בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן
ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל
ע"ה, מורי חמי ר' יעקב שלמה ב"ר זכריה אהרן זצ"ל
וחמותי מרת חיה
לאה טויבע בת ר' יעקב ישראל שניאור זלמן ע"ה, המחותנת מרת איטה ביילה בת ר'
שאול ע"ה
וידידי ורעי הטוב ר'
יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים אלעזר הכהן שליט"א וידידי
ורעי ר' יהודה יוסף הכהן זצ"ל
בן להבחל"ח
ר' אשר אנשיל הכהן שליט"א קראנצער וידידי ורעי ר' אהרן בן הרב יהודה יונה
זצ"ל רוטנברג
נצבים כולם. זהו. השבת האחרונה של ה' תשפ"א. השעון מתקתק מהר. כמה אנחנו חייבים להתמקד בבקשה שהקב"ה יסיר את ערלת הלב. לפעמים תוהים, חז"ל אומרים, כשהם יורדים ולא שמנו לב על אמיתות הדברים. השמונים הימים האחרונים של ממששת רומסי הדת מלמד עד כמה אלו שבנו את הגשר של "לקרב" את רומסי הדת, הקריבו את בניהם למולך החילוני. איזה חילול שם שמיים שמישהו עושה הצגת "אבא של שבת" לפני מצלמות המעבירות למחללי שבת. רומס את השבת ברגל גאווה. גאוותו הרקיעה שחקים שדם יהודים הפקר. וכל ה"שופרות" של "הנאורים" הכי חשוכים, פתאום לא חשוב כמה מתים מהקורונה. פתאום עשרת אלפים נדבקים ויותר, זה ממש לא מחדל. חייל נפצע אנושות, יושבים בבתי קפה. כעת אנחנו רואים, ממש איך היו נראים החגיגות טרום חורבן הבית הראשון. הנביא ירמיה זועק ברחובות על החורבן הקרוב והם באכול ושתו כי מחר נמות. כעת קל להבין שהגויים אשר עוברים בארץ ורואים את החורבן, תמהים ושואלים את השאלה הזועקת לשמיים, על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, מה חרי האף הגדול. לנו יש את התשובה. עזבו את ה' והפרו את בריתו. ערלת לבבם, אטימות מוחים והעיוורון שלהם הובילה אותם לתחתית שבתחתית. כמה תפילות זעקנו במשך השנה, היינו משוכנעים שראש השנה כבר נהיה בהר מרום הרים בבית המקדש השלישי. איפה לא תקעו שופר בעולם. היתה הרגשה שממש כל פעול יודע שה' פעלו, וממש כל יצור בהין שהקב"ה יצרו. המון רבבות אלפי ישראל הכריזו בראש כל חוצות ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. והנה, שוב חוזרים לגזירת מנייני החצירות. רבונו של עולם, אנא, אמור לנו מה בדיוק אתה רוצה. איפה טעינו. אנחנו ממתינים לנחמות מהפרשה ושב ה' את שבותך שתיקח אותנו יד ביד חזרה לארצינו הקדושה. שתסיר את ערלת הלב. השנה אנחנו אומרים את הסליחות הארוכות ביותר. לא נחסיר יום. הבה באמת נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליו. ימינו פשוטה לקבל שבים. השבוע זכינו לשמוע הארה נפלאה אשר נאמר על ידי הגאון הצדיק רבי משה שפירא זצוק"ל. מדוע נאמר פעמיים ושב ה' את שבותך ושב וקבצך מכל העמים. הלא די היה בלכתוב ושב פעם אחת. ענה רבי משה זצוק"ל כאשר עיניו מאירות וזורחות, כאשר יגיע זמן הגאולה יהיו פעמיים שיחזירו ויקבצו את כלל ישראל חזרה לארצינו הקדושה והטהורה. ב"טיסה" הראשונה יזכו כל אלו אשר חיבת הארץ וקדושתה בערה בקרבם. כל ימי חייהם שאפו לנשום את אווירה דארץ ישראל. וזה לא משנה אם בסוף הם הגשימו את השאיפה שלהם. הם יעלו ראשונים כי זה בער בקרבם. בטיסה השניה ישתתפו כל אלו האחרים. גם כאלו שיצטרכו ממש לנתק אותם מהגלות. הוא הוסיף, אלו שיבואו ב"טיסה" השניה לא יהיה להם כל כך נחמד. העבודה באחרית שנה זה לשאוף לארץ ישראל קדושה וטהורה. בלי רדיפת דת. ארץ שומרת שמיטה כהלכתה ללא כל מיני פשרות. ארץ שעיני ה' אלוקינו ירצו להיות בה מראשית השנה ועד אחרית השנה. בברכת תכלה שנה וקללותיה, שיקויים בנו סיפא דשבעה דנחמתא, באהבתו ובחמלתו וינטלם וינשאם כימי עולם, במהרה בימינו, אמן ואמן.
ומל ה' אלהיך את לבבך. זהו שאמרו הבא לטהר מסייעין אותו, מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך והוא יעזור אותך. ונראה מן הכתובים ענין זה שאומר, כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב, ועונש ברצותם ברע. אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל. והיא המילה הנזכרת כאן. כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה. וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו, כמו שפירשתי בסדר בראשית: וזהו מה שאמר הכתוב בירמיה, הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם וגו', כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, וזהו בטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי. ולכך אמר עוד והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם, ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, ובידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו וצריכים ללמד אותם, אלא שיתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי: וכן נאמר ביחזקאל ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם וגו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו, והלב החדש ירמוז לטבעו, והרוח לחפץ ולרצון. וזהו שאמרו רבותינו והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה. כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ, אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי, ולפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה, כי הזכות והחובה תלויים בחפץ: דברי הרמב"ן מאירים עינינו ומעוררים אותנו באחרית שנה "צו אריין כאפען" לתפוס את ההזדמנות ולהשיג כל מה שאפשר ולתקן כל מה שצריך. הנה, אנחנו נמצאים בעולם העשי'ה. כאן אנחנו משקיעים את כל הישות שלנו בקיום מצוות. כאן אנחנו בונים את עולם העתיד. כמה שיותר נשקיע לב ומוח, הכנה וידיעה הלכתית במעשה המצוות, לקיימם בכל לבבינו ונפשינו, כן ייטיב לנו באחריתינו. והבחירה בידינו ועלינו לבחור לעשות את מה שנכון לעשות. ועיקר העבודה הוא לטהר לבבינו לעבדו באמת, ביראה ובאהבה. כאשר נדע ונפנים זאת, ודאי נקרב את הזמן שהקב"ה יברא לנו לב חדש, לב טהור ללא יצרים אפלים. לב חומד רק עבודת השי"ת.
למען תחיה אתה וזרעך לאהבה את ה' אלהיך, ואמרתי שתבחר
בחיים לא כעובד על מנת לקבל פרס, אבל אמרתי שתבחר מה שהוא חיים באמת בלבד למען תחפוץ
בחיי שעה לזה התכלית בלבד שתאהב את ה' אלהיך בהכירך טובו עם רב גדלו: הספורנו מבאר לנו, מה נחשב בחירה בחיים. בחירה בחיים זה לבחור בחי החיים,
ברבונו של עולם. לדבוק בו ובדרכיו ללא פשרות וקיצורי דרך. בחירה בתורת חיים. בחירה
בנצח ישראל. רק חיים כאלו הם חיים שיש בהם חפץ. רק חיים כאלו הם חיים שמותר לנו
להתפלל עליהם. חיים של אהבת השי"ת לימוד וקיום תורה ומצוות ומעשים טובים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה