בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מחותנינו רבי יחיאל בן ר' משה
זצ"ל
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל וידידי ורעי ר'
משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
והחזקת בו. יסוד הפרשה של פרשת בהר,
המתחילה בתזכורת שכל התורה נתנה בהר סיני ששם הקב"ה נגלה עלינו והוכיח לנו קיומו משמי השמיים ועד לעמקי
התהום, שכל העולם כולו נברא להיות עולם חסד. המחזוריות של שנות השמיטה להזכיר
לכולם שהקב"ה הוא בעל הבית של העולם. היות שכן, הקב"ה מעוניין שכולם
יעזרו לכולם. בכל זמן ובכל מצב. לכן, אסור להונות במקח וממכר, לכן אסור לקחת
ריבית. שבעצם לה' הארץ ומלואה. כולנו רק כשכירים שומרי פיקדון. התנאי שהקב"ה
נתן לנו לשמור על הפקדון זה שאנחנו משתפים ונשתף את זולתינו בכל מעשה ידינו. כי
הרי בעצם מעשה ידינו זה לא שלנו. הכל שייך להשי"ת. הוא עשה עושה ויעשה את כל
המעשים. לכן, הוא ציווה "והחזקת בו". לכאורה יש לתמוה, על פי חז"ל
מדובר באדם שלא שמר תורה ומצוות. הוא לא שמר שמיטה וזה גרם לו להתדרדר בסולם של
הפרנסה עד לדרגה התחתונה ביותר. או שמדובר בגנב אשר נמכר בגניבתו. למה מצווים אותו
להחזיק בו, מגיע לו. אז זה בדיוק העניין, שלא מגיע לו כי הקב"ה רוצה שתחזיק בו.
תחזק אותו. תחנך אותו מחדש. תקרב אותו ותן לו הזדמנו לחזור לאת שבתותי תשמורו, גם
שבת בראשית וגם שמיטה ויובל. ומשם את מקדשי תיראו, הוא יקבל על עצמו לשמור את כל
הדברים המקודשים לעם ישראל ובזה ישוב לקבל על עצמו עול מלכות שמיים.
יובל היא מלשון
ועל יובל ישלח שרשיו, וירמוז כי כל הדורות יובלו אל הסבה הראשונה, ולכך נקרא היובל
בשם דרור כי הוא היובל אשר שם שרשי הדורות והנבראים כולן, כי משם נאצלו בברית עולם
שנאמר בראשית ברא אלהים, ושמה תשובתם,
והבן זה, כי כל אחת מן השבע פועלת שבע אלפים, והנה הם מ"ט, וכשישלמו לעולם
ארבעים ותשעה יהיה תהו ובהו וישוב הכלל ליובל כמו שנאצל משם, והבן זה, וזהו לשון
הכתוב בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחזתו, בשנת היובל ישוב. וחכמי המחקר הזכירו בלשונם
הכל היה מהסבה הראשונה והכל שב אל הסבה הראשונה. ואם תזכה להבין סוד השמטה והיובל
לא יתעלם ממך מה שהזכיר בשמטה שדך כרמך ספיח קצירך ענבי נזיריך, בלשון לנוכח, כי
לאחר שתעבור שנת השמטה שקראה הכתוב שבת לה' שהיא שבת ומנוחה לחיי העולמים, יהיו
שלך כקדם. והסתכל בכתוב הנמרץ שבמזמור שיר ליום השבת, הרומז מה יהיה אחר השבת,
והוא שאמר צדיק כתמר יפרח, וכתיב יפרח
בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח, וגם זה רמז בפרשת ויכלו אחר שהזכיר ויברך אלהים
את יום השביעי, כדי להודיע מה יהיה אחר יום השביעי חתם הפרשה במלת לעשות, כלומר
לעשות פעולות ולקרא הדורות מראש. ומפני זה הזכיר במצות השמטה שדך כרמך קצירך
נזירך, כעין שלך, ולא הזכיר כן ביובל אלא ספיחיה נזיריה, לפי שהם שלה ואין לך בהם
כלום, וכבר הזכרתי זה בסדר ואלה המשפטים. ומזה אמר הכתוב לאשר לו אחזת הארץ, לא אמר
נחלת הארץ, כי ענין נחלה הוא מה שהאדם נוחל מאחר אבל אמר אחוזה שהוא לשון מורה על
הבעלים הראשונים העקריים, וזהו שכתוב כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, וזה
מבואר: רבינו בחיי מלמדינו
יסוד חשוב. יובל זה סוג של עולם קטן. דהיינו, מעשינו בעולם הזה כמו שנאמר, ימי
שנותינו בהם שבעים שנה, שזה סיכום של ששת ימי מלאכה ויום השביעי שבת קודש. כל מה
שאנחנו לומדים ומקיימים מצוות, אלו השדות והכרמים שלנו. משם אנחנו חייבים לנהוג
בהם בהורמנא דמלכא. על פי התורה אשר הקב"ה הורה לנו.
והחזקת בו, להקימו:
אל תקח מאתו, כי זה דרך נאות להקימו כשתלוהו בלי נשך ותרבית: וחי אחיך עמך, וזה
תעשה כשיש לאל ידך די לחיות אתה ולהלותו כאמרם ז"ל חייך קודמים לחיי חברך: להיות
לכם לאלהים, שיהיה התכלית המכוון ממנו מושג בין כולכם ולכן ראוי שיהיה סדר המדינות
בכם באופן שתוכלו כלכם לחיות זה עם זה ותעזרו זה את זה להשלים המכוון: הכלי יקר מלמדינו, כאשר הקב"ה ציווה
לנו לתמוך ביהודי, הוא ציווה לעשות את זה בדרך הנאותה. אבל, כל זה כאשר הקב"ה
בירך מעשה ידיך. והי'ה אדם שאינו משופע בממון, עדיין אין זה משחרר אותו מלקרב את
הנצרך לשוב למקומו הראשון. והתכית של עם ישראל זה שבני ישראל ערבים זה בזה.
את שבתתי תשמרו וגו', צריך
לדעת למה חזר הכתוב וצוה כאן על השבת, ונראה שנתכוון להסמיך מצות שבת למצוה שלפניה
דכתיב לא תעשו לכם אלילים וגו', לומר כשם שעבודה זרה שקולה ככל התורה, גם מצות שבת
שקולה ככל התורה כולה: עוד יכוין לומר על השמיטות שהם נקראים שבתות דכתיב שבת (היא)
לה', שמזהיר עליהם לשומרם, וסמך לאזהרה זו אומרו ומקדשי תיראו, על דרך אומרם
ז"ל לא נחרב הבית אלא בשביל שלא שמרו מצות השביעית, וכן אמר הכתוב אז תרצה
הארץ את שבתותיה, והוא עצמו אומרו את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו שלא תסבבו להחריבו
כשלא תקיימו מצות השבתות: ויש לך לדעת כי הגם שה' משליך חמתו על ביתו ונחלתו
לחללה, לכפרת עון, כאומרם ז"ל בפסוק מזמור לאסף, עם כל זה על הכל יביא ה'
במשפט, כל המסבב בחטאו את הדבר הרע הזה, ביום המשפט הנורא, כשיעמוד בעל הבית
המקודש ויתבע האיש המגרש, ומה גם למה שאמר הנביא ולא אבא בעיר, ודרשו ז"ל
נשבע הקדוש ברוך הוא כו' אנה יוליך את חרפתו, ומה מענה בלשונו ומה גמול יעריכנו,
והוא מה שרמז הכתוב כאן באומרו ומקדשי תיראו כי עונשו גדול, וישער מזה עונש השמיטה
לשומרה: הנה האור החיים הקדוש מעורר אותנו על גודל קדושת שבת
ושמירתה, שהיא שקולה כנגד כל התורה. מי שמחלל שבת כאילו כפר במעשה בראשית ובכל
התורה כולה. ולכן התורה חוזרת שוב ושוב על שמירת שבת. והנה, מוזר לנו עד למאוד,
אלו שכל כך חשוב להם "לעלות להר הבית", למרות שרבניהם, רבני הרבנות
הראשית אסרו זאת, אבל, החוכמולוגים האלו בחרו במצווה זו כאילו הוא קודש קדשים
ואילו במצוות שמיטה, שם פתאום כל היתר שאפילו אינו עומד כיום הזה על כרעי תרנגולת
הפך להיות הלכתחילה שלהם. חברה'לך תתעוררו. האור החיים מזהיר בעוון אי שמירת שמיטה
כהלכתה נחרבה בית המקדש, אם באמת הנכם רוצים בית מקדש שמרו שמיטה על כל פרטיה
ודקדוקיה. ויותר מזה, הוא מדגיש שכל מי שגרם לחורבן ו . או לעיכוב הגאולה מחמת אי
שמירת שבת קודש ושמיטה, הקב"ה ישפוט אותו. אי לכך ואשר על כן שומה עלינו
לעורר אותם מתרדמתם העמוקה. תתחילו להקפיד על שמירת המצוות אשר הקב"ה מעיד
שבזכותם יחיו לבטח בארץ ישראל. תפסיקו להתפשר. תתחילו להקפיד על כבוד שמו יתברך.
אזי הקב"ה יראה שיש לנו רצון עז לגאולה שלימה במהרה בימינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה