יום רביעי, 1 ביולי 2020

מחודדין בפיך פרשת בלק!


בס"ד                          
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מחותנינו ר' יעקב בן ר' יהושע ז"ל
וידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי הי"ו



בלק ובלעם הם שתי דמויות הכי מושחתות. מהם אפשר ללמוד ספר מוסר שלם. נתחיל עם בלק, התחיל בהפחדה שקרית, לא מיניה ולא מקצתי'ה (מדוע ההתנהגות שלו מזכירה לפעמים את ההתנהגות של השאל הישראלי כלפי כל מה שרוח היהדות מריח ממנה) כאילו שעם ישראל בדרך להשמיד את מואב. יש יסוד יותר מסביר להניח שידע היטיב שעם ישראל נאסר עליהם לצאת למלחמה ו/או לכבוש חלקים של ארץ מואב בשלב הזה. להצלחת המשימה הוא מזמין את האדם המטונף ביותר עלי אדמות (כך שמעתי מהגאון רבי חיים שמואלביץ זצוק"ל שאמר כהאי לישנא "בלעם איז געווען דער גרעסטער מנוול") כד שבכוח פיו ישמיד את עם ישראל. בלעם משקר בשם הקב"ה, כאשר הוא חושב שלא יתפסו אותו, אבל, מה לעשות אמת מארץ תצמח. הבהמות נבראו מן האדמה, ואתונו / אשתו של בלעם תגלה את כל האמת. ללא כחל וללא שרק. המתגאה ביודע דעת עליון יתגלה כאינו יודע דעת בהמתו. בתחילה יאמר שהשלוחים של בלק אינם מספיק מכובדים והקב"ה מונע ממנו ללכת עם אנשים כה שפלים. בסוף, במשא ומתן עם המלאך הוא יצטרך להתחייב לדבר אך ורק מה שהקב"ה ישים בפיו. לעיניהם כבר נתגלה קלונו. מפח נפש נוסף הוא חוטף בקבלת פנים הצוננת שקיבל. בלק נכשל בלשונו כאשר אומר האומנם לא אוכל כבדך, היות שברית כרותה לשפתיים, ככל שיצא מפיו כך היה. בלעם יצא ממנו מבוייש ללא פרוטה. החלום של מלוא ביתו כסף וזהב נגנז. כמה שבלעם היה חדור שנאה כלפי עם ישראל בכל זאת הוא לא הסכים לצאת מאיזור הנוחות שלו. אברהם אבינו שנצטווה לעשות עקידה שזה היה דבר שנוגד את כל מה שהטיף לה בשבעים שנה מהזמן שהוא מסתובב להפיץ אמונה. בכל זאת "וישכם אברהם בבוקר", הוא קם בעלות השחר לעבודת בוראו. אהבה שמקלקלת את השורה. בלעם, ויקם בלעם בבוקר כאשר השמש כבר זורחת. שנאה שנאה, אבל הוא לא יקום דקה יותר מוקדם. נעבאך, הוא נתפס בשקר כאשר אתונו מגלה שאין לו סוס. עוד יותר נעלב כאשר נגלה המלאך ופתאום הוא קולט שהאתון ראה את המלאך לפניו. בקיצור, הוא הבין שהוא הולך לאבד את כל מה שיש לו ובכל זאת הוא המשיך. כי יש איזה כוח דחיפה בשנאה המעבירה אדם על דעתו. אבל כשם שאהבת אברהם אבינו קלקלה את השורה, בדיוק כך אהבת הקב"ה לעם ישראל קלקלה את שורת הדין. במקום להרוג את בלעם ולגמור את העניין, הקב"ה השתלט על פיו, והוסיף מלא ברכות לנו, בניו אהוביו. כל מה שנותר שנלמד ונקשיב לדברי ההפטרה כאשר מיכה הנביא מבקש, הגיד לך אדם מה טוב ומה הקב"ה שואל מאיתנו. הנה, אילו היינו משתמשים באזניים שלנו להקשיב למצוות השי"ת, לא היינו צריכים להשתמש בהם כמחזיקי מסכות. אז אנא, בבקשה, הבה נתחיל עשות משפט, משפטי התורה כהלכותיהן, בלי קיצורי דרך, ואהבת חסד (באמת באמת, אנחנו אוהבי חסד ועושים חסד לאלפים בכל מיני אופנים) להוסיף על כל החסדים שאנחנו עושים כהנה וכהנה. אבל "המפתח" בה' הידיעה, והצנע לכת עם אלוקיך. כאשר רואים הקב"ה כפה עלינו חתונות ואירועים צנועים יותר בימי קורונה אלו. כאשר נפנים להיות קצת יותר צנועים. קצת פחות מחפשים כבוד ופרסומת נזכה לגאולה השלימה, במהרה בימינו, אמן.   

ויפתח ה' את פי האתון, נתן בה כח לדבר כענין ה' שפתי תפתח, וכל זה היה כדי שיתעורר בלעם לשוב בתשובה בזכרו כי מה' מענה לשון גם לבלתי מוכן כל שכן שיוכל להסירו מן המוכן כרצונו, וכל זה כדי של יאבד איש כמוהו. הנה דברי הספורנו קצת תמוהים לנו. איש כמוהו הרי מדובר בחלאה ממש, הרי חז"ל למדונו שהסיבה שהקב"ה השרה נבואתו על איש כמוהו כדי שלא יטענו אומות שלא היו בהם נביאים, כי אילו היו להם נביאים בודאי היו שבים בתשובה. והנה בא הנביא הזה ודרדר אותם לדיוטא התחתונה. אבל, דווקא משום זה, משום מה יאמרו הגויים, הרי לא ניתנה לבלעם הזדמנות לחזור בו. שינה השי"ת סדרי בראשית למען הוכיח את גודל ההזדמנות שניתנה, הזדמנות שלא ניתנת לכל בשר ודם. בכל זאת מי שנתאווה לבלוע עם שלם, לא שב. אבל חידוש הרבה יותר נפלא אומר הספורנו. עצם דיבורינו אינו שונה מפי האתון. כל ענין דיבור ומענה הוא מפני ה' שפתי תפתח, ומה' מענה לשון. מה לי אדם מה לי אתון. הוי אומר אם הקב"ה שינה בנו שיש בנו כוח דיבור וזאת יתרון האדם על הבהמה, אזי יש לנו לשקול היטיב כל דיבור ודיבור.

ויגל ה' את עיני בלעם. מזה הכתוב נלמד כי בלעם לא היה נביא, אלו היה נביא איך יצטרך לגלוי העינים בראיית המלאך כאשר יאמר הכתוב במי שלא הגיע לנבואה כנער אלישע והגר המצרית, ולא יאמר כן בנביאים, וכך קראו הכתוב בלעם בן בעור הקוסם: ומה שאמר הוא כאשר ידבר ה' אלי, יקרא ידיעתו העתידות בקסמיו "דבר ה'". אבל לכבוד ישראל בא אליו השם בלילה ההוא, ואחרי כן זכה לגלוי עינים בראיית המלאך ודבר עמו, ובסוף עלה למעלת מחזה שדי, והכל בעבור ישראל ולכבודם. ואחרי ששב לארצו היה קוסם, כי כן יקראנו הכתוב במיתתו ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב, וחלילה שישלחו יד בנביא השם: וכך אמרו במדרש במדבר סיני רבה, בלעם נזקק לרוח הקדש, וכשנזדווג לבלק נסתלקה ממנו רוח הקדש וחזר להיות קוסם כבתחלה, לפיכך צווח רם הייתי והורידני בלק: הרמב"ן בא ללמדינו חידוש גדול. הנה כאשר הקב"ה רוצה בעמו, למען עמו יעלה אדם במעלה אחר מעלה עד למעלת הנבואה, למרות שאדם זה רחוק מכל קדושה ואינו ראוי שהנבואה תחול עליו. מכאן יש ללמוד גם כלפי האדם הנלבב, שיש לו לחפוץ ולהשתדל לעלות מעלה שלב שלב בסולם המעלות. וכאשר עלה ונתעלה יש לו לשמור בשמירה יתירה לבל יפול מכל מעלותיו והשגותיו. אין ביטוח שנשארים במעלה אלא אם כן מטפחים את המעלה וההשגה.

וירא את הקיני, לפי שהיה קיני תקוע אצל עמלק כענין שנאמר ויאמר שאול אל הקיני וגו' הזכירו אחר עמלק נסתכל בגדולתם של בני יתרו שנא' בהם תרעתים שמעתים סוכתים: איתן מושבך, תמה אני מהיכן זכית לכך הלא אתה עמי היית בעצת הבה נתחכמה לו ועתה נתישבת באיתן ומעוז של ישראל:  כי אם יהיה לבער קין וגו', אשריך שנתקעת לתוקף זה שאינך נטרד עוד מן העולם כי אף שאם אתה עתיד לגלות עם עשרת השבטים ותהיה לבער ממקום שנתישבת שם, מה בכך: עד מה אשור תשבך, עד היכן הוא מגלה אותם שמא לחלח ותבור אין זה טרוד מן העולם אלא טלטול ממקום למקום ותשוב עם שאר הגליות: רש"י רוצה לגלות לנו את המניפולטור – בלעם. זכרון סלקטיבי. הוא זוכר שיתרו הי'ה עמו בעצה. מה יעץ יתרו. האם יעץ להשמיד את העם. הלא ידוע שאמר להניח להם, לא להזיק להם, כי אם ישתעבדו בהם ישלמו מחיר יקר. כשיתרו ראה שאין דעתו מתקבלת, חזר למדין. לכן, אמרו שבלעם כוחו בפיו. יסובב כל סיפור להנאתו ולשימושו. כעת הוא כאילו מתפלא איך יתרו שהיה באותה עצה זוכה להנצל. (ממש כמו השמאלנים- "אל תבלבל את המוח עם העובדות"). אבל, גם המניפולטור הגדול חייב להודות על האמת, יתרו שיעץ להיטיב ליהודים זכה שצאצאיו דבקו בה' ובתורתו ניצלו מהשמדה. העובדות משנות בהחלט. עד שהפכו להיות שמעתים – מארי דשמעתתא, תרעתים – תפילתם מתקבל ברחמים וברצון כקול תרועת השופר, סוכתים – סוכין, מסתכלין ברוח הקודש. ממילא, יש בהם אפשרות קיום לדורות. ההתחברות לעם ישראל על ידי ההתעצמות בתורת ישראל, זה מה שקיים את בני הקיני – בני יונדב בן ריכב. זה גם סוד הקיום שלנו.

אוי מי יחיה משומו אל. ע"ד הפשט מן הגזרות האלה ששם אל בעולם על ידי מלך אשור, שהרי הוא נצח את כל הגוים ובלבל כל האומות:  ועל דרך המדרש אוי מי יחיה משומו אל, על ישמעאל, שהרי בני קין מזרעו של ישמעאל הם. ומה שאמר כי אם יהיה לבער קין כלומר כי אם יהיה קין לבער אש. ומה שנקרא זרע ישמעאל קין, על שם שישבו באחוזת קין, וכן הוא אומר וחבר הקיני נפרד מקין, והלא כל בני קין נכרתו במי המבול, אלא על שם שישבו באחוזת קין נקראו בני קין וישיבתן מלכות אשור. אמר בלעם, מכל שבעים לשון שברא הקב"ה בעולמו לא שם שמו אלא לישראל ולישמעאל, שנאמר וקראת שמו ישמעאל, וכיון שהשוה הקב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל, אוי מי יחיה משמו אל, אוי מי יחיה בימיו, כך דרשו בפרקי רבי אליעזר:  ואם תשכיל תמצא כי המקטרג הזה שבארץ רמז בפסוק זה שם המקטרג הגדול שיש לישראל בשמים, והוא שר המדבר שרף מעופף ונפש גלגל מאדים, כי בעבור שראה שנפל ממועצותיו ולא הועיל קטיגורו בכל נבואותיו לא במדת הדין ולא במדת רחמים על כן וישת אל המדבר פניו, להעזר בו כנגד ישראל, ולכך התחיל לצעוק מי יחיה מגזרותיו, כלומר מי יחיה בגלות עשו, ושני הווי"ן רמז לשנים עשר כנפיו, וזהו מבואר: וצים מיד כתים. אחר שהזכיר שאשור ישבה הקיני אמר עתה שיבא עת שיעונה אשור ועבר, והטעם העברים שישבה אשור, כי הכתים היו רודים על ישראל. וצים לשון רבים, מלשון וצי אדיר. וכתים מבני יון הוא, ואפשר שהוא רמז למלכות ישמעאל הרשעה:  ודעת הרמב"ן ז"ל כתים הם רומים והיא מלכות אדום שהיא החיה הרביעית. והנה חתם נבואתו זאת שהיא הרביעית באבדן כתים, היא רומי, והיא החיה הרביעית שהתנבא עליה דניאל עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא: הנה רבינו בחיי מביא אותנו לימינו. מי יחי'ה מכל מה שישמעאל מחולל. שני פירושיו חד הם, מהגזרות שהקב"ה גוזר על עמו דרך יסורים הבאים עלינו מקרב הישמעאלים יורשי דרכו של סנחריב. הלא בכל מקום שהם באים הם משנים סדרי בראשית, מפיצים שנאה ומעוררים פחד ומשליטים טרור. שומה עלינו ללמוד מה כוחם כדי לבטלם. הדבקות במטרה, עמידה על עקרונותיו. כאשר נשוב לעמוד על תורתינו באותה דבקות נוכל להם, לישמעאל ועשו גם יחד. ליצור אומה אשר דבקה במסורתה והלכותיה. גאה בשמירת שבת, אינה מסתירה יהדותה. אזי, נחי'ה כעם קדוש לה' אלוקינו וידרוך כוכב מיעקב ויקום שבט מישראל, בביאת ינון.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה