מחודדין בפיך פרשת כי תשא

 

בס"ד                          

לעילוי נשמת

אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מורי חמי ר' יעקב שלמה ב"ר זכריה אהרן זצ"ל

וחמותי מרת חיה לאה טויבע בת ר' יעקב ישראל שניאור זלמן ע"ה, ידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי הי"ו

וידידי ורעי הטוב ר' יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים אלעזר הכהן שליט"א

חז"ל למדונו מהפסוק אני בצדק אחזה פניך, שלפני שמתפללים יש לתת לכל הפחות פרוטה לצדקה. האריז"ל קבע לומר בתחילת התפילה, הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך. בעצם זה ממש הסדר של פרשת השבוע. ושניהם ממש עניין אחד. מה מכפר על בני ישראל, מה נושא ראשם, מחצית השקל. רק מחצית, כי לקיים את המצווה בשלימות צריכים שני יהודים. לכן, כי תשא מלמדינו את עניין נתינת צדקה ועניין אהבת ישראל. משם הפרשה ממשיכה לכיור. לפני תפילה יש צורך לטהר את הגוף וליטול ידיים. רק לאחר הטהרה, ניתן להתחיל בעבודה שבלב, תפילה. דוד המלך מבקש מאת השי"ת, תיכון תפילתי קטורת לפניך. לכן (לאחר עניין שמן המשחה שמשנה חפצים מהיותם חפצי חולין לחפצי שמיים, הופך לוי רגיל לכהן, כהן הדיוט לכהן גדול וסתם איש ישראל למלך) מיד בא עניין הקטורת. מפני שבקטורת ישנם עניינים הנצרכים לתפילה כהלכתה. כאשר הכינו את הקטורת אמרו הדק היטיב היטיב הדק, מפני שה"קול" יפה לבשמים. כמו שהרמב"ן מפרש שיש להרים קול בתפילה. גם היו צריכים לערבב היטיב את הקטורת (ממולח). תפילה נקראת גם עתירה. רש"י מפרש בו"יעתר יצחק", שהוא הפך הרבה והפציר בתפילות. וזה יסוד התפילה משהו שבוקע ממעמקי הלב והמוח. משם הפרשה עוברת למי ראוי להתמנות למלאכת המשכן. לא כל אחד יכול לבנות משכן. כי בכל כלי וכלי יש לכוון למטרה הנעלה וכל ענייני הכפרה התלויים בהם. משם הפרשה צועדת ליסוד עיקרי מיסודות הדת. שבת קודש. ושמרו בני ישראל את השבת. ושמרו מלשון "ואביו שמר את הדבר". להמתין ולצפות לביאת השבת. להתכונן לשבת כראוי. כי זה האות אשר שם א-ל בינו ובין בני ישראל. וכמאמר החפץ חיים, שמירת שבת כהלכתה, זה השלט שמראה שעם ישראל חי. לכן, מי שמחלל את השבת מות יומת מעצמו. איננו בגדר יהודי. יינו בגדר סתם יינם. וההיפך, כאשר הנביא אומר, שומר שבת מחללו, דרשו חז"ל שמי שמשמר שבת, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש, מחול לו. שבת היא אות ברית קודש בינינו לבין בורא עולם. אנחנו מחוייבים לפרסם את המסר של שמירת שבת באופן כזה שלא יישאר יהודי שלא ירצה לשמור שבת. כמובן הפרשה ממשיכה בטירוף אשר הערב רב החטיאו את עם ישראל בעגל הזהב. שמעתי מ"יהודי טוב", מדוע אהרן נבחר להיות כהן גדול, כי בצורה כלשהי הוא לקח חלק ביצירת העגל. רק מי שחטא פעם, ידע איך לב יהודי מרגיש לאחר החטא. רק לב כזה יוכל לקרב יהודי לאביו שבשמיים. משה רבינו כדי להראות עד כמה עם ישראל הגזימו שובר את הלוחות, לזעזע את עם ישראל שיבינו לאיזה תהום נפלו. זה לוקח ארבעים יום של תפילות בהתאמצות גדולה כדי שהקב"ה יכפר. הקב"ה מלמד את משה רבינו סוד התפילה של י"ג מדות של רחמים שיבינו שחלילה אם בעתיד ישובו לכיסלה, וזה לא לקח יותר משנה ועוד כאשר המרגלים שבו, כדי שי"ג מדות אלו יגרמו למלך מלכי המלכים לשבת על כסא רחמים. אנחנו גם לומדים את המסירות של יהושע בן נון לרבו. לא ימיש מתוך האוהל כדי לא לפספס ולו מילה אחת של תורה. ברגע שהקב"ה מוחל ואומר פני ילכו הוא נותן לנו איזכור של שלושת רגלים, תרומה וביכורים וגם הלכות שמיטה. כד שנרצה שוב להקריב קרבן פסח המוזכר בפרשה נפטיר בפרשת חוקת הלכות טהרה ממת. ראשית לכל, נמית את עצמינו באהלה של תורה כדי לקבל טהרת הלב והמוח מהתורה הקדושה. וגם נתמקד בהבטחת הקב"ה על ידי הנביא יחזקאל שיערה עלינו מים טהורים, ישחט את היצר הרע ויסיר ממנו את לב האבן ונשוב כולם לשבת בארצינו הקדושה והטהורה והקב"ה ימלוך עלינו לעולם ועד.    

בחכמה, מה שאדם שומע דברים מאחרים ולמד: ובתבונה, מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד: ובדעת, רוח הקדש. מה הם שלושת ה"נקודות" אשר כל מי אשר בא לעסוק בלהקים משכן להשי"ת זקוק להם. ראשית לכל חכמה. איזהו חכם הלומד מכל אדם. עצם זה שיש לו הכח והסבלנות לשמוע מפי אחרים להקשיב ולפרשן, לקלוט את הדברים ולהפנימם. לשלות מהתהום איזה שהיא רעיון חכמתי. לא רק מה שחשוב לי. זה כבר מדרג את האדם כחכם. אך, לפעמים חכמה כזאת היא חסרת פיתוח, לכן, צירף הקב"ה גם בינה, מבין דבר בתוך דבר. הנבון, יש לו את הכח לפתח את נושא ולהופכו מתיאורי'ה למוחש, להוציאה מן הכח אל הפועל. משהו ממשי. ובכל זאת, זה עדיין לא מספיק, כדי להיות מנהל העבודה של משכן השי"ת.  ללא הכתוב השלישי, אין בשני הכוחות הקודמים כלום. והיא דעת - רוח הקודש, היינו התחברות. מלשון והאדם ידע את חוה אשתו. אם הוא אינו מחובר למה שמוטל עליו לעשות, הוא עושה זאת כמצוות אנשים מלומדה, כרובוט, ללא לב, ללא מוח, לא כמלאכת שמים. ללא האינטואיצי'ה והחשק העצמי לראות לבחון ולדייק את העניין, אזי האדם אינו מוכשר למלאכה זו ויתר על כן הוא ממש "פיספס את הרכבת". כל החכמות האלו היו בבצלאל ואהליאב, כנאמר תן לחכם ויחכם עוד. ומנין שהוא חכם מראשית שמו, בצל, כנאמר כי בצל הכסף בצל החכמה וכן אהלי - אב מיהו האב באוהלה של תורה אם לא מי שהוא אב בחכמה. מעלות אלו היו בהם כדי שיוכלו לחבר קרש לקרש, וו לקרס להפוך את המשכן לאחד ליחדא לאחד.

ובלב כל חכם לב וגו', ועוד שאר חכמי לב שבכם וכל אשר נתתי בו חכמה ועשו את כל אשר צויתיך. מהו ובלב כל חכם לב, יסוד הדברים שיש צורך באתערותא דלתתא, שהאדם עצמו יכין את עצמו להיות כלי לקבל חכמה, הכנה זו נעשית ע"י הולך אל חכמים ויחכם. מעצמו מטה אוזן לשמוע. אם האדם מכיר את עצמו שניחון במידות אלו, מטה אוזן לשמוע, מעבד את הדברים וחי על פיהם אזי יש לו מקום בצוות מלאכת בית ה'. אבל, אם אינו בר הכי, הוא סומך רק על דעתו העצמית, אין לו מה לחפש במלאכת בית ה'. מדוע, כי איהו (הקב"ה) חכמה. ומי שרוצה לקיים לדבקה בו חייב קריטריון ראשי זה. אך לא די בכך, לאחר שיש לו חכמה, צריך לדאוג שלא יהי'ה מהחכמים המה להרע, ולהטיב לא ידעו. לכן, צריך גם אתערותא דלעילא, שהשי"ת יתן מפיו חכמה ותבונה. שמא תאמרו איך ידעו זאת, ע"י שמתקרב מעצמו למלאכת בית השי"ת, הוא מהמתנדבים בעם ממילא סימן שיש בידו הכוחות הדרושים לעסוק במלאכת שמים. 

ויתן אל משה ככלותו, אחר שספר מה היה הטוב שהושג בסוף כל הפעמים ששהה משה בהר ארבעים יום, פירש הטעם מפני מה לא הושג התכלית שיעד האל יתברך במתן תורה, באמרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ובאמרו מזבח אדמה תעשה לי בכל המקום אבא אליך עד שהוצרך לעשות משכן, והודיע שקרה זה בסבת רוע בחירת ישראל, כי אמנם בסוף ארבעים יום הראשונים נתן הלוחות מעשה אלקים לקדש את כלם לכהנים וגוי קדוש ככל דברו הטוב, והמה מרו והשחיתו דרכם ונפלו ממעלתם, כמו שהעיד באמרו ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. הנה הספורנו מביא לנו את התמרור. מדוע שוב ושוב אנחנו מפסידים את רגע הקסום של ביאת משיח צדקינו. אם היינו מבינים, יכלנו כולם להיות כהנים. עד עצם היום הזה. אולי כדאי שנעצור ונשאל את עצמינו, מתי לאחרונה התכוננו לעשות מצוות כפי רצון השי"ת. מתי קיימנו מצווה בשלמותה ללא כל פניות צדדיות. מתח חזרנו על הלכות אשר אנחנו נתקלים בהם יום יום או מידי שבת בשבתו. מאחר שמן הסתם קשה להעלות בזיכרונינו מתי זה קרה, נמשיך לשאול, מדוע עדיין לא בא הגואל, מדוע הגלות מתארכת. זה בגלל החלטות מוטעות. זה בגלל הדעה, מה כבר יכול להיות כאן אסור, במקום לפתוח שולחן ערוך ולבדוק. טוב, הנה הודענו וידענו שאנחנו טועים. מה הלאה. מדוע טועים, את זה ניתן למצוא בדברי האור החיים הקדוש "ובדרך רמז תתבאר על זה הדרך, כי בא הכתוב לגלות נסתרות לה' אשר יעשה בעולמו דבר שכל רואה יתמה, בהלקח איש צדיק ישר קודם זמנו יחצו ימיו כמשפט המתחייב לאנשי דמים ומרמה, ויבהילו רעיוני האדם לחשוב אחד מב' דרכים, או יכחיש בר מינן אושר הצדיקים כי אין טוב בעמל האלהיי, או יחשוב כי זה האיש מצפונו אינו כנגלה ממנו והורעה חזקתו לטוב, אשר על כן אמר ה' כי תשא את ראש בני ישראל פירוש אם תראה שיסתלק ראש בני ישראל בלא עת, ולא יעלה בכלח כעלות גדיש בעתו, הטעם הוא לפקודיהם, על דרך אומרם ז"ל בפסוק אשכול הכופר דודי לי, ואמרו ז"ל איש שהכל בו, הוא כופר נפשם של ישראל, והוא אומרו לפקודיהם, לשון חסרון, על דרך אומרו ולא נפקד ממנו איש, כי לצד חסרון ישראל שנתחייבו לזה אני נוטל את ראשם בעדם לכופר נפשם שלא ימותו כל ישראל, ותתבאר גם כן לפקודיהם, על דרך אומרם בזוהר בפסוק כל העובר על הפקודים, כל העובר על המצות, לומר כי טעם החסרון הוא לצד עוברם על מצות ה', ומעתה לא יחשוב אדם רע לא על המסלק למה, ולא על המסתלק כי נסתרו בלתי הגון". היינו הצדיק אבד ואין איש שם על לב. מה עשה הצדיק בעולמו, כמה תורה חסר כעת בעולם ומי ישלים זאת. הנה, האור החיים אומר מה המסקנא הרגילה אשר אנו נוטים להסיק, אין תוכו כברו, מה זה נוגע אלי. אם רק ניקח מקצת מגדולי הדור אשר יום פטירתם הוא בחודש אדר. נלמד ממעשיהם. נדבוק באופן אשר קבלו והתנהגו כלפי כל יהודי באשר הוא שם. נתיחס ללימוד התורה ולעבודת השי"ת כפי שהם אכן עשו, והי'ה זה שכרינו. לכן, לבל ניפול למחשבות שאינם הגונות על צדיקי עולם, העצה היעוצה תמיד, זה לעבוד את השי"ת וללמוד תורתו הקדושה עם התחדשות. כמו שהרמב"ן מביא בסוף הפרשה "כתב לך את הדברים האלה. צוה שיכתוב ספר ברית ויקרא אותו באזני העם, ויקבלוהו עליהם בנעשה ונשמע כאשר עשו בראשונה, כי כל המעשה אשר היה בלוחות הראשונות ירצה לשנותו עמהם בלוחות השניות. ואין ספק שעשה כן, אבל לא חשש הכתוב להאריך לאמר ויעש כן משה, כאשר הראיתיך במקומות רבים: והנכון בעיני, כי בעבור שישראל הם החוטאים והעוברים על הברית, הוצרך הקב"ה לחדש להם ברית חדשה שלא יפר הוא להם בריתו, ואמר למשה שיכתוב התנאין, וזה טעם כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. וטעם אתך, כי בעבורך עשיתי עמהם, ולא הוצרכו הם להביא עצמם במסורת הברית הזאת, אבל הוא יתברך הצריך לכרות להם ברית במחילה שמחל להם, וכתב המחילה והתנאין", היינו לשנות כוון, לסור מרע ולחדש ברית ימי קדם באותה חשק והתלהבות. כאשר ננהג כך, נפסיק להפסיד ויישמעו פעמי ינון בב"א.