בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
ידידי רבי אריה דוד בן ר' פישל ז"ל
הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם
זצ"ל
לא תטע לך אשרה אצל מזבח ה'. לכאורה,
כל מי שלומד את הפסוק מתקומם. בכלל צריכים ציווי כזה. האם זה לא מובן מאיליו. וחוץ
מזה, מי החצוף אשר יעז לטעת אשרה או להכניס עבודה זרה לתוך בית המקדש. לדאבונינו,
אנחנו יודעים שזה קרה. הכניסו צלם בהיכל. מלך יהודה. בן של אחד מן המלכים הכי
צדיקים שהיו. אנחנו, נמצאים בדור שכל דבר שנראה לנו לא מובן, הרי (במחשבתינו ובדעתינו) הוא מופרך מעיקרו, מבלי
לדעת ולהבין עד כמה אנחנו רחוקים מהאמת. ממש כמו שחז"ל אמרו והאמת תהא נעדרת.
כמה זה כואב, כאשר שמים לב לכל מיני עבודות זרות אשר קבעו להם מקום נטוע וקבוע
בתוך המחנה. עבודת המחלוקת. כל מי שאינו חושב בדיוק כמוני פסול לבוא בקהל. לא
אתפלל בבית הכנסת שלו ואשתדל בכל מאודי שלא ייכנס לבית הכנסת שלי. כמה בושה אמורה
לכסות את פנינו כאשר אנחנו רואים אנשים, אשר יראת השם יתברך אינו בדיוק הצד החזק
שלהם ופתאום "לשם שמיים" יוצאים למלחמות כאילו למען שמו. כמה חילול
השי"ת יש בדבר. וזה אולי עוד תובנה בפסוק. על תטע, אל תאמר על פעולות
שליליות, פעולות המרחקים בני אדם מעבודת השי"ת, אצל מזבח ה'. הנה, בשבת שלפני תשעה באב, קראנו בהפטרה, שלפני
ביאת גואל "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה. לפני ביאת משיח צדקינו
הקב"ה יחזיר מנהיגים אמיתיים לעם. מנהיגים אשר בענוותנותם יחזירו את מעמד
קדושת הענווה למקומה. הם יהיו שפתי כהן ישמרו דעת. לא גרים בארמונות ודורשים תחיו
בצניעות. לא מתדשנים בסעודות כשלמה המלך בשעתו ומטיפים ל"פת במלח תאכל".
מנהיגים אשר נוטעים תורת חיים ואהבת חסד. אשר מתרחקים מכל מיני התמכרויות
והשתעבדויות. מנהיגים שיהי'ה איכפת להם מכל נפש יהודי, בל ידח ממנו נידח. מנהיגים
שידעו לשפוט בצדק התורה ולא על פי הצדק של מי ששייך לקהילתי. מנהיגים אשר בכוחם
לגדוע את כל אשרות המחלוקת, השנאה, הקנאה ושאר מרעין בישין אשר קנו להם שביתה בתוך
המחנה. מנהיגים שיודעים מהי הרצון של הקב"ה. ילמדו את העם מידות טובות
והנהגות טובות. עין טובה, פירגון וכל הנלווה עימהם. אזי יקויים בנו דברי ההפטרה של
השבוע, אנכי אנכי הוא מנחמכם. ונזכה שוב לראות עין בעין בשוב ה' את שיבת ציון כאשר
על ההרים יעמוד המבשר משמיע שלום. האומר לציון מלך אלוקייך.
שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. "יהודים
טובים" היו אומרים, שערי הגוף, העיניים, האף, הפה והאזניים. כשם שאנחנו
מטיבים וממהרים לסתום את האף מכל ריח רע, באינסטינק אוטומטי. לא ממתינים לראות שמא
נוכל להתרגל לריח. וכשם שממהרים לסגור את עינינו מכל מראה רע או מפחיד, כך בדיוק,
באותה מהירות ואינסטינקט, עלינו לסתום את האזניים משמוע כל לשון הרע ואל אחת כמה
וכמה לסגור את הפה.
ימין ושמאל. אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין, לשון רש"י. וענינו,
אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה
כמצותם, ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר כך צוה
אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר
יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו, וזה כענין רבי יהושע עם ר"ג ביום
הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ר"ה כה.): והצורך במצוה הזאת גדול מאד, כי התורה
נתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות
ותעשה התורה כמה תורות. וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם
במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי
הגבורה, או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן (ס"א
לנו) להם התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים
על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן
הטעות ומן המכשול. ולשון ספרי (שופטים קנד) אפילו מראין בעיניך על הימין שהוא שמאל
ועל שמאל שהוא ימין שמע להם: הרמב"ן בא לחדד לנו, עד
כמה עלינו לשמוע בקול החכמים ולציית לתשובת השאלה הנשאלת, הניתנת על ידי חכמי הדור.
כמה מסכנים אנחנו, כאשר ישנם כאלו שבוחרים לכל שאלה את הרב שיענה להם כרצונם. או
אפילו כאלו שהם יודעים איך לשאול שאלה כדי לקבל את התשובה המיוחלת. מכופפים דעת
תורה למאוויי ליבם. הנה, מי גדול לנו מרבי יהושע אשר ציית לדינא, למרות שבדעתו,
אשר היתה דעת תורה, חישב ומצא שרבן גמליאל טעה. אך, בא במקלו ותרמילו, וקיבל את
מרות נשיא הדור. אנן יתמי דיתמי, לכל הפחות יש לכל אחד ואחד לדבוק ברבו. כמו שנאמר
באבות עשה לך רב, רב אחד. שמדבריו אינם סרים. אפילו בדברים התמוהים ביותר. רב אחד,
ששואלים שאלות ברורות. שמקבלים את התשובה בלי שום אבל. מבלי סיבובי אגודל והוספת
ובכל זאת ומה יהי'ה אם... זהו כח התורה אשר הקב"ה מסר בידינו. דווקא רבי
יהושע הוא זה שטען שאין משגיחים בבת קול, לא בשמים היא. וזה מחובר לענין של ראש
הפרשה, למנות דיינים צדיקים. ממילא, כאשר יעלו למקום אשר יבחר ה', שם מקום ייחוד
האחד, שם מקום האחדות, משם תצא הוראה אחת ויחידה לישראל אשר ממנה אין לסור. ממילא,
בימים אלו אשר מטמינים עצמינו באהלה של תורה, יש לחדד השאיפה לאסוקי שמעתתא אליבא
דהלכתא, כדי שניהי'ה מהמיימינים בה, מאלו אשר יזכו ימעו ויראו וילמדון לעשות.
אשימה עלי מלך ככל הגוים, שתהי' המלכות לו ולזרעו לא כענין השופטים שהיה השופט מולך הוא
בלבד אבל לא זרעו אחריו, ועל מנוי שופט למלך בזה האופן נצטוו בביאתם לארץ כאמרו ולא
תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה. הספורנו בא ללמדינו, מינוי מלך
הוא אמנם מצוה מן התורה, אבל תלוי לשם מה מחפשים את מינוי המלך. אם הרצון הוא
להיות ככל העמים, הרצון הזה פסול מעיקרו. הרצון הזה עוד יגרום להגלות את ישראל
מארצם. הראי'ה מירבעם בן נבט אשר עניין המלוכה הובילה אותו להחטיא את בני ישראל רק
כדי שהוא יישאר בשלטון. מזה יש ללמוד עד כמה צריכים להיות זהירים בבקשות שמבקשים
מהקב"ה. אשימה עלי מלך, בקשה נכונה, ככל הגוים, בקשה פסולה. יתר על כן, יש לנו
לכוון, כל מה שנבקש, בין אם זה בעניינים רוחניים ובין אם זה בעניינים גשמיים, שהבקשה
יוביל להרבות כבוד שמים ועבודתו יתב"ש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה