בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ר' שמעון חיים בן הר"ר מרדכי יוסף זצ"ל, ידידי ורעי ר' אברהם יצחק
בן ר' מרדכי זצ"ל, ר' מאיר בן ר' יעקב זצ"ל
הברכה אשר תשמעון. תצאו לברר אצל כל מי
שיש לו בעיות בקשר עם חברים או בשלום בית, מה יסוד הבעי'ה, התשובה המתקבלת, חוסר
הקשבה. היום אנחנו נמצאים במצב שיש שני אנשים מדברים, לכאורה, אחד עם השני. אבל,
אף אחד אינו מקשיב מה שיש לזולתו לומר. כל אחד אומר את מה שיש לו לומר. וזהו. בא
משה רבינו ללמדינו, מה היסוד של קשר בריא. הקשבה! שכל אחד ישמע ויקשיב לזולתו.
יתחשב במה ששמע כעת. בעצם זה אמור להיות הקשר בינינו לבין אבינו שבשמיים. הנה,
השבת היא ראש חודש אלול. א'ני ל'דודי ו'דודי ל'י. האם אנחנו לדודינו. האם אנחנו
מקשיבים באמת לרצון השי"ת. לכאורה, לא באמת. הנה זה כאלפיים שנה מתחננים
לגאולה ויש לפעמים הרגשה שאנחנו כקול הקורא במדבר. וזאת, מפני שהקב"ה מנהיג
עולמו במידה כנגד מידה. כאשר איננו מקשיבים "לקול" המצווה. עושים אותם
כמצוות אנשים מלומדה. או ממש בהיפך של עניינה של המצווה. יסוד כל המצוות לגרום
לקדש שמו ברבים. שיראו כולם ויאמרו אלו זרע ברך השי"ת. כאלו ילדים אני רוצה.
למגינת ודאבון הלב, ידוע שבציבור שומרי התורה והמצוות, יש המחופשים לשכאלו ומחללים
שמו ברבים. בלי בושה. כאשר סותרים את רצון השי"ת, מדוע יעשה את רצונינו. אך,
אחים יקרים, אל ייאוש. הנה שוב הקב"ה "יוצא לשדה" להתקרב אילינו.
ואנחנו יכולים לשנות את המצב. לשפר את המידות וההתנהגות. להיות באמת זרע ברך ה'.
כנאמר בהפטרת השבוע (שבעה דנחמתא) וכל בנייך לימודי ה', אזי, ורב שלום בניך. לא
לחינם כתב הקב"ה בפרשת ראה, סוג של זמן התבוננות. ראה "אנכי",
תתבונן, היכן אתה עומד עם המצווה התמידית לזכור שאנחנו מחוייבים להקב"ה
שהוציאנו ממצרים. ובפרשה הזאת קרא לנו בנים. כמו שנתפלל בראש השנה, אם כבנים,
רחמינו כרחם אב על בנים. למי אבא קורא בן, למי שהוא מתפאר בו. ישראל אשר בך אתפאר.
כעת, כאשר אנחנו בראש חודש אלול, וקראנו שעלינו להתבונן. עלינו לשמוע. כי אנחנו
בנים. אחים. ונאמר שלא נאמץ את לבבינו. האם לא היגיע הזמן שנפסיק להתגודד. האם לא
היגיע העת שנכבד את האחים שלנו שהם גם בנים למקום, בדיוק כמונו. כאשר נקשיב לדברי
הפרשה. ונתחיל לפתוח את הלב ולתת לזולתינו את הכבוד המגיע לו. לכבד אפשר גם אם
הדרכים בעבודת השי"ת שונים. אז כאשר נקשיב לדברי הנביא הטו אזנכם ולכו אלי
שמעו ותחי נפשכם. נשמע! זה מה שהנביא אומר. הברכה אשר תשמעון, אזי הקב"ה ישוב
ויכרות עמנו את הברית, אך הפעם ברית עולם על חסדי דוד הנאמנים.
