בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק
דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ר' שמעון חיים בן הר"ר מרדכי יוסף
זצ"ל, ידידי ורעי ר' אברהם יצחק בן ר' מרדכי זצ"ל, ר' מאיר בן ר' יעקב
זצ"ל
פרעה, כדי להיות בטוח שאכן רעה תדבק ביהודים, שלח
עם בני ישראל ערב רב להרוס את כל המצב של עם ישראל. המצב הזה, שישנם מצטרפים לעם
ישראל שהורסים כל מצב ומורידים יהודים לשאול תחתית, טרם השתנה. מכאן, כל יהודי
מחוצף, אשר נושא בקרבו ניצוצות של דתן ואבירם, אשר תלונותיהם זרעו הרס בעם ישראל,
וסוף כל סוף הם היו "מארגני" חלק נכבד של עשרת הנסיונות שבהם נכשלו דור
המדבר, שהובילה לכליון, הם אלו אשר היום כל דבר שבקדושה בזים. מתלוננים ומכפישים. רק
השבוע ראינו, עד כמה יהודי יכול לרדת מטה, בעצימו של שבת קודש, אשר נאמר שבו איש
תחתיו, אל יצא איש ממקומו ביום השבת, דווקא ציווי זה אשר נאמר בעניין מציאת מזונו
של אדם, ונאמר שאין לצאת בשבת קודש לחפש מזון, יצא יהודי לקנות בשבת קודש בשר
"דבר אחר". הגענו למצב מביך, מה שהכופרים של הדורות הקודמים הבינו, שיש
לכבד את יום השבת, עמי הארץ של דורינו רומסים ברגל גאווה, ללא בושה. שומה עלינו
להזמין אלפי יהודים לשולחנות שבת שלנו, שיטעמו טעם של שבת אמיתי. לטעום את הטעם של
שחרור מכבלי עבדות השופינג, של דחף יצרי. שיטעמו את הטעם של בן חורין אמיתי, מלך,
שהכל מוכן ומזומן, טעם של שבת המלכה. או אז ישמרו את השבת השניי'ה החסרה לנו להבטחת
חז"ל אלמלא ישראל משמרין שתי שבתות, מיד נגאלים.
ויקח שש מאות רכב. כתב רש"י ז"ל ממי היו אם תאמר משל פרעה היו הלא כבר נאמר הנה יד ה'
הויה במקנה אשר בשדה, ואם תאמר משל ישראל והלא כבר נאמר וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה וממי היו מן הירא את דבר ה' מן המצריים באה תקלה לישראל מכאן דרשו רז"ל במסכת סופרים אר"ש בן יוחאי טוב שבמצריים הרוג בשעת מלחמה וטוב שבנחשים רצוץ את מוחו ודרשוהו מן הפסוק הזה. ובאור הדבר כי בשעת מלחמה בלבד הוא שמותר להרגו כי מאחר שהוא נלחם עמך ובא כנגדך להרגך אף אתה השכם להרגו, שלא בשעת מלחמה אסור שהרי אף בשעת מלחמה נצטוינו לקרוא להם לשלום ואפילו לשבעה עממים שכתוב בהם לא תחיה כל נשמה, אבל כשהוא בא כנגד הקב"ה שהוא מכוין למרוד בו כענין המצריים אפילו שלא בשעת מלחמה מותר לפי שהוא מלחמה לה' שהרי המצריים כיון שראו כבר במכת בכורות שהקב"ה בעצמו ובכבודו הוא המכה ועכשיו חוזרין על הים לא היתה כונתם אלא להלחם עם הקב"ה,
ולכך אמר להם משה ה'
ילחם לכם,
כלומר כיון שעדיין רודפים אחריכם מעתה המלחמה לשם יתברך היא ולכך נתחייבו להטביעם בים: הנה, רבינו בחיי מלמדינו אורחות חיים. אלו המורדים בהשי"ת, אין להם
זכות קיום. המצריים, בראותם שבעל צפון שרד את מכת בכורות, חשבו בביטחון, שכל מה
שמשה רבינו דבר בשם השי"ת, הם דברי הבל. וכעת באו להוכיח זאת. מי בא, אלו
שחששו לכיס שלהם ושמרו על בהמותיהם לבל ימותו בברד. כעת, רוח הכפירה גברה עליהם
ובאו להלחם נגד השי"ת, בדיוק כמו עמלק בסוף הפרשה. באלו, הבאים להחליש את
האמונה הצרופה, הקב"ה מטפל בהם. לכן, משה רבינו אמר לבני ישראל, התיצבו, שזה
סוג של עומד ומתבונן, כדי שיוכלו לראות את ישועת השי"ת במו עיניהם ולהחדיר
אמונה זו לבניהם ולבני בניהם, עד הדור האחרון.
ה' איש מלחמה ה' שמו, אף
על פי שהוא איש מלחמה ומכרית הרשעים במדת הדין, מכל מקום ה' שמו במדת רחמים, כי
בזה הוא נותן הויה ומציאות לעולמו, בהיותו מכלה קוצים מן הכרם שהם מחריבי עולם: רבינו הספורנו מחדש לנו חידוש נפלא. הקב"ה הוא ללא גבולות. בכל עת וכבל
שעה. באותה עת שהוא מנהל מלחמה הוא גם זן ומפרנס את עולמו. יתר על כן, אפילו
שהמלחמה עצמה היא דין ובמידת הדין, היא נעשית בשם הוי"ה, שהוא שם הרחמים, כי
גם במלחמה, יש דין לאחד לשני הוא רחמים גמורים.
ויאמר ה' אל משה הנני וגו', לא
אמר הכתוב לאמר, גם התחיל לדבר נוכח, וסיים נסתר, ויצא העם וגו', יתבאר על דרך
אומרם ז"ל כי המן היה יורד לצדיקים פתח אהלו של כל אחד, ולא היה צריך לצאת
אחריו, ולשאר העם היה יורד במקום אחר, והיו יוצאים ללקוט, והוא אומרו הנני נותן
לכם לחם וגו', פירוש באין צורך לצאת ללקוט, אבל העם יצאו וילקטו, כנגד מה שלא בטחו
וקדמו לשאול, ישיגוהו בטורח: וטעם שלא אמר בתחלת נבואה זו לאמר, לצד כי עדיין
יצוהו פעם ב' כל הדברים בפרשה שאחר זו, אלא שהקדים הדברים למשה, למצוא בפיו מענה,
ותיכף ומיד השיבם, שהנבואה נאמרה לו כהרף עין, ותיכף ומיד והנה כבוד ה': למען
אנסנו וגו', כי לחם מן השמים לא יצטרך שום תיקון, ובזה יהיו פנוים מכל ואראה הילך
וגו': עוד ירצה על זה הדרך טעם דבר יום ביומו למען אנסנו, כשיהיה צריך לו בכל יום
למזונותיו: האור החיים הקדוש מבאר לנו את הסדר ב"לחם
אבירים", לחם מן השמיים. הבוטח בה' חסד יסובבנו. הוא לא יצטרך לעבוד ולעמוד
סביב לחם חוקו. זה יעד הקב"ה, ללמד אמונה וביטחון. מה קרה לכל המרבים
למיניהם. לא קיבלו אפילו פירור אחד יותר. המתלוננים, היו צריכים להסתובב זמן רב
ובמהירות כדי למצוא את לחם חוקם. אם הם היו מאחרים, המן נמס ונשארו רעבים.
ללמדינו, לא כדאי להתלונן בכלל ועוד יותר כדאי לסמוך ולבטוח בהקב"ה הזן
ומפרנס ביד רחבה. לברכו ולשבחו על כך.
ויהי ידיו אמונה עד בא השמש כי
עמלק בא עליהם בימי משה שהיה זמן בוקרן ותחילת זריחתם של ישראל ואח"כ בימי
מרדכי ואסתר בקום עליהם המן מזרע עמלק והוא זמן הערב שמשן של ישראל כמו שפירש"י
על פסוק ולערב יחלק שלל זה בימי מרדכי לכך נאמר ויהי ידיו אמונה עד בא השמש כי
עמדה זכותו של משה לישראל גם בימי מרדכי כארז"ל כיון שנפל הגורל להמן בירח
אדר שמח שמחה גדולה לפי שבו מת משה והוא אינו יודע שבאדר נולד משה עיין בילקוט
דמגילה ש"מ שהמן סבור שמשה מת ותמה זכותו וטעה כי מאחר שנולד באדר זכות זה
עמד לישראל בחודש ההוא לכך נאמר ויהי ידיו אמונה עד בא השמש וע"כ תקנו שם ג
עמודים אלו תורה שנאמר קימו וקבלו קימו מה שכבר קבלו עבודה על ידי הצומות שנחשבו
כקרבן וזעקתם היינו עבודה שבלב ומשלוח מנות היינו ג"ח: הכלי יקר מסב את תשומת ליבינו לרוע של עמלק. ההצלה מפני עמלק, הם עמודי
העולם. עמוד התורה, משה רבינו. עמוד העבודה אהרון הכהן. עמוד החסד, נכדה של מרים.
רק כאשר עם ישראל מצטיינים בשלושת העמודים, אזי יש להם מגן מפני עמלק. זה עמד לנו
אז, ויעמוד לנו כאשר נתחזק בכל העמודים כדבעי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה