בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל וידידי ורעי ר'
משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
הקב"ה שם לו למטרה ללמדינו מי בעל
הבית. מה הם דרישותיו כלפי הנהגת העולם כחברה מוסרית. לפיכך הוא פתח את פרשתינו
במצוות עבד עברי. במי מדובר, באדם שגנב. גנב גרוע מגזלן. כי גנב מפחד מאנשים ולא
מהקב"ה. אי לכך ואשר על כן, הוא נמכר כעבד. אבל, האדון שלו אינו בדיוק אדון.
כי האדון חייב להאכילו מכל המאכלים שמכין לעצמו. הוא אינו יכול להעבידו בפרך. הוא
חייב להאכיל גם את אשתו ובניו. לכן, בעצם, האדון הופך להיות סוג של מחנך מחדש. הוא
חייב לכבד את עבדו. משם, נאמר אם כסף
תלווה את עמי. בא רבי ישמעאל ומלמד אותנו, אם פירושו "כאשר". דהיינו,
הלוואה לעני זו מצווה חיובית. אין כאן אם תרצה תלווה, לא תרצה לא תלווה. אם לא די
בכך, הקב"ה אומר לא תהי'ה לו כנושה. אסור להביא אותו למצב של לא נעים לפגוש
אותו. ישאל השואל, לא די שהייתי נחמד לתת לו הלוואה, אני חייב גם לחייך איליו. לתת
לו הרגשה טובה. כן, ממש חייב. אבל, יש כאן את סגולת הסגולות, הרי נאמר לקראת סוף הפרשה.
ועבדתם את ה' אלוקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרביך. זה בדיוק מה
שהקב"ה רוצה. תעבוד אותי יתברך, תלך בדרכי, מה אני נותן למלא אנשים שבאמת על
פי כל אמות המידה בהחלט לא מגיע לאיש זה כלום, ובכל זאת הקב"ה מעניק לו. ככה
הקב"ה מצפה מאיתנו. כאשר נפנים את זה באופן הכי פנימי, הרי הקב"ה יראה
שאכן אנחנו הולכים בדרכיו הוא יוליכנו חזרה קוממיות לארצינו.
אם כסף תלוה את עמי. מתן
בסתר יכפה אף ושוחד בחיק חמה עזה, שלמה המלך ע"ה בא לשבח מדת הצדקה שהיא דוחה
את הצרות ומסלקת הפורענות כשהיא נעשית בסתר, ומתן בסתר הוא שלא ידע הנותן למי נותן
גם העני לא יודע ממי נוטל, ומן הידוע כי דרכי נותני הצדקה נחלקים לשמונה חלקים והם
שמונה מדרגות זו למעלה מזו, החלק הראשון יש נותן צדקה לעני ונותנה לו בעצבון, החלק
השני שיתן לו פחות מן הראוי בסבר פנים יפות, רבינו בחיי כבר
משבח את היהודי שאפילו שאינו נותן די צרכו של העני, בכל זאת הסבר פנים יפות מעלה
אותו בדרגה. החלק השלישי שיתן לעני בידו קודם שישאל, החלק הרביעי שיתן
לעני וידע העני ממי נטל ולא ידע הנותן למי נתן כגון גדולי חכמי התלמוד שהיו הולכים
וצוררים מעות בטליתותיהם ומפשילין לאחוריהם ובאים העניים ונוטלים אותם והיו עושים
כן כדי שלא יתביישו, החלק החמישי שיתן וידע למי נתן אבל העני לא ידע ממי נטל כגון
גדולי חכמי התלמוד חסידי עליון שהיו הולכים בסתר ומשליכים מעות בפתחי העניים, הנה עצם
זה שאדם לא יודע למי הוא נתן את הצדקה, זה בעצמו נותן לו מעלה, כי בגינו לא יבוא
אדם לידי בושה. החלק הששי שיתן צדקה לעני ולא ידע הנותן למי נותן ולא ידע העני ממי נטל, והנה זאת מצוה לשמה
כגון לשכת חשאים שהיתה במקדש שהיו צדיקים נותנין בה והעניים בני טובים מתפרנסים בה
בחשאי, וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה שהיא צדקה הנתנת בחשאי שאין הנותן יודע
למי נותן ואין הנוטל יודע ממי נוטל וצדקה זו דוחה את הפורענות, ועל כן אמר שלמה
מתן בסתר יכפה אף, יאמר כי גם אם הפורענות ראויה לבא עליו זכות מתן בסתר יסלקנו
מעליו, והנה זה בהפך מפעולות השוחד שהוא אבן חן אצל הנוטל, וכן אמר שלמה אבן חן
השוחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל, ובאר הכתוב כי הנותן מתן בסתר שהוא מחסר לעצמו
הלא בחסרון זה מרויח שידחה הפורענות מעליו שהוא ראוי לבוא עליו, והשוחד שהוא נוטל
בידו ומביאו אל חיקו בסתר וביתרון הזה יפסיד שיביא על עצמו חמה עזה, והא למדת
שהחסרון הזה למצוה גורם לו שכר והיתרון הזה בגזל וחמס גורם לו הפסד. הנה, זה
לעומת זה, הנותן לקופה כללית בלי שמאן דהו יודע יודע כמה נתן, וגם הוא אינו יודע
מי מקבל. לעומת השוחד שכל המטרה זה לגרום לידיעה מי הנותן ולקבל תמורה. החלק
השמיני והיא צדקה גדולה מכלן המלוה מעות לעני, לפי שההלואה גדולה מן המתנה שהוא
מחזיק בידו ואינו מתבייש בזה, ולפיכך נצטוינו במצות עשה שבתורה על חיוב הלואה
לעני, וזהו שכתוב אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, קבלו רז"ל אם זה חובה
וכמוהו ואם מזבח אבנים תעשה לי, וכן אם כופר יושת עליו, ובאור הכתוב אם כסף תלוה
חייב אתה להלוות כסף ולמי אל עמי שאם בא אוהבך כותי ללוות ממך וישראל ג"כ
ישראל קודם. את העני אם באו ישראל וכותי ללוות ממך כותי ברבית ועני בחנם עני קודם,
שנאמר את העני עמך. עשיר ועני עני קודם. עניי עירך ועניי משפחתך עניי משפחתך
קודמין שנאמר עמך. עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין, שנאמר עמך אותם
שעמך, את העני, אתה עני, כלומר חייב אתה להלוות לו ואם לאו דע כי העניות עמך, וזה
את העני עמך, לא תהיה לו כנושה לא תהיה לו כמלוה שהוא מושל בלוה כענין שכתוב ועבד
לוה לאיש מלוה, אלא תהיה לו בכל דבר כאלו לא לוה ממך מעות. ולא תשים עליו נשך,
שהוא נשך כסף נשך אכל אבל תהיה ההלואה חסד לא תטול ממנו תועלת כבוד ולא תועלת ממון
ואפילו להקדים לך שלום אם אינו רגיל בכך והוא שכתוב במקום אחר נשך כל דבר אפילו
דבור אסור: לכאורה נין להבין באופן הכי ברור שההלוואה אשר בסופה הופכת
למתנה היא המעולה מכולם. ובמדרש אם כסף תלוה את עמי כל
בריותיו של הקב"ה לוין זה מזה היום לוה מן הלילה והלילה לוה מן היום ואין
דנין זה עם זה כמו הבריות שנאמר יום ליום
יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם, הלבנה לוה מן
הכוכבים והכוכבים לוין מן הלבנה וכשהקב"ה רוצה אינו מוציאן שנאמר האומר לחרס
ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום האור לוה מן השמש והשמש לוה מן האור שנאמר שמש ירח עמד
זבולה, החכמה לוה מן הבינה והבינה לוה מן החכמה שנאמר אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה
תקרא, השמים לוין מן הארץ והארץ לוה מן השמים שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים
לתת מטר ארצך בעתו, בריותיו לוין זה מזה ומשלמין זה לזה ובשר ודם לוה מחברו ומבקש
לבלעו ברבית זהו שאמר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח, בוא וראה שכל מי שיש
לו עושר ונותן צדקה לעניים ואינו מלוה ברבית מעלה עליו הכתוב כאלו קיים את כלן
שנאמר עושה אלה לא ימוט לעולם, ומי זה זה עובדיה שהיה עשיר ואפוטרופוס של אחאב מלך
ישראל היה שנאמר ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית, והיה עשיר יותר מדאי והוציא
כל ממונו בצדקה שהיה זן את הנביאים שנאמר ואחביא מנביאי ה' מאה איש חמשים חמשים
איש במערה ואכלכלם לחם ומים, וכיון שבא כל אותו רעב הוצרך ללוות מן יהורם בן אחאב
כדי להציל נפשות ושיהא מספיק לנביאים והיה מחשבתו שלא יתננו, זה קיים כספו לא נתן
בנשך, אבל יהורם שחשב בלבו ליטול הרבית אמר הקב"ה יבא יהוא ויהרגנו שנאמר ויהוא
מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרועיו ויצא החצי מלבו לקיים מה שנאמר ע"י יחזקאל
בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה, לכך מזהיר הכתוב אם כסף תלוה. ד"א אם כסף
תלוה את עמי אמר הקב"ה מי הם עמי העניים שנאמר כי נחם ה' עמו וענייו ירחם,
וכתיב ובה יחסו עניי עמו, מדת בשר ודם אם היו לו קרובים עניים והוא עשיר אינו מודה
בהם שנאמר כל אחי רש שנאוהו וכתיב גם לרעהו ישנא רש, והקב"ה אינו כן הוא עשיר
שנאמר והעשר והכבוד מלפניך, וכתיב לי הכסף ולי הזהב אמר ה', ואינו מחופף אלא על
העניים שנאמר כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו, לכך נאמר אם כסף תלוה את עמי את
העני עמך: דברי רבינו בחיי הם עיקר גדול בעבודת הצדקה. צדקה במיטבה.
ודבריו מכוונים ממש ללמד את דרכי השי"ת שראוי לדבוק בהם בכל עת ובכל רגע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה