בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל וידידי ורעי ר'
משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
המצווה הראשונה שבה נצטווינו כעם,
מצוות קידוש החודש. לכאורה, נראה לנו שמתאים יותר היה לתת את מצוות קרבן פסח כמצווה
הראשונה. אבל, הקב"ה חשב אחרת. הוא רצה לתת לנו את המצווה המתייחס למי שנופל,
למי שמתמעט, לדעת שיש לו תקווה להתחדש ולגדול. הנה כי כן, אנחנו בשבוע השלישי של
ימי השובבים. הגענו לשו"ב. למקום שמשם עלינו להתחדש. גם נכנסנו לחודש שבט שבה
השרף עולה באילנות, הם מתחדשות ויש את ראש השנה לאילנות. עם ישראל עדיין היו
שרויים עמוק בשערי טומאה. אמנם, מראה העיניים ומשמע האזניים של הכמעט שנה אחרונה
שחוו, נתן להם תפיסת עולם חדשה. הכרת בורא העולם כמעט פנים אל פנים. ראו במוחש איך
שבורא העולם ממש שולט בכל. ללא גבולות. ללא מגבלות, וללא מגביל. כל מה שנותר זה
ממש לצאת מתוך מקור הטומאה להתחיל את תהליך הפריחה כעם. אבל, לאחר חצות של ליל
פסח, עם ישראל פורחים לפסגות שטרם העפילו לשם. אבל, הקב"ה כבר ידע איך ייראה
הבוקר של כ"א ניסן של אותה שנה. איך מפסגת האמונה יתחילו לקטר. לכן,
הקב"ה הקדים לתת את האופציה של כי נפלתי קמתי. כי אשב בחושך, ה' אור לי.
הקב"ה אמר, המשלתי אתכם לירח. יש בכם כוח להתחדש. כוח להתרענן. רק מי שקלט היטיב
את העומק של מה שעיניו ראו ואזניו שמעו היה מוכן להתקדש. זה אחד מהנקודות שמשה
רבינו התקשה. לכן הקב"ה הראה לו באצבע כזה ראה וקדש. כל יהודי שיש לו את
הנקודה הנקראת חלק יעקב והיא בוערת בקרבו, אזי יש תקווה שהוא עתיד להתחדש. ובבוא
העת, כאשר נפנים
שכל מה שעברנו הי'ה לטובה, ושומה עלינו להתחדש כבימי קדם ונקווה שזה יהיה השתא
בעגלא דידן, יתחדש עם כל עם ישראל כאשר הקב"ה יראנו נפלאות כימי צאתנו מארץ
מצרים.
ובמדרש וימש חשך, נתן
בו ממש, עשו אותו מלשון ממשש בצהרים. זהו שאמר הכתוב שלח חשך ויחשיך, משל למה הדבר
דומה למלך שסרח עליו עבדו ואמר לאחד מעבדיו צא והכהו חמשים, והלך והכהו מאה והוסיף
משלו כך יתברך שמו שלח החשך על מצרים ונתוסף חשך משלו הוי אומר שלח חשך ויחשיך.
ויהי חשך אפלה מהיכן היה החשך רבי יהודה ור' נחמיה רבי יהודה אומר מחשך של מעלה
שנאמר ישת חשך, ר' נחמיה אומר מחשך של גיהנם שנאמר ארץ עיפתה כמו אפל צלמות ולא
סדרים וגו'. שבעה ימים שמש החשך שנאמר ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים, לא
ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים, אחרים, הרי ו' ימים שלשה ימים היה
קל וג' ימים היה אפל כבד העומד אינו יכול לישב היושב אינו יכול לעמוד ויום השביעי
כתוב ויהי הענן והחשך חשך למצרים ואור לישראל בכל מקום שהם ומזה אמר במושבותם כי
היה ראוי הכתוב לומר ולכל בני ישראל היה אור בארץ גושן כמשפטו בכל, אבל הזכיר במושבותם
להורות כי אף בבית המצרי אשר שם ישראל שם היה אור לישראל: רבינו
בחיי מלמדינו שכשם שבכל המכות הקב"ה הבדיל בין עם ישראל למצרים, גם כאן במכת
חושך הייתה הבדלה מוחלטת. באותה בית באותה חדר, היהודי רואה באור יקרות והמצרי
לכוד בחושך של אבדון. הבדלה כזו לא היתה מאז מכת דם כאשר היהודי והמצרי יכלו לשתות
מאותה בקבוק, למצרי יהי'ה דם וליהודי מים. ובאור
המדרש הזה והסבה שבמכת החשך והממש שנתן בו הוא שאין להבין שהחשיך השמש בגלגלו אך
עמד באורו ותקפו כל ימי החשך כשאר הימים ועולם כמנהגו נוהג, אבל הענין הזה היה שהושחר
האויר בכל ארץ מצרים כי נסתתמו שביליו ויסגור ה' בעדם מהכנס האור בהם כי בידוע
שאור השמים נכנס ובוקע באויר וכשם שהקול נכנס ובוקע בו עד שיגיע לאזני השומע כן
אור השמש נכנס ובוקע בשבילי האויר ובנתיבותיו עד שיראה הרואה אותו צח ובהיר והכנס
אור השמש באויר הוא סבת ראותנו אור השמש והקב"ה בטל סבה זו במצרים כל ימי
החשך ומנע מהכנס אור השמש באויר ואז חזר האויר שחור ולא יכלו לראות אור השמש
והכוכבים מפני ששבילי האויר ונתיביו סגורים מהכנס האור בהם ואחר שחזר האויר שחור הכבידו
הקב"ה כ"כ עד שהיה בו ממש והיו מרגישים אותו במשוש והיושב לא יוכל לקום
ולא לפרוש את ידיו ואלו היו פרושות לא יוכל להשיבם אליו והיה אור לישראל מפני שלא
נסגרו להם שבילי האור והיה האור נכנס באויר במושבותם והיו רואים וזה היה סבת החשך למצרים
והאור לישראל: רבינו בחיי מלמדינו
עד כמה הקב"ה יצא מגדרו לטובת כל יהודי. המצרי נעטף בחושך מוחש ואילו היהודי
זכה מפני כך למנה כפןלה של אור.
והגדת לבנך וגו', צריך
לדעת למה לא אמר ואמרת, כי תיבת הגדה מצינו לרז"ל שאמרו שיתכוין בה דברים
קשים כגידים, עוד קשה אומרו ביום ההוא, ובסמוך גמר אומר בעבור זה ודרשו ז"ל
בשעה שמצה ומרור וגו', והוא בלילה ולא ביום, ואם כן לא היה לו לומר אלא והגדת לבנך
לאמר בעבור זה ואני יודע זמן ההגדה שהוא בלילה, עוד צריך לדעת אומרו לאמר, והלא
כבר אמר והגדת: ונראה כי יכוין על דרך אומרם ז"ל מתחיל בגנות ומסיים בשבח,
יאמר גנות אבותיהם של האבות, כי לא היה דבר משובח, והוא אומרו והגדת דברים קשים
שלב האדם נעקש מהם, ואחרי כן מסיים בשבח והוא אומרו לאמר, אמירות משובחות משמחים את
הלב ומסעדים אותו, ואמר ביום ההוא, הודיע במתק לשון צדיק כי הלילה ההוא יום יקרא
לא לילה, והוא אומרו ולילה כיום יאיר, ולא חש שתטעה לומר יום ממש, ממה שגמר אומר
בעבור זה שהוא בשעת מצה וכו' כאומרם ז"ל, ואולי כי סמך ביום ההוא עם והגדת,
כי גם נס זה בכלל מצות ההגדה: עוד ירצה באומרו לאמר, להיות שאמר והגדת לבנך, תינח
אם יש לו בן, אם אין לו בן יהיה פטור, תלמוד לומר לאמר, שעל כל פנים צריך להגיד
אפילו בינו לבין עצמו, ואם תאמר כיון שעכ"פ הוא צריך להגיד אפילו בינו לבין
עצמו, אם כן למה אמר לבנך, ואולי שבאמצעות היתור אני מבין כן, ולא בלא יתור, ואפשר
עוד שירמוז באומרו והגדת לבנך, שאם יגיד הגדה האמורה בענין יזכהו ה' שיגיד לבנו,
וכדי שלא תטעה לומר דוקא, לזה אמר לאמר: בעבור זה, אולי שרמז בתיבת "זה"
י"ב מצות הרשומים בחג הפסח, ג' דברים פסח מצה ומרור, והגדה, וז' ימי החג,
וקידוש יום א' וב', הרי י"ב, כמספר ז"ה, והוא אומרו בעבור
"זה" עשה וגו', והגם שז' ימי החג לענין תרי"ג מצות אינם נמנים לז'
מצות: האור
החיים הקדוש הזה פלאי פלאות. מי שרוצה באמת לצאת ממצרים כמו שחז"ל אמרו בכל
דור ודור חייב אדם לראות או כלשון הרמב"ם, להראות את עצמו כאילו יצא ממצרים.
ההגדה היא קשה. צריכים ללבן את העניין עד היסוד. זה לא קל. להכנס ולפתוח תיבות
פנדורה כדי ללמוד וללמד את גודל השעה, את עצמת הנס. הנס הגדול מכולם שליל
השימורים, לילה כיום יאיר ונהי'ה יום. ביום ההוא לאמר. זה ממש יום ממש בהיר. לכן,
המבהיר את כל ענייני ההגדה, הגם שקשים לו כגידין, מי שלא זכה לפרי בטן, יזכה לפרי
בטן, כי הוא ראוי למה שמקיים. מי שלא מפחד מדרך ארוכה, חבר הוא לעם הנצח. וזה רמוז
בז"ה, בעבור י"ב השבטים המקיימים את י"ב המצוות עשה השי"ת לנו
ויעשה לנו במהרה בימינו, אמן ואמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה