בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק
דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ר' שמעון חיים בן הר"ר מרדכי יוסף
זצ"ל, ידידי ורעי ר' אברהם יצחק בן ר' מרדכי זצ"ל, ר' מאיר בן ר' יעקב
זצ"ל
ואתה תצוה. ידוע הוא שמשה רבינו עניו
מכל האדם, יקשה עליו לצוות. הוא יכול להציע, לומר, אבל לצוות. זה ירשה עליו. אומר
לו הקב"ה, דווקא אתה, העניו, הסמל של כתית, של לב נשבר ונדכא, דווקא אתה תצווה
את בני ישראל. דווקא מקבל התור, דווקא מי שעמד ומסר את נפשו למען עם ישראל, רק הוא
ראוי לצוות את עם ישראל. כעת, יש בהבנת לשון לצוות מובן גם של "לאחד",
מלשון צוותא. ידוע מה שהאור החיים הקדוש מפרש בפרשה זו, גואל ראשון הוא הוא הגואל
האחרון. הוי אומר, האחראי על הגאולה העתידה הוא משה רבינו, מוסר התורה. ומשה רבינו
מסרב לגאול עם בטלים מן התורה. אם כן, ישאל השואל, הרי הישיבות מלאות יותר מתמיד,
אלפי בני תורה. האמנם, הלאלו בני תורה ייקרא? האמנם הם ממיתים את
"עצמם", העצמיות שלהם באהלה של תורה, אוהבים כל יודי, מכבדים כל יהודי?
אין תמה, כאשר הראש מממולא בשטויות, בפוליטיקה מסריחה של מי בראש, של כל עניין
שולי הופך לעסק מרכזי ועסק התורה בשפל המדרגה. אמת ויציב, ישנם תלמידי חכמים לא
מעטים הממיתים עצמם באמת. לא אחד ולא מאה. אבל, מה הרבים. איך הרבים נראים. הקב"ה
רוצים למחות כבר את זכר עמלק. הוא ממתין לנו, לשוב לענוות החן. למקיימי מצוות
בשמחה. לאהבת ישראל שלנו. ברגע שנתקרב לעבודת השי"ת אמיתית לא מיוחצנת,
פנימית, אזי יבוא משה רבינו ויגאלינו שנית.
ויקחו אליך לשעה כי מפני שאמר בסוף הפרשה חקת עולם הייתי אומר כי מצוה זו לדורות ולא לשעה
ע"כ הוצרך לומר אליך לשעה לומר לך שהמצוה לשעה ולדורות. והזכיר שמן זית למעט שאר
שמן, שמן שומשמין, שמן אגוזים וכיוצא בהם. ואמר זית זך כלומר השמן הראשון פרט לשני
ולשלישי. כתית שמן היוצא על ידי כתישה למעט שמן היוצא מאליו. למאור כתית למאור ולא
למנחות, הראשון למנורה והשני למנחות. ומנהג העולם מי שיש לו שמן רע דולקו בנר, ומי
שיש לו שמן טוב נותנו לתבשיל ואוכלו אבל כאן בהפך הראשון שהוא הזך למאור והשני למנחות:
ובמדרש כתית זה מקדש ראשון שעמד ת"י שנה מקדש שני ת"כ שנה, והמדרש הזה ירמוז
לשני מקדשים והיה ראוי לרמוז גם השלישי העתיד: אבל יתכן לומר כי המדרש הזה אפשר שירמוז
על המקדשים שהיה זמנם קצוב, ולפי ששניהם עתידים ליחרב ולהיותם מרמס לכך נאמר הרמז בשניהם
בלשון כתית שהוא לשון כתישה ומרמס אבל הבית השלישי העתיד אע"פ שלא בא בחשבון לפי
שאין זמנו קצוב הנה נרמז במלת למאור והוא כלשון קומי אורי כי בא אורך, והוא הבטחה בבית
השלישי בחזרת השכינה והוא שאמר דוד ע"ה ה' אורי וישעי, ואמר עוד אל ה' ויאר לנו,
ולפי שאין זמן לעמידת בנינו אבל הוא עומד לעד לעולם לכך אמר להעלות נר תמיד כלומר כי
מעלתו תמידית ושוב אינה פוסקת: להעלות נר. שם הכלל כמו נרות, וכן ויהי לי שור וחמור,
וכן כי נשמדה מבנימן אשה, וכן ודמות על ראשי החיה, והיו ארבע חיות: תמיד שלא תשאר המנורה
בלא נר, או יאמר נר שהוא תמידי, וירמוז לנר מערבי שהוא עקר כל הנרות שכל הנרות פונות
כנגדו והוא היה פונה כלפי שכינה שהיא המדה העשירית וזהו לשון תמיד, והבן זה: ובמדרש
להעלות נר תמיד, זהו שאמר הכתוב תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף אתה סובל את כל העולם
כולו שנאמר אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט, ואתה מצוה לבני קהת להיות נושאים
ארון כבודך על הכתף שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, אתה זן
את כל העולם ואתה מצוה את קרבני לחמי אתה מאיר לכל העולם ואתה מצוה להעלות נר תמיד
הוי אומר למעשה ידיך תכסוף, ואמר הקב"ה לא שאני צריך לאור בשר ודם שבאורי אני
מאיר לכל העולם אלא כדי להעלות אתכם ולזכות אתכם. ועוד שם אמר רבי מאיר אמר הקב"ה
חביבין עלי נרות שאהרן מדליק מן המאורות שקבעתי בשמים, למה שבשעה שהקריבו הנשיאים חנוכת
המזבח ולא הקריב שבט לוי היה נפשו של אהרן עגומה א"ל הקב"ה כל השבטים הקריבו
חנוכה אחת ואתה לבדך תעשה חנוכה לעצמך הוא שכתוב תאות ענוים שמעת ה', וזהו שכתוב מחוץ
לפרוכת וגו' יערוך אותו אהרן ובניו ע"כ, ויהיה רמז לחנוכה של נרות חשמונאי ואם
כן כשאמר יערוך אותו אהרן ובניו ירמוז לשעה ולדורות: הנה
רבינו בחיי מלמדינו כוחה של מנורה. כוחה של נר וכוחו של האור. הנה, הרוצה להחכים
ידרים וסימנך מנורה בדרום, ללמדינו, עד כמה יש להשקיע במאורה של עולם. אורה זו
תורה. דווקא למנורה יש לקחת שמן המשובח מכל. כי שם השכינה שורה. ללמדינו, מיום
שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. עד כמה יש לדאוג
שהיכלי התורה יהיו מהטוב שבמיטב. מהכסאות דרך התאורה וגם האוכל. הכל חייב להיות
משופרא דשופרא. כי מכח לומדי התורה הקב"ה זן ומפרנס את כל באי עולם. גם
ללמדינו, שהתורה, צריכה להיות כמו המנורה, לימוד שניכר שהשכינה שורה על לומדיה.
להעלות נר תמיד. הנחיי'ה למלמדי תורה. יש
ללמד באופן שהלימוד יביא לידי קיום תמידי ונצחי של מצוות. ללא הפסקה.
ואתה תדבר אל כל חכמי לב. הזכיר גם כאן שני נוכחיות ואתה תדבר לפי שכל חכמי לב קבלו האצילות מן משה כמ"ש
ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם וכן כל עושי המלאכה אשר היו בצל אל קבלו שפע החכמה
באמצעות משה וכמ"ש ואתה תחזה מכל העם היינו ברוה"ק שעליך ור"ל שתשפיע
על דייני ישראל מן רוח הקודש שעליך כך ואתה תדבר אל כל חכמי לב כדי שיקבלו אצילות אור
השכל ממך לכך נאמר בסוף כל מעשה המשכן ויכל משה את המלאכה וכי משה כלה המלאכה והלא
כל חכמי לב עשו בה אלא לפי שמשה האציל עליהם מן אור שכלו דומה כאילו עשה הוא את כל
המלאכה ואמר אשר מלאתיו רוח חכמה ר"ל אע"פ שבאמת אני מלאתיו רוח חכמה כי
ה יתן חכמה מ"מ מאחר שהשפע יגיע להם באמצעותך יקרא הכל על שמך לכך נאמר ואתה ממהות
עצמותך ותוספת חכמה שבך תדבר אל כל חכמי לב להשפיע עליהם ומדאמר חכמי לב לשון רבים
הל"ל אשר מלאתים רוח חכמה נוכל לומר שמלאתיו חוזר כלפי משה כי לפי שמלאתיו רוח
חכמה על כן הוא יאציל מחכמתו על כל חכמי לב וזה אינו מאמר הש"י למשה מדלא אמר
אשר מלאתיך רוח חכמה אלא הפסוק מפרש לנו מהו זה שאמרתי למשה ואתה תדבר אל כל חכמי לב
למה אני תולה הדבר במשה לפי שמלאתיו רוח חכמה ואחר כך חזר הקב"ה ואמר למשה בנוכח
ועשו את בגדי אהרן וגו ומלת אשר משמש לשון דהא כמשפטו בכמה מקומות: דברי הכלי יקר מדהימים. הכל בכל מכל כל בא מכוחו של משה רבינו. הוי אומר,
שלא הי'ה שום חכמה מהחכמות הנצרכות למשכן, שמקור חכמתה לא נבע ממבועי חכמה
שהקב"ה האציל על משה רבינו. ללמדינו מה הם הדרישות למנהיג עם ישראל, מלבד כוח
התורה. רק כך ניתן לבנות משכן ולעשות בגדי קודש. רק כאשר ידוע שהחכמה נובע ממור
החיים, רק כך שורה וישרה שכינה על מעשה הידיים. זה מחייב שזה יבוא מכוח התורה.
מכוחו של משה רבינו.
זכור, זה מצוות עשה, לזכור לא
ליפול לקרירות שעמלק ניסה להכניס בקיום מצוות ולימוד תורה. לא תשכח זה מצוות לא
תעשה, לא להיות כפוי טובה. אי קיום מצוות, אין כפיות גדולה מזו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה