HAD A GREAT FALL!!!!!

BACKFIRED!!!!

THE SWEET SONG!!!!

LOOK AT YOUR TATTY!!!!!

יש עתיד!!!!

המוצי דבר קללה מפיו!!!!!

גדול כבוד הבריות לומדים מחדל האישים!!!!

LIKE FATHER LIKE SON!!!!

ZEIDYS PROMISE!!!!

WHEN CONFUSED ASK!!!!

NOT THE WAY TO TALK!!!

מופע בידור הטוב בעולם!!!!

כל השנאה שלו לא עזרה!!!!!

הכי מנובל שיש!!!!

WOMAN OF VALOR!!!!!

TO LIFE!!!!

GONE WITH THE WINDS!!!!!

זה קוסמות!!!!

THE LIVING DEAD!!!!!

עוד אופורטוניסט רדוד!!!!

איומי סרק!!!!

עם הנצח לא מפחד!!!!

ככה שרים!!!!

THIS IS HOW TORAH SPREADS!!!!!

GREAT TO SUPPORT!!!!

AMAZING Ohr Hachayim Hakadosh Parshas Korach!

הצילו נחשים!!!!

להסיר את מנהגי עשיו!!!!

אור החיים הקדוש מדהיפ פרשת חוקת!

THIS IS WHAT KEEPS THE WORLD RUNNING!!!!!

A SALTY TREATY!!!!!

THE RIGHT STAFF!!!!

גם כן בן של קדושים אלעק!!!!

טעות קטנה יכולה להביא מסקנות איומות!!!!

לא מדברים ככה על עם ישראל!!!!

מחודדין בפיך פרשת חוקת!

בס"ד                          

לעילוי נשמת

אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מחותנינו ר' יעקב בן ר' יהושע ז"ל

וידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי הי"ו

קרוב לשלושים ותשע שנים היה שקט. בלי מריבות בלי תלונות. ואז, כמו ששום דבר לא השתנה. דור הבנים "מקיאים" את הטענות השדופות של ההורים. רק לחשוב לרגע, איזה כיף, עם ישראל זכו להגמל מהנרגנות. מכפיות הטובה. ופתאום, בום! הכל מתפוצץ בפנים. קודם בחסר המים. במקום לחשוב, היום בבוקר קיבלנו את המן, זאת אומרת ששכינה בתוכינו. לכן, הבה נעתיר בתפילה שיתן לנו מים. (עדיין לא נפל להם האסימון שזה קרוב לארבעים שנה יש להם מים מסלע ואף פעם, אבל אף פעם לא הודו להקב"ה על המים כדבעי.) משם לאחר פטירת אהרן כל העניין עם התלונות על המן. קשה מאוד מאוד להבין. ובפרט שנאמר לפני פטירת מרים ש"כל העדה" אשר באו לקדש היו ראויים להכנס לארץ ישראל ופתאום, בשנת הארבעים, על סף פיתחה של ארץ ישראל הכל משתנה. קודם מים משם לתלונות על המן משם לפעור. עד מתי. טאטע זיסער עד מתי. מתי נבין. מתי נלמד. הננו כבר בחודש הרביעי. השעון מתקתק. שבעה עשר בתמוז בכשבועיים. האם נתעשת בזמן לזכות להבטחת הנביא זכריה שצום הרביעי יהיה לששון ולשמחה ולמועד טוב. האם הפנמנו את לקחי הקורונה. קראו למחלה הארורה הזאת שעשתה בנו שמות ולקחה ממנו יקרים וטובים קוביד 19. מה נאמר בפרקים י"ט של חמישה חומשי תורה. בבראשית זה ההגעה של המלאכים להפוך את סדום. לעקור את יסוד הרשע מן העולם. בשמות, הגעתינו להר סיני בחודש השלישי, אחדות נפלאה, הכנה לקבלת התורה. ויקרא זה תחילת פרשת קדושים, מלא במצוות שהם יסוד האומה. ספר במדבר, פרשת השבוע, טהרה ממת. מכל הדברים הנחשבים כטומאת מת. וסיום התורה בספר דברים על הקמת ערי מקלט ועשיית דין צדק. עד כאן היו כל ה"רבות בנות עשו חיל" ה"ואת עלית על כולנה", זה פרק י"ט בתהילים, השמיים מספרים כבוד א'. שם נאמר לנו כמה עלינו להודות על כל הטובות. ישיש כגיבור לרוץ באורח מצוות. כמה שתורת השי"ת תמימה, משיבת נפש, מחכימת פתי, מאירות עיניים. האם באמת עצרנו בזמן האחרון ל10 דקות, פשוט לשבת ולדבר עם הקב"ה על כל הטוב שהעניק לנו. הוא נתן לנו זמן איכות עם עצמינו. מה עשינו עם הזמן הזה. זה הזמן לקחת את כל ענייני ההודאה לידיים. מברכות השחר דרך הרכות הנהנין. ברכת המזון ומעין שלוש. בורא נפשות ואשר יצר, להתחיל להקפיד לאמרם כמו שצריך. עם אהבה. בהבנה, לאט, בשבח והודיה. בניגון. לשמוח באלף אלפי הטובות שהקב"ה עושה עימנו כל יום. לא חלו רחמיו ולא תמו חסדיו. כאשר נפנים זאת כדבעי נזכה שוב לגילוי הגדול שהקב"ה יתגלה לעינינו ויכריז אני ה' אלוקיכם ואז נשיר לפני שיר חדש.   

קח את המטה וגו' ויקדש בם, פרשה זו רבו עליה כל מפרשי התורה, ותרתי בה לאור באור החיים, וקודם שנעמוד על פשטן של כתובים נקדים להבין מה היתה שגגתו של משה בענין זה, אשר היה סיבה לגזירתו, וראיתי שנאמרו עשרה דרכים בענין בדברי מפרשי התורה, והן הנה בקצרה:  א', רש"י ז"ל פירש ששגגת משה היתה כי ה' אמר אליהם דברו, והוא הכה:  ב', רבי אברהם אבן עזרא פירש שהשגגה היתה שגרם שלא נתנה הסלע מימיה עד הכאה ב', במה שאבד הכוונה בפעם א' לצד מריבת העדה:  ג', הביאו הנזכר, כי הקפדת ה' היתה על שהכה ב' פעמים, שאם היה מכה פעם אחת, לא היתה הקפדה, כי הדיבור לסלע היא ההכאה:  ד', הביאו הנזכר, שהקפדת ה' היתה על שלא אמרו שירה על המים, כמו עלי באר:  ה', הביאו הנזכר, שהקפדת ה' היתה על שאמר לבני אל חי המורים, ואין ראוי לאיש חסיד לתעב ולזלזל בבני אברהם יצחק ויעקב וגו':  ו', הר"מ  פירש כי הקפיד ה' עליו על אשר נתרגז על העדה, ומסיבה זו חשבו כי גם ה' בכעס עמהם, אשר לא כן היה:  ז', רבינו חננאל והסכים אליו רמב"ן, שהקפדת ה' היתה על אשר אמר נוציא לכם מים, ולא אמר יוציא לכם, שמזה טעו ישראל וחשבו כי הם בחכמתם עושים את המעשה, כי לא היה להם רמז כי ה' הוא העושה הנס, ולזה הקפיד ה' ואמר לא האמנתם בי להקדישני וגו':  ח', ר"מ הכהן פירש שהקפדת ה' היתה על מאמר משה המן הסלע הזה וגו', וכוונת משה היתה לצד יכולתו אם לא בכח הנאדר, וחשבו האנשים שלא יוכל ה' להוציא מים מן הסלע, וזו היא שגגת משה, והביא ראיה לפירושו ממה שאמר הכתוב  כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו וגו':  ט', הר"י אלבו בספר העיקרים ישב שהקפדת ה' היתה, על שלא נתעוררו משה ואהרן מעצמן להוציא להם מים, והיו מרעידים, שזה יורה מיעוט הבטחון וגו':  י', בעל מעשה ה' שפירש כי היה ויכוח בין משה ובין ישראל, שישראל היו רוצים להוציא להם מים ממקום אחר שחפרו אותו הם, ולא רצה משה לדבר לאותו סלע שחפרו הם, ונתכעס משה וזרק המטה בידו לא להכות אלא בכעס, ובדרך מקרה הכה המטה בסלע וכו', יעויין שם דבריו:  הנה כל העשרה דרכים אינם מוציאים אותנו ידי חובת האמת, וצא ולמד מה שטען רמב"ן על שלשה מהם ודחאם, ומה שטען רבי אברהם אבן עזרא על שלשה אחרים ודחאם:  ואני טוען על השאר, הנה דברי האור החיים הקדוש באים לשפוך אור על מאורע הנשגב מבינתינו. במעמדינו השפל, קשה לנו לראות גודל החטא, שהעונש יהי'ה כל כך קשה לרבן של ישראל אשר כל תאוותו לראות את הארץ הקדושה ולקיים מצוותיה. לכן מאריך ללבן ענין זה עד היסוד והנחיל לנו זאת שנדע איך להתייחס לציווי אלוקי, איך להתכונן ואיך לקיים מצוות. והם, דרך אחד של רבינו חננאל שבחר לו רמב"ן שההקפדה היתה על שכינה לעצמו המעשה ואמר נוציא וגו', הלא ידוע היה משה לשלוחו של מקום, וכל מעשיו הנם בכח האל, ולו יהיה כי כחו של משה הוא, הלא מגדולת העבד גדולת האדון נודעת בפרק מרובה: והלא נאמר בכל ביתי נאמן הוא, ובודאי שהתכוון אך ורק לבורא יתב"ש. וכדברי האדמו"ר הר"י מוורקא זצוק"ל, פועל נאמן בחנות לאחר שכבר נתיישב איתן במשרתו, יאמר שהוא לא יכול להוריד מהמחיר, הלא ידוע שאין הוא בעל הבית, היעלה על הדעת שאינו מתכוון לומר שבעל הבית אינו יכול. כך גם כאשר משה רבינו אומר נוציא, אין ספק שכל כוונתו להקב"ה.  ועוד הלא תמצא בפרשת בא אל פרעה שאמר הכתוב ויקרא משה לכל [זקני] ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו וגו', ולא אמר בשם ה', כי ודאי הדבר ידוע הוא, כי הוא שלוחו של מקום, ועוד במה שלפנינו, מוכרח היה לומר נוציא לכם, להיות כי הם המוציאים בדיבורם או בהכאתם, שה' נתן ההוצאה בידם:  ודרכו של הר"י אלבו אין דעתי הולמו, כי אחר שראה משה שה' מנע מהם מים ונסתלק הבאר, איך יגש להוציא מים עד אשר ידע דעת הבורא ברוך הוא, ומי יאמר כי ה' חפץ ליסרם, לזה הכרח היה הדבר להשתטח לפני ה', וה' יעשה הטוב בעיניו:  ודרכו של בעל מעשה ה' עלה כולו קמשונים ואין בו לא מלח ולא תבלין, וקלני מזרועי לטרוח לדחות דברים הדחויים במחילה מכבודו:  ותרתי לי מנוחה בדברי הראשונים ז"ל, ואמצא במדרש וז"ל יען לא האמנתם בי ארבע חטאות כתובים כאן, לא האמנתם, לא קדשתם, מעלתם, מריתם, לא האמנתם שלא אמרתי לכם להכות והכיתם, לא קדשתם [לעיני כל ישראל להוציא להם] מים מכל סלע שרוצים, מעלתם שאמרתם המן הסלע הזה, מריתם שאמרתי לכם ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד ועברתם על דברי, עד כאן לשונו:  ועל פי מדרש זה נעמוד על פירוש אמרי קדוש במאמר קח את המטה ודברתם אל הסלע וגו', והוצאת להם מים מן הסלע, ויש להעיר, א' למה יצו ה' לקחת המטה כיון שהוצאת המים הוא בדיבור לבד, ב' למה חזר לומר והוצאת להם מים אחר שאמר ונתן מימיו, ג' למה הוצרך לומר פעם ב' מן הסלע, ולא הספיק בזכרונה בסמוך:  הנה לפי המדרש נתגלה לנו כוונת הכתוב למפרע על נכון, כי מה שאמר קח את המטה, הוא להורמנותא דמלכא והוראת היות בידו כח עליון, ולא להכאה, ולא חש לטעות שהוא להכאה, ממה שאמר בפירוש ודברתם, ומשה לא עשה כן והכה, והוא חטא הראשון שאמר בעל המדרש, ומאמר ודברתם אל הסלע, הוא שישנה עליו פרק אחד, והוא לא עשה כן והוא חטא הב': ההסבר בנידון הוא, כאשר משה רבינו עמד לפני פרעה עם המטה, זה מראה שהוא שלוחו של מקום. במצרים גם נעשו המכות ע"י המטה. אבל עיקר המטה הוא הוכחה שהוא שליח המקום. גם כאן הקב"ה רוצה להודיע לבניו שאוהבם ורוצה לתת להם מים. אבל כאשר הקב"ה רוצה לעשות נס יש ללמד את בני ישראל שמה שעיניהם יראו הוא חוץ מגדרי הניסים הטבעיים. אל לנו לשכוח שזה ארבעים שנה יש לבני ישראל באר מים ההולך לפניהם. לכן, התרגלו שמן הסלע יצא מים. בארץ ישראל דברים אלו עומדים להשתנות, לכן תחת הורמנא דמלכא הי'ה עליו ללמדם פרק בניסים טבעיים וניסים על טבעיים ואימתי ולמי הקב"ה משנה סדרי בראשית.  ומאמר והוצאת להם מים מן הסלע, נתכוון במאמר זה לומר אפילו מסלע אחר כשהם חפצים להוציא להם ממנה הוציא להם מאיזו סלע שירצו, ולזה גם כן הזכיר פעם ב' הסלע, ולא סמך לזכרון הראשונה, כי לא זאת הוא מה שהזכיר, והוא לא עשה כן:  והראיה ממה שאמר להם שמעו נא המורים, זה יגיד שהיו מורים איזה דבר, וממה שגמר אומר המן הסלע וגו' יגיד כי היו מורים בסלע, לומר מסלע זו, והוא אמר המן הסלע הזה וגו', פירוש שסלע זה אינו ראוי להוציא מים: דברי האור החיים הקדוש תואמים להפליא את דברי הספורנו שהקב"ה רצה לעשות נס על טבעי לאהבת בניו, אם כן, לא משנה מאיזה סלע יוציאו את המים. בודאי שלא להקפיד על עם ישראל.  נמצאו ביד משה שתי שגגות אחרים, א' שה' אמר הוציא להם מסלע שיחפצו, והוא לא עשה כן, ב' שעשה להם החלט האפשריות באומרו המן הסלע וגו', והם הב' חטאות שמנה בעל המדרש שני ושלישי, וחל עלינו חובת גברא, לתת טעם לאיש האלהים, על ארבעת השגגות אשר אינו ראוי לאחת מהנה:  ונראה כי משה עמד על מאמר ה' בחכמה, ולצד עוצם יראתו בה' שגג, וזה יצא ראשונה, מה שאמר לו ה' קח את המטה, הבין בו ב' דרכים, א' להכאה וא' להורמנא ולכח [עליון] בידו, שבאמצעות המטה שבו חקוק שם המפורש יעשה פלא, והאמת שיותר צודק פשטן של דברים על להכות בו, כי לטעם הב' הוא צד רחוק קצת, והגם שמצינו שאמר לו ה' ואת המטה הזה תקח בידך אשר וגו', שם היה עושה פעולות במטה: וזאת מפני שכולם ידעו שיש לו הורמנא דמלכא ושכינה מדברת מתוך גרונו. ומשה רבינו לתומו לא ראה סיבה שיש לחדש עניין זה שהנס ייעשה בהורמנא דמלכא. ממילא כל עניין המטה היא אופן עשיית הנס. בפרט המטה אשר חקוק בה שמו יתברך. וזכרון ההכאה בא במאמר ה' בסמוך והוצאת להם מים מן הסלע, שלא היה צריך לומר אחר שאמר ודברתם וגו' ונתן מימיו וכמו שדייקנו למעלה, והבין משה כי כוונת ה' היא, לומר לו שלא דיבור לבד יספיק, אלא כח המעשה שיעשה, שבו יוציא מים:  ובזה גילה סופו על תחילתו, כי לקיחת המטה היא לעשות בה מעשה, להוציא המים מן הסלע, והגם שעלה על דעת משה פירוש שנתכוין לו ה' כמו שאמרנו, שבא לומר שיוציא מסלע אשר יחפצו, הטה לפרש פירוש זה לצד שקדם לו מאמר לקיחת המטה, לא נראה בעיניו שתהיה לקיחה לבד מבלי עשות בה דבר: והנה, ודאי חזקה על שליח שיעשה שליחותו. היוצא מדברי האור החיים הקדוש שלמשה רבינו כלל ועיקר לא עלה בו ספק מה רצון הא-ל יתב"ש. ממילא לא טרח לודא את מה שנראה ודאי. והגם שאין הכרח זה הכרח, בסמוך אבאר על נכון טעם הטייתו למה שעשה, ומאמר ודברתם וגו', ופשט הענין הוא מלבד מעשה המטה עוד כי צריך שידברו לה בפירוש הוציא מימיך, והוא מה שהבין משה, ולא עלה על דעתו כי מאמר ודברתם הוא שישנה עליו פרק אחד:  והמשכיל בעין השכל, יראה כי השתנות משמעות מאמר ודברתם, ישתנה כפי כוונת מאמר קח את המטה, כי הדעת נותנת שאין הסלע בעלת חי, שתבין דבור בני אדם כשידבר אליה משה, אלא באחד משני דרכים, או באמצעות הכאה במטה אשר בו שם המפורש חקוק, יעורר כח המחיה שבה, כמו שפירשתי במקום אחר שאין לך בצמחים שאין לו חלק חיוני כפי תכונתו, ואותו יעיר בהכאת מטה שבו חקוק שם עליון, כמו שכן הבין משה, או על ידי שישנה עליו פרק אחד של תורה שהוא חיי עולם מפה קדוש יעורר כח שבדומם ומזה יתעורר לתת מים: מכאו יש ללמוד, לפעמים ישנם תלמידים חלשים, ישנם מוסרי שיעורים לרובד חלש של יגיעי כפיים. לפעמים היצר מגניב מחשבה מה כבר מועיל שיעור זה. הנה האור החיים מעיד כאלף עדים שפרק של תורה מוציא מים מן הסלע. אין לך יהודי שלבו קשה ואיתן כסלע. כמה טל תורה שנוסיף ודאי יזרמו הרבה יותר ממימי התורה בלבם של אלו.   לזה אם נפרש קיחת המטה שהיא על ההכאה, אין צורך לשנות פרק אחד שזה הוא הערתו, ואם נפרש קיחת המטה אינה להכות נצטרך לפרש ודברתם לשנות עליו פרק אחד, ולזה דעת עליון כשאמר קח את המטה, שהיתה כוונתו קיחה לבד, היתה כוונתו במאמר ודברתם לשנות פרק אחד, מה שאין כן משה שהבין קיחת המטה להכות, פירש ודברתם כפשוטו:  ועל כל פנים לא נעלמו מעיני משה שני הדרכים במאמר ה' קח את המטה, אבל פירוש ודברתם, שהוא לשנות עליו פרק אחד אין זה פשטן של דברים, שלא עלה על דעת משה פירוש זה, ודן בדעתו נביא ה' ואמר הנה לפני שני דרכים, ואם אני עושה דיבור לבד ולא הכאה, אני חושש שמא הפירוש האמיתי הוא להכות, ומה גם שהוא יותר פשטי, ועוד שהוא דבר רחוק שהדומם יתעורר בדיבור בן אדם, כמו שכתבתי בסמוך, לזה אם אני מדבר בלא הכאה שלא כדרך שאמר ה' אין הסלע נותן מימיו, ויתחלל שם שמים חילול גדול לעיני העדה אשר אני עושה הנס לעיניהם, ואתחייב ראשי למלך, לזה יותר אבחר להכות, ואטה לפירוש היותר צודק במשמעות מאמר קח את המטה, ויקוים גם כן מאמר והוצאת להם מים וכו' כמו שפירשתי, ולא הכאה בלבד עשה אלא בשיתוף הדיבור הכה, ואמר לסלע תן מימיך, ובזה אין מיחוש שלא תתן הסלע מימיה ולא יתחלל שם שמים: לומר שעיקר יש לפרש דברים כפשוטן ולא להסתכן בכל מיני דרושים. כמה שיהיו נחמדים לאוזן. זה מחייב אותנו בכל לימודינו, לנסות להגיע לפשט הנכון. שהוא בדרך כלל הפשט הפשוט. מה שבן חמש למקרא אמור להבין. בדיוק לדרך זה נטה משה רבינו כאן. אבל כאשר ישנה מחלוקת מה הפשט, יש לחזור לבעל המימרא לברר מה כוונתו.  גם הטה לפרש כוונת המאמר והוצאת להם מים שהוא על ההכאה, הגם שנכנס אצלו בגדר ספק, שהכוונה הוא מסלע שיהיו חפצים מהטעם עצמו כי חש לפירוש שהבין שהוא להכאה, ומה גם שהוא יותר מוטה כנזכר, ואם כן כשיבא להוציא מסלע אחר אפילו על ידי הכאה, לא יתן מימיו לכשנאמר שאין כוונת ה' אלא על סלע הידוע, ובזה יתחלל שם שמים ח"ו, לזה אבחר להוציא מהסלע הידוע, וכמו שדייק אל עליון במאמר ונתן מימיו, שזה יצדיק שעל סלע הידוע שבו מים הוא אומר, והוא בארה של מרים, שמנע מימיו, והגם שאמר אחר כך והוצאת להם מים מן הסלע, פירוש מן הסלע הידוע, האמור בסמוך, ונמצא שכל כוונת משה לא היתה אלא לחוש על דבר כבוד שמו יתברך, ויצתה השגגה באונס: גם עניין זה עלינו ללמוד, כאשר ניגשים לענייני הכלל לדון ביסודיות איך לעשות את הדברים באופן שלא יצא חילול השם. זה הי'ה עמודא דנורא של משה רבינו, אך ורק לקדש שם שמים. אין זה אומר שלא נכשל חלילה, שהרי רבן של ישראל הרועה הנאמן בדיוק שם נכשל. בכל זאת זה מחייב אותנו במשנה זהירות בפרט בזמנים אשר דווקא מחפשים לקדש שם שמים שלא יצא ההיפך, חלילה. ובזה מצאנו טעם לכל שגגותיו של משה, טעם שהכה חש למה שנשמע מדברי ה' שצריך הכאה, ואם כן בלא הכאה לא יתן מימיו ומתחלל שם שמים, ומה שלא שנה פרק אחד אין זה פשט ודברתם, ומשה לא הבין כן, כיון שהבין שהמטה הוא להכות וכמו שכתבתי למעלה:  וטעם שלא הוציא מים מסלע אחר, כיון שאינו מוכרח במשמעות מאמר והוצאת להם מים שעל סלע אחר הוא אומר, יש מיחוש שלא יתן ויש חילול ה' גדול, גם חשב כי למה יעשה נס חדש להוציא מים מסלע אחר, באין צורך אליו, ודבר ידוע כי אין עושין נס אלא לצד הכרח גדול:  ומעתה אין להאשימו על מאמר המן הסלע וגו', כיון שאין החלט במאמר ה' שאמר לו כן, לזה כשבאו ואמרו הוציא לנו מסלע זה, אמר להם שמעו נא המורים לשון המראה ולשון הוראה, כי היו מתכוונים לנסות כח עליון אם יוציא מכל סלע, או מסלע זו לבד, והיו מורים לו להוציא מסלע אחר, והקפיד משה על הדבר ואמר וגו':  ואל ירע בעיניך לומר שמשה לא הבין אמיתות כוונת ה', כי אין הנביאות באה להצדיק בעיון, ולזה תמצא שאמרו ז"ל חכם עדיף מנביא, ובמה שלפנינו לא נעלם מעיני משה גם כן המשמעות שנתכוון אליו ה', אלא שנפל לו ספק במשמעות אחר, ומשום מיחוש כבודו יתברך הטה למה שעשה כנזכר: האור החיים הקדוש מסביר בטוב טעם ודעת, כל שיקול הדעת של משה רבינו. איך יקדש שם שמים ביותר. כל זה לא עמד לרעיא מהימנא, כי אילו חזר ונמלך בשכינה הי'ה ודאי שומע את המכוון והרצון האמיתי. כל זה ארע ללמדינו, אל תאמין בעצמך, עשה לך רב והסתלק מן הספק. אם לרבן של ישראל כך, על אחת כמה וכמה, אנחנו קצרי הדעה, חייבים לשקול במאזני פלס ולקבל הוראה ברורה בטרם נעשה דבר וחצי דבר הגם שכוונתינו לשם שמים. ואחר שמצאנו טעם למעשה נביא, אשא עיני להבין מאמרו יתברך בהקפדתו במאמר יען לא האמנתם בי להקדישני, פירוש אתם עשיתם ההכרעה לצד חששא שהסלע לא תתן מים אלא אם תהיה הסלע הידוע, ודוקא על ידי הכאה, ולא הכרעתם לצד קדושת שמי להקדישני בהוצאת מים מסלע אשר ירצו הם, ובלא הכאה, שבזה היה ה' מתקדש לעיניהם כשיראו שאפילו הדומם כל שהוא מפליא לעשות בדיבור לבד, ובהערה בשנות עליה פרק אחד, והיה לכם לבטל המיחוש בעוצם האמונה שהייתם צריכים לעשות: ללמדינו, לפני כל מעשה לשנות פרק אחד. לפני כל שבת קודש ללמוד הלכותיה. כמה יהודים שזה להם לראשונה שלמדו באר היטיב הלכות שבת הודות למשנה ברורה היומי ולמאורות אשר מאירים את השבת. כמה פעמים שמעתי מתלמידי, כאשר לומדים הלכות שבת, אז איך אני / אבי / סבי עושה כך. סוף מעשה במחשבה תחילה, במחשבת התורה על ידי שינון פרק אחד שנוגע למעשה אשר ייעשה.  ועומק הדברים הוא, שאם היו משה ואהרן עושים קידוש ה' הגדול באמצעות שהיתה העדה גם כן כולה שלימה וצדיקים היו מחליטים אמונת ה' בלבם שלימה, והיה נגרש מהם חלק הרע, והיה כח בהם להעמיד אמונתם לדורי דורות, ומעתה היו משה ואהרן נכנסים לארץ, והיה משה בונה בית המקדש, ואין חשש להשלכת חמתו על ישראל כשיהיו חוטאים כאמור בדבריהם בפסוק מזמור לאסף וגו', וכתבנוהו במקומות אחרים:  וכיון שבא תיקון הדבר על ידיהם ולא עשאוהו, נחלט הדבר, ואמר ה' לכן, פירוש בשביל זה, גם לשון שבועה, שלא יביאו וגו', כי ראה ה' מה שעתידין לעשות באחרית הימים בארץ ישראל, וכמו שאמר להם משה עצמו ידעתי כי השחת תשחיתון ולזה אם יכנס משה לארץ ויבנה בית המקדש, יצטרך ה' להשליך עליהם חמתו כשירשיעו ולא על בית המקדש ויכלו כל ישראל חס ושלום, לזה אמר לכן לא תביאו וגו': ללמדינו שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד. ומה מתאים יותר למשה רבינו הרועה הנאמן שכל כולו מסור לבניו של מקום, אשר לא נתן בשום פעם להשמיד את עם ישראל, מאשר הידיעה שלולא הי'ה נפטר בערבות מואב, היו ישראל למשיסה. זה היפך רצון הצדיק. ממילא לטובת עצם בקשותיו הרבות לטובת השארות כלל ישראל, הענישו השי"ת באופן שגואל ראשון יוכל גם להיות גואל אחרון.  ודקדק לומר את העם הזה, אמרו במדרש הזה אינכם מביאים, אבל אתם מכניסים את כל ישראל לעתיד לבא, דכתיב וענתה שמה כימי נעוריה זה משה ואהרן, עד כאן, ומתוכיות הדברים נשמע שאם היו מקדשים שם שמים לעיניהם היה הדור ההוא כדור שבן דוד בא שיעביר ה' את רוח הטומאה, ומלאה הארץ דעה את ה': אלו ממש דברי האור החיים הקדוש בפרשת תצוה שגואל ראשון הוא גואל אחרון, הגואל של הגלות הרביעית הוא משה רבינו, נותן התורה. ואין משה רבינו חפץ לגאול עם בטלים מן התורה. לכן המסקנא חייבת להיות ברורה למדי, להבדל מן התועים ולעסוק בדברי תורה.

SAME OLD SAME OLD!!!!

SINNER TOOL TURNS REMINDER!!!!

TRUTH SURFACES!!!!!

BE CAREFUL CANCER!!!!!

אותו דבר שום דבר לא השתנה!!!!!

שעה ששווה ארבעים שנה!!!!

המתת חסד!!!!

זהירות סרטן!!!!!

WHEN LIVES ACTUALLY DO MATTER!!!!

WHEN LIVES DO NOT MATTER!!!!

IT IS ALL ABOUT ME!!!!!

MAKE IT WORTHWHILE!!!!!

אפשר וצריך לתקן!!!!

חללי החרב!!!!

חסימה טובה!!!!

שווה או לא שווה!!!!!

FILTERING FALSE PROPAGANDA!!!!!

THAT IS ONE SMART WOMAN!!!!

THE GREAT ME!!!!!

מים חיים!!!!!

אדום אבל טוב!!!!

למות כדי לחיות!!!!

NEED OR WANT!!!!!

FREEDOM GARMENT!!!!!

AMAZING Ohr Hachayim Hakadosh Parshas Shlach!

חולין קדושים!!!!

נותנים ןמקבלים בשמחה!!!!

אור החיים הקדוש נפלא פרשת קורח!

A SHABBOS IN PARADISE!!!!!

DO NOT STAND ON CEREMONIES!!!!!

A RIGHT START!!!!

מחיים את העצים היבשים!!!!

עוצרים את המגיפה אחת ולתמיד!!!!

מבחן האושר!!!!

מחודדין בפיך פרשת קורח!

בס"ד                          

לעילוי נשמת

אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה

וידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי הי"ו

כל שנה מחדש השאלה הנוקבת מתעוררת. איך נפלו עם ישראל לדמגוגיה הזולה של קורח ועדתו. איך. למה לא למדו לקח מחטא המרגלים. למה לא הבינו שלזרוק סיסמאות לחלל האוויר זה ריק מכל תוכן. אבל, את הנעשה אין להשיב. יש רק ללמוד איך אנחנו לא ניפול לפח הזה בהמשך. איך אנחנו נזהה מה אמת ומה שקר. למעשה, אחרי כל ענייני המתאוננים, המתאווים, המרגלים, המעפילים וקורח ועדתו, קל יותר לנו לפתח כלי עזר כדי לזהות תעמולה שקרית. הנה, משה רבינו נתן סימנים מובהקים מה ייחשב שעמי הארץ מפחדים. המרגגלים אישרו שהם גרים בערים בצורות. מכאן משמע שהם אכן מפחדים מעם ישראל. אלא, שהמרגלים הפכו את הקערה על פיה. התחילו מיד במשא - מסע הפחדה. אמרו בקול מאיים שראו בני ענק. מאותה רגע שינו את דברי משה רבינו. לקחו דברים הגיוניים והפכו אותם למופרכים. אילו בני ישראל לא היו משתתפים בהצגה, מיד היו קולטים את השקר. היו שומעים את ה"טוויסט", הסיבוב שעשו עליהם. מי שלמד זאת היטיב היה קורח. גם הוא יצא במשא מופרך. כולם שוים, כולם היו במעמד הר סיני. העם ששוב נמצא במצב רוח לא הכי, נתפס במהירות הבזק לשקר הגס. הרי במעמד הר סיני כולם ראו שמשה רבינו הוא הנביא הנאמן לה'. הלא רק ממנו בקשו דבר אתה עמנו. ללמדינו, כאשר מאן דהו בא ומתחיל להפריח סיסמאות לאוויר, יש מהר לתפוס מחסה. לשמור על פוקוס. ליישר מבט ולעבד את כל הנתונים. למצוא מקלט שקט כדי להתרכז. לעבור על כל הדיבורים. לסרק אותם במסרק הכי צפוף. למצוא מה אמת ומה שקר. העדה קדושים. בוודאי. אבל יש קדושים יותר, כמו הכהנים. יש לויים. יש את בני התורה שהם גם מבני לוי. ויש עם ישראל. בהחלט לא כולם שווים. וכל המלל על שוויון זה שקרי. לא כל אחד יכל להיות דיין בסנהדרין. בהפטרה קוראים את המוסר ששמואל אמר לעם ישראל. תודו על האמת מדוע אתם מבקשים מלך. כדי לסור מאחרי השי"ת. אל תבואו לי עם סיסמאות מדוע מלך זה טוב. תהיו כנים ואמיתיים. זה המסר של הפרשה. צריכים לשקוד על האמת. לא סתם שמו את מטה אהרון ליד ארון העדות. כדי להזכיר לכל הדורות מה ארע במחלוקת של קורח. מה קורה כאשר זורקים ומפריחים סיסמאות שקר לאוויר. לדאבונינו טרם למדנו באר היטיב את המסר. כמה יהודים נפלו שדודים ל"קסמי הקומוניזם". כמה הלכו שבי אחרי שטויות "הסוציאליזם". שכולם שקר וכזב. אנשי דלא מעלי החפצים להשתלט על המוח והלב. לנו יש תורה הקדושה וחז"ל. ולא נסור מהם. לא משנה כמה לא נעים לאזני החילונים לשמוע שזאת, אבל אנחנו נשאר נאמנים להשי"ת ולתורתו לנצח נצחים.     

 

ויקח קורח. לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת וכן מה יקחך לבך לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם, ד"א ויקח קרח משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים כמו שנא' קח את אהרן קחו עמכם דברים: מה ראה רש"י להביא את מכלול הפירושים. אלא ללמדינו, שברגע שהאדם נלכד ברשות יצרו הרע, הוא יתמיד לתור אחר לבבו האכול בקנאה. וכדי לבצע את זממו, כל הדרכים כשרות. גם תעמולת שקרית. כדי שקורח אכן יבצע את זממו, כדי להפיק את המרד, זמם ושכנע ראשי הסנהדראות, באותם דברים אשר משכו את לבו. הקנאה התאווה והכבוד. סופם, שהוציאו אותו ואותם מן העולם.

בן יצהר בן קהת בן לוי, ולא הזכיר בן יעקב שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם שנא' ובקהלם אל תחד כבודי והיכן נזכר שמו על קרח בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים שנא' בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל: לכאורה תמוה, מי אינו יודע שלוי הוא בנו של יעקב אבינו. אלא, רש"י מבאר שמדובר בייחוס של מעשים. לבוא וליזום, לבוא ולקחת סמכות לבד, ללא נטילת רשות, ללא התיעצות ולהשתתף עם מישהו במפגן או פעולה, זהו בדיוק נכד של לוי. גם לוי יזם עם שמעון הריגת שכם ללא סמכות. לעומת יעקב אבינו שלא עשה שום דבר ועניין ללא התייעצות ונטילת רשות אמו, או ידיעה שאכן זה רצון השי"ת. ממילא אין כאן שום ייחוס ליעקב אבינו.

וטעם וידע ה' את אשר לו. לעבודת לויה, ואת הקדוש, לכהונה, לשון רש"י, ויפה פירש. יאמר הכתוב שיודיע השם אם הלוים הם שלו כענין שנאמר והיו לי הלוים, או עדיין הבכורות שלו כענין שנאמר כי לי כל בכור, שלא יחליפם בלוים, ואת הקדוש, הם הכהנים המקודשים לעבודה, כמו שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים. כי קרח כדי לאסוף עליו העם, גם על הלוים יחלוק וירצה להחזיר העבודה כולה לבכורים. והנה כאשר נשרפו אלה הבכורות נודע שלא בחר השם בעבודתם, וכאשר נתקבל קטורת אהרן נודע שהוא הקדוש: הרמב"ן מפרש לנו בהרחבה את זדון כוונתו של קורח, עד כמה עומק תכנון המחלוקת. והכל "לשם שמים". זה האומנות לקחת ציווי השי"ת ולעקרה מכל תוכן לשם קנאה תאווה וכבוד, באיצטלא של כל כוונתי היא רק לשם שמים. לכן, משה רבינו מודיעו בוקר ויודע ה' את אשר לו, מי הוא של השי"ת מזמן. אין כאן בחירה חדשה. לולא האילוץ, לא הי'ה מבחן המחתות. אבל כעת, לאחר שקורח הכריח לברר שנית את העניין הולך להיות בירור לדורת. וטעם ואת אשר יבחר בו יקריב אליו פעם שנית, שיודיע השם את אשר לו, ואת הקדוש והקריב אליו מחר וישע אל מנחתו, ואל האחרים ואל מנחתם לא יפנה, ואת אשר יבחר בו לדורות, לעמוד לשרת לפניו הוא וזרעו כל הימים, יקריב אליו מחר. לומר שיהיה להם הנסיון הזה אות לדורות עולם שלא יחלקו לא על הנבחר ולא על זרעו לעולם: וכתב רבינו חננאל, כי אלה הנקהלים כולם היו לוים משבט קרח, וזה טעם רב לכם בני לוי, שמעו נא בני לוי, אולי חשבו כי כל שבטם נבחר לכהונה ומשה מעצמו חלק כבוד לאחיו, ע"כ: וחלילה שהיו בשבט משרתי אלהינו מאתים וחמשים קרואים ונשיאים בני מרי מבעטים ברבם ובגדול שבטם ומלינים על ה'. ואלו היו מן השבט ההוא בלבד, לא היו כל מטות ישראל מתלוננים ממחרת לאמר אתם המיתם את עם ה', כי לא מת להם מת רק משבט משה ואהרן. וגם באות המטה ראיה כי המחלוקת מכל שבטי ישראל היא. והכתוב פירש ואנשים מבני ישראל, להגיד כי היו מכל השבטים לא מן השנים הנזכרים בלבד: כנראה, רבינו חננאל סומך על זה שכל מי שהי'ה סמוך למטה ראובן מרד עם קורח. מה יותר טבעי שקורח יפנה קודם לבני שבטו מאשר שבטים אחרים. שם הטענה תהי'ה שכנראה כולם היו צריכים להיות כהנים, אבל הרצון לההדיר את אהרון שינה את הצווי האלוקי. הרמב"ן מסרב לקבל זאת מפני שהנה אנחנו רואים שקורח מנסה להחזיר את העבודה בבכורות, מה שהי'ה מונע מאהרן ובניו הנשארים את הכהונה מכל וכל. אבל טעם רב לכם בני לוי, בעבור כי קרח היה מפתה לכל השבטים כי לכבודם רוצה להחזיר העבודה לבכוריהם כאשר אמר כי כל העדה כולם קדושים, ומשה בחכמתו גלה מצפון לבו לכל העם כי הוא על כהונתו צועק, ואמר שדי לו בכבוד שבטו, רב לכם בני לוי. וחזר ואמר שמעו נא בני לוי, לקרח גדולם, וזה טעם ויאמר משה אל קרח, אבל כולל דבריו עם בני לוי, כי דברי משה בחכמתו פיוס לו ולכל השבט שלא ימשך אדם מהם אחריו: זה עוד סוד, לבטל מחלוקת, גם כאשר נראה שאין מטף לכיבוי אש המחלוקת. הצד שאינו צד, יש לו לבטל את המחלוקת ולהבהיר את הדברים. בדיוק כמו שמשה רבינו נהג בעת הזאת. לכן, משה הסביר בטוב טעם ודעת מה מכוונו של קורח. והנה משה מעצמו חשב המחשבה הזאת ורצה בקטרת יותר משאר קרבנות, כי ראה כבר בנדב ואביהוא כי בהקריבם קטרת זרה לפני ה' נשרפו, והתיר לאהרן להקטיר אותה לצורך השעה, או שהיתה קטרת הבקר שהקטיר בהעלותו את הנרות כמשפט, ובטח משה כי השם מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים: יותר מכך, יש כאן עניין להדגיש כי מה שממית זה החטא. מי שמקטיר דרך נציון וחטא, דרך גאוה ויהירות, הקטורת ממיתה. מי שמקטיר דרך פיוס, אין לך פיוס גדול מהקטורת, העבודה הנבחרה של כפרת יום הכיפורים. ויש אומרים, כי וישמע משה ויפול על פניו, לדרוש את השם לדעת מה יעשה, ואז נאמר לו בקר ויודע ה' וגו', ולא נזכר זה רק בספור משה לעם, וכבר הראיתיך כי במקומות רבים פעם יאריך בדבור השם אל משה ויקצר בספור משה, ופעם יעשה בהפך. ולפעמים לא יזכיר האחד כלל, כאשר בא במעשה בני גד ובני ראובן שספר הכתוב המעשה במשה בעצמו והוא נעשה על פי השם, כמו שאמרו את אשר דבר ה' לעבדיך כן נעשה, וכתוב ביהושע אל ארץ הגלעד אל ארץ אחוזתם אשר נאחזו בה על פי ה' ביד משה. ואם נאמר שהיה כן מפני הסכמת השם, כענין שאמר זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל אשר צוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה, ויהיה זה מן הדברים שעשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו, אינו נכון שיעשה משה דבר בחלוק הארץ אלא ברשות, כי הכל במצות השם יעשה דכתיב לאלה תחלק הארץ וגו': ודעתי בזה ובמה שאמר לאהרן קח את המחתה ושים קטרת, שהיתה עליו יד ה' בהם והוא הנקרא רוח הקדש, כענין בספרי דוד ושלמה שהיו ברוח הקדש וכמו שאמר רוח השם דבר בי ומלתו על לשוני, כי משה רבינו בכל ביתו נאמן הוא, כאשר פירשתי ענין הבית והזכרתיו פעמים רבות, ומפני שאינו מדרך נבואתו של משה לא הוזכר בהן דבר ה': וראיתי באונקלוס שתרגם כל קטרת הנזכרת בפרשה "קטרת" כלשונו, לא אמר בו "קטרת בוסמין" כמנהגו, נראה שסבר שלא היה קטרת הסמים של הקדש אבל לבונה וכיוצא בה שהקטיר לנסיון, וכן עשה בבני אהרן. ודעת רבותינו שהיה קטרת הקדש, והוא הנכון. ואולי לא ירצה אונקלוס לשבח הקטרת להוסיף בו "בוסמין" רק בהעשות ענינו במצוה: סיכום הדברים, כל מה שמשה רבינו עשה, עשה ע"פ השכינה, כי עבד נאמן קרא לו. בכל ביתו נאמן הוא, בין כאשר צוה להקטיר קטורת אשר הביאה מות בין כאשר צוה לאהרן לכפר על בני ישראל. הוא זה שעמד נגד כל הצעקנים וכל מיני תעמולה ודמגוגיה זולה, כדי להגדיל תורה ולהאדירה. הוא זה אשר נשא שם שמים בגאון להרבות כבוד שמים, ממנו נלמד ונעשה.

HAPPY DAYS ARE COMING!!!!

CRY BABIES AND LOSERS!!!!

WHAT THEY DESERVED!!!!!

סוף סוף תלמדו לקח!!!!

הרגתם אותי!!!!

מי באמת מאיים!!!!

PLAY THE RIGHT CARD!!!!!

WHAT A PRESENTER!!!!!

LIES MATTER!!!!!

מגן רוחות!!!!

ליצנות הבדיחה חזרה עליו!!!!

התקפה חסרת רסן!!!!

LAYEHUDIM HOYSAH ORAH IS ACTUALLY TODAY DO NOT MISS OUT!!!!!

היום זה ליהודים היתה אורה!!!!!

THE POWER OF TEFILLAH!!!!

WHEN REPORTING KEEP YOUR OPINIONS TO YOURSELF!!!!!

WHAT A FALL!!!!!

עוד דמגוג זול!!!!

מי שמקשיב לאוויל!!!!

כמה מסכן זה שחושב שמגיע לו!!!!

THIS IS HOW TO DAVEN!!!!

STOP LASHON HORAH NOW!!!!

TIME TO RISE!!!!

AMAZING Ohr Hachayim Hakadosh Parshas Behaaloscha!

בלי עיניים ווישערים!!!!

שמירה מעולה!!!!

נחלה בחינם!!!!

אור החיים הקדוש מדהים פרשת שלח!

ZUCCHINI RIOTS!!!!

COMPLAINERS UNLIMITED!!!!!!

A GRAND FAREWELL!!!!!

להרגיע ומיד!!!!

האדם לעצמו גרוע מאלף שונאיו!!!!

חגבים עליך ישראל!!!!

מחודדין בפיך פרשת שלח!

בס"ד                          

לעילוי נשמת

אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מחותנינו ר' יעקב בן ר' יהושע ז"ל

וידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי הי"ו

פרשת שלח זה היסוד של הקטסטרופה של עם ישראל. המון פעמים אנחנו תמהים ושואלים, מהיכן יוצאים יהודים מלידה אשר מוציאים את דבת הארץ רעה. מהיכן יש יהודים אשר מבינים ללב הפלשתינאים יותר מיהודים. מעולם לא ניחמו ולא הזילו דמעה על מאות היהודים אשר נטבחו בידי המרצחים הפלישתינאים. אבל, אם קורה שפלישתינאי נפגע על ידי יהודי, לא שומעים את הסוף. זה מרפסן איגרא. אי אפשר לקלוט. האמת, מי שמעיין ברמב"ן, הוא מגלה לנו את הסוד. והנה בכל זה אמרו אמת והשיבו על מה שנצטוו. והיה להם לאמר שהעם היושב עליה עז והערים בצורות, כי יש להם להשיב אמרי אמת לשולחם, כי כן צוה אותם החזק הוא הרפה הבמחנים אם במבצרים, אבל רשעם במלת "אפס", שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם שאי אפשר בשום ענין. מדהים. אומר הרמב"ן, ברור שכאשר נשלחו היה על המרגלים לומר את מה שראו. זה שהם נתנו פרשנות, זה הפך אותם לרשעים. זה היסוד של הרוע. וכאשר ראו שהם לא מפסיק חדים המשיכו בהפחדות שלהם עד שכפרו בעיקר, שכביכול חוזק הגוים היא עצומה כל כך עד שהקב"ה כביכול אינו יכול להם. עפרא לפומם. וכמו כל השמאלנים שסותרים את עצמם עוד פעם ועוד פעם שבים המרגלים על השקר. הרי משה רבינו אמר להם, אם הם יושבים בערים בצורות סימן שהם מפחדים. והנה הם לוקחים את הקערה והופכים על פיה. כאשר הם אומרים בטון מאיים ערים בצורות עד השמיים. וגם בני ענק ראינו שם. זה בדיוק מה שקרה אז וגם היום. אלא שהיום זה לכתחילה נעשה על ידי אנשים שרוח יהדות אין בהם. אנשים אשר זה מכבר טמאו את נפשם ושקצוה באכילת כל מיני אשר הקב"ה כבר אמר שזה מטמטם את הלב. אנשים אשר רומסים כל דבר שבקדושה. אנשים אשר מוכנים להרוג את בני הישיבות אם רק היה ניתן. אנשים אשר השנאה לעם ישראל ולתורה הקדושה מעבירה אותם על דתם ודעתם. אבל יש מכאן עוד עניין שבאמת חייב את תשומת ליבנו. מצד הקב"ה, היה ברור שעם ישראל היו אמורים להאמין לכלב וליהושוע ולא לשאר המרגלים. הקב"ה כבר הכתיב בתורה "לא תהיה אחרי רבים לרעות". וכאשר הקב"ה חונן לכל אדם דעת משלו, הדעת נותנת שיש לברור את האמת מתוך השקר. על עם ישראל היה מוטל להבין שעד המילה אפס המרגלים דברו אמת ומשם ואילך הכל מיוסד על שקרים שאין להם רגליים. הם היו אמורים להיות חזקים דיים לעמוד מול ההסתה והתעמולה השקרית. אך, כשם שאז נפלו במלכודת של השקר, ככה זה ממשיך עד היום. כאשר במקום הרשע עוקרי התורה המכנים את עצמם בג"ץ, מרכז של אי צדק, שופטים עוקרי תורה, משקרים במצח נחושה, דנים בניגוד עניינים ומכתיבים מה שבדעתם העקומה נקרא יושר. לכן אנחנו מתפללים יום יום, שלושה פעמים, השיבה שופטינו כבראשונה, הסר ממנו היגון והאנחה. המנסים לעקור תורה, שבת ושאר סממנים יהודיים מארץ נחלת אבות. אלו הם ממשיכי המרגלים למיניהם, שעלינו להתפלל שייעקר שלטונם. כאשר נפסיק לתור אחרי עינינו ולבבינו, נזכור את כל מצוות ה' ונהיה קדושים, הקב"ה ברחמיו יגאלינו שנית ויאמר לנו לעיני כל חי "אני ה' אלוקיכם".   

שלח לך אנשים. לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח. לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו, כמו שנאמר ותקרבון אלי כולכם וגו', ומשה נמלך בשכינה, אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנאמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה, חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדבר המרגלים למען לא יירשוה, לשון רש"י מדברי אגדה: ויש כאן לשאול, אם כן משה עצמו חטא בענין, שנאמר וייטב בעיני הדבר. ולמה אמר להם בענין הארץ "הטובה היא אם רעה" אחר שנאמר לו מתחלה שהיא טובה ורחבה. ועוד מה עשו המרגלים, כי משה אמר להם וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב, ואמר להם בערים הבמחנים אם במבצרים, ועל כל פנים היו צריכין להשיבו על מה שצוה אותם. צריכים לרדת לסוף דעתו של הרמב"ן שבא לבאר מה הי'ה חטאתם של המרגלים עוד בטרם אומרם כי חזק הוא ממנו. כדי להגיע למסקנא המתבקשת, חייבים לשאול שאלות קשות ונוקבות ולבררם באר היטיב. ראשית לכל הרי כל בר דעת הי'ה מבין שמשה רבינו נתן לגיטימצי'ה למרגלים להוציא את דיבת הארץ ראה. את זה בא הרמב"ן לשלול מכל וכל. שלילה זו תיתכן רק ע"י בירור השאלות. ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו אפס כי עז העם והערים בצורות גדולות, וכי על מנת שיעידו לו שקר שלח אותם: ואל תחשוב כי היה פשעם באמרם "ארץ אוכלת יושביה" בלבד, כי טרם שיאמרו להם כן היה מריבת כלב עמהם. וכן כתוב אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו וגו', ובכאן כתיב לנפול בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז. והנה משה רבינו אמר לבניהם כדברים האלה, והפליג להם בחוזק העם ובמבצר עריהם וכח הענקים יתר מאד ממה שאמרו המרגלים לאבותם, כדכתיב שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק, ואם היה פשע המרגלים וחטאתם בזה למה יניא את לב בניהם כהניא המרגלים את לב אבותם. הוה אומר, שיש כאן עניין להסביר את המציאות של מה קורה בארץ ישראל, אבל לא לשנות את הפרספקטיבה, את התמונה האמיתית. לא להוציא דברים מהקשרם ובוודאי שלא להגזים. הרי עם ישראל בימי משה רבינו נפגשו במלחמה עם סיחון ועוג, יתר על כן, משה רבינו פיחד שמא יש לעוג איזה זכות מטעם מה שעשה במלחמת ארבעת המלכים, לכן הקב"ה בישר לו אל תירא אותו. הוי אומר, יש לומר את האמת, אבל גם להסיק את המסקנא האמיתית. המסקנא שהקב"ה כל יכול ולא ישנה מדברו שינחיל את ארצו לבניו. ועוד מה טעם למשה רבינו בשליחות הזאת, אם הארץ טובה והעם רפה הרי טוב, ואם רעה או שהעם חזק, סבור הוא שיחזירם למצרים: אבל ישוב הענין בזה, כי ישראל אמרו כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכריה ששולחים לפניהם אנשים לדעת הדרכים ומבוא הערים ובשובם ילכו התרים בראש הצבא להורות לפניהם הדרכים, כענין שנאמר הראנו נא את מבוא העיר, ושיתנו להם עצה באיזו עיר ילחמו תחלה ומאיזה צד יהיה נוח לכבוש את הארץ, וכך אמרו בפירוש וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים וגו', כלומר הערים אשר נבא אליהן תחילה ומשם נבא בכל הארץ. וזו עצה הגונה בכל כובשי ארצות, וכן עשה עוד משה עצמו שנאמר וישלח משה לרגל את יעזר, וכן ביהושע בן נון שנים אנשים מרגלים, ועל כן היה טוב בעיני משה. כי הכתוב לא יסמוך בכל מעשיו על הנס, אבל יצוה בנלחמים להחלץ ולהשמר ולארוב, כאשר בא הכתוב במלחמת העי שהיתה על פי השם ובמקומות רבים. הוי אומר, משה רבינו משתית את יסודות ההשתדלות. גם אם הקב"ה הולך להנחיל את הארץ באופן ניסי יש להשתדל להיות מוכנים לנהוג על פי סדרי הטבע. (הטבע בגימטרי'ה א-להים). ברגע שיש את ההשתדלות, שנעדיף לקרוא לה אתערותא דלתתא, אזי מיד יש אתערותא דלעילא. אבל, אם כל הרעיון זה להפוך לכוחי ועוצם ידי, איך ייכבש הארץ רק בכוחו של בשר ודם, המובן כפי ההמשך הטבעי של המתאוננים, המתאוים המחפשים דרך לסור מן הדרך. לחגוג נצחונות לא להם, לא לראות ולשמוע את יד השי"ת. מסקנת ביניים ודאי שיש לעשות השתדלות, אבל יש לדעת בסופו של יום מי הגומר את הכל. אז נמלך משה בשכינה, ונתן לו השם רשות ואמר לו שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, וידעוה ויגידו לכם ועל פיהם תתיעצו בענין הכבוש: והנה משה אמר להם עלו זה בנגב, וטעמו עלו זה הדרך בנגב, שידעו את העם היושב בארץ הנגב מפאת הרוח אשר ישראל שם החזק הוא ויצטרכו בענינם להשתמר מאד ולהחלץ, וכן הערים אם הם בצורות שישגבו בהן ויצטרכו לבנות דיק וסוללות או שיבואו מצד אחר. ואמר עוד שידעו בארץ עצמה הטובה היא אם רעה, כי אם היא רעה יכבשו תחלה מן המקומות האחרים, כי הם היו תרים הר האמורי מצד חברון, כי גם יהושע לא כבש את כולם. וזה טעם ומה הארץ אשר הוא יושב בה, על העם היושב בנגב: ויתכן כי משה בעבור שידע כי היא שמנה וטובה כמו שנאמר לו אל ארץ טובה ורחבה וגו', בעבור כן אמר להם שיתנו לב לדעת כן, כדי שיגידו לעם וישמחו ויחליפו כח לעלות שם בשמחה, ולכך אמר להם והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, כדי שיראו בעיניהם בשבח הארץ: ומן הידוע כי אין מצרים רחוק מאד מחברון רק כמהלך שבעת ימים, וארץ כנען מגעת בתחומה קרוב למצרים, ואי אפשר שלא ידעו הדרים במצרים ענין ארץ כנען הטובה היא אם רעה. אבל כוונתו של משה לדעת את הדרך אשר יעלה בה ואת הערים אשר יכבוש תחלה כאשר פירשתי, ואמנם היו ישראל במצרים עבדים בעבודת פרך לא ידעו ולא יבינו, על כן רצה משה שיגידו להם כל עניני הארץ לשמחם במעלותיה כי יודע היה בהם: זאת אומרת, משה רבינו שלח אנשים צדיקים, גיסו ובחיר תלמידיו כדי שאכן יצא לפועל הרצון העליון לאתערותא דלתתא מחושבת. ודאי שגיסו יוכל להיות תמרור אדום בכל מה שנוגע לאיסור לשון הרע. גם התפילה שנשא בעד יהושע חיזק דעה זו שהנה הנה, המרגלים יעשו את שליחותם. הרי חזקה ששליח עושה שליחותו. לכן, הרמב"ן בא לבאר מה קרה שהשלוחים מעלו בשליחותם. איך ייתכן שאנשים שהיו צדיקים נופלים לכזו באר שחת. מצדיקים לכופרים בעיקר. והנראה בעיני בלשון הכתוב, כי לא נמלך משה בשכינה, אבל טעם "שלח לך", כי הסכימו לשלוח מרגלים. והיה במנהג שישלחו שנים אנשים מרגלים חרש לאמר ושישלחו מקצתם, והשם היודע עתידות צוהו שישלח איש אחד איש אחד מכל מטות ישראל ושיהיו הנשיאים שבהם, כי חפץ השם שיהיו שוים בענין כל הגדולים אולי יזכרו וישובו אל ה', ואם אין, שתהיה הגזירה שוה בכל העם. וזה טעם על פי ה', שיהיו במצות השם נשיאים וראשי בני ישראל: והנראה אלי לפי פשט הכתוב, כי לא הזכיר השם למשה שאלתם ששאלו לשלח מרגלים ולא הסכמת משה עמהם, שאלו היה כן היה הכתוב מספר בכאן ויקרבו בני ישראל אל משה ויאמרו נשלחה אנשים לפנינו וגו' וייטב הדבר בעיני משה, ואח"כ היה כותב וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים כאשר דברו אליך איש אחד וגו': אבל היה הענין כך, ששאלו ישראל השליחות וייטב הדבר בעיני משה, ואחר כך בא הדבור אל משה כשאר הדברות ואמר לו סתם "שלח לך אנשים", וזה טעם ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל, כי הוא מדבר בענין חדש לא סופר בו כלל. והיה כל זה, כי ה' חפץ למען צדקו שתהיה השליחות במצותו ושתהיה בכל שבטיהם ובגדוליהם, למען ינצלו: דבר זה פלא עצום. הרמב"ן אומר דבר ברור ומוחלט. שיש לנו לדעת שבכל קיום המצוות הננו עושים על דעת המקום. ממילא יש להתכונן לכל מצוה כראוי. לדעת ולהתבונן בדיניה, פרטיה ודקדוקיה. כאשר נדקדק בעניין ודאי שנכוון לדעת העליון ולכוונת המצווה. הרי בכל מעשה המצוות בא היצר ומנסה להכניס כל מיני פניות אישיות ומחשבות זרות פוגמות ופוסלות. המלחמה שלנו היא, לזכות לעשות את מעשה המצווה כתיקונה, כהלכתה. מכאן נבין, אילו היו המרגלים הולכים בכוונה זו, לבדוק על כל צעד ושעל האם אנחנו עושים את השליחות כפי שהיא הוטלה עלינו, בוודאי ששום מכשול לא היה בא לידם. כאן בא הטעות בחישוב מי המשלח. ברור שאם המשלח זה משה רבינו הרי זה בא מכוחו של השי"ת. אבל, אם זה בא מכוח תביעת עם ישראל של נשלחה אנשים לפנינו, הרי העניין נתון למחשבתם הם. כאן ללא יראה זכה צרופה וטהורה, אין מנוס מליפול לרשתו של היצר. וכן נראה עוד שהם שאלו ממשה נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ, והוא חפוש בדרכים ובענין הכבוש מלשון חפר אוכל, וזה טעם "לפנינו" שילכו הם אחריהם על דרכם, כלשון וארון ברית ה' נוסע לפניהם. אבל השם צוה "ויתורו את ארץ כנען", והוא כטעם ברירה כבאים לקנות דבר, מלשון לבד מאנשי התרים והסוחרים, וכן אל הארץ אשר תרתי להם, וכן לתור להם מנוחה, ועל כן צוה אותן משה לפרוט הטובה היא אם רעה וגו' השמנה היא אם רזה וגו', והכל לשמחם כי צבי היא לכל הארצות, ויעלו בה בחפץ גדול: והנה נאמר כאן הענין בסתם כי כן היה, אבל במשנה תורה הזכיר להם משה כל הדברים מתחילתן, להגיד להם פשעם כי חטאו במה שבקשו ושאלו הם עצמם: מכאן יש לנו ללמוד מוסר השכל גדול. לא לבקש את מה שבעצם לא מגיע או אין בו צורך. לולא כל המהומה של בידוק האם הקב"ה דובר אמת, שבמדה במדה הקב"ה נותן להם מקום לטעות בו, הרי היו עושים את השליחות כמצוותה ולא היינו עדיין בוכים בתשעה באב. כל העניין מתחיל כאשר מטפסים על רף גבוה מידי, יש הרגשה של מגיע לי. מי שחי באמונה יודע שלא מגיע לנו כלום. הכל זה נהמא דכיסופא. מה נשיב לה' על כל הטוב שגמלנו. אבל כאשר מתפנקים בתוך ענני הכבוד ומרגישים כימי השמים על הארץ, יש את הטיפה של עזות יתירה. מכאן יש רק ירידה. גם באופן של ירידה ניתן למזער אם לא ניגשים למידרון. מסקנת המרגלים הביאם לא למדרון אלא לעבר פי התהום. לשם נפלו ללא סיכוי לקום. כי המרגלים לקחו עניין שמימי וניסו להפכו לגמרי לעניין של בשר ודם. באופן הגשמי ביותר. ועל דעת רבותינו חטאו באמרם נשלחה אנשים לפנינו, בעבור שהם רואים את ישועת ה' אשר יעשה להם תמיד, והיה להם ללכת אחרי הענן אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת. ומשה קבל מהם, למלאות תאוותם. ויהיה טעם וייטב בעיני הדבר, שסבלתי רעתכם והוריתי לעשותו: והשם צוהו שישלח איש אחד איש אחד למטה אבותיו וגו' כענין שנאמר בשמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם. והנה האנשים האלה לא נקבו בשמות על פי השם כאשר היה בפקודים ובחלוק הארץ, כי מצות ה' לא תבא בה תקלה לעושיה ושומר מצוה לא ידע דבר רע, רק הוא יתברך צוה למשה איש אחד למטה אבותיו תשלחו וגו' ושיהיו נשיאים, ומשה מדעתו בירר את אלה ושלחם, והם גמלו לנפשם רעה. הרמב"ן מסיים באופן פשוט וברור, אילו היו נשלחים בדיבור ע"פ השי"ת לא היו נכשלים. הכשל נגרם מאי סייעתא דשמיא. מהרצון להצליח לבד. מזה יש ללמוד שבכל מעשה שנעשה לייחד דקת זמן לתפילה שהשכינה תשרה במעשה ידינו. מעניין להוסיף כאן את דברי הספורנו "שלח לך אנשים, אל תניח שישלחו הם כמו שאמרו לעשות באמרם נשלחה אנשים לפנינו שמא ישלחו הדיוטות בלתי מכירים שבח הארץ ויספרו בגנותה באופן שיחשבו ישראל על ה' תועה ולא ישובו בתשובה כמו ששבו אחר כך באמרם חטאנו לה' וזה כי המרגלים ששלח משה אף על פי שהרשיעו להניא לב העם מחסרון אמונתם באל שדי מכל מקום הכירו וספרו טובת הארץ באמרם וגם זבת חלב ודבש היא וכן העיד באמרו ויקחו בידם מפרי הארץ ויאמרו טובה הארץ אלא שאמרו שהיה נמנע לכבשה וכאשר הכירו ישראל חטאתם על שלא בטחו בישועת האל יתעלה ונצחונו אחר שעשה עמהם להפליא שבו בתשובה ואמרו חטאנו לה' אנחנו נעלה ונלחמנו (שם שם מא) והתפללו כאמרו ותשובו ותבכו לפני ה' אלא שלא קבל האל יתברך תפלתם מפני חלול ה' שעשו שאינו מתכפר אלא במיתה וכמו שהעיד בהם באמרו וביום פקדי ופקדתי וכו'". המובן ברור. הכל הי'ה עניין של אמונה בהשגחה הפרטית של הקדוש ברוך הוא על הכלל ועל היחיד. אמונה ברצון השי"ת להשפיע רק טוב וחסד על עמו ישראל הקרויים בניו. גם המלאך הרע ענה בעל כרחו אמן לטובת הארץ. אבל, כאן נוספה עניין חילול השי"ת. מצד אחד כדי למנוע חילול השם, הקב"ה לא המית את העם כאחד. אבל, לחזרה בתשובה זה לא הספיק. לכן, היות שלא הסירו את קשיות ערפם, זה גרם להם להעפיל ולהפסיד עוד יותר. כי זה סופו של העקשן, מקשה לבו יפול ברעה. 

וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', תזכרו שאתם עבדים לאל יתברך ושקבלתם מצותיו באלה ובשבועה וזה בראותם הציצית שהוא כחותם המלך בעבדיו ובזה תחדלו מתור אחרי לבבכם להשיג שרירות לבכם בעושר וכבוד אפילו בגזל:  ואחרי עיניכם, להשיג תאוות שנתתם עיניכם בהן:  אשר אתם זונים אחריהם, מטים נפשכם השכלית בהן מדרכי חיי עולם לדרכי אבדון ומות: הנה מדברי רבינו הספורנו נוכל ללמוד, שראשית לכל חטא היא הרוח שטות. כאשר אדם הולך בדרך שכלית, אינו נכשל. השכל מטה מדרך הרשעים. אלא מאי, שיש בדרך כל מיני הרהורים ומחשבות של כבוד, של עושר מנקר עיניים. מה שבתעתועי הראי'ה נראים כ"כימי השמים על הארץ" אך בפועל לא כך המה. לכן הקב"ה ציוונו ללבוש ציצית, כדי להזכירינו שאנחנו עבדיו, סמוכים על שולחנו. לשמוח במה שנתן ולא לתור ולו במחשבה זוטרה על מה שנתן לזולת בלבד. אזי, ייזכר מה ששיבח דוד המלך את הקב"ה, לעבד ה' לדוד, מתוך העבדות הבין ש"מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם כי עמך מקור חיים באורך נראה אור משך חסדך לידעיך וצדקתך לישרי לב" יקרת חסדי השי"ת שממלא דשן בתינו בכל טוב ומאיר לנו את אור החיים. לכן יש להתעטף בציצית ולומר פסוקים אלו שיהי'ה לנו כח להשמר מכל רע.