בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
אמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
הרבנית מרת חי'ה נחמה בת הרה"ק רבי
ירחמיאל יהודה מאיר ע"ה
משה
רבינו ממשיך לייסר את עם ישראל פרשת ואתחנן. הדברים קשים כדרבנות. רש"י מבשר
לנו שהקב"ה הוא רחמן ולכן הגלה אותנו שנתיים לפני "ונושנתם", אחרת,
בר מינן, רחמנא ליצלן. אבל, משה רבינו נותן לנו משימה. כאילו זה גלוי וידוע לפניו
שנקרא את פרשת ואתחנן מידי שנה לאחר תשעה באב. כאשר קשה, בצר לך, ובקשתם משם, משם,
לא תמצאו את הקב"ה. כי הקב"ה הוא כאן. ומצאת, רק כאשר תדרשנו בכל לבבך
ובכל נפשך. רק מי שכל יום יודע ומיידע "וידעת היום והשבות אל לבביך", רק
אז כאשר תפנים ותחצין שהקב"ה הוא האלוקים ואין עוד מלבדו, רק אז הקב"ה
יהי'ה אחד ושמו אחד. שמא תאמר, מניין נדע, התשובה, אומר לנו משה רבינו,
שהקב"ה הראה לנו כדי שנדע שאין עוד מלבדו. הוא יתברך פתח את שבעת הרקיעים
וקרע את היבשה עד לתהום וראינו שאין עוד מלבדו. דבר זה נצטווינו לזכור מידי יום
ביומו. וכן נצטווינו להנחיל ידיעה זו לכל צאצאינו עד סוף כל הדורות. לכל מי שתמה,
מדוע עדיין אנחנו מתפלשים בעפר הגלות, כי מעלנו בשליחות. לא הנחלנו לדור הזה את
מציאות הקב"ה בינינו. רמות המידות המושחתות הנמצאים כיום בין תופשי תורה בא
משום שלא חיים במציאות שהקב"ה לפנינו. אילו היינו לוקחים את מציאותו בחשבון
לא היו כל כך הרבה בעלי גאווה, תאווה וגסי רוח. שאלו בבתי הדינים, מה המקור של
שבעים אחוזים מהגיטין, מידות מושחתות של "תלמידי חכמים", שבקושי יודעים
את המסכתות הישיבתיות וכמעט לא יודעים הלכה. כאשר נשמיע לאזנינו את "שמע
ישראל", נזכור שהוא משגיח עלינו עשרים וארבע שעות ביממה, נזכור שכדי שהתורה
תוכל להתקיים, חייבים מידות מעודנות וענווה, אזי נחמו נחמו יאמר לנו אלוקינו במהרה
בימינו.
ה' אלהים. רחום בדין, לשון רש"י. ולא השגיח הרב כי השם הראשון הוא כתוב באל"ף דל"ת והשני הוא כתוב ביו"ד ה"א, שבו אמרו כל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים, אלהים זו מדת הדין. אבל השמות הנזכרים כאן, אדון במדת רחמים. וכך אמרו בילמדנו, אמר לו רבון העולמים אי מתבעי לי בדין הב לי ואי לא מתבעי לי בדין רחם עלי, כשם שאמר אברהם ה' אלהים מה תתן לי וגו', וגם באברהם כך הם כתובים הראשון אל"ף דל"ת והשני יו"ד ה"א: וענין הפרשה יובן בזה, כי אמר "ואתחנן" ולא אמר "ואתפלל", כי ידבר בתחנה, ואמר אדון אשר בך הרחמים אתה החלות להראות את עבדך, כך היא תחלת נבואתי שהראית לי כבודך, דכתיב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים (שמות ג ו) עם הגדולה והגבורה, והראיתי לדעת מי אל בשמים ובארץ שממנו יהיו כמעשיך הגדולים וכגבורותיך החזקות. ומכאן תבין עוד במה התאנף בו השם הנכבד: הנה הרמב"ן ז"ל בא ללמדינו את הסדר הרצוי כאשר אנחנו ניגשים לתפילה. על לנו לתבוע דין, אף פעם. גם כשמאד קשה לנו, גם כאשר מרגישים שנעשה לנו
עוול ללא שום סיבה. לא מוסרים דין לשמיים. גם לא לבקש דין בסגנון של רחום בדין. אלא לבקש, אדון הרחמים. רק לבקש רחמים. כי מי יוכל לעמוד במידת הדין. ומצד הדין יש להתפלל רק באופן הזה, שהרי כך ייסד אבי האומה ואבי הנביאים. לכן, משה רבינו בקש רחמים על מה שהחל לראות. המתחיל במצווה אומרים לו גמור. אבל, הקב"ה לקח ושמר תפילתו כדי שאכן, גואל ראשון יהי'ה גואל אחרון. ויקיים מצוותו בשלמות. כמו שהוא בעצמו ניבא, מקדש ה' כוננו ידיך. זה המקדש השלישי שיבנה בב"א.
וידעת היום, אם כן ראוי בלי ספק שתתבונן ותדע כל חלקי הסותר: והשבות אל לבבך, ואחר ההתבוננות תשיב אל לבבך החלק האמיתי מהם והוא כי ה' הוא האלהים, המסדר הנצחי המפורסם בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, כי אמנם על זה יורה סדרם וקשרם והתכלית המושג מהם אשר לא יושג זולתם ובהם נודע שיש נמצא מכוון שהמציא כל זה לתכלית מכוון מאתו: אין עוד, ומזה יודע שאין עוד כי הוא מן ההכרח שלא יהיה כל זה זולתי בכח איזה נמצא נבדל מחומר מאד נעלה בתכלית האפשר והוא נמנע שיהיה יותר מאחד בזאת המדרגה מהעלוי אשר אין כמוה כי בנבדלים לא יפול מספר זולתי בהיותם בלתי שוים במדרגה: הספורנו בא ללמדינו ולפתוח עינינו, אין דבר בבריאה שאין לה סדר. ממילא יש לו מסדר. בזה יש להתבונן. חלק נכבד
של האמונה זה לדעת ולהכיר שאין עוד מלבדו. ההכרה באה על ידי התבוננות בבריאה,
כמבואר בשער הבחינה בחובת הלבבות. אסור לנו להסתבך שוב בכל מיני טענות של פרומקייט ולכן אני מנסה להתחבות מפני השי"ת בטענות דמוי של "ואירא כי ערום אנכי...". תיקון החטא ההוא זה להתבונן מה רצונו של המסדר בעולמו. מה הדרישות היומיות המוטלות עלינו. איך מבצעים את המשימות
בצד היותר מעולה. כאשר נדע זאת, בודאי נכווןבכל מעשה מצוותינו ולימוד תורתינו למכוון האמיתי, לתכלית העיקרי כפי רצונו יתב"ש. זה ממילא יביא את העולם לתיקונו והשלמתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה