יום חמישי, 29 באפריל 2021
יום רביעי, 28 באפריל 2021
מחודדין בפיך פרשת אמור
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן
ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל
ע"ה, מורי חמי ר' יעקב שלמה ב"ר זכריה אהרן זצ"ל
וחמותי מרת חיה
לאה טויבע בת ר' יעקב ישראל שניאור זלמן ע"ה, המחותנת מרת איטה ביילה בת ר'
שאול ע"ה
וידידי ורעי הטוב ר'
יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים אלעזר הכהן שליט"א
כדאי רבי שמעון לסמוך עליו. וזה ממש קשור לפרשת אמור. רשב"י קבע שיהודים הם בני מלכים. ממש ממלכת כהנים. לכן, אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים. אנחנו נמצאים באמת במצב מאד קשה. דווקא בימי האבל על תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה, כמה בריונים שלבושים כמו בני ישיבה להמחיש איך לא מכבדים. עם יריקות, זריקת לבנים, משפריצים גז מדמיע וסטנדרים. בושה וחרפה. וזה קורה בספירת העומר שאנחנו אמורים להתאבל על תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה. ממש לא מובן איזה הורה מפקיר ילד שלו לזירה הזאת. לא מובן. דווקא כעת למדנו בדף היומי שעדיין לא נגאלנו בגלל השנאת חינם החוגג בתוכינו. יותר כואב שתיקת מנהיגי הדור על המידות המושחתות. הבחורים מחללי שם שמיים אין להם את הטכנולוגיה המשחיתה. יש להם שחיתות של מידות רעות. די להילחם בטכנולוגיה במקום להלחם במידות המושחתות הגורמים חילול שם שמיים ברבים. כעת מורגש ביותר על האבידה הגדולה שמרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל אינו בתוכינו. מי שתמיד עמד על המשמר מול מידת הגאווה ושאר מידות המושחתות. כמה חבל על דאבדין. רשב"י יצא ממערה ששם קיבל ראיה מוכחת שבמחלוקת בינו לבין רבי ישמעאל בעניין השתדלות של פרנסה, הוא צדק. הרי הוא לא בדק עם יש דבר מאכל במערה. הוא נכנס על מנת שייתכן שיסיים את חייו די מהר. אבל, הקב"ה הביא לו עץ חרוב ומעיין והתפרנס ללא דאגות י"ב שנה. לכן, כאשר הוא יוצא מהמערה עם הוכחה מוכחת שלא צריכים שום השתדלות, נכנסים לבית המדרש ולומדים והקב"ה כבר יספק מזון. לכן הוא שורף בעיניו את החורשים. הקב"ה אינו מסכים. ושולח את רשב"י חזרה למערה. לאחר שנה הוא יוצא שוב עם מבט שונה לגמרי על החיים. הוא פוגש יהודי תמים. עם שני בדי הדס, לכבוד שבת קודש. והוא מבין שאשרי עם ישראל. כמה הם משועבדים ומחבבים את המצוות. רשב"י מלמדינו, אתה רוצה להצליח לקרב לבבות. יש רק דרך אחת. באמירה רכה. אמור ואמרת. עם אמירה אפשר לגעת בלבבות ולקרב את בני ישראל לאביהם שבשמיים. עם אמירה ניתן להכניס דעת ובינה. כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. בדרך כלל לא מבקשים תורה מאדם נוקשה. בכל זאת הלל הזקן לימד אותנו שאהרן הכהן זכה לקרב בריות לתורה כי זה היה המומחיות של אהרן. אדם עם אמירה רכה. אוהב שלום ורודף שלום. ההפטרה מלמדת אותנו שהכהנים בני צדוק הם אלו שישובו לעבוד בבית המקדש. כי לצדוק היה הכרת הטוב. מידה שהשי"ת אוהב. היגיע הזמן שנתחיל להתייחס לעבירות של בין אדם לחבירו ביחס הנכון. להפסיק לזלזל בהם. הקב"ה חיבר ביניהם בסוף הפרשה כאשר מפרש דיני מקלל השי"ת ומכה אדם ומכה בהמה יחד. בנשימה אחת. אם סוף סוף נלמד את המסר נזכה כבר להקריב את שתי הלחם, המנחה חדשה לה' כאשר השי"ת יחדש ימינו כקדם בביאת גואל צדק ובבניין בית המקדש במהרה בימינו.
דבר אל בני ישראל. אין לכהנים עסק בענין
המועדות יותר מאשר לישראל בהם, על כן לא הזכיר בפרשה הזאת אהרן ובניו רק "בני
ישראל" שיכלול את כולם כאחד, כי לא יפרש קרבנות המוספים בפרשה הזאת: אבל הזכיר
המועדים כאן בתורת כהנים בעבור שהם ימי הקרבנות, וירמוז אליהם כמו שאמר "והקרבתם
אשה לה'", ואמר בסוף הפרש אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש להקריב אשה לה'
עולה ומנחה זבח ונסכים. אבל לא האריך לבאר המוספים, שלא רצה שינהגו להם במדבר: הרמב"ן בא להדגיש, זה שיש לכהנים מעלת קירבה
להשי"ת מעל שאר שבט לוי ומכל שכן לגבי ישראל, כל זה באופן רגיל, ביום יום.
אבל, במועדים כאשר כל כלל ישראל מאוחדים, מעלת כלל ישראל באחדותם היא כמעלת
הכהנים. ממילא אין מקום לציווי מיוחד לכהנים עצמם. ואחרי שמנה באי הארץ בחומש הפקודים וצוה,
לאלה תחלק הארץ ביאר המוספים כולם בפרשת פינחס שיעשו אותם בארץ מיד ולדורות. ועל כן
אמר ביום הכפורים ויעש כאשר צוה ה' את משה, שעשה כן במדבר: והזכיר בפרשה הזו כבש העומר
וכבשי עצרת, כי בידוע שלא ינהגו אלא בארץ, שהן באים בגלל הלחם שאמר בו כי תבאו אל הארץ
וקצרתם את קצירה וגו', אבל הימים עצמם נוהגים מיד: והזכיר השבת במועדי ה' אשר תקראו
אותם מקראי קדש, שגם הוא יום מועד נקרא אותו מקרא קדש. רש"י הביא מדברי חז"ל לחבר את המועדים עם שבת,
כל המקיים את המועדים כאילו קיים את השבת. כמו כן במי שחלילה מחלל את המועדים.
הרמב"ן מסביר שעניין הקיום הוא, אם ננהג בה מנהג מקראי קודש לכבדו בכסות
נקי'ה במאכל ובמשתה. זה יעשה שיהי'ה למועד קיום. ללא ה"לכם", לא יתחברו
בני ישראל לחלק של הקב"ה של שבתות ומועדי ה'. הוי אומר, חולו של מועד
זה גם סוג של מקראי קודש. לקדשו בלימוד התורה בבתי מדרשות. גם לכבדו במאכל ומשתה
מכובד שכולם יוכלו להתחבר למועדי השי"ת אשר כוללים גם את שבתות השנה. ואחר כן הבדיל שאר המועדות ממנו, ואמר
אשר תקראו אותם במועדם, כלומר באי זה יום מן השבוע שיגיעו בו, כי השבת קבוע הוא, ביומו
יבא לא נצטרך לקרוא אותו במועדו. ועל דעת רבותינו, "אשר תקראו אותם במועדם",
רמז לעבורים, שתקראו אתם להם מועדים: והנכון בעיני כי פירוש מועדי ה' אשר תקראו אותם
מקראי קודש אלה הם מועדי, על הנזכרים למטה בפרשיות, בחדש הראשון וגו', ולכן חזר שם
פעם אחרת, אלה מועדי ה', בעבור שהפסיק בענין השבת. והנה אמר, מועדי ה' אשר תקראו אותם
מקראי קדש אלה הם מועדי במלאכת עבודה, אבל השבת תשמרו לעשות אותה שבת שבתון מכל מלאכה
שבעולם, כי יזהיר בשבת פעמים רבות. וירמוז עוד בכאן כי גם בבואו באחד מן המועדים לא
תדחה לעשות בה אוכל נפש. וכמוהו אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, על המשכן וכליו
אשר יזכיר בפרשה השניה, והפסיק בשבת, ששת ימים תעשה מלאכה וגו', וחזר ואמר זה הדבר
אשר צוה ה' קחו מאתכם תרומה, והיא המצוה הראשונה, בעבור שהפסיק בה הוצרך לחזור ולהתחיל
בראשונה: וראיה לפירוש הזה, שלא הזכיר בשבת "והקרבתם אשה לה'" כאשר יזכיר
בכל מועד ומועד, ואמר בסוף הפרשה אלה מועדי ה' וגו' מקראי קדש להקריב אשה לה' וגו'
מלבד שבתות ה', שאין השבתות בכלל מועדי ה': הוי אומר שכל ענייני שבת, מלבד התפילה אינם נידחים מפני
המועד. כי קדושת השבת היא האות בין הקב"ה לבין בני ישראל. שבת הוא למעלה מן
המועד, ויש בכח השבת לפעול מעבר מה שיש בכח מועד לפעול. לכן, קדושת השבת לא תדחה.
גם שאר ענייני ומעלות השבת יישארו במעמדם. וראיה עוד, כי לא אמר בפרשה השניה "וידבר ה' אל משה לאמר" כאשר אמר בכל
מועד ומועד, כי הדבור הראשון הוא היה מצות המועדים, אלא שהזכיר להם השבת לשלול ממנו
דין המועדים, לא לבאר מצותיו ותורותיו, ולכן לא אמר בו "והקרבתם אשה לה'"
כאשר אמר במועדים, והזכירה בסוף עם הנדרים והנדבות שלא נזכרו כאן, כאשר פירשתי. וזהו
מדרש חכמים שאמרו, מה ענין שבת אצל המועדות וכו', כי אין השבת בכלל מועדי ה' כלל רק
סמכו הכתוב להם: וטעם מקראי קדש. שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו, כי
מצוה היא על ישראל להקבץ בבית האלהים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא בתפלה והלל לאל בכסות
נקיה, ולעשות אותו יום משתה, כמו שנאמר בקבלה לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות
לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם. והנה "מקרא
קדש", מלשון קרואי העדה, אחרי כן יאכלו הקרואים, וכן על כל מכון הר ציון ועל מקראיה,
המקומות שנקראים שם שיתקבצו בהם קרואי העדה: ואונקלוס עשאו מלשון אשר יקרא אתכם באחרית
הימים, לשון מאורע, בכל יום שיארעו תעשו אותם קדש. ורבותינו ז"ל אמרו, ארעם במאכל
ובמשתה ובכסות נקיה, כלומר שלא יהא חוקם אצלך כחק שאר הימים אבל תעשה להם מקרא של קדש
לשנותם במאכל ובמלבוש מחול לקדש, וגם זה דעת אונקלוס: סיכום הדברים, הקב"ה הנחיל לעמו זמנים שונים ומשונים
זה מזה, גם מצד קדושתם גם מצד מעלתם, הצד השוה שבהם, בהם יש להתאסף באגודה, להודות
ולהלל לבורא, לומר לפניו בריותיך אנחנו. בשבת קודש יש לעשות זאת כאשר כל המלאכה
הגשמית מאחורי גווינו. במועדים אחרים תוך כדי הלל והודאה.
וספרתם לכם. עניינה של ספירת העומר, להמשיך את סיפור יציאת
מצרים עד ליעד של קבלת התורה. הוי אומר, יש להמשיך, לאורך ליל הגלות, לספר (מלשון
סיפור) ולספר (מלשון נופך ספיר ויהלום – להאיר) עד שיבקע שחר של קבלת התורה, יחד
שבטי ישראל כאשר נזכה לויהי בישורון מלך.
זכרון תרועה. פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות
לזכור לכם עקדת יצחק שקרב תחתיו איל, לשון רש"י. והיה צריך הרב להביא גם פסוקי
המלכיות מן המדרש, שלא יתכן שיזכיר הכתוב פסוקי הזכרונות ושופרות ולא יזכיר המלכיות,
וכבר דרשו אותם מפסוק, והיו לכם לזכרון לפני ה' אלהיכם, שאין תלמוד לומר אני ה' אלהיכם,
ומה תלמוד לומר אני ה' אלהיכם, אלא זה בנין אב כל מקום שאתה אומר זכרונות אתה סומך
להם את המלכיות, כדאיתא בת"כ ובמסכת ראש השנה: אבל כל זה אסמכתא מדבריהם, ומפורש
אמרו הולכין למקום שתוקעין ואין הולכין למקום שמברכין, פשיטא הא דאורייתא והא דרבנן,
לא צריכה דאע"ג דהא ודאי והא ספק: אבל "זכרון תרועה", כמו יום תרועה
יהיה לכם, יאמר שנריע ביום הזה ויהיה לנו לזכרון לפני השם, כמו שנאמר להלן ותקעתם בחצוצרות
והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם: ובעבור שאמר שם, וביום שמחתכם ובמועדיכם ותקעתם בחצוצרות
על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם, וכאן צוה בתרועה סתם במועד הזה בלבד, ואחרי כן אמר והקרבתם
אשה, הנה התרועה הזאת אינה התרועה ההיא, שהיא בחצוצרות על הקרבן, וזאת אינה על הקרבן,
אבל היא חובה בכל ישראל, והיא בשופר, כי לא צוהו עדיין לעשות חצוצרות, וסתם כל תרועה
בשופר היא, כמו שנאמר והעברת שופר תרועה: הרמב"ן
מתאוה להכנס לעומקו של יום זה, יום תרועה או זכרון תרועה אשר בפינו נקרא ראש השנה.
הנה, הרמב"ן דורש מרש"י להזכיר את ענין המלכות. רש"י דווקא נמנע
מזה כדי להביע יום תרועה מלשון רעות, ותרועת מלך בו. ממילא, אם יזכיר מלכיות, מלך
במשפט יעמיד ארץ, ומי יזכה בדין. אבל זכרון הידידות, כאשר המלך יחיד ביער ואין לו
אח ורע, ובא איתן – אברהם ופרסם שמו יתברך ברבים. זה יעורר ויזכיר זכות הנעקד
לאדונינו. לכן, רש"י כאשר מדובר על זכרון תרועה, מדובר על זכרון ידידות. ולא פירש הכתוב טעם המצוה הזאת, למה
התרועה, ולמה נצטרך זכרון לפני השם ביום הזה יותר משאר הימים, ולמה יצוה להיותו מקרא
קדש. אבל מפני שהוא בחדשו של יום הכפורים בראש החודש נראה שבו יהיה דין לפניו יתברך
כי בם ידין עמים, בראש השנה ישב לכסא שופט צדק, ואחרי כן בעשרת הימים ישא לפשע עבדיו.
רמז הכתוב הענין כאשר נודע בישראל מפי הנביאים ואבות קדושים: כאן הרמב"ן כשיטתו
בדרוש לראש השנה, המסביר את עניין מדוע נקרא ראש השנה למרות שאין לזה זכר בכתובים.
לכן, הרמב"ן מנסה באופן הגיוני לומר מה התרועה, כהשמעת הקול, אמור לעשות
בראשון לחודש השביעי. אומר הרמב"ן, ענין זה נמסר מפי אב לבן במסורה ישירה
ממשה רבינו. שביום זה מלך במשפט יעמיד ארץ, התרועה באה להתריע ולעורר ישנים לשוב לפני
המלך, לקבל לפניו עול מלכותו בשלמות, לומר בפניו בריותיך אנחנו. זה העניין הפשוט
וההגיוני, כל בר דעת יסכים ויקבל. אבל לנבונים הרמב"ן מוסיף, ועל דרך האמת, תרועה היא שעמדה לאבותינו
ולנו, שנאמר אשרי העם יודעי תרועה, וכענין שכתוב תרועת מלחמה, כי השם איש מלחמה. אם
כן, "יום תרועה יהיה לכם", שיהיה היום לתרועה לנו, וכן "זכרון תרועה
מקרא קדש", שיהיה הזכרון בתרועה, ולפיכך הוא מקרא קודש. ולא הוצרך להזכיר שופר,
כי השופר רמז ב"יום" והתרועה בו, והנה הוא יום דין ברחמים לא תרועת מלחמה.
ומפני זה הזכיר הכתוב התרועה, שכבר קבלה ביד רבותינו וכל ישראל רואים עד משה רבינו
שכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. ולמה יזכיר הכתוב תרועה ולא יזכיר התקיעות כלל
לא בראש השנה ולא ביום הכפורים, אבל התקיעה היא הזכרון והוא השופר, והתרועה כשמה, ומפני
שהיא כלולה מן הרחמים תקיעה לפניה ולאחריה. ולפיכך אמר ב"יודעי תרועה", כי
בצדקה ירומו כי תפארת עוזמו אתה. זה הסוד. התרועה היא המפתח לכל. היא מביאה את האהבה
והידידות שהיתה מימות אברהם אבינו. הסגולה של עם ישראל שיודעים לפייס את
הקב"ה בתרועה. התרועה, השברון הלב, יכול להיות רק כאשר יש לפניה פשוטה, אמונה
פשוטה ותמימה שהכל מאתו יתברך, ממילא שבים בתשובה שלמה ואמיתית, תשובה פשוטה.
התשובה תשאר כך אם יש פשוטה לאחריה, היינו שהולכים בפשטות. הולכים בתמימות, תמים
תהי'ה עם ה' א'. זה בעצם פועל את התרועה של ידידות. הוי אומר, השופר הוא רק מקום
העברה לעצם התרועה האמורה לפעול חידוש ידידות עם ישראל ובוראו. והנה זה מבואר כי הכל תלוי בתשובה, אלא
בראש השנה מתיחד במדת הדין ומנהיג עולמו, וביום הכפורים במדת הרחמים, והוא מאמרם מלך
יושב על כסא דין וכו', ראש השנה יום דין ברחמים ויום הכפורים יום רחמים בדין: ההבדל פשוט. דין ברחמים,
הוי אומר שיש דין. חייבים לבצע את הדין. ניתן לפרוש את התשלום, להקל בהארכת זמן,
אבל הדין יקויים. רחמים בדין פירושו שיש רחמים, זדונות ייחשבו כזכויות. איך, בדין,
במידות שהתורה נדרשת בהם. כח התורה יוכל לשנות את הענין מראשו ועד סופו לגמרי. ומן הענין שפירשנו תבין טעם הכתוב במסעות
תרועה יתקעו למסעיהם ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו, כי במסעיהם כתוב, ויסע מלאך
האלהים, וכתוב ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך (במדבר י לה), כטעם, פני ה' בעושי
רע, ידוע
הוא שהאדם נקרא מהלך. משא / מסע חייו הוא כמה יותר מצוות לרכוש בדרך. מהלך חייו
מלחמת היצר, ממילא כל הזמן על האדם הישראלי להתריע. להיות עם אצבע על הדופק. לכן,
כל יום ויום אדם צריך זכרון תרועה, איזה תזכורת של דודי שלח ידו מן החור. ברגע
שהאדם התכונן לקרב, למד להכיר היטיב את טקטיקת יצרו הרע, יודע מהיכן עלול לתקוף,
מבצר היטיב את נקודות תורפתו, שם בה' מבטחו כי לא יניחו ליפול ברשת היצר, הרי הוא
מפעיל את "תרועת מלך בו". ובהקהיל את הקהל נאמר שובה ה' רבבות, כטעם ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד. גם כאשר נגיע לאתנחתא, צריכים להחזיק את כל מבצרי ומגדלי
השמירה ערים. כי בחצרות בית המלך ה' צבא-ו-ת ודאי לא נרצה להימצא ברשת היצר, אלא
בלובנו של תשובה. ועשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים ירמוז לעשר ספירות, כי ביום הכפורים יתעלה
בהם ויגבה ה' צבאות במשפט כידוע בקבלה, וגם יש בזה אות בשמים, שהחדש הזה מזלו מאזנים
כי בו פלס ומאזני משפט לה'. לומר לנו,
אם עשינו "האזנת מצוות", לשמוע בקול השי"ת ע"י שמיעה לחכמי
הדור וקיום ובו תדבק, אזי נצא מרוחמים, בדין.
יום שלישי, 27 באפריל 2021
יום שני, 26 באפריל 2021
יום ראשון, 25 באפריל 2021
יום חמישי, 22 באפריל 2021
יום רביעי, 21 באפריל 2021
מחודדין בפיך פרשת אחרי מות קדושים!
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן
ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל
ע"ה, מורי חמי ר' יעקב שלמה ב"ר זכריה אהרן זצ"ל
וחמותי מרת חיה
לאה טויבע בת ר' יעקב ישראל שניאור זלמן ע"ה, המחותנת מרת איטה ביילה בת ר'
שאול ע"ה
וידידי ורעי הטוב ר'
יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים אלעזר הכהן שליט"א
יש קשר נצחי בין פרשיות אחרי מות וקדושים. יש את האימרה הידועה "אחרי מות קדושים אמור", שזה גם נכון שהרי אסור באיסור חמור לספר אחרי המת. אבל יש כאלו שתירגמו אימרה זו כך, אחרי מות היצר הרע שלי, כשאשבע תאוות, אזי, קדושים אמור, אתחיל לחיות חיי קדושה. זה בדיוק ה"ובחוקותיהם לא תלכו". ידוע מה שחז"ל למדונו שדור שבן דוד בא חוצפה יסגי. אכן, אנחנו רואים זאת במוחש איך שפני הנערים מובילים את הזקנים. הבה נתבונן בפרשת קדושים. היכן חתם הקב"ה את שמו. במצוות מורא אב ואם, במתנות עניים, שבועת שקר וחילול השי"ת, קללת בני אדם והכשלתם, איסור רכילות ולשון הרע, לעמוד מנגד כאשר יהודי נרצח בין בגשמיות ובין ברוחניות, נקמה נטירה ואהבת ישראל, שמירת ערלה ורבעי, מנהגי האמורי, שמירת שבת והדברים המקודשים, הונאת והצקת הזר ורמאות במשקל מידה ומשורה. רוב המצוות שמנינו הם מצוות בין אדם לחבירו. ברובם לצערינו אנחנו נכשלים במידה כזאת או אחרת. בשיא הרצינות, האם הדיבור שלנו זה דיבור של יהודים. ודברת בם ולא בדברים בטלים. האם אנחנו מוחקים מהזכרון כל מיני מעשים שעשו לנו כי אסור לנקום ולנטור. האם אנחנו באמת אוהבים כל יהודי. הרי האריז"ל תיקן לומר לפני תפילת שחרית הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך ויש שהוסיפו והרינו אוהב כל אחד מישראל כגופי. אם אנחנו באמת אומרים את זה האם זה באמת כך. מאחד עד עשר כמה איכפת לי מיהודי שהוא לא בדיוק מה"אונזערע שלנו". כן כן, יש הצלה וידידים וזק"א, במעשי חסד אנחנו מצטיינים. מצטיינים עד למאוד. אבל בלקבל פני כל אדם בסבר פנים יפות, האם גם שם אנחנו מצטיינים. כששכן שבאופן עקבי אינו מלווה לנו חלב, קמח שמן או סוכר מבקש להרחיב את הדירה שלו, האם אנחנו חותמים לו מיד. או שמא שם כל התירוצים קיימים. ואפילו אם חלק מהם לגטימיים, האם זה היה קורה לנו אם זה היה השכן שאנחנו הכי מסתדרים איתו. האם אנחנו מוכרים את עצמינו על פי מי שאנחנו באמת או שמים מכשול לפני העוורים. למה השפה שלנו רחובית וזולה, לפעמים. למה הדברים של ההורים שלנו או זקני הדור שלנו, הם לא נר לרגלינו. למה אנחנו חושבים שאנחנו חכמים יותר מהם. כי לאט לאט, כוחו של עשיו חדר למחנה שלנו. יש מידי הרבה אנשים המשתמשים באופן חופשי בניבול פה כאשר הם שוכחים (או אף פעם לא למדו) את הגמרא בכתובות עד כמה ניבול פה (שייתכן שהרמב"ן בראשית פרשת קדושים מתכוון לזה) הורס את האדם בין בעולם הזה ובין בעולם הבא. השנאות והקנאות המוציאות את האדם מן העולם, הלשונות רעות והרכילויות. חוסר הדרך ארץ הכללי. ומעל לכל כל המחלוקות שהם על כבוד מדומה. מובא בשם הקה"ק הנועם אלימלך זצוק"ל על הדין ודברים בין רבי יהושע לסבי דבי אתונא, שבירא בשדה זה בית המקדש הנחרב, להביאו חזרה למקומה חייבים חיטה, כל עוד שיש מחלוקת הרי אי אפשר לעשות חבל מסובין כי הם לא נדבקים יחד. רק כאשר נשפר את האחדות האמיתית נזכה לישועה. הבה נקשיב לדברי עמוס הנביא שמדמה אותנו לכושים. מה אנו צריכים כדי שהקב"ה יקים שוב את סוכת דוד הנופלת, אומר הנביא, שהקב"ה ינער אותנו בכברה, החיטה ייגאל הסובין יושמד. כדי שיקויים בנו ושבתי את שבות עמי ישראל כדאי לנו להתמקד במצוות שהקב"ה חתם שמו עליהם כדי שיקויים בנו הסיפא ולא ינטשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם.
ובחקתיהם לא תלכו, מה הניח הכתוב שלא
אמר אלא אלו נמוסות שלהן דברים החקוקין להם כגון טרטיאות ואצטדיאות, רמ"א אלו
דרכי האמורי שמנו חכמים. עדיין אנחנו חוטאים
בזה. חקויי הגויים, להשתמש במנהגיהם הפסולים מכל וכל. פעם ידענו לכבד את המנהגים
שלנו, היום תחת המטרי'ה של חכמה בגוים תאמין, החיקוי – חיכוי (גם מלשון לחם
"חוקם" גם מעניין כוף אחרי...) מושלם. לפעמים המוח היהודי חד יותר והוא
עדיף על המקור. שמתם ודאי לב, שיסוד ושורש המילה חיקוי הוא מלשון חוק. לנו יש חוק,
חוק של אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. לחם חוקי הטריפני, זהו
לחמה של תורה. גם כאשר נעמיר בלשון חיכוי, הרי זה מלשון חוכה לשון של צחוק. במקום
חיכוי של אשרי חוכי לו, שנמתין מוכנים ומזומנים לביאת גואל צדק. אבל, משום מה בבתי
המדרש ובישיבות שלנו, נכנס עניין ה"סטייל", חליפה של מעצב פלמוני ועניבה
של פלוני (ולא רק בחליפות קצרות וד"ל). המכשירים הסלולריים המתקדמים, אם כל אתרים
שלא נפספס להיות מעודכנים בנייעס, מיד. כמה סער סוער ומה עם הסמוטריצ'ים. פלפולי
הסרק, כאילו זה בריסקער רב מוקשה, על מה שיהי'ה ויהי'ה מטפסים עד לשמי שמים, לעומת
צרידות מוזרה כאשר מבקשים קצת כבד את ה' מגרונך אם זה להתפלל כש"ץ או לומר
ווארט בשולחן שבת. אולי היגיע הזמן לשוב ולהתפכח, להתעורר משכרון "הכל
בסיידר" ולזכור, מה צוונו השי"ת, לבדוק הלוך ושוב מה מותר וממה נתרחק.
ללא איזה שהם פשרות בלתי מובנות.
כי ביום הזה יכפר, והטעם שתצטרכו עם זה גם לשביתה וענוי הוא כי אמנם
הכהן בעבודתו יכפר בלבד וענין הכפור הוא הקטנת החטא והכנתו לקבל סליחה: לפני ה' תטהרו, אבל השגת הטהרה
והסליחה הגמורה תהיה לפני ה' בלבד וזה בוידוי ותשובה, שהוא לבדו ידע אמתתם ובשביל כך: דברי רבינו הספורנו הם יסוד היסודות לכל ענייני התשובה. ראשית כל יש לדעת
באר היטיה שאין לסמוך על עבודת הכהן גדול לכפר. כי במקסימום הכהן גדול מכין את
הקב"ה לאלו שבעם ישראל בדרך לעשות תשובה. עיקר התשובה הוא מה שמוטל על כל
יחיד ויחיד, להתחרט על העבר. מי שאכן מכין עצמו במחיקת החטא, קבלה גמורה שלא ישוב
עוד לכסלו, ודאי שעיצומו של היום יכפר, כי הנה חיבר עצמו, בעצם, לקדושת יום הכפרה.
וחי בהם, לעולם הבא, ואם תאמר בעולם הזה והלא סופו מת, וכן
תרגם אונקלוס וייחי בהון חיי עלמא. והנה מיני החיים לגוף ולנפש במעשה המצות נחלקים
לארבעה חלקים, ומלת וחי כוללת ארבעתן, האחד מי שמכוין בעשית המצות ויעשה אותן על מנת
לקבל פרס והולך בהם בדרך השמאל כדי שיהיה לו בהן שכרו עושר ונכסים וכבוד כדי שיחיה
ימים רבים, וזהו שכתוב בשמאלה עושר וכבוד, ופירשו רז"ל למשמאילים בה עושר ונכסים
וכבוד, רבינו בחיי בא להבהיר מהו "וחי
בהם". עצם החיים תלויים בקיום המצוות. קיום והעמדת מצוות ישנם באחת משתי
דרכים, או בללמד אחרים או בתומכי מקיימי מצוות. מכאן פתוחים ארבעת הדרכים. מי
שמקיימם על מנת לקבל פרס. הרי נוטל מצד שמאל בדרגה הנמוכה של החיים, אך עדיין נקרא
חי, חי בעוה"ז. השני מי שמכוין
בהם כדי שיטול שכרו לעוה"ב ואע"פ שהוא משתדל בקיומן ועושה אותן שלא לשמה
על מנת לקבל פרס לעוה"ב מכל מקום נפשו זוכה להיות שם, ועל שני מינין הללו אמר הנביא להחיות רוח שפלים ולהחיות
לב נדכאים, הדרגה השני'ה מעולה מן הראשונה, מפני
שחושב כבר על נצחיות. עדיין קשה לו להתנתק מקבלת הפרס, אך בהשכילו, רוצה את הפרס
היכן שהיא שוה באמת. הוא כבר נחשב חי גם בעוה"ה. השלישי מי שמכוין בהם לעשותן מאהבה כדין וכראוי
שלא על מנת לקבל פרס עם עסקי העוה"ז, זה זוכה לחיי העוה"ז ולחיי העוה"ב,
כאברהם יצחק ויעקב שעבדו מאהבה עם עסקן בעניני העוה"ז בענין זריעת האדמה גם עבודת
המקנה וזולתם מן העסקים הגופניים, הנה הדרגה
השלישית, העושה מאהבה, מעולה מן השניים, כי אין בדעתו לקבל פרס. אבל עדיין שייכות
לו בענייני העוה"ז. אבל יש דרגה נעלה ממנו הוא, הרביעי מי שמשתדל במעשה המצות ואינו משתדל בשום עסק גופני כאלו
לא היה בעל גוף כלום אלא לבו ומחשבתו בהקב"ה, הנה הוא זוכה אל החיים הקיימים לעולם
ולא ישלוט עליו מיתה כלל, אבל ישוב אלהי בגוף ובנפש כחנוך ואליהו שנסתלקו מן העולם
בגוף ובנפש. עוד מצינו ארבעה מיני חיים שהאדם זוכה בהם בקיום התורה והמצות, האחד חיים
כדרך בני אדם שהם חיים בהמשכת הזמן ונפשם מתקיימת בגופם בהתמדת בריאותם, השני חיים
אחרי החולי ואחרי הגיע למקרה המות, ומין זה מחודש של חיים מחודשים כדמיון הכלי הישן
והבלוי שנתחדש וחזר לתחלתו, וכענין שכתוב רוטפש בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו, השלישי
חיים של סליחה אחרי היותו רשע שהוא חשוב כמת וכיון שחזר בתשובה הרי הוא חי, וכענין
שכתוב אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה, הרביעי חיים אחר המות והוא לשון
תחית המתים. וארבעה מיני חיים אלו נכללים במלת וחי בהם: סיכום דברי רבינו בחיי הם שיש לשאוף להגיע שכל מאוויינו ותאוותינו יהי'ה רק
לעבוד את השי"ת ללא כל שייכות לחלק הגופני. יש לשאוף לחיות חיים של תורה, שרק
על ידי התורה נקראים חיים. מי שחלילה עדיין אינו דבק בתורה יעשה מיד חושבים וישוב
אל ה' וירחמהו ויתן לו חיים כי ממנו תוצאות חיים.
קדושים תהיו. הוו פרושים
מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, לשון רש"י.
אבל בתורת כהנים ראיתי סתם, פרושים תהיו. וכן שנו שם, והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש
אני, כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים: ולפי דעתי
אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב, אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד,
שבעליה נקראים פרושים: והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה הביאה
איש באשתו ואכילת הבשר והיין, א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או
נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר
איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה {הרמב"ן בא להבהיר, להיות קדוש
הוא בשום אופן לא יוכל להשתמש בתורה כקרדום לחפור בה. למשל, לא יתכן לומר שהיות
שברור שהקב"ה רוצה שנהי'ה בריאים, וכדי להיות בריאים, חייבים מספר שעות ביום
לעסוק בהתעמלות וכדומה, כדי לשמור על מספיק "ויטמינים וחלבונים" המסלול
יהי'ה מחדר כושר לסטייקי'ה - נו, אני מהדר ב"ונשמרתם מאד לנפשותיכם"
והרי גוף בריא זה יסוד טוב לנפש בריאה, ממילא הרמב"ן בא להזהיר, שבסוף היום
עליו להיות נקרא קדוש. קדושה זו לא תימצא בחדר הכושר ולא בסטייקיות למיניהם.}: לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר
כללי שנהיה פרושים מן המותרות. ימעט במשגל, כענין שאמרו שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין
אצל נשותיהן כתרנגולין, ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו. ויקדש עצמו מן היין
במיעוטו, כמו שקרא הכתוב הנזיר קדוש, ויזכור הרעות הנזכרות ממנו בתורה בנח ובלוט {הנה, כל דבר שבקדושה אנחנו אומרים
על היין. כדי להראות שיש אפשרות לקדש את היין, לא שהיין יהפוך למטרה של חטא
באיצטלא של הרי אמרו ויין ישמח לבב אנוש, ומצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, חז"ל
הוסיפו אין שמחה אלא בבשר ויין. איזה בשר, בשר שעל אכילתו נברך אשר קדשנו במצוותיו
וצונו, בשר שבאכילתו ישנה כפרה, בשר כזה יש מצוה לאוכלו, יין של כוס של ברכה, אשר
לא יהפוך ביום מן הימים לחמת תנינים יינם. יין אשר אמרנו עליו אשר בחר בנו מכל עם
ורוממנו מכל לשון וקדשנו במצוותיו.יין כזה אין חשש של נח ולוט.}: וכן יפריש עצמו מן הטומאה, אע"פ שלא הוזהרנו ממנה בתורה,
כמו שהזכירו בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, וכמו שנקרא הנזיר קדוש בשמרו מטומאת המת גם
כן. וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס {בדרך כלל אלו הולכים יחד, באים יחד
בגדולה לגימה, לנגב חומוס וללעוס אנשים. לכן הקדים לומר לשמור מרחק מעמי הארץ
שידוע מהי שיחתם, ממילא לא יבואו לאכול אנשים, כמבואר ברמב"ם סוף הלכות טומאת
צרעת. כאשר ידע שיש עניין דווקא לאכול בסעודת מצווה ששם אין חשש לא ממאכלות אסורות
ולא של דיבור אסור, כי ממילא יתבלו את השיחה בדברי תורה, ואפילו שיחת חולין של
תלמידי חכמים צריכה תלמוד.}, כענין שהזכיר הכתוב וכל פה דובר נבלה, ויקדש עצמו בזה עד שיגיע
לפרישות, כמה שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו: באלו ובכיוצא בהן באה המצוה
הזאת הכללית, אחרי שפרט כל העבירות שהן אסורות לגמרי, עד שיכנס בכלל זאת הצוואה הנקיות
בידיו וגופו, כמו שאמרו והתקדשתם אלו מים ראשונים, והייתם קדושים אלו מים אחרונים,
כי קדוש זה שמן ערב. כי אע"פ שאלו מצות מדבריהם, עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר,
שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים {יסוד היסודות של
הרמב"ן, מצוות קדושים, זה להיות לפנים משורת הדין. הוי אומרה שיש חיוב מקדים
של ידיעת כל המצוות שמחוייבים בהם, אופן קיומם בשורת הדין והמכוון בהם. לאחר כל
זאת, מתחייב חשבון נפש לדעת האם אכן אנחנו מקיימים את המצוות כמצווה וכמצופה. רק
לאחר התבוננות זו נתחיל את הצעדה במשעול הקדושה. כמו שהרמב"ן ממשיך מיד. כמה
פעמים, שמעתם את המשפט, ביזנעס איז ביזנעס, שזה אומר כמו "נישט אין שבת
גערעדט", אינני מתכוון לעמוד כאן על הדינים של אונאה וריבית, כי הרי מדובר
בביזנס, ולא בגמ"ח... האם נפטרנו מאיסור לשון הרע כאשר הקדמנו לומר, אני לא
רוצה לספר לשון הרע, אבל... כל אלו רחוקים ת"ק על ת"ק פרסה מן הקדושה.
כעת, עיקר ההדגש הוא, שמא תאמר זה מצווה רק לצדיקים גמורים, אנשים מורמים מעם, לא
ולא, זה אופן קיום מצוות קדושים תהיו, הקב"ה מצפה ונתן כוחות בכל יהודי להיות
קדוש. מפני כי קדוש אני ה' ואנחנו, כל היניקה שלנו נובע מקודשא בריך הוא
ושכינתי'ה. ממילא איננו מוגבלים כאשר זה נוגע להוספת קדושה. לכן כל יהודי מחוייב
לעשות את ההשתדלות המירבית לקניית תרי"ג מצוות עם מצוות קדושים תהיו. }: וזה דרך התורה
לפרוט ולכלול בכיוצא בזה, כי אחרי אזהרת פרטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם, לא
תגנוב ולא תגזול ולא תונו ושאר האזהרות, אמר בכלל ועשית הישר והטוב, שיכניס
בעשה היושר וההשויה וכל לפנים משורת הדין לרצון חבריו, כאשר אפרש בהגיעי למקומו ברצון
הקב"ה. וכן בענין השבת, אסר המלאכות בלאו והטרחים בעשה כללי שנאמר תשבות, ועוד
אפרש זה בע"ה: וטעם הכתוב שאמר כי קדוש אני ה' אלהיכם. לומר שאנחנו נזכה לדבקה
בו בהיותנו קדושים. {הנה בחתימת דבריו, נראה שהמכוון הוא חלק יסודי מן האמונה שאכן הקב"ה
הוציאנו ממצרים הוא שנרצה להיות דבקים בקדושת המצוות. למשל לא לברוח מהשבת. לא
לבוא לבית הכנסת בליל שבת עם אפטר שייב טרי לקראת בואי בשלום כאשר במוצ"ש
מעריבים לאחר פלג המנחה... הוי אומר עשה לך קניין באהבת המצוות שנרצה לשהות במעשה
המצווה כמה שיותר.} והנה זה כענין הדבור הראשון בעשרת הדברות:
יום שלישי, 20 באפריל 2021
יום שני, 19 באפריל 2021
יום ראשון, 18 באפריל 2021
יום חמישי, 15 באפריל 2021
יום רביעי, 14 באפריל 2021
יום שלישי, 13 באפריל 2021
יום שני, 12 באפריל 2021
הירשם ל-
רשומות (Atom)