מחודדין בפיך - פרשת ויחי

בס"ד                          

לעילוי נשמת

אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה

הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל וידידי ורעי ר' משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו

פרשת ויחי מאתגרת מאוד. היא הסמן של חילופי משמרות. יעקב אבינו עומד לצאת מן העולם. העולם לא יהי'ה אותו מקום. אי לכך, יש לשים לב לכל העניינים הקטנים בפרשה, צוואתו של יעקב אבינו לכל הדורות הבאים. ראשית לכל, יש להודות להקב"ה על כל מצב, לכן הוא השתחווה לראש המיטה. גם יש ללמוד להתנצל לילדים שמא עשינו להם משהו שלא כהוגן, כשם שיעקב מתנצל בפני יוסף על מה שקבר את רחל בדרך אפרת. יש ללמוד שכאשר יש משימה יש להעדיף את מי שיכול לבצע את המשימה. למרות שבעבר יעקב סמך מאד על יהודה, במקרה של קבורה בארץ ישראל, האיש הנכון בזמן הנכון הי'ה יוסף. כאשר יש מצב שאינך מרוצה ממנה, נסה לשנותה בדרכי נועם. על פי חלק מהמפרשים, יעקב שאל מי אלה על מנשה ואפרים, כי ראה בהם עניינים שהם לא לפי רוחו. מה הוא עשה, הוא ברך אותם. הוא נתן להם משימה לשאת את יהדותם בגאון. ללכת כנגד הזרם. הוא גם אמר שבהם יתברכו ילדי עם ישראל, כי הם התחנכו במקום הכי לא טבעי לגדול כמו יהודי ירא שמיים. ובכל זאת הם היו שכאלה. הוא מלמדינו עד כמה חייבים להיות זהירים בדיבור. ראובן, מחוסר זהירות בדיבור ובמעשים. לחשוב לפני שמדברים (את שני בני תמית...) לחשוב לפני שעושים (הוצאת מיטת יעקב מאוהל בלהה). ההפסד הי'ה נצחי. זהירות מכעס. הכעס הורס כל חלקה טובה. שמעון ולוי הפסידו המון מזה שהם עשו דברים מתוך כעס. ההיפך הוא מי שמגלה אחריות. יהודה זכה למלוכה, לממלכת התורה, שושלת דוד המלך ורבי יהודה הנשיא. מי שיודע לקחת אחריות, להודות בטעויות, זוכה לסל מלא ברכות. ואחרון חביב מי שיודע לסבול בשקט, לקבל את הסבל כמו שזה מתנת שמיים, זוכה להמון המון דברים. יוסף היה הסמל של לסבול מבלי להתלונן. כדאי לנו ללמוד ולהפיק את הלקחים. ללמוד להודות להלל ולשבח את השי"ת על כל המצבים שאנחנו עוברים כדי שהשי"ת יראה שמה שלא עובר עלינו אנחנו מקבלים בשמחה, אזי יביא עלינו את השמחה האמיתי, ביבוא שילה ויקהת עמים.

וירא ישראל את בני יוסף, ראה שהם בני אדם אבל לא הכיר מי הם: בני הם אשר נתן לי אלהים בזה, בני הם ולא בני בני אבל הם אותם הבנים אשר נתן לי אלהים בזה בעודי לבדי פה כאמרך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה ואמרת לי הם: לא יכול לראות, היטב כדי שתחול עליו ברכתו בראותו אותם כענין אשר תראנו משם, וכענין ויראהו ה' את כל הארץ כדי שיברך אותם, וכן באלישע ויפן אחריו ויראם: וישק להם ויחבק להם, כדי שתדבק נפשו בהם ותחול עליהם ברכתו: המלאך הגואל אותי מכל רע יברך, צוה שהמלאך הגואל אותי יברך את הנערים אם אינם ראוים לברכתך בלתי אמצעי: ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק, לא שם תרח ונחור כי הצדיקים לא יקרא עליהם שם אבותיהם הרשעים וכן בהיפך כאמרו רז"ל דקרינן לרשיעא אפילו בר צדיקא רשיעא בר רשיעא שלא יתיחס לאביו הצדיק אבל יתיחס לאיזה מאבותיו הרשעים ולכן התפלל עליהם שיהיו מוכנים ונעזרים לעבודת האל יתברך באופן שיהיו ראוים להתיחס לאברהם וליצחק על דרך יחד לבבי ליראה את שמך: רבינו הספורנו מלמדינו, תכלית הברכה זה הקשר של לב אל לב. לכן, כאשר נותנים ברכה למי שאינם מכירים, אם הוא אינו כלי מחזיק ברכה, אין על הברכה על מה לחול. אבל ברגע שיש הכרה, ראשית לכל, הברכה מתמקדת במי שמברכים ומברכים אותו לענייני צרכיו, כמו כאן, שיעקב ברך אותם שלא יחול עליהם שם נחור ותרח, אלא יהיו בני האבות, יהודים כשרים.

באחרית הימים. הם ימות המשיח, וראוי היה שיגיד להם דברים עתידים בענין הגאולה הקרובה היא גאולת מצרים, ואיך יתכן שיניח הענין הקרוב ולא ירמוז הגאולה הנפלאה ההיא, וירמוז הגאולה הרחוקה העתידה להיות באחרית הימים: ויתכן לפרש שכבר רמז לגאולת מצרים למעלה בתוך דבריו, כי מה שאמר והיה אלהים עמכם רמז להם גלות מצרים, ומה שאמר והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם זו גאולת מצרים, שהרי ישראל ראוים היו ליכנס לארץ תכף צאתם ממצרים לולא עון מרגלים שעכבם במדבר ארבעים שנה, ואחר שרמז לגאולת מצרים הוסיף לרמוז הגאולה האחרונה הזו באחרית הימים לפי ששתיהן דומות זו לזו, וקבלה ביד הנביאים שעתידה גאולתנו זאת שתהיה בדמיון גאולת מצרים בהרבה ענינים, מלבד שתהיה בה תוספת מעלה והשגה בלבבות בידיעת הש"י. והזכיר בה שתי לשונות, והם האספו והקבצו לרמוז על שני קבוצים הם נדחי ישראל ונפוצות יהודה, על שם הכתוב ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ, ואמר הכתוב ג"כ עוד אקבץ עליו לנקבציו. כלומר עוד אוסיף קבוץ אחר, זהו שבט יהודה ובנימין, על הנקבצים ההם, והם עשרת השבטים ולא מצינו קבוץ כל גלות ישראל כי אם בגאולת ארץ מצרים ובגאולה זו העתידה, ומזה אמר הכתוב יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו, אמר שנית כנגד גאולת ישראל ממצרים ששם היו כל ישראל מקובצים כי בגאולת בבל לא נתקבצו כלם שלא עלו מבבל רק אלפים וארבע רבוא, ורוב ישראל גלו לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי ושוב לא חזרו. ומזה אמר הכתוב שנית: רבינו בחיי מסביר שכאשר יש צרה קרובה וצרה רחוקה, קודם יש לטפל ולנחם על הצרה הקרובה. רק אחר כך על הרחוקה. אלא, היות שלגבי אחרית הימים ישנם שני זמנים, זמן של בעיתה וזמן של אחישנה, וייתכן שהאחישנה זה קרוב (לא כמו בלעם שאמר אשורנו ולא קרוב) לכן יעקב כבר מכין את בניו למה שנצרך כדי להביא את הגאולה העתידה במהרה בימינו.

כבס ביין וגו', יתבאר על דרך אומרם ז"ל כי גלות ד' שבו יגלה הגואל העצום צריך שתהיה ביד ישראל מצות עסק התורה, וזולת זה יתעכב מבוא, ולזה רמז באומרו כבס וגו', פירוש כי כוחו של המלך המצופה שילה שמו הוא בחינת עסק התורה שיתעסקו ישראל ביינה של תורה, ועיין מה שפירשו בפסוק הביאני אל בית היין, ואמר כי באמצעותה יהיה לבושו שהוא כינוי למלכות, נכון אליו ללובשו: ואומרו ובדם ענבים וגו', נתכוון לומר כי אם יגיע זמן הגאולה ולא ימצא יין, פירוש שאין בנו תורה, תהיה הגאולה באמצעות עול ותוקף הגלות אשר יצירון האומות לישראל, כאומרם ז"ל כי כשיגיע קץ הנחתם ולא יהיה בישראל זכות לגואלם יעמיד להם מלך קשה כהמן וכו', והוא אומרו ובדם ענבים, כי באמצעות היסורין יזדככו הנפשות ויתבררו ניצוצי הקדושה כדרך שיתבררו באמצעות בחינת התורה, אלא שזו מלאכתו נאה וזו מלאכתו בלתי נאה, ואומרו "ענבים" כי באמצעות היסורין תגמר הכנתה כגמר בישול פרי הגפן שהם הענבים, גם רמז כי לא ישלטו האומות לשפוך דם לזמור אילן או ענף או אשכול אלא ענבים, פירוש גרגרין: ואמר סותה, לרמוז מדרגה קטנה למטה מהסות כי הסות ירצה לשון כיסוי ההכרחי, לשון מסוה, והכוונה בזה כי הפרש גדול יהיה בין אם תהיה הגאולה באמצעות התורה והמצוה, אז יגלה בגילוי מלכות עליון, לאם תהיה באמצעות הנקמה אשר תהיה בישראל יהיה בבחינת עני ורוכב וגו': האור החיים הקדוש מנחמינו שאין מצב שלא נגאל. הוא מתחנן שהמצב האידיאלי זה כאשר יש בני תורה העוסקים ביינה של תורה. לכן, שומה עלינו להתעמק ולעמול ביינה של תורה כדי שתגלה לנו מלכות שמיים במלוא הודה והדרה.