בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
וידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי הי"ו
כל שנה מחדש השאלה הנוקבת מתעוררת. איך נפלו עם ישראל לדמגוגיה הזולה של קורח ועדתו. איך. למה לא למדו לקח מחטא המרגלים. למה לא הבינו שלזרוק סיסמאות לחלל האוויר זה ריק מכל תוכן. אבל, את הנעשה אין להשיב. יש רק ללמוד איך אנחנו לא ניפול לפח הזה בהמשך. איך אנחנו נזהה מה אמת ומה שקר. למעשה, אחרי כל ענייני המתאוננים, המתאווים, המרגלים, המעפילים וקורח ועדתו, קל יותר לנו לפתח כלי עזר כדי לזהות תעמולה שקרית. הנה, משה רבינו נתן סימנים מובהקים מה ייחשב שעמי הארץ מפחדים. המרגגלים אישרו שהם גרים בערים בצורות. מכאן משמע שהם אכן מפחדים מעם ישראל. אלא, שהמרגלים הפכו את הקערה על פיה. התחילו מיד במשא - מסע הפחדה. אמרו בקול מאיים שראו בני ענק. מאותה רגע שינו את דברי משה רבינו. לקחו דברים הגיוניים והפכו אותם למופרכים. אילו בני ישראל לא היו משתתפים בהצגה, מיד היו קולטים את השקר. היו שומעים את ה"טוויסט", הסיבוב שעשו עליהם. מי שלמד זאת היטיב היה קורח. גם הוא יצא במשא מופרך. כולם שוים, כולם היו במעמד הר סיני. העם ששוב נמצא במצב רוח לא הכי, נתפס במהירות הבזק לשקר הגס. הרי במעמד הר סיני כולם ראו שמשה רבינו הוא הנביא הנאמן לה'. הלא רק ממנו בקשו דבר אתה עמנו. ללמדינו, כאשר מאן דהו בא ומתחיל להפריח סיסמאות לאוויר, יש מהר לתפוס מחסה. לשמור על פוקוס. ליישר מבט ולעבד את כל הנתונים. למצוא מקלט שקט כדי להתרכז. לעבור על כל הדיבורים. לסרק אותם במסרק הכי צפוף. למצוא מה אמת ומה שקר. העדה קדושים. בוודאי. אבל יש קדושים יותר, כמו הכהנים. יש לויים. יש את בני התורה שהם גם מבני לוי. ויש עם ישראל. בהחלט לא כולם שווים. וכל המלל על שוויון זה שקרי. לא כל אחד יכל להיות דיין בסנהדרין. בהפטרה קוראים את המוסר ששמואל אמר לעם ישראל. תודו על האמת מדוע אתם מבקשים מלך. כדי לסור מאחרי השי"ת. אל תבואו לי עם סיסמאות מדוע מלך זה טוב. תהיו כנים ואמיתיים. זה המסר של הפרשה. צריכים לשקוד על האמת. לא סתם שמו את מטה אהרון ליד ארון העדות. כדי להזכיר לכל הדורות מה ארע במחלוקת של קורח. מה קורה כאשר זורקים ומפריחים סיסמאות שקר לאוויר. לדאבונינו טרם למדנו באר היטיב את המסר. כמה יהודים נפלו שדודים ל"קסמי הקומוניזם". כמה הלכו שבי אחרי שטויות "הסוציאליזם". שכולם שקר וכזב. אנשי דלא מעלי החפצים להשתלט על המוח והלב. לנו יש תורה הקדושה וחז"ל. ולא נסור מהם. לא משנה כמה לא נעים לאזני החילונים לשמוע שזאת, אבל אנחנו נשאר נאמנים להשי"ת ולתורתו לנצח נצחים.
ויקח קורח. לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת וכן מה יקחך לבך לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם, ד"א ויקח קרח משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים כמו שנא' קח את אהרן קחו עמכם דברים: מה ראה רש"י להביא את מכלול הפירושים. אלא ללמדינו, שברגע שהאדם נלכד ברשות יצרו הרע, הוא יתמיד לתור אחר לבבו האכול בקנאה. וכדי לבצע את זממו, כל הדרכים כשרות. גם תעמולת שקרית. כדי שקורח אכן יבצע את זממו, כדי להפיק את המרד, זמם ושכנע ראשי הסנהדראות, באותם דברים אשר משכו את לבו. הקנאה התאווה והכבוד. סופם, שהוציאו אותו ואותם מן העולם.
בן יצהר בן קהת בן לוי, ולא הזכיר בן יעקב שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם שנא' ובקהלם אל תחד כבודי והיכן נזכר שמו על קרח בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים שנא' בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל: לכאורה תמוה, מי אינו יודע שלוי הוא בנו של יעקב אבינו. אלא, רש"י מבאר שמדובר בייחוס של מעשים. לבוא וליזום, לבוא ולקחת סמכות לבד, ללא נטילת רשות, ללא התיעצות ולהשתתף עם מישהו במפגן או פעולה, זהו בדיוק נכד של לוי. גם לוי יזם עם שמעון הריגת שכם ללא סמכות. לעומת יעקב אבינו שלא עשה שום דבר ועניין ללא התייעצות ונטילת רשות אמו, או ידיעה שאכן זה רצון השי"ת. ממילא אין כאן שום ייחוס ליעקב אבינו.
וטעם וידע ה' את אשר לו. לעבודת לויה, ואת הקדוש, לכהונה, לשון רש"י, ויפה פירש. יאמר הכתוב שיודיע השם אם הלוים הם שלו כענין שנאמר והיו לי הלוים, או עדיין הבכורות שלו כענין שנאמר כי לי כל בכור, שלא יחליפם בלוים, ואת הקדוש, הם הכהנים המקודשים לעבודה, כמו שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים. כי קרח כדי לאסוף עליו העם, גם על הלוים יחלוק וירצה להחזיר העבודה כולה לבכורים. והנה כאשר נשרפו אלה הבכורות נודע שלא בחר השם בעבודתם, וכאשר נתקבל קטורת אהרן נודע שהוא הקדוש: הרמב"ן מפרש לנו בהרחבה את זדון כוונתו של קורח, עד כמה עומק תכנון המחלוקת. והכל "לשם שמים". זה האומנות לקחת ציווי השי"ת ולעקרה מכל תוכן לשם קנאה תאווה וכבוד, באיצטלא של כל כוונתי היא רק לשם שמים. לכן, משה רבינו מודיעו בוקר ויודע ה' את אשר לו, מי הוא של השי"ת מזמן. אין כאן בחירה חדשה. לולא האילוץ, לא הי'ה מבחן המחתות. אבל כעת, לאחר שקורח הכריח לברר שנית את העניין הולך להיות בירור לדורת. וטעם ואת אשר יבחר בו יקריב אליו פעם שנית, שיודיע השם את אשר לו, ואת הקדוש והקריב אליו מחר וישע אל מנחתו, ואל האחרים ואל מנחתם לא יפנה, ואת אשר יבחר בו לדורות, לעמוד לשרת לפניו הוא וזרעו כל הימים, יקריב אליו מחר. לומר שיהיה להם הנסיון הזה אות לדורות עולם שלא יחלקו לא על הנבחר ולא על זרעו לעולם: וכתב רבינו חננאל, כי אלה הנקהלים כולם היו לוים משבט קרח, וזה טעם רב לכם בני לוי, שמעו נא בני לוי, אולי חשבו כי כל שבטם נבחר לכהונה ומשה מעצמו חלק כבוד לאחיו, ע"כ: וחלילה שהיו בשבט משרתי אלהינו מאתים וחמשים קרואים ונשיאים בני מרי מבעטים ברבם ובגדול שבטם ומלינים על ה'. ואלו היו מן השבט ההוא בלבד, לא היו כל מטות ישראל מתלוננים ממחרת לאמר אתם המיתם את עם ה', כי לא מת להם מת רק משבט משה ואהרן. וגם באות המטה ראיה כי המחלוקת מכל שבטי ישראל היא. והכתוב פירש ואנשים מבני ישראל, להגיד כי היו מכל השבטים לא מן השנים הנזכרים בלבד: כנראה, רבינו חננאל סומך על זה שכל מי שהי'ה סמוך למטה ראובן מרד עם קורח. מה יותר טבעי שקורח יפנה קודם לבני שבטו מאשר שבטים אחרים. שם הטענה תהי'ה שכנראה כולם היו צריכים להיות כהנים, אבל הרצון לההדיר את אהרון שינה את הצווי האלוקי. הרמב"ן מסרב לקבל זאת מפני שהנה אנחנו רואים שקורח מנסה להחזיר את העבודה בבכורות, מה שהי'ה מונע מאהרן ובניו הנשארים את הכהונה מכל וכל. אבל טעם רב לכם בני לוי, בעבור כי קרח היה מפתה לכל השבטים כי לכבודם רוצה להחזיר העבודה לבכוריהם כאשר אמר כי כל העדה כולם קדושים, ומשה בחכמתו גלה מצפון לבו לכל העם כי הוא על כהונתו צועק, ואמר שדי לו בכבוד שבטו, רב לכם בני לוי. וחזר ואמר שמעו נא בני לוי, לקרח גדולם, וזה טעם ויאמר משה אל קרח, אבל כולל דבריו עם בני לוי, כי דברי משה בחכמתו פיוס לו ולכל השבט שלא ימשך אדם מהם אחריו: זה עוד סוד, לבטל מחלוקת, גם כאשר נראה שאין מטף לכיבוי אש המחלוקת. הצד שאינו צד, יש לו לבטל את המחלוקת ולהבהיר את הדברים. בדיוק כמו שמשה רבינו נהג בעת הזאת. לכן, משה הסביר בטוב טעם ודעת מה מכוונו של קורח. והנה משה מעצמו חשב המחשבה הזאת ורצה בקטרת יותר משאר קרבנות, כי ראה כבר בנדב ואביהוא כי בהקריבם קטרת זרה לפני ה' נשרפו, והתיר לאהרן להקטיר אותה לצורך השעה, או שהיתה קטרת הבקר שהקטיר בהעלותו את הנרות כמשפט, ובטח משה כי השם מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים: יותר מכך, יש כאן עניין להדגיש כי מה שממית זה החטא. מי שמקטיר דרך נציון וחטא, דרך גאוה ויהירות, הקטורת ממיתה. מי שמקטיר דרך פיוס, אין לך פיוס גדול מהקטורת, העבודה הנבחרה של כפרת יום הכיפורים. ויש אומרים, כי וישמע משה ויפול על פניו, לדרוש את השם לדעת מה יעשה, ואז נאמר לו בקר ויודע ה' וגו', ולא נזכר זה רק בספור משה לעם, וכבר הראיתיך כי במקומות רבים פעם יאריך בדבור השם אל משה ויקצר בספור משה, ופעם יעשה בהפך. ולפעמים לא יזכיר האחד כלל, כאשר בא במעשה בני גד ובני ראובן שספר הכתוב המעשה במשה בעצמו והוא נעשה על פי השם, כמו שאמרו את אשר דבר ה' לעבדיך כן נעשה, וכתוב ביהושע אל ארץ הגלעד אל ארץ אחוזתם אשר נאחזו בה על פי ה' ביד משה. ואם נאמר שהיה כן מפני הסכמת השם, כענין שאמר זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל אשר צוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה, ויהיה זה מן הדברים שעשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו, אינו נכון שיעשה משה דבר בחלוק הארץ אלא ברשות, כי הכל במצות השם יעשה דכתיב לאלה תחלק הארץ וגו': ודעתי בזה ובמה שאמר לאהרן קח את המחתה ושים קטרת, שהיתה עליו יד ה' בהם והוא הנקרא רוח הקדש, כענין בספרי דוד ושלמה שהיו ברוח הקדש וכמו שאמר רוח השם דבר בי ומלתו על לשוני, כי משה רבינו בכל ביתו נאמן הוא, כאשר פירשתי ענין הבית והזכרתיו פעמים רבות, ומפני שאינו מדרך נבואתו של משה לא הוזכר בהן דבר ה': וראיתי באונקלוס שתרגם כל קטרת הנזכרת בפרשה "קטרת" כלשונו, לא אמר בו "קטרת בוסמין" כמנהגו, נראה שסבר שלא היה קטרת הסמים של הקדש אבל לבונה וכיוצא בה שהקטיר לנסיון, וכן עשה בבני אהרן. ודעת רבותינו שהיה קטרת הקדש, והוא הנכון. ואולי לא ירצה אונקלוס לשבח הקטרת להוסיף בו "בוסמין" רק בהעשות ענינו במצוה: סיכום הדברים, כל מה שמשה רבינו עשה, עשה ע"פ השכינה, כי עבד נאמן קרא לו. בכל ביתו נאמן הוא, בין כאשר צוה להקטיר קטורת אשר הביאה מות בין כאשר צוה לאהרן לכפר על בני ישראל. הוא זה שעמד נגד כל הצעקנים וכל מיני תעמולה ודמגוגיה זולה, כדי להגדיל תורה ולהאדירה. הוא זה אשר נשא שם שמים בגאון להרבות כבוד שמים, ממנו נלמד ונעשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה