בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מחותנינו רבי יחיאל בן ר' משה
זצ"ל
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל ומחותנינו ר' יעקב
בן ר' יהושע ז"ל
ויהי אחרי הבחירות. מה בעצם למדנו. מה
שהי'ה הוא מה שיהי'ה ואין כל חדש תחת השמש. השנאה של עמי הארץ כלפי עולם התורה היא
אותה שנאה מימות עולם. רק כעת היא נחשפה בכל כיעורה. כאשר מרגישים שרוצים להשמיד
את עולם התורה והחרדים לדבר השי"ת, אנחנו יודעים להתאחד. ההשגחה הפרטית סידרה
את סיום מסכת כריתות לימים אלו ללמדינו על כוחה של השלום. כאשר כל בנייך לימודי
ה', רב שלום בנייך. הפרשה מלמדת אותנו באלו ברכות אנחנו זוכים כאשר אנחנו שומעים
בקול, מקיימים מתוות ומקדשים שם שמיים. הגענו לשם. הבה נשאר בדיוק שם כדי שיקויים בנו
מקרא מלא ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, אני ה' בעתה אחישנה. באחדותינו ראויים
להתפלל שהקב"ה ישיש עלינו ויחיש לנו את גאולתינו.
ושמת בטנא. אפשר לומר שהמכוון ללימוד תורה. צריכים ללמוד,
לחזור ולשנן כל ענין וענין עד שיהיו הדברים מובנים ומכוונים, כמונחים בקופסא.
בערתי הקדש מן הבית, בחטאינו ובעונות אבותינו הוסרה העבודה מהבכורות אשר להם היו ראויות תרומות ומעשרות
באמרו ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם וזהו וידוי מעשר שהזכירו רז"ל: וגם
נתתיו ללוי, יאמר א"כ מודה אני כי גדול עוני שגרמתי לבער הקדש מן הבית ואע"פ
שנתתיו ללוי וזולתו כמצותך אני מתפלל שתשקיף השקפה לטובה במקום ההשקפה לרעה הראויה
בעוני: דברי הספורנו באים ללמדינו, שוידוי מעשרות, זה לא רק
להתוודות על מה שהיחיד עשה. אלא, כשם שבוידוי על חטאים, אנחנו מזכירים חטאי האבות
שקדמו לנו, גם בוידוי זה ראוי להזכיר מהיכן זכו הכהנים בעבודה. כדי שנתעורר באחרית
שנת המעשר, מה אבד לנו בחטאינו. מה השיגו עובדי השי"ת. ממילא, נעמוד בנסיון
של שלוש וחצי שנים של הפרשת תרומות ומעשרות, כסדרן וכמצוותן, כדי לזכות בברכת וברך
את עמך ישראל.
היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות.
בשנת הארבעים היה עומד והוא אומר היום הזה, והלא יש ארבעים שנה
שקבלו את התורה, אבל פירשו רז"ל יהיו חביבין עליך כאלו היום הזה קבלתם מסיני:
ובפרשת שמע (דברים ו) בפסוק אשר אנכי מצוך היום, דרשו יהיו בעיניך חדשים כאלו היום
קבלתם מסיני. בין בלשון חביבין בין בלשון חדשים הוצרכו לדרוש כן לפי שהדורות חולפים
ולב האדם הולך אחר עיניו בדבר הנראה, כי בעמדו בין עיניו יזכרנו ובהסתרו מעיניו ישכחנו,
והאותות והמופתים אינן עומדין לעולם, לכך יזהירו שתהיה האמונה קבועה בלב עומדת לעד
בזמן ההסתר כמו שהיתה בזמן ההגלות, ויהיו דברי התורה חביבין אצלנו שלא נעבור עליהם,
ויהיו גם כן חדשים בענין זכרון האותות והמופתים שלא נשכחם מלבנו בהתעלמם מעינינו, אך
יהיה אצלנו מעמד הר סיני בנפלאותיו בחדושו תמיד: ויתכן לומר כי פסוק זה התחיל היום
הזה וסיים ובכל נפשך, להורות כי יתחייב האדם שימסור נפשו על המצות בכל הזמנים כלן כיום
של מתן תורה, כי כשם שהיה מוסר נפשו על השם באותו יום עצמו של מתן תורה בראותו האותות
והמופתים והאש האוכלת בראש ההר, כן ראוי לו למסור נפשו עליו בכל הזמנים כלן, וזהו שאמר
היום הזה וסיים בנפשך לבאר שתמסור נפשך עליו בכל הזמנים כלן כהיום הזה: הנה רבינו בחיי משתף אותנו בידיעה הטובה לכל השנה. אבל בהיותינו עוד יותר
קרובים לימי "בהמצאו", ימים אשר "המלך בשדה", השי"ת בא
לראות את בניו, כדאי מאד לאמצם ולחזקם. ראשית לכל, קיום התורה תלוי מאד מאד באופן
התמסרותינו לקיומה. הוי אומר, אם אנחנו משקיעים בלימוד ההלכה, כדי לדעת איך לקיים
את המצוות, מוסיפים על זה סדר לימוד מוסר, מחשבה וחסידות כדי לדעת, איך לקיימה
בשמחה והתלהבות, אזי היא נשארת איתנו לתמיד. אבל, אם חלילה ישתלט עלינו מצוות
אנשים מלומדה, חטא ההרגל, או חלילה חוסר ידיעה איך מקיימים בכלל את המצוה, אזי חסרה
לנו בפועל בעצם קבלת עול מלכות שמים. הוי אומר שבכל יום ויום יש לנו לחפש דרכים
ועצות, איך לרענן את עבודת השי"ת ולימוד התורה שלנו. גם כאשר חוזרים במאה
פעמים ואחת, לחפש מה ניתן עדיין לחדש בסוגיא. כי כמה שנשקיע בזה יותר כך נדבוק
יותר בתורה, נגיע למצב שהיינו בהר סיני וממילא נמסור נפשינו על קיום הדברים.
ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה
אתכם היום ימין ושמאל, שלא ישנו את מצות האל ית' בפרט
ענין המשפט, ולא ימירו את שאר המצות במנהגי הדיוט ומצות אנשים מלומדה כ"ש כשיעשו
זה לכבוד קדמונים שהנהיגו אותם המנהגים לא לכבוד קונם ולא לשמור מצותיו, אמנם התוכחות
עד יולך ה' אותך ואת מלכך היו בבית שני בימי אנטיוכס וזולתו עד שצרו מלכי בית חשמונאי
זה על זה וגלה אחד מהם במצות פומפיא"ו לרומ"ה ומשם והלאה עד ונסחתם היו עד
חרבן הבית על יד רומיים ומשם והלאה הם תוכחות בגלות נמשכות אליו, והתחיל בתוכחות באמרו
אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחוקותיו אשר אנכי מצוך היום וזה
בלי ספק כאשר הומרה שמירת מצות התורה במנהגים שונים וזולתם והוסג אחור משפט, וכן אחר
שאמר יולך ה' אותך ואת מלכך שהוא החלק השני חזר ואמר כי לא שמעת בקול ה' אלהיך לשמור
מצותיו וחוקותיו אשר צוך כלומר אבל שמרת מה שצוו או הנהיגו אחרי' זולתו אשר לא כתורתו
כמו שספרו ז"ל (גטין) שלא היו תורמין ולא מעשרין והוצרכו לתקון יוחנן כ"ג
ולגזור על הדמאי והיו נועלי' דלת בפני לוין מפני השמטה והוצרך הלל לתקן פרוזבול ובטלו
מי סוטה ועגלה ערופה וסנהדרין מרוב הפושעים בסוף בית שני באופן שבטל כל משפט כמו שספרו
ז"ל שגברו בעלי זרוע, ובכן ירדו לטמיון הם ונכסיהם ובאלה התבאר' סבת חורבן בית
שני והתמדת חורבנו בהתמדת סבתו: הנה הספורנו מסביר לנו היטיב
מה יסוד קיומינו כעם ישראל. לשמור באדיקות יתירה על כל מצוות התורה ולא לסור מהם
כלל ועיקר. הנה ההרגל, מצוות אנשים מלומדה, ממיטה אסונות על אנשים ומשפחותיהם, משם
זה זוחל ונכנס ליתר העם. אין לך גרוע מן ההרגל. כי לאט לאט היצר הרע מתחלחל לתוך
המחשבות עד שהאדם מתדרדר שלא מפריש תרומות ומעשרות, כי מה פתאום יפריש ממעשה ידיו
לאוכלי חינם. משם, יש לו עוד מחשבות זדון לגבי אי אלו מצוות, אשר במוחו הקודח,
עברה זמנם. זה מביא, שגדרי העולם אשר חז"ל גידרו, מתמוטטים. גם הדברים
שהקב"ה תיקן בעולמו כדי להועיל, להזהיר, להראות קבל עם ועדה, שיראו ויזהרו
ויסורו מדרכי הרשעים, במו כמי סוטה, מפסיקים לעשות את תפקידם. זאת אומרת, כל דור
ודור חייבים לתקן תקנות כדי להעמיד עם ישראל על "רגליהם". כדי שיעבדו את
השי"ת בשמחה וטוב לבב בכל מאדם ונפשם. כדי לחזק שוב את חומת הדת ולגדור את
הפרצות בגדר סביב כרם ישראל. יש לתקן את הקרירות וה"מה איכפת לי", כדי
שנחזור להיות בנים למקום. כי רק על ידי קיום הדברים כבימים הראשונים, באהבה
ובהתעוררות, נוכל לחזור לימים ההם, שהשכינה בתוכינו באופן מוחשי. ללא הסתר פנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה