בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
ידידי רבי אריה דוד בן ר' פישל ז"ל
הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם
זצ"ל
וכל העם רואים את הקולות. המשמעות היא, שיכלו לראות, מה
שבדרך כלל העין לא רואה. חז"ל מלמדים, שכל העוורים נרפאו. הוי אומר, מעמד הר
סיני, מתן תורה, זה מרפא לנפש. יש רבים מאיתנו אשר סובלים מעוורון זמני. חלק
מהסובלים מהמחלה, סובלים מבחירה ומרצון. האחרים, פשוט לא מבינים מה הם רואים.
אנחנו נמצאים בזמנים, שהקב"ה, מציץ מכל חרך. מי שירצה לראות את ההשגחה הפרטית,
את "אנכי ה' אלוקיך", רק צריך לרצות לראות. אין צעד ושעל שעושים ללא
השגחתו יתברך. רק צריכים לרצות לראות. העניין המרכזי של קבלת התורה, זה קבלת עול
מלכותו יתברך שמו. להכיר ולהבין את המשמעות שאנחנו עם השי"ת. זה מחייב
הסתכלות שונה על החיים. לא להשתעבד למערכות שמיים וכוכבים. לא להיות אחד בפה ואחד
בלב (לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא), לקדש שמו ברבים. לזכור את יומו המיוחד שבת
קודש, כבר ממוצאי שבת. לכבד את ההורים, שותפיו של הקב"ה בבריאתינו. לדעת כי
חביב אדם שנברא בצלם ואסור לרוצחו. לא בגופו ולא בנפשו. להתרחק מן הכיעור. לשמור
מרחק מגזל. לברוח משקר ומשקרנים. לדעת שכל מה שאני צריך באמת מסופק לי ע"י
השי"ת. ואם זה לא היגיע לידי, סימן שאני לא צריך את זה וממילא, אל לי לחמוד
את מה שאינו שלי. אם נראה את החיים באופן הזה, ישמח ליבנו ותגל נפשינו. כי כך
נהי'ה זכים וטהורים ונוכל בעיני הבשר ודם שלנו לחזות בנועם השי"ת ולשמוע כאשר
ישמיעינו שנית לעיני כל חי לאמור, אני ה' אלוכיכם.
כי בדבר אשר זדו עליהם, כי הציל
את העם באותו הדבר עצמו אשר זדו המצרים עליהם של ישראל, כמו כי יזיד איש על רעהו, וזה
היה שהרג בכוריהם כמו שהרגו המצרים כל הבן הילוד לישראל, והטביעם בים כדרך שהטביעו
הם הבנים ביאור, והרג את הבכורות כנגד בני בכורי ישראל ותמאן לשלחו והקשה את לבם אחרי
שלא שמעו ברצונם, ובזה הורה גדולתו על כל האלהים כי לא חשבה שום אומה שיוכל שום אל
מאלהיהם שרי מעלה לשלם מדה כנגד מדה בכל דבר, אבל חשבו שיוכל בדבר אחד מיוחד לו בלבד: רבינו
הספורנו מלמדינו, כל הנהגתו של הקב"ה כלפי המצריים, היתה במדה כנגד מדה. כל
מה שהמצריים עשו וציערו ועינו את בני ישראל, בא להם בהפוכה. ללמדינו איך
שהשי"ת מנהג עולמו. שומה עלינו, ללמד את התלמידים, לפקוח עיניים וללמוד איך
דנים בכל עניין ועניין. ללמדם לעשות חשבון נפשם, כי מדה טובה הרי מרובה פי חמש
מאות, כפי שלומדים בפרשה. יש לחיות כל הזמן עם חשבון להגדיל תורה ולהאדירה. לקדש
שמו ברבים. ברגע שאנחנו נפעל שאכן יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולמינו, הרי
במידה כנגד מידה, יגדל שמינו על ידי שכימי צאתינו מארץ מצרים יראנו נפלאותיו.
כה תאמר לבית יעקב. אלו הנשים,
כה תאמר בלשון הקדש, כה תאמר בנחת. וצוה לדבר אל הנשים תחלה ללמדן מוסר ודרך ארץ ועוד
כדי להמשיך לבן אל התורה והמצות ולומר להן ראשי פרקים מפני שאין דעתן מיושבת כאנשים,
ועוד שהאשה הטובה היא סבה לתורה שהיא יכולה להמשיך את בנה לבית המדרש לפי שהיא מצוייה
בבית והיא מרחמת עליו בכמה מיני געגועין כדי להמשיך אותו אחר למוד התורה מנעוריו וגם
כי יזקין לא יסור ממנה, ולכך ראויה האשה להתפלל לשם יתברך בשעת הדלקת הנר של שבת שהיא
מצוה מוטלת עליה שיתן לה ה' בנים מאירים בתורה, כי התפלה יותר נשמעת בשעת עשיית המצוה
ובזכות נר שבת שהוא אור תזכה לבנים בעלי תורה הנקראת אור שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה
ותורה אור, וכן דרשו רז"ל האי מאן דרגיל בשרגי הויין ליה בנים תלמידי חכמים: רבינו
בחיי מאיר עיניים ממש. הנה, כל עניינינו בעולם הזה הוא להקים את עם ישראל, עם של
לומדי תורה. בנים ובני בנים חיים וקיימים, עוסקים בתורה ובמצוות לשמה. איך מקימים
עדרים עדרים של לומדי תורה באהבה. חכמת נשים בנתה ביתה. כמה שהנשים תהיינה יותר
משוכנעות שיש ללמוד תורה, כך יצמחו לנו יותר לומדי תורה לשמה באהבה. הראי'ה ממה
שאמר רבן יוחנן בן זכאי. רבי יהושע בן חנני'ה, אשרי יולדתו. מסבירים, אמו של רבי
יהושע, רצתה שהוא יהפוך לתלמיד חכם, הלכה ושמה את עריסתו בבית המדרש, כדי שכבר
מינקות ייכנסו לאזניו הצלילים הערבים של התורה הקדושה. זהו רבי יהושע שהקב"ה
השיב בבת קול, נצחוני בני. ללמדינו, שצריכים את הימין המקרבת, הבינה יתירה של
הנשים כדי לגדל דור של אוהבי תורה ולומדי תורה לשמה. לכן, בראשית דבריו הקב"ה
אומר למשה רבינו לפנות דווקא אל הנשים, למען אשר יקימו את עם לומדי התורה. זרע
קודש ויראי שמיים.
למען יאריכון ימיך, אלו החמשה
דברות בשמירתן יאריכון ימיך, שיסבבו לך אורך ימים בלתי בעל תכלית שלא יפול בו רוחב,
כאמרם ז"ל לעולם שכלו ארוך, כי אמנם ענין אלו החמשה דברות הוא כלו אומר כבוד לאל
יתברך, אשר בו ינחל המכבד חיי עולם, וזה שנדעהו למהוה מאין, ולהיות אלהיך הוא לבדו,
ולא נעבוד זולתו, ולא נמרה בו במחשבה בדבור ובמעשה, ונכבדהו, הלא הוא אבינו קננו: על
האדמה, בשמירתם תזכה לזה שאותו אורך ימים שאמרתי תקנהו בשבתך על האדמה שלא תגלה ממנה,
אמנם החמשה דברות אחרות, והן שלא נזיק לאדם בגופו בכבודו ובממונו, במעשה בדבור ובמחשבה,
הן אזהרות שומרות מהעונש בעולם הבא והעולם הזה: הספורנו מחדש
לנו חידוש נפלא. למען יאריכון ימיך, זה כולל כל מי שמקפיד גם על אנכי וגם על לא
תשא שמע שוא. על אלו שמקפידים לא לשאת שם שמים כאשר הם מקיימים תשא עליו חטא
(מוכיחים אדם ברבים כדי להשפילו עד עפר). גם מי שנשמר מכל סוג עבודה זרה (כעס,
למשל...) גם מי שזוכר את כבודה של שבת (ולא רק את של עיתוני שבת). לא רק מי שמכבד
את הוריו. הוי אומר מי שבעצם מרומם כבוד שמים, הוא זה אשר זוכה לאריכות ימים במקום
שהימים אכן שוים. על אדמת קודש. הוי אומר, כדי לזכות באריכות ימים טובים, יש
להקפיד על כל חמשת הדברות הראשונות. ראשית כל לדעת שיש הקב"ה אשר הוא עשה
עושה ויעשה את כל המעשים. הוא המשגיח ואין עוד מלבדו ואין מי שיוכל לעצור בעדו.
לכן, כאשר אכן רוצים לעשות מעשה לשם שמיים, עלינו לנפותו בי"ג נפות, כדי לדעת
שאכן המעשה הוא לשם שמיים בלי שום פניות כלל ועיקר. מכאן לזכור שיש במעשים ובזמנים
קודש. יש לזכור לנהוג בהם בקדושה המתאימה. ובודאי לכבד הורים והחכמים (אפילו שהוא
לא מהפלג שלי...) כי הסוד של הלוחות הם שהם מאוחדים. ללמדינו שרק באחדות שייך קיום
התורה וקיום עם ישראל ורק על ידי האחדות קיבלנו תורה, רק על ידי האחדות נזכה
לגאולה שלימה.
