בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי
רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל
אודה את ה'. כך אמרה לאה. נכדה, נעים זמירות ישראל הוסיף,
אודה ה' בכל לבב. הוא הוסיף עוד פרט חשוב. אודך ה' כי עניתני. להודות להשי"ת
על ייסורים. למה, ותהי לי לישועה. כי אלו הביאו את הישועה. אלו נתנו לי להבין שאבן
שה"בונים" מואסים בה, תהי'ה בסוף לראש פינה. והכל מאת ה'. רק אנחנו
חייבים להפנים שהיא מכוסה מאיתנו. זה המסר ממרכזי של הפרשה. לברוח מהארי למעורת
הנחש ולצאת חי לדעת שאלוקי בעזרי. כמו שיעקב מבהיר ללבן. את עניי, בעינוי שלי,
ויגיע כפי, מה שאני יגעתי, להבין את דרכי הבורא. את כל זה ראה אלוקים ויוכח אמש. זה
היסוד. לדעת שלא מובטח לנו מה שנוח לנו. יש לנו לקבל את הכל באהבה. ולא לשכוח
להודות על הכל. כי בעצם הכל לטובה. הכל מוביל לדרך ששם הישועה טמונה. היא מכוסה
מאיתנו. אבל, אנחנו חייבים להאמין שהשי"ת יודע הכי טוב, מה טוב עבורנו. סוד
התפילה מתחילה בתחילת הפרשה, ויפגע במקום. יעקב אבינו פגע בתפילתו עד ללב השמים.
הוא נגע בכסא הכבוד. תפילתו נענתה בהבטחה נפלאה. אנכי עמך. הקב"ה יהי'ה איתו
בכל מסעותיו. וספה תפילה בברית עם לבן. והראי'ה שהוא שוב פוגש במחנה שכינה. בעצם,
זה צריך להיות תחילת יומו של כל יהודי. להודות להשי"ת על שהוא חי. להתפלל
שיזכה לסייעתא דשמיא בכל היום. ובטרם ישכב שוב יודה להשי"ת על עוד יום נפלא.
ולא ישכח להתפלל לזכות למנוחת הנפש והגוף. כאשר נחנך את צאצאינו שהכל תלוי בתפילה.
בודאי שישימו יתר לב לתפילה. יקדישו זמן להתפלל מתוך השתפכות הנפש עד שתענה
תפילתינו, ותחזינה עינינו בשוב ה' לציון ברחמים.
ויצא יעקב מבאר שבע. עד יעקב נשבעו האבות הקדושים לאבימלך. יעקב יצא משם, כדי
שבני בניו יוכלו לרשת את ארץ פלישתים כאשר הבטיח הקב"ה זאת ליצחק. לכן, עזב
את המקום ההוא. כי הבארות ההם במלחמה יסודם. בארות של שנאה ושטנה. בארות של עשק
וערעור. הבאר שממנו יש לשאוב מים, זה הבאר אשר ממנו יש מים חיים. לכן, יעקב הולך
ממקום מריבתו עם עשו למקום אשר שם ישכון בשלוה יחסית. שם הוא עצמו יגיע לבאר אשר
בכוחותיו הוא, גולל לבד ממנה את אבני הנגף, כדי שמן הבאר ההוא יוכלו להשקות את
עדרי צאן הקדשים.
והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת, אחר שיהיה
זרעך כעפר הארץ כענין ותשיתי כארץ גיוך וכחוץ לעוברים, וזה שיהיו בתכלית השפלות אז
תפרוץ בארץ אשר אתה שוכב עליה בכל צד ימה וקדמה וצפונה ונגבה כי אמנם תשועת האל העתידה
תהיה אחר רב שפלות ישראל: ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, כענין ואתם כהני ה' תקראו
משרתי אלהינו יאמר לכם: רבינו הספורנו אומר כאן משהו מדהים. הנה, אנחנו
מרגישים מושפלים עד עפר. היתכן, בעיר מלוכה, בירושלים עיר הקודש והמקדש, בתוך בית
מקדש מעט, שם יירצחו קדושים וטהורים. הנה מתן התשובה. כדי להגיע לופרצת ימה וקדמה,
צריכים לעבור את העניין של עפר הארץ. מי כמו יעקב הבין, כדי שאחריתך ישגא מאד,
חייב להיות ראשיתך מצער. ממילא, יצאנו לדרך כדי לזכות בופרצת ונברכו בך, כי כבר
ראינו והרגשנו מה זה להיות כעפר הארץ.
וזה שער השמים. הזכיר הכתוב ג' פעמים
זה. ואמרו רז"ל הראהו בהמ"ק בנו וחרב ובנוי. בנוי מה נורא המקום הזה, חרב
אין זה, ובנוי וזה שער השמים. ולפ"ז לא ירמוז הכתוב רק שני מקדשים בלבד: ויתכן
לפרש שיש בכתוב רמז לשלשה מקדשים ממה שידוע כי מלת זה רמז לשכינה כמו (שמות טו) זה
אלי ואנוהו. ואמר מה נורא המקום הזה, על בהמ"ק הראשון ששרתה בו שכינה. אין זה,
על בית שני שלא שרתה בו שכינה כן כתוב בנבואת חגי (חגי א) וארצה בו ואכבדה. ואכבד כתיב,
כי השכינה שהיא הה"א נחסרה משם. וזה שער השמים, על הבית הג' שיבנה במהרה בימינו
שתחזור העבודה והשכינה לירושלים כימי קדם. ומזה הזכיר כאן שמים שיהיה מעשה שמים לא
בנין אדם כמו הראשונים שהזכיר בהם מקום ובית. וכן רמז משה בברכות בנימן שבהמ"ק
בחלקו, הוא שאמר (דברים לג) ישכון לבטח עליו זה בית ראשון ששרתה בו שכינה שנקראת ידיד
ה'. חופף עליו כל היום, זה בית שני שלא שרתה בו שכינה. ובין כתפיו שכן, זה בית ג' העתיד
שתשרה בו שכינה. וכן תמצא במסכת נזיר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה, זה מקדש ראשון ומקדש
שני ומקדש שלישי ש"מ תרי חרוב וג' יעמוד לעולם ע"כ: ונראה שהזכיר בשלישי
לשון המה שהוא לשון מורה על דבר נצחי וקיים כלשון (יחזקאל י) ואדע כי כרובים המה. וכן
(תהלים כה) כי מעולם המה. וכן דרשו רז"ל בלשון (שמות כז) כתית למאור. בית ראשון
עמד ת"י שנה ובית שני ת"ך והכל כמנין כתי"ת, והענין הזה נרמז בלשון
כתית לפי ששני המקדשים היו מרמס ושניהם נחרבו, אבל בית שלישי להעלות נר תמיד כלומר
מעלתו תמידית ואורו לא יפסק לעולם: ובמדרש וזה שער השמים, מכאן אתה למד שהמתפלל בירושלים
כאלו מתפלל לפני כסא הכבוד, ששער השמים הוא פתוח לשמוע תפלתן של ישראל שנאמר וזה שער
השמים. והכונה כי הוא שער השמים לעלות משם התפלות והקרבנות: רבינו בחיי
מאיר עינינו. הקב"ה מסביר כאן מעלות בתי המקדש. ואף על פי כן, הוא מסיים
בדברי המדרש המדהימים, כל מי שמתפלל בירושלים, לא משנה איפה. לא משנה מתי, הוא
מתפלל לפני כסא הכבוד. ללמדינו, שכל מקום בעולם, אשר מתיחס לירושלים וציון, בתי
מקדש מעט, השערים המצויינים בהלכה, הרי כל מי שמתפלל במקומות הללו, כאילו מתפלל
לפני כסא הכבוד. מידי יום ביומו.
לולי אלהי אבי וגו', טעם שלא
הספיק לומר אלהי אבי אברהם, נתכוון לומר ב' עניינים, הא' להיותו "אלהי אבי"
עמד לי והצילני מידך בזכות אבי, והב' להיותו בעל היכולת ומשגיח ושופט בצדק ומציל עשוק,
והוא אומרו "אלהי אברהם" פירוש אלהי שפרסם אלהותו ואמיתתו אברהם, והודיע
בעולם נוראותיו אשר הוא הבורא הוא המשפיע ושופט בצדק, וזולת זה אם היה לאבי אלוה אחר
לא היה מציל מידך כי כמה אלוהות יש שלא יועילו לעובדיהם, אין כאלהינו ברוך הוא: עוד
יכוין לומר על זה הדרך אלהי אבי כנגד זכות אבות, ואח"כ הזכיר ב' מידות שהיו לו
שעמדו לו שהם מדת החסד ומדת הדין, כנגד מדת החסד אמר "אלהי אברהם" כאומרו
(מיכה ז כ) חסד לאברהם, וכנגד מדת הדין אמר "ופחד יצחק", ולזה לא אמר אלהי
יצחק לרמוז אל המדה שנתכוין לה, וזולת זה היה אומר אלהי יצחק שהרי מצינו שה' אמר לו
אלהי יצחק (לעיל כח יג), וטעם שהזכיר ב' מידות אלו לומר כי הפליא חסדו עמו וגם עשה
לו משפט עם לבן שהם ב' מידות, וזולת אחד מהם לא היה מגיע הטוב ליעקב: את עניי וגו',
פירוש שאם לא היה לו העוני הגם שהיה האמת אתו היה ה' מאריך אפו ולתת לו שכרו לעולם
העליון, ולצד עניו קיים לו ה' ביומו תתן שכרו, ונתן לו יגיע כפו: האור
החיים הקדוש מלמדינו, איך יהודי צריך לדעת לחיות ולפרסם לעין כל שהקב"ה הי'ה
הווה ויהי'ה. עשה עושה ויעשה את כל המעשים. משגיח על הכל. והוא שופט צדק עושה
ויעשה צדק. נותן לרשע רע כרשעתו ומשלם לצדיק שכר פעולתו ואמונתו. הוי אומר. זה מה
שאנחנו אומרים אין כאלוקינו, זה מציאות. בין אם אנחנו מרוצים ממה שעבר עלינו בין
אם עבר עלינו מצב קשה. והוא זה המשגיח עלינו. מוציאנו מכל צרה וצוקה. הוא זה שרואה
בעניינו. הוא זה שרב את ריבינו. לכן, שומה עלינו לחנך את ילדינו ותלמידינו, לראות
אמונה בעיניים. להתפלל ולקוות אל השי"ת בכל מקום ובכל מצב. כי לא נבצר ממנו
להושיע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה