בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
רבי חיים יעקב בן הר"ר אלתר אהרן זצ"ל ידידי רבי אריה דוד בן ר' פישל ז"ל
הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם
זצ"ל
ולמען תספר. והגדת לבנך. כדי להחדיר אמונה, יש לעשות זאת
בדרך הסיפור. חז"ל מלמדים, אילו כל בני ישראל היו הולכים אחרי משה רבינו ללא
סיג מיד בהתחלה, לא היו צריכים את כל מכות מצרים. זה שלא שמעו אל משה, הביא את
המכות שהיו נגוף למצרים ורפוא לישראל. ללמדינו, שהקב"ה רוצה שנספר את
נפלאותיו. למעשה, הרי אנחנו אומרים את זה מידי יום ביומו בפסוקי דזמרה, שיחו בכל
נפלאותיו. לא כל אחד הוא בדרגה של התהללו בשם קדשו. אבל אין מי שלא יוכל לספר את
נפלאות השי"ת. ולכן, אמת ויציב, אמת ואמונה, הרי אלו מצוות לאומרם מדאורייתא.
שנאמר בכוונה, העושה גדולות עד אין חקר, ניסים ונפלאות עד אין מספר. לכן, שומה
עלינו ללמד איך מספרים. אין מי שלא מסוגל להתחבר לסיפור. אם נספר אותו כדבעי. זה
חלק מחובת החינוך שלנו. להנחיל בסיפור שאין עוד מלבדו. שהקב"ה ברא את העולם.
שהקב"ה יודע בכל רגע נתון מה שבאמת קורה. שהקב"ה אינו מעלים עין, אלא,
הוא משגיח על כל מעשה והוא עשה עושה ויעשה את כל המעשים. כאשר נמלא את התפקיד לספר
את נפלאות השי"ת כדי לקרב את לבבות עם ישראל לאביהם שבשמים, נשוב לזעוק על
מרירת הגלות. נבכה על שיש לנו ארמונות מדומים כאשר אנחנו יכלנו מזמן להיות בארמון
האמיתי ולעבוד את השי"ת ביראה כימי עולם וכבשנים קדמוניות. זה צו השעה.
להתחיל ל"נייעס" את נפלאות הבורא והשגחתו הפרטית. כאשר קווי הנעייס יהיו
רק קווים של חדשות חידושי התורה והאמונה ודאי שנזכה לחדשה הכי משמחת ומרעננת, כימי
צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות.
כי אני הכבדתי, אף על
פי שאמר משה ידעתי כי טרם תיראון חשב שאף על פי שלא יכנע לאל יתברך מיראת גדלו, מכל
מקום ישמע בהיותו בלתי יכול עוד לסבול את רעת המכות, וזה חשב כאשר ראה שמכח המכה אמר
ה' הצדיק אמנם כאשר ראה שעם כל זה לא שמע חשב משה שהיתה ההתראה בו לריק, כי גם שלא
יוכל לסבול לא ישמע, ולכן אמר לו ה' יתברך אף על פי שעתה גם הוא הכביד לבו הנה אנכי
כבר הכבדתי את לבו בשחין, וזה להרבות האותות בקרב מצרים, כדי שישוב איזה מהם בתשובה,
ולמען יספרו ישראל לדורות ויכירו גדלי וטובי, לפיכך ההתראה ראויה אף על פי שלא ישמע
פרעה. הספורנו מלמדינו שהי'ה כאן עניין של ללמד
אמונה. כל מכה היתה מחושבת להראות שהקב"ה שליט בכל. הנגוף ורפוא הי'ה תהליך
להראות שהקב"ה שולט מהתהום ועד שמי השמים. הנגוף עצמו הי'ה שיעור אמונה לכל
יהודי שהי'ה נמצא במצרים. לכן, גם היתה חשיבות נפרדת להתראה. זה הופך להיות שיחת
היום, ממילא ע"י העיסוק בפרשנות מגיעים לאמונה שלימה בדביקות הבורא
יתב"ש. רק ע"י העמקה בעניין אופן המכות השיגו אמונה שלימה במציאות
והשגחת השי"ת בעולמו אשר ברא. זה העניין יש לספר באזני הבנים מקטנותם לעורר
בם האמונה שהבורא יתברך שמו יודע כל מחשבות בני אדם וכל מעשיהם שנאמר היוצר יחד
לבם המבין אל כל מעשיהם.
את אשר התעללתי. על דרך הפשט
שחקתי בהם כשעשיתי בהם נקמות גדולות כלשון (תהלים ב) יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו:
וידעתם כי אני ה'. לשעה ולדורות כי מתוך המוסר הזה שנתן הקב"ה במצרים יכירו ישראל
לדורות וידעו שמו הגדול, גם אומות העולם יתיסרו בהם ויראו ויקחו מוסר, כענין שכתוב
בפלשתים כשעכבו ארון הברית אצלם (שמואל א ו) ולמה תכבדו את לבבכם כאשר כבדו מצרים ופרעה
את לבם הלא כאשר התעלל בהם וישלחם וילכו. ויתכן לפרש אשר התעללתי שהוא לשון עלה כי
המעשים הנעשים בעוה"ז יקראם הכתוב עלילות כלשון (תהלים קה) הודיעו בעמים עלילותיו,
וכתיב (שמואל א ב) ולו נתכנו עלילות, וזהו שתרגם אונקלוס ית נסין דעבדית במצרים, וכן
הזכיר דוד על הקב"ה (תהלים סו) נורא עלילה על בני אדם, ונקראו כל הפעולות עלילות
מפני שכלן נמשכות ונאצלות מן העלה הראשונה וכל הנמצאים עלולים אצלו: ובאר הכתוב כי
מתוך עלילותיו ונפלאותיו שבמצרים הראה עצמו עלה כמו שידוע כי מתוך מצרים נתפרסם אלהותו
בעולם, מזה אמר הנביא (הושע יב) ואנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים יאמר מארץ מצרים התחילו
הבריות לידע אותי ונודע בגוים שמי להיותי משנה הטבעיים בנסים המפורסמים: וע"ד
המדרש את אשר התעללתי אמר הקב"ה כשם שהם עוללו את כרמי כך אני מעולל אותם מן העולם: רבינו
בחיי בא ללמדינו, שהקב"ה בכל דור ודור מדבר אילינו דרך מה שהוא מייסר את
הגוים. הכל זה בגדר של נגוף לגויים ורפוא לישראל. לכן, שומה עלינו לפקוח עיניים
לראות, לשמוע ולהשמיע שהקב"ה עושה ניסים ונקמה בגויים לרפא את חסרונות האמונה
שלנו. זה סוג של חובת השעה. לפרסם ולשוחח בנפלאות הבורא כדי לקרב את הלבבות לאבינו
שבשמים.
מי ומי ההולכים. היה פרעה
רוצה שילכו ראשיהם זקניהם ושוטריהם, אנשים אשר נקבו בשמות, ומשה ענהו כי גם הבנים והבנות
ילכו כי חג ה' לנו, ומצוה על כלנו לחוג לפניו, אז חרה לפרעה על הבנים והבנות, ואמר
שלא ישלח הטף בשום פנים, כי הם לא יזבחו, אבל ישלח כל הזכרים הגדולים בעבור החג שאמר,
וישארו הטף והנשים. הרמב"ן מלמדינו על מה
פרעה נלחם ועל מה המלחמה שלנו. על לב ונפש הילד. דווקא פרעה ידע עבור מה להלחם.
הוא הי'ה מוכן לסבול רעב אבל לא לשחרר את ילדי ישראל, עתיד האומה. בדיוק על זה
נאבק משה רבינו, על עתידה של עם ישראל. על מי שעתידים להיות ערבים לתורה. דור
הכניסה לארץ. זה יסוד המחלוקת התמידית של עם ישראל על נפש הילד.
ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם
מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל
דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם
יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון - דברי הרמב"ן אינם צריכים ביאור. רק
צריכים לחזור עליהם, ללמדם ולשננם היטיב!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה