בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מחותנינו רבי יחיאל בן ר' משה
זצ"ל
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל ומחותנינו ר' יעקב
בן ר' יהושע ז"ל
א-ל-ו-ל. הכרזת ראש הפרשה, ראה אנכי,
ובחרת בחיים, מלמד אותנו שהיגיע זמן חשבון הנפש. כעת, השנה, ערב בחירות, כאשר
טונות של שנאת הדת נשפכים בראש כל חוצות. אנשים ש"נדמה" הי'ה לנו שהם
"לנו" הם כעת בראש לצרינו. והשאלה הנוקבת היא מאיפה תהומות השנאה. מניין
זה מגיע. הייתכן, שיהודי ישנא ברמות כאלו כל דבר שבקדושה. שיפגעו ביסודות של קדושת
הבית היהודי. אלא מאי, שלמה המלך כותב, כמים הפנים לפנים, כן לב האדם אל האדם.
הנה, בהמשך הפרשה נאמר שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך. היינו, אנחנו
חייבים לצפות לקיום כל מצווה ומצווה מתוך תשוקה אמיתית. בציפי'ה מתי תבוא מצווה זו
לידי ואקיימנה. אבל הקב"ה מדגיש כי תעשה הישר והטוב בעיני ה'. כאן יש לנו
בעי'ה. כבנים של השי"ת, כמו שנאמר בפרשה, האם אנחנו באמת חיים עם המחשבה
הזאת. האם ההתנהגות שלנו תואמת את הבנים של השי"ת. האם אנחנו "פרקי אבות"
מהלכים. וודאי שלא. אילו, אילו היינו באמת השגרירים של הקב"ה בעולם, לא היינו
שמחים לאיד למפלה של שום יהודי. קולות השמחה ממפלת מפלגות שומרי מצוות ששימחו
שומרי מצוות מחוג שונה מחייב חשבון נפש מעמיק. מניין השנאה הפנימית העמוקה, עד
לשמחה לאיד. אוי מה הי'ה לנו. לאן נפלנו. הרי זה לאו של לא תתגודדו, לא תעשו
אגודות אגודות. אבל הפירוד כל כך עמוק. כל קהילה באופן נפרד סובל מפוליטיקות
ושנאות פנימיות. וגלות השכינה, למי איכפת מזה בכלל. לאן הגענו. חייבים לשים לזה
סוף. להפסיק את כל המחלוקות. להתחיל מסלול מחדש, איך מתנהגים הבנים של השי"ת.
להתחיל "לטעת אש"לים" שמשם כולם יקראו בשם ה' א-ל עולם. יש לנו כל
כך הרבה דברים טובים, ארגוני חסד למופת, בכל תחום, מהלוואות של גמ"ח, אוכל
למשפחות נצרכות, עזרה רפואי, הצלה, זק"א, שיח סוד ואי אפשר לפרט את כולם כי
רבים הם. אבל, רבונו של עולם למה, למה בהתנהגות היום יומית, צרות עין, חוסר
פירגון, איש את רעהו חיים בלעו. למה. אז, זה הזמן, להביא עלינו את כל הברכות
הכתובות בתורה. לבחור בחיים. להתחיל לחדש את ההתנהגויות כפי שמובא בפרקי אבות.
לעשות את הטוב והישר בעיני השי"ת. לניות שגרירים נאמנים לקודשא בריך הוא
ושכינתי'ה. ברגע שנטה את אזנינו איליו, ללכת בדרכיו, להיות רחמנים לכל אחד, צנועים
בהתנהגותינו, אזי, נזכה לשמוע ותחי נפשינו ונזכה בברית עולם לחסדי דוד הנאמנים.
שבת שלום וחודש טוב. קדימה לעבודה!!!
כי מנסה י"י וגו'. נתן כח בכשפים לדעת נולדות לנסות ולזכות ישראל שהתרה בהם לא יהיה בך מעונן ומנחש ומכשף וגו' עד תמים תהיה עם י"י אלהיך, ואם לא יאמינו לאותות נביאי ע"ז זו היא זכותן: הרשב"ם מבאר יסוד חשוב. זה שאנחנו רואים במוחש רשעים מצליחים או שישנם
כוחות למה שנקרא הסטרא אחרא, כוחות של טומאה או כישוף הוא כדי לראות אם עדיין
איתנים נשארנו באמונתינו. גם סוגי "המכשפים" הנקראים מקובלים, מאחזי
העיניים ונוטלי כספים, לפעמים יש להם הצלחות. עלינו לזכור ולדעת שהקב"ה צוונו
תמים תהי'ה עם ה' אלוקיך, שלא לדרוש לכל העתידות. נכלל גם במצווה זו, חיוב להתפלל
להשי"ת ולצפות לישועתו. ודאי שלא להשתמש בשום כוחות כדי לשנות סדרי בראשית.
זה החלק העיקרי ביסודות הדת. לדעת שנדבק בהשי"ת אפילו כאשר יש מיני הצלחות
זמניות לחיצונים, אין להתפעל מכך כי שבע יפול צדיק וקם. לכן עלינו לא לשים לב לנוצץ
והערב לעין לרגע. אלא, לצפות לישועת ה'.
כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. מפרשים אמרו שלא יחדל האביון מקרב הארץ באחד מכל הזמנים, כי לעולם יהיה אביון בארץ שגלוי היה לפניו שלא יעשו מה שאמר להם כי לא יהיה בך אביון אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל המצוה. ואינו נכון לדעתי, כי התורה תרמוז במה שעתיד להיות, אבל לא יתנבא עליהם בפירוש שלא יקיימו התורה לעולם, וחלילה, רק בדרך אזהרה יזכיר הדבר. והנכון שיאמר, שלא יחדל אביון, שיהיה נמנע ולא ימצא עוד לעולם. והזכיר זה, בעבור שהבטיח שלא יהיה בהם אביון בשמרם כל המצוה, אמר אבל ידעתי כי לא יהיו כל הדורות כל ימי עולם כלם שומרים כל המצוה עד שלא נצטרך כלל לצוות על האביון, כי אולי בקצת הימים ימצא אביון, ואני מצוך עליו אם ימצא. ואמר "מקרב הארץ", לרמוז על כל הישוב, כי ההבטחה שלא יהיה בנו אביון בארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו נחלה אם נקיים שם כל המצות, ועתה אמר כי יתכן שימצא אביון באחד מן הזמנים ובאחד מן המקומות אשר תשב בה, כי טעם "בארצך" כטעם בכל מושבותיכם, בארץ ובחוצה לארץ: הרמב"ן בא
ללמדינו דרך האמת. אמת הוא, שלא הי'ה כמעט זמן מן הזמנים שהיהודים שמרו לגמרי תורה
ומצוות כדי שיחדל אביון מקרב הארץ. שמירת מצוות באופן שיושבים ומצפים לכל מצוה
ומצוה מתי יבוא לידי ואקיימנה (מלשון ואביו שמר את הדבר, המתין וצפה) כמו שהאור
החיים הקדוש מפרש בפרשתינו על שמור ושמעת. שמירת מצוות של עשי'ה מתוך געגועים
וכיסופים, מתוך אהבה ורצון. אזי, כאשר אנחנו מאושרים ומעושרים במצוות כדבעי יחדל
אביון מקרב הארץ. לדעת הרמב"ן דבר זה נוגע גם לנו, בימינו אנו, לא משנה באיזו
תפוצה אנחנו נמצאים. בכל מקום שהקב"ה פזרנו בו, מוטל עלינו לקיים מצוות מתוך
אהבה עמוקה. ציפייה נרגשת. לשמוח בכל מצווה ומצווה. לקיימה כאילו זאת הפעם הראשונה
שבאה לידינו. הוי אומר אם שמנו לב שיש הרבה אביונים או מקרי עוני ודאי שזה מחייב
לעשות חיזוק לקיום מצוותינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה