בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מחותנינו ר' יעקב בן ר' יהושע ז"ל
וידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי הי"ו
האמת, קיווינו מאוד שמשיח צדקינו יבוא.
המגיפה הזאת נתנה לנו הכרה שאין עוד מלבדו. כל המומחים מתברברים, אינם יודעים
מימינם ומשמאלם. זה היה חשבון נפש אמיתי ונוקב לראות, כל זה נידון בראש השנה ויום
הכיפורים. איי, אם רק היינו יודעים מה בתכנון, התפילות היו בוקעות רקיעים מעבר
לאיך שהתפללנו. הנה, על סף ימי בין המצרים והמחלה שוב מרימה ראש. שוב דיבורים על
סגירת חמצן החיים שלנו, הישיבות ובתי הכנסת. הלא צדיקי הדורות אומרים שהקריאה
מעוררת הזמן. בפרשת השבוע מתמקדים בכמה עניינים חשובים. דבר ראשון, לאחר (תסלחו שמשתמשים
עם דברים הקשורים לזמנינו) שכל התשקורת הליברלית ביזתה את פינחס, בא הקב"ה
בכבודו ובעצמו ופרסמו לשבח. וכן, הוא גם פרסם את הרשע לגנאי. כי שם רשעים ירקב.
ואסור לכסות על רשעים חצופים שמה שמניע אותם זה עקירת הדת. (כמו כל מיני רע בנים
אשר יש להם אהבה לכל מה שהתורה אוסרת. ואין להם אף פעם, גם לא בטעות, מילה טובה על
החרדים לדבר השי"ת) משם, משה רבינו מכין את עם ישראל לקראת המלחמה עם בני
מדין. צרור את המדיינים, עליכם "לאייב" אותם. פשוט כך. לפני שיוצאים
למלחמה נגד אויב המחטיא אותנו ורוצה בחיסול עם ישראל הקדוש והטהור, עלינו לפתח
שנאה תהומית כלפיהם. כמו שדוד המלך כותב בתהילים "הלא משנאיך ה' אשנא וכו'
תכלית שנאה שנאתים. רק כאשר יש שנאה למה שהקב"ה שונא, רק אז יש את האפשרות
ללחום בו ולעקרו מן הארץ. אחד מהיחידים שהצליח בכך בהיסטוריה זה היטלר ימח שמו
וזכרו ששכנע שנים על גבי שנים את השנאה כלפי היהודים עד שלא חשו שום בעיה להביא
עלינו את השואה כפי שהיא היתה. (אם רק שאול המלך היה נוהג ככה כלפי עמלק) משם
הקב"ה בא להבהיר את קדושת עם ישראל בזה שחתם שמו בשמותיהם. עדות שלא התערבו
שום זרים ושום טומאה. האור החיים הקדוש מסביר, שהשם שהקב"ה חתם בראש ובסוף כל
שם של עם ישראל בא ישר ממקום שמשם נחצבו הנשמות. שם שולט שם השילוב של הויה
ואדנות. ממילא, השם כסדרו, כי בשילוב הה' האחרון של שם הוי'ה זה לפני הי' של שם
אדנות. משם הקב"ה מבהיר, קורח דתן ואבירם, ההתנהגות הזאת לא תהי'ה מקובלת
בארץ ישראל. כמו כן מה שעשו ער ואונן, לא יהיה לזה שום סבלנות וסובלנות. משם
לומדים איך הקב"ה מנחיל את ארץ ישראל לעם ישראל. בצורה שכל היורש יידע שהוא
יורש בזכות אביו, לא בזכות עצמו. זה יזכיר לנו שהארץ מובטחת בזכות האבות הקדושים.
גם מזכיר לנו מה תפקידם של בני לוי. משם איך הקב"ה דן כל יחידי על פי מה
שמגיע לו. ממילא, צלפחד שחטא לעצמו, בנותיו זכאיות לחלק בארץ ישראל. כי הקב"ה
הוא זה שיכול לדון יחידי מאחר שהוא רואה עד סוף כל הדורות. למרות שיש שסוברים שהוא
חילל שבת אבל תוספות במסכת בבא בתרא, מוסבר שכוונתו לשם שמיים. כי עם ישראל חשבו
שלאחר חטא המרגלים הם אינם חייבים יותר במצוות התורה. והוא מסר את נפשו כדי להראות
שעדיין חייבים בתורה ובמצוות. (כמובן, רק ראשנונים בסדר גודל של תוס' יכולים להביא
את המדרש וללמדינו שאכן צלפחד לשם שמיים נתכוון) משם משה רבינו דואג מה יהיה עם עַם
ישראל. מי ינהיג אותם. הקב"ה מסביר לו שבעצם הוא כבר הכין את המנהיג הבא.
נוצר התאנה. זה שאמרת לו בחר לנו אנשים, זה שנער לא ימיש מתוך האוהל. זה שהתפללת
עליו שהקב"ה ישמרו מידי המרגלים. זה שנכתב עליו משה קיבל תורה מסיני ומסרה
ליהושע. הוא ולא אחר המנהיג. אבל, אומר הקב"ה צריכים גם לצוות את עם ישראל מה
יזכיר להם שהם עם ישראל. מיד מסודר קרבנות התמידין והמוספין. זה מזכיר לכל אחד את
היום יום ואת השבתות והמועדים. זמנים בהם אנחנו שונים מכל העמים. שאנחנו מכריזים
שהקב"ה אוהב אותנו, בחר בנו ורוצה בנו. זה אמור להדליק אצלינו את הגעגוע
לחזור לימי הזוהר של עם ישראל. לזכות לימים שה"אור החיים הקדוש" מציין
בפרשה על בני יהודה, ימי שלה הלא הוא שילה - מלך המשיח שיבוא ויגאלינו. אם נלמד את
הפרשה כהלכתה, נאייב כדבעי את משניאי השי"ת, נרצה לשוב ולחונן את ארצינו
הקדושה עם מקדש בהר מרום הרים אשר נעשה שם תמידין כסדרם ומוספין כהלכתן, בודאי
שהקב"ה יפקוד איש על העדה לאחר שישלח את פינחס הוא אליהו להשיב לב בנים על
אבותם.
פינחס בן אלעזר. הודיע הקב"ה למשה שישלם שכר טוב לפנחס על קנאתו אשר קנא לאלהיו, ועל הצדקה
שעשה עם ישראל לכפר עליהם, ולא מתו כולם במגפה. וצוהו שיודיע לישראל שהוא כהן לעולם,
וזה טעם לכן אמור, שיגיד זה בישראל: ולא אמר הכתוב "והיתה לו ולזרעו אחריו כהונת
עולם" כמו שאמר באהרן, אבל אמר "ברית כהונת עולם" ואמר "את בריתי
שלום" שיתן לו ברית עם השלום דבק בו, ובאהרן נאמר לכבוד ולתפארת, ולכך אמר אשר קנא לאלהיו, והמשכיל
יבין: והזכיר ושם איש ישראל המוכה, ושם האשה המכה, להודיע כי ראוי היה לשכר הגדול הזה,
שהרג נשיא בישראל ובת מלך גוים ולא ירא מהם בקנאתו לאלהיו. ואחרי שנתן שכרו הטוב לצדיק
צוהו להפרע מן הרשעים, ואמר לו צרור את המדינים. הנה דברי הרמב"ן שופכים אור על המעשה של פינחס. לא
מעשה של קנאות בלתי מחושבת, אלא מעשה צדקה. מעשה שהביא להצלת עם ישראל. מעשה כזה
יש לפרסמו לדורות. לא כמו אלו, אשר מקילים בגדרי שמירת הצניעות שיודעים לזמר בקול
רם "הלכה ואין מורין כן", אלא כמו אלו שיודעים ללכת בדרכיו של פינחס.
קודם יש למצות את התהליך של הסבא קדישא, אהרן כהנא רבה, אוהב שלום ואת הבריות
ומקרבן לתורה. אבל, אם לאחר כל המאמצים, זה לא הניב פרי, אזי יש תהליך של שמאל
דוחה עד כדי קנאים פוגעין בו. לכן מוזכר החוטא, שנדע בדיוק עד היכן היגיע המעשה.