כי מנסה י"י וגו'. נתן כח בכשפים לדעת נולדות לנסות ולזכות
ישראל שהתרה בהם לא יהיה בך מעונן ומנחש ומכשף וגו' עד תמים תהיה עם י"י
אלהיך, ואם לא יאמינו לאותות נביאי ע"ז זו היא זכותן: הרשב"ם מבאר יסוד חשוב. זה שרשעים יצליחו או שיהיו כוחות לסטרא אחרא, כוחות
של טומאה או כישוף הוא כדי לראות אם עדיין איתנים נשארנו באמונתינו. גם סוגי
"המכשפים" הנקראים מקובלים, מאחזי העיניים ונוטלי כספים להטעות לבבות
בני אדם. הקב"ה צוונו תמים תהי'ה עם ה' אלוקיך, שלא לדרוש לכל העתידות
ולמגידיהם. נכלל גם במצווה זו, חיוב להתפלל להשי"ת ולצפות לישועתו. כל
הישועות תלויות בתפילה. שום תפילה אינה חוזרת ריקם. לא תמיד נבין איך שהקב"ה
ענה לתפילה שלנו. לא תמיד זה בדיוק מה שביקשנו. אבל זה תמיד הטוב ביותר
שהקב"ה עושה עבורינו. לכן, גם אלו שבאמת לומדים סתרי תורה ומורמים מן העם, בודאי שלא ראוי להשתמש בשום כוחות ממה שלמדו,
כדי לשנות סדרי בראשית. זה החלק העיקרי ביסודות הדת. לדעת שנדבק בהשי"ת אפילו
כאשר יש מיני הצלחות זמניות לחיצונים, גם כשרואים שיש הצלחה לרשעים, אין להתפעל
מכך. כי שבע יפול צדיק וקם. לכן עלינו לא לשים לב לנוצץ והערב לעין לרגע. אלא,
לצפות לישועת ה'.
כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. מפרשים אמרו שלא
יחדל האביון מקרב הארץ באחד מכל הזמנים, כי לעולם יהיה אביון בארץ שגלוי היה לפניו
שלא יעשו מה שאמר להם כי לא יהיה בך אביון אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות
את כל המצוה. ואינו נכון לדעתי, כי התורה תרמוז במה שעתיד להיות, אבל לא יתנבא
עליהם בפירוש שלא יקיימו התורה לעולם, וחלילה, רק בדרך אזהרה יזכיר הדבר. והנכון
שיאמר, שלא יחדל אביון, שיהיה נמנע ולא ימצא עוד לעולם. והזכיר זה, בעבור שהבטיח
שלא יהיה בהם אביון בשמרם כל המצוה, אמר אבל ידעתי כי לא יהיו כל הדורות כל ימי
עולם כלם שומרים כל המצוה עד שלא נצטרך כלל לצוות על האביון, כי אולי בקצת הימים
ימצא אביון, ואני מצוך עליו אם ימצא. ואמר "מקרב הארץ", לרמוז על כל
הישוב, כי ההבטחה שלא יהיה בנו אביון בארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו נחלה אם נקיים
שם כל המצות, ועתה אמר כי יתכן שימצא אביון באחד מן הזמנים ובאחד מן המקומות אשר
תשב בה, כי טעם "בארצך" כטעם בכל מושבותיכם (במדבר לה כט), בארץ ובחוצה
לארץ: הרמב"ן בא ללמדינו דרך האמת. אמת
הוא, שלא הי'ה כמעט זמן מן הזמנים שהיהודים שמרו לגמרי תורה ומצוות כדי שיחדל
אביון מקרב הארץ. שמירת מצוות באופן שיושבים ומצפים לכל מצוה ומצוה מתי יבוא לידי
ואקיימנה (מלשון ואביו שמר את הדבר, המתין וצפה). שמירת מצוות של עשי'ה מתוך
געגועים וכיסופים, מתוך אהבה ורצון. אזי, כאשר אנחנו מאושרים ומעושרים במצוות
כדבעי יחדל אביון מקרב הארץ. לדעת הרמב"ן דבר זה נוגע גם לנו. הוי אומר אם
שמנו לב שיש הרבה אביונים או מקרי עוני ודאי שזה מחייב לעשות חיזוק לקיום
מצוותינו. כמה שיותר נחי'ה את האביון כפשוטו ונשקיע במצוות "אביונות",
כאלו שפחות מקיימים, כך נזרז את הגאולה השלימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה