו בחביבות.

ויאמר משה וגו' הצאן ובקר וגו', נפלאו ממני הדברים ממי שאמרם שאין נכון ליאמר כזה אפילו מאדם שלא הכיר גדולת אלהי ישראל ומכל שכן לאיש האלהים, ורבותינו ז"ל מהם חשבו לו לחטא, ומהם אמרו כי על מפלתן של ישראל יתפלא למה יומתו שש מאות אלף וגו' בשביל הבשר, והדרשה תדרש, אבל על כל פנים צריך ליישב פשטן של דברים, עוד צריך לדעת למה חזר לומר הדברים הנאמרים ואתה אמרת בשר אתן:  עוד צריך לדעת מה תמיהא היא זאת הצאן ובקר וגו', גם בלא נס יש להם מקנה ליזון ממנו חודש ימים, ומקרא מלא דיבר הכתוב וגם ערב רב וגו' וצאן ובקר וגו':  עוד צריך לדעת למה הגזים כל כך בכל דגי הים, שצריך כל דגי הים להסתפק מהם חודש ימים, והלא כל העולם אוכלים דגים שהם כפלים כל כך פעמים על שש מאות אלף שהיו ישראל: כדרכו בקודש האור החיים הקדוש רוצה להסיר הלוט מעל סוגיא מוקשה זו. פלאי פלאות המחלוקת בהבנת כל משא ומתן בין הקב"ה למשה רעיא מהימנא אשר תיכף ומיד בסיום פרשה זו התורה מעידה, בכל ביתי נאמן הוא. מכאן לקושי הגדול בהבנת דברי רבי עקיבא שדברים ככתבם. האור החיים מעמיק ומסביר את התמיהות כדי ליישר אורח. אכן יתיישבו הכתובים בב' דרכים, האחד כשאמר ה' אליו שיתן להם בשר סתם, הבין משה משמעות הדברים כי מין אחד של בשר יתן להם, לזה אמר לפניו שש מאות אלף וגו', פירוש ומנין רב כזה ימצא בהם דעות שונות, זה יחפוץ בשר צאן, וזה יחפוץ בקר, וזה איל וצבי, וזה עופות, וזה דגים, ואתה אמרת בשר אתן להם, משמע מין בשר אחד, מה הוא הבשר שתתן, הצאן ובקר וגו' ומצא להם, פירוש מבוקשם, אם את כל דגי, פירוש כל מיני דגים וגו' ומצא להם, פירוש מבוקשם, הלא כשתתן להם בשר צאן ובקר, יאמרו חפצים באיל וצבי, וכשתתן להם איל וצבי יאמרו חפצים בבשר עופות, וכשתתן להם עופות יאמרו דגים: מאד פשוט להבין כעת למה בעיני משה כל העניין היה רע. חלילה שמשה רבינו הסתפק אם יש אפשרות בידי לספק די מחסורם. אבל כאן כאשר מבקשים עלילה תאוותית, מה שהקב"ה לא יעשה לא יהי'ה טוב, כי הם התכוונו בדיוק למשהו שונה. משה רבינו חשש שהמתאווים בראשות האספסוף יאמרו יד ה' תקצר. ורשם ב' קצוות הבשר צאן ובקר, וקצה האחרון בשר דגים, והדרגות אמצעיים שבין בשר צאן ובקר לבשר דגים מובנים, ואמר כל דגי הים, פירוש שלא יועיל במינים מהדגים, אלא אם יביא כל מיני דגים שבים, שזולת זה המין החסר יבכו עליו, ומעתה אין סתימת פיהם זולת כל מיני בשר בהמה וחיה, וכל מיני עופות, וכל מיני דגים, המספיקים להם חודש ימים:  נמצאת אומר שעיקר הפלאתו היה לצד שהבין מדברי ה', כי מין אחד של בשר, ואין הכי נמי אם היה אומר שיתן להם כל מינים שבעולם של בשר, לא היה מתמיה, ובזה נתיישבו כל הדקדוקים, ודברי משה חן, ועיקר כוונת משה בזה אולי ימנע מתת הבשר ולא ימותו בני ישראל, כי ה' תלה זה בזה: היינו שהרועה הנאמן האמין שצאן הקדשים יעדיפו לחיות, יותר מרצונם לקבל את כל תאוותם ולמות. לכן, דבר אל הקב"ה לבלתי הרוג בעדרו כרם ה' צבא-ות. ודרך ב' על פי דבריהם ז"ל שאמרו אין הקדוש ברוך הוא עושה נס לשקר, ולצד שאמר ה' אליו שהבשר הוא חרבם כמאמרם ז"ל בפירוש והיה לכם לזרא, שכן קורין וכו' לחרב זרא אם כן לא על הנס מדבר הכתוב, אלא שיאכלו מבשר הנמצא ועל זה תמה שאין נמצא להם לאכול שלשים יום:  ומאמר בשר אתן להם, שנראה שיתנו מחדש, פירוש הוא שיתן להם רשות לאוכלו, לצד שעד עתה לא היה להם רשות לאכול ממקניהם, והיו לעבודת ה', ואמר ה' כי יתן להם רשות לאכול בשר:  ומאמר אם את כל דגי הים, פירוש לצד שהיו להם דגים מהבאר שהיתה הולכת עמהם, אבל לא היה להם הסתפקות אפילו ליום אחד בחודש, כששיער משה דבר הצריך לששים ריבוא שלשים יום, שיער שכל דגים שיכולין להיות שם בנמצא לא יספיקו:  ובדרך נס כבר אמרנו שסבר שלא יעשה ה' נס לתכלית דבר רע, כמו שכתבתי, ולדרך זה תמיהת משה תמיהא, ואין עליו אשמת דבר, כי אינו עושה חסרון ביכולת ה' ח"ו: לכן, בא הקב"ה במאמרו למשה רבינו, ודאי שיש כאן עניין של חילול השי"ת. אבל, עצם זה שיש להם כבר מאכל אשר יש בו את כל הטעמים שרק יכולים להיות, וכמו כן יש להם בעצמם צאן ובקר לרוב, וזה לא די להם, הוי אומר שכל טענתם בשקר יסודו. לכן, משה רבינו חשב שלשקר לא יעשה הקב"ה נס. על זה השיבו הקב"ה דווקא אתן להם את מבוקשם, שיכירו וידעו שיד ה' לא תקצר. ויאמינו בה' ובמשה עבדו הנאמן. אזי יתרחקו מכל התאוות ומכל הכיעור. כאשר נתבונן בימים אלו את מה שעובר על ארצות הברית, נראה עין בעין עד היכן ניתן להתדרד כאשר תאוות רעות שולטות. רצח, בזיזה, גזל והרס ללא מעצורים. זה מה שקורה כאשר הנפש הבהמית שולטת על השכל. נלמד מזה להתרחק מכל הכיעור, לנצח.