כואב, כואב מאד אבל לאחר לימוד הרמב"ן רואים איך מי שנאמר בו קנוא, לא סובל
שבארצו, חובשי כיפה, מחופשים לשומרי תורה, רומסים גדרי צניעות אם זה בארגון נוער
אם זה בעניינים שגדולי ישראל פסקו שייהרג ועל יעבור. ארצם הקיאם. זה כאב. לבנו
אתם. אבל מוסר השכל יש ללמוד. מעניין להוסיף כאן את דברי הספורנו "בעשותו הנקמה לעיני כולם כדי שיכופר להם על שלא מיחו בפושעים
ולכן הוא ראוי לכהונת עולם אשר בה יכפר בעדם", דברים מדהימים. להודיע השכר של מי שמוחה כאשר יש
למחות, אבל איך נקראים ע"פ הספורנו העומדים בצד ואינם מוחים, אנשים הזקוקים
לכפרה. הוי אומר, כאשר יש למחות באחים תועי דרך ולבב אי אפשר להתכסות תחת הטלית של
בניית גשר. הגשר הזה שבנו, הוא גשר של להיות כפוף לפעור ישראלי בן זמנינו (כלי
המשחית הידוע המלא קיא וצואה ושאר מרעין בישין) עד כדי הפקרת הבנות במסגרת של
"שירות". הוא גשר שהביא מיטב הנוער להשיל מעליהם את עול תורה ומצוות
כאשר נזרקו לזירת היצרים. ראו איזה אנדרלמוסיה היתה. למדו מוסר. שובו אל חיק
היהדות הנאמנה ותזכו בדיוק לברכה שפינחס זכה. לא להתבייש בגאוותינו בעבדינו את
השי"ת בגאון ובשמחה. לא להרגיש נחות מפני אלו שהגויים אור (חושך אפילה) להם.
לא להתפתות יותר שיש כאן איזה גשר של קירוב, כאשר רוב הקירוב הי'ה חד סטרי לעבר פי
פחת, לרשת ולרדת שחת. לשמוח בעבודת המלך, שצוה לנו דיני צניעות והרחק מן הכיעור
כדי לזכות לברית שלום עד עולם.
ובני קרח לא מתו, והעד שמואל ובניו ובני בניו שהם המשוררים והם הנקראים הקרחים
לבני קרח מזמור גם בתורה כתיב משפחת הקרחי והזכיר הכתוב ובני קרח עם בני ראובן בעבור
כי בני דתן ואבירם גדולים וקטנים מתו והנה רעת דתן ואבירם קשה מרעת קרח: אלו דברי האבן עזרא. זאת אומרת שעיקר העניין של פירסום עדת
קורח שוב להודיע כוחה של תשובה ורעת המחלוקת. האור החיים הקדוש מביא "ובני קרח לא מתו, הודיע הכתוב ענין זה כאן, ולא במקום
עיקר המעשה, גם לא כתבו במקום מספר הלוים, כי שם מקום הודעת המתים מהם, לפי מה שכתבנו
כי כאן בא אלהים לקבוע העון בדתן ואבירם, ולהקל מעל קרח, לזה גמר אומר ובני קרח לא
מתו, הכוונה שזה יגיד זכות אביהם שלא שטפם חובו, כדרך ששטף חובם של דתן ואבירם כל בתיהם
להיותם עיקר המחלוקת". רוצה לומר
פרשת קורח זה ספרי המתים, כאן זה ספר החיים. ספר שמכאן נכנסים לארץ אשר עיני ה' בה
מראשית ועד אחרית שנה. ממילא מובא בספירה כל אלו שמתו בצורות שונות, מאחר ואין להם
חלק בארץ החיים. לא צורת החיים של דתן ואבירם, לא צורת החיים של ער ואונן, אפילו
לא של נדב ואביהוא. בנות צלפחד החכמניות ידעו זאת ממילא הדגישו שאבינו מת במדבר
והוא לא הי'ה מאלו שאין להם מקום בארץ החיים. לכן, תמיד כדאי להיות מבני קורח,
להכיר בטעות, להודות על האמת, ולחיות.
ובראשי חדשיכם, הנה יום ראש חדש היה מנהג לישראל שיהיה יום קודש בצד מה כמו שהעיד באמרו אשר נסתרת
שם ביום המעשה וזה יורה שלא היה יום ראש חדש אצלם יום מעשה ולכן ייחס אותו לישראל באמרו
ראשי חדשיכם ולא כן כתב במועדים שלא כתב בשבת שבתכם ולא ביום בכוריכם ולא ביום סוכותיכם
וטעם מנהגם זה היה כי אמנם הצלחת ישראל בעולם הזה היא בצד מה דומה לענין הירח אשר אין
לה בעצמה אור כלל זולתי מה שתקבל מזולתה וזה שאף על פי שקודם לעגל היה חרות על הלוחות
חירות משעבוד מלכיות לעולם הנה משחטאו התנצלו ולא השתמשו בכתר מלכות תמיד כמו שאר האומות
אבל היה זה להם לעתים כפי שפע האור העליון עליהם ובלעדיו הלכו חשכים ואין נוגה למו
כמו שיקרה ללבנה כשלא תקבל אור השמש כי אין מזל לישראל ולא אור כלל מעצמם זולתי אור
האל יתברך בהיותם לרצון, רוצה לומר,
כל עניינו של ראש חודש הוא התיחדות עם ישראל ואלוקיו כאשר מבואר שיהי'ה לעתיד
והי'ה מידי חודש בחדשו יבוא כל בשר להשתחוות. זאת מפני שעם ישראל דומים ללבנה. זה
יתכן כאשר יש במודעות שאכן הכל ממנו יתב"ש. אזי הננו דומים ללבנה בדיוק כמו
יהושע בן נון. סמיכות פרשת הקרבנות להתמנות יהושע ללמדינו, שהמנהיג חייב להיות
כמונהג, לדעת שהכל מהשי"ת. כח זה הי'ה ביהושע. כוח זה מופיע בכל ראש חודש
מחדש ללמד את העם מי המאיר לארץ ומי מאיר לירח, לכלל ישראל. ובכן נקרא האל יתברך
אצל הנביאים אור ישראל כאמרו והיה אור ישראל לאש וכן העיד באמרו ה' אורי וישעי וכאשר
היו החטאים מבדילים כאמרו כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם וחטאתיכם
הסתירו פנים מכם משמוע הלכו חשכים מבוהלים ודחופים בין האומות, ובהיות מזה נמשך חלול
ה' בלי ספק באמור להם עם ה' אלה היה באופן מה בכל צרתם לו צר כאמרם ז"ל כביכול
עלי ועליך בא שוד שודד זה עוד ידיעה שיש להפנים וללמד בכל ישראל. עצם זה שאנחנו
עדיין בגלות זה חילול השם. זה מורה כאילו שחלילה אין בו ית' כח לגאלינו. זה איננו.
שהרי בידו לגאלינו רגע כמימרא. אלא, החטאים שלנו, הפירוד שלנו גורמת סילוק שכינה
ושכינתא בגלותא. אנחנו גורמים צער לשכינה. כדי שאכן נשלמה פרים שפתינו, שיכופר
לנו, חייבים פה קדוש וטהור. פה שיוכל לומר מקודש החודש. זה יוכל להיות רק כאשר כל
מעשינו יכוונו לשם שמים, עם או בלי לשם ייחוד. לדעת שהקב"ה ממתין לנו. עלינו
להקים שכינה מעפרא במצוות ובמעשים טובים שלנו. ובהיות חטאת ר"ח
כפרה על ישראל הגורמים מניעת האור או מעוטו כמו שהתקינו ז"ל באמרם שעירי חטאת
לכפר בעדם זכרון לכולם יהיו תשועת נפשם מיד שונא ובכפרה זו תהיה תשועה מה לחלול השם
לפיכך אמרו שלכך נאמר בשעיר ר"ח חטאת לה' מפני שכפרתו מועילה לקדוש שמו יתברך
וזה רצו באמרם אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח רצונו לומר הביאו כפרה
בשבילי להשיג קדוש שמי המחולל בגוים בסבת מה שמעטתי את הירח כשהגליתי את ישראל והסתרתי
פני מהם: דברי הספורנו הם מוסר השכל
לכל. ללמוד מן היסוד, לא מרובכם, לא בגלל שיש בכם רברבנים. ממש לא. כי את אלה
הקב"ה שונא בתכחית השנאה. כמו שהרמב"ן מבאר באיגרת לבנו, במה יתגאה
האדם. וגם חשוב לעיין מה שהקב"ה משיב על דברי הרהב של רבשקה הזועק מעל
החומות. אלא אתם המעט מכל העמים, הממעטים אתכם. כמו יהושע שמיעט עצמו וזכה להנהיג
את עם ישראל. יודעים שכל מה שיש לנו נובע רק מהשי"ת. לדעת זאת יש לחיות כך בכל
יום. אולי כדאי להתחיל מברכות הנהנין. לחשוב בטרם ברכה, לאומרה בכוונה ולהאמין
באמונה שלימה שפרי/ ירק/ לחם או שתי'ה זו קיבלתי כעת מאת השי"ת ומודה אני
לפניו שנתן לי. לאוכלה כדי שנעשה קדוש ה' במעשינו ולברך ברכה אחרונה בכוונה. אולי
גם להקפיד שיהי'ה מי שעונה אמן בסביבה. כך נחי'ה בידיעה שהכל מאתו יתב"ש ואין
עוד מלבדו. דוגמת אש"ל של אבינו אברהם רחימא שגרם שיקראו בעולם בשם ה' א-ל
עולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה