מחודדין בפיך פרשת לך לך!

בס"ד                          

לעילוי נשמת

אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מחותנינו רבי יחיאל בן ר' משה זצ"ל

הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל ומחותנינו ר' יעקב בן ר' יהושע ז"ל

הרבה מיסודות היהדות ניתן מצוא בפרשת לך לך. ראשית לכל, עמידה בנסיונות. נכון, אנחנו מתפללים יום יום שהקב"ה לא יעמידנו בפני נסיון כדי שלא נבוא לידי בזיון, אבל, מה לעשות, כל החיים שלנו מלאים בנסיונות. בכוחו של אברהם אבינו אנחנו יכולים לעמוד בהם. לא סתם בחר הקב"ה ב"והיה ברכה", שחותמין באברהם. כי אברהם אבינו עמוד החסד. וגם כאשר התורה והתפילה שלנו לא בדיוק משהו, את החסדים שאנחנו עושים 24/7, אי אפשר לקחת מאיתנו. אין איזור ועניין שלא תמצאו אירגון חסד. מחוט לתפירה ועד למכשירי רפואה הכי מתקדמים. סעודות שבת מא' ועד ת' עד גמ"ח בגדי שבת. ידידים המסייעים בדרכים, פעמונים המלמדים איך לחיות עם מה שיש, עשרות גמחי"ם להלוואות ובעצם מה לא. אין תחום שאין לה ארגון חסד. זה המגן שלנו והתריס בפני הפורענות. תפילות, אברהם אבינו מלמד אותנו להתפלל. גם כשטוב. כי הקב"ה לוקח את התפילות לבנק התפילות ומשתמש בהם כשצריך. כאשר יש עת צרה יש לקום ולעשות לא לשבת בחיבוק ידיים. במקום שיש חילול השי"ת, יש לקום ולעשות מעשה, לא לשבת בחיבוק ידיים. כך אברהם שלח מעליו את לוט שרועי צאנו החלו במעשי גזל, אבל עמד להצילו כאשר נמרוד ושותפיו באו דווקא ללכוד את לוט. ועוד נקודה חשובה ביותר, אברהם אבינו בחיים לא הרגיש שהוא עשה את מה שהוא מחוייב. היתה לו תמיד הרגשה שהוא בקושי עושה את המוטל עליו. משום מה יש בינינו מידי הרבה אנשים המסתובבים בהרגשה של "בשבילי ממש נברא העולם". די בטוחים שייתכן שאין להקב"ה מספיק שכר לשלם להם על כל מעשיהם הטובים. ממש ההיפך של אברהם אבינו. אברהם אבינו מלמדינו, עשה את מה שהקב"ה דורש ממך, כי הוא יתב"ש דורש זאת. אל תחפש הנאות פרטיות. עשה את המחוייב וצפה לישועה. תמיד תתפלל שתזכה לסייעתא דשמיא הנדרשת. ובסוף, אל תשכח לתת את כל הקרדיט למי שמגיע לו. תן את הקרדיט להשי"ת, הודו לו ברכו שמו כי טוב ה' ולעולם חסדו. ברגע שנתנהג כך, נזכה לשמוע את בשורת הגאולה השלימה, במהרה בימינו, אמן ואמן.

קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה הבט ימין וראה כי מתחלה אמר הקב"ה לאברהם שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה עומד שם צפונה ונגבה וקדמה וימה כי כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם ש"מ שבראיה לחוד סגי וקני לה ואח"כ חזר מזה ואמר קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ש"מ שצריך לעשות חזקה ממש מכי דיש אמצרי ובראיה לחוד לא קנה לה ועוד כי מתחלה אמר לזרעך עד עולם ואח"כ אמר כי לך אתננה ולא הזכיר זרעך ולא עד עולם ועוד שאמר שא נא אין נא אלא בקשה ובאמרו קום התהלך בארץ לא הזכיר לשון נא ואצל משה רבינו ע"ה מוחלפת השיטה שאמר אעברה נא ואראה את הארץ הרי שהזכיר לשון נא אצל העברה ממש שהיא דוגמת קום התהלך בארץ אבל אצל הראיה לא הזכיר נא כי לא אמר ואראה נא ועוד מהו שאמר כאן וראה מן המקום אשר אתה עומד שם וכי ס"ד שיראה מן המקום אשר אינו עומד שם: והקרוב אלי לומר בכל זה שהקנה הקב"ה אל אברהם את הארץ לקנות שמה שני מיני תועלת האחד רוחני והוא נקנה בראיה לבד ואחד גופני והוא נקנה מכי דיש אמצרי הרוחני הוא כי שם מקום מקדש של מטה מכוון כנגד בהמ"ק של מעלה ושם פעל ה מכון לשבתו יתברך ושם חביון עוזו יתברך וכל המסתכל במקום הקדוש ההוא מיד נתלבש רוח טהרה וקדושה ומלך עליון ביופו ית תחזינה עיניו ובראיה לחוד סגי לאדם לקנות השלימות ההוא במקום אשר קרא לו אברהם ה יראה וקרי בה יראה היו"ד בחיריק ויראה היו"ד בציר"י כי כדרך שבא לראות כך בא ליראות כי מיד בבואו שמה כשם שהשכינה רואה אותו כך הוא רואה פני השכינה ומיד נעשה מושפע ומואצל ודבק בזיו שכינתו יתברך מעין עוה"ב כי גם שם הצדיקים יושבים ונהנים מזיו שכינתו יתברך ולא בכל מקום בארץ האדם זוכה לשלימות זה כי אם במקום הנקרא ה יראה והוא הר המוריה ובית אל כי למעלה כתיב עד בית אל אל מקום המזבח וגו ולקמן פר ויצא פי רש"י שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל ופירשו המפרשים שמאותו זמן והלאה נתחברו שני המקומות מקום בית המקדש ובית אל והיו למקום אחד על כן נאמר כאן לאברם שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם הורה באצבע ששלימות זה הרוחני הנקנה לו בראיה לחוד לא נקנה לו כ"א מן המקום אשר הוא עומד בו והיינו בית אל כי כך משמע פשט המקראות וילך למסעיו מנגד עד בית אל וגו וז"ש אל הארץ אשר אראך שאני מראה אותך שמה וסבה זו מלך ביפיו תחזינה עיניך: דברי הכלי יקר קילורין לעיניים. ללמדינו מעלת ארץ ישראל, בין ברוחני ובין בגשמי. וביותר, ללמדינו אורחות חיים כאשר גאון עוזינו טרם עומד על מכונו, נשאר לנו ד' אמות של הלכה. ולא די בראי'ה בעלמא. אלא יש חיוב לעשות דיש אמצרי. שמעתי מ"יהודי טוב" שלימוד הלכה, מתחיל בסוגיית הגמרא, רש"י ותוספות הרא"ש והר"ן. לאחר מכן, לומדים את הטור עם הבית יוסף, רמב"ם וכסף משנה ומסכמים. לאחר הסיכום לומדים שו"ע ט"ז ומג"א ומסכמים. רק לאחר מכן פותחים משנה ברורה לבדוק אם הסיכום הי'ה אליבא דהילכתא. זהו דיש אמצרי דהלכה. כאשר כך מאירים פנים לתורה, ודאי התורה תאיר לנו פנים, בדיוק כמו בזמן עלי'ה לרגל, ליראות וליראות ולזכות בכל השפע הטוב. ותועלת רוחני זה לא יסיר מזרעו עד עולם כי אף בזמן שב"ה שלמטה אינו בבנינו מ"מ הבה"מ שלמעלה המכוון נגדו נצחי לא יסור לעולם ובכל זמן יורד ממנו השפע על זרע אברהם המקודש ומטעם זה שלמים וכן רבים נכספה נפשם לעמוד במקום הקדוש ההוא כי רצו את אבניה וגו וכנגד תועלת רוחני זה אמר הקב"ה שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם ר"ל מן המקום הקדוש אשר אתה עומד בו כי בו תקנה השלימות הרוחנית ותזכה לראות פני השכינה ועל אותו שלימות אמר לך אתננה ולזרעך עד עולם כי שלימות רוחני זה לא ימוש לעולם ואח"כ אמר כנגד השלימות הגשמי הנקנה לו בארץ והיינו סתם נחלת שדה וכרם וסתם קרקע אינה נקנית כי אם בחזקה גמורה מכי דיש אמצרי אמר קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ולא הזכיר לזרעו עד עולם כי הארץ נתנה לישראל על תנאי אם ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו: ועל קניית שני מיני שלימות אלו אמר משה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה כי באמרו אעברה נא בקש על קנית סתם חלק בארץ אשר לזה צריך העברה ממש כדרך שנאמר קום התהלך בארץ ובאמרו ואראה את הארץ בקש על קניית השלימות הרוחני הנקנה בראיה לבד וכנגד מה שנאמר כאן מן המקום אשר אתה שם דהיינו בית אל מקום המקדש אמר להלן ההר הטוב הזה והלבנון ומ"ש כאן שא נא עיניך הזכיר לשון נא דווקא באותו שלימות הנקנה בראיה אבל בשלימות הגופני לא הזכיר לשון נא ואצל משה כתיב חילוף הדברים הכל חד טעמא הוא לפי ששלימות הגופני האדם יראה לעינים אליו ביותר ע"כ אין הקב"ה צריך לבקש מן האדם בלשון תחנונים שיקבלו מידו אלא אדרבה האדם מבקשו בלשון תחנונים מן הקב"ה כי תאוה הוא לעינים לראות בחמדת העה"ז אבל החמדה הרוחנית אשר עין לא ראתה אין הטבע נכסף אליו כל כך ואין האדם מבקש עליו בלשון תחנונים כפי טבעו אלא אדרבה ה' מבקש מן האדם בלשון תחנונים שידבק בשלימות רוחני זה ע"כ אמר הקב"ה לאברם שא נא אין נא אלא בקשה ותחנה שבקש ה' ממנו שידבק בקנין רוחני זה אבל קום התהלך בארץ כדי לקנות נחלת שדה וכרם לא הוצרך לבקש ממנו אבל משה כשבקש על שתים אלו מן הקב"ה הזכיר לשון נא באמרו אעברה דהיינו קניות חלק בארץ שהטבע נכסף אליו ומבקש על ככה אבל באמרו ואראה את הארץ לא הזכיר לשון נא כי הכל חד טעמא ואע"פ שאין זה נאות לאומרו על שני צדיקים כאברהם ומשה מ"מ דיברה תורה בלשון סתם בני אדם ואמר הקב"ה לאברם שא נא וקום התהלך כמדבר לסתם אדם ומשה ג"כ לא רצה להחזיק את עצמו לצדיק גמור: דבר אחר אברהם לא היה לו עינים רמות והיה תולה עיניו תמיד למטה ע"כ נאמר לו שא נא עיניך נא לשון עתה כי עתה לפי שעה שא נא עיניך למעלה וראה: יסוד הדברים, הכלי יקר מלמדינו איך נוכל לחיות ולעבור את הגלות. יתר על כן מה עלינו לעשות כדי לזכות לחיות בארץ חמדת אבות בביאת גואל צדק. ראש וראשון, לחפש את השלימות בלימוד התורה וקיום מצוותיה, ללא קיצורי דרך, הקלות והנחות. להראות, שאכן רצונינו לראות את מלכינו. שנית כל, להשפיל עינינו ולברוח מן התאוות הגשמיות הרחק כמטחוי קשת. לחיות עם ההכרח. לברך את הקב"ה על כל מה שמעניק לנו, באופן שהוא מעניק לנו.

וברוך אל עליון, פועל זה שפעל להגביר אברהם על איוביו הוא ברכה לו ית' כי בו ישמח במעשיו באבוד רשעים ובעלוז צדיקים כענין שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו. הנה הספורנו מביא את המסקנא. מלכי צדק – שם, מביא מסר לאברהם. אכן מלאת את הצפי'ה של והי'ה ברכה. ממך ילמדו לדורות עולם, מתי יש להלחם ומתי  לא. אבל, בסיום מלחמה יש ללכת בדרכי שלום. כאשר יש באבוד רשעים, רנה, רשעים שאין בהם תקווה לשוב אליו יתברך, יש להלחם בהם עד חרמה. אין שלום לרשעים. לכן אפילו שכדרלעומר הי'ה זה שבא לתבוע חובו, אמרפל מוזכר ראשון, אמרפל – נמרוד. זה שופך אור על כל עניין המלחמה. היינו, מתוך מלחמה זו היגיעו אלפי אנשים לאמונה באור כשדים, שהרי מלך סדום יצא מבארות החימר. אין ספק שזאת היתה ההזדמנות האחרונה של אמרפל לזרוע את הרס הכפירה שלו בעולם, לנסות לשכנע שלית דין ולית דין, שהרי אני עובר ומנצח מלחמה אחר מלחמה, מלחמות ללא סיבה וללא צדק. מלחמות אלו דווקא היו ההקדמה למפלתו להראות שיש דין ויש דיין. זאת מעלתו של אברהם אבינו, שיצא במסירות נפש להחזיר סדרי עולם למקומם וממנו נלמד.

במה אדע כי אירשנה רז"ל אמרו בעבור שאמר אברם במה אדע נענש בידוע תדע והשכל ימאן לקבל דרוש זה שיסבלו בניו עונש גדול כזה בעבור האות ששאל אברם ואברם עצמו לא קבל שום עונש ושיני בניו תקהינה ע"כ לבי אומר וגומר שגלות מצרים היו לו סיבות אחרות ונחלקו בו רז"ל ותמצא כל הדעות במהרי"א כי ידו קבצם הן קצרה אורך היריעה האחת מלהעלות עליה כל הדעות ההם אך שבעל מדרש זה קשה לו יהיה הטעם אל הגלות מה שיהיה למה זה הגיד הקב"ה בשורה רעה זו לאברם לצערו בחנם ע"ז אמר שבעון במה אדע שרצה לידע דבר שלא היה בו צורך לידע כי מה לו לבקש אות על דבר ה על כן נענש בידוע תדע שהודיעו הקב"ה דבר לצערו וזה ג"כ מדה כנגד מדה: ובענין זה ששאל אברם תמהו רבים למה שאל אות על ירושת הארץ ולא שאל אות על הבטחת הזרע ואני שואל עוד שאלה אחת למה לא שאל אות על הארץ מיד כשאמר לו הקב"ה בפעם ראשון לזרעך אתן את הארץ וגו גם בספיקות אלו רבו הדעות ואני אומר שהאות אשר שאל לא שהיה אברם מסופק בייעוד האל יתברך זולת שרצה שיכרות לו הקב"ה ברית לסלק מעליו כל טוען ומערער לפי שלמעלה אמר לו לזרעך אתן משמע מתנה בעלמא ועל זה לא היה מבקש אברהם כריתות ברית כי מי יערער על המתנה אשר נתן לו ה כי לו ית תבל ומלואה ובידו ליתן הארץ לכל מי שירצה אבל אחר שאמר לו הקב"ה לתת לך את הארץ הזאת לרשתה משמע שנתינה זו שהזכיר היינו תורת ירושה לפי שנח כשחלק הארץ לבניו נתן ארץ כנען לבני שם ועתה בא אליה בתורת ירושה אז חשב אברם שמא שאר יורשיו של שם יערערו על חלקם כי בני שם עילם וארפכשד ואשור ולוד וארם ואברם יצא מן ארפכשד ושמא שאר בני שם יערערו על הירושה על כן אמר במה אדע כי אירשנה מה האות שאני לבד היורש בלי ערעור ובאה לו התשובה קחה לי עגלה משולשת וגו כדרך שכרת ה לאהרן ברית מלח עולם לסלק מעליו ערעור של קרח כך כרת ה ברית לאברם לסלק מעליו כל טוען ומערער כי זאת לפנים לחק שכל כורתי ברית עוברים בין הגזרים כנודע: הנה הכלי יקר מלמד שבנים אוהבי ה' יראי א' אנשי אמת זרע קודש בה' דבקים, רק הם יירשו את הארץ. זאת ההבטחה שאברהם חיפש מהקב"ה. סוג הבנים הדבקים בחי החיים זה היסוד וזאת התכלית.