בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק
דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ר' שמעון חיים בן הר"ר מרדכי יוסף
זצ"ל, ידידי ורעי ר' אברהם יצחק בן ר' מרדכי זצ"ל, ר' מאיר בן ר' יעקב
זצ"ל
הקב"ה מבטיח בפרשתינו חבילה ענקית
של גשמיות לעמלי תורה. ידוע אמרת חז"ל, שכר בהאי עלמא, ליכא. אז מה בדיוק
ההסבר בכל סל המתנות, יתכן, על פי מה שהאור החיים הקדוש מבאר. שלמה המלך אומר,
אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד. יש מיימינים, שהם עמלי תורה. ויש משמאילים
שהם תומכי תורה. לא כל אחד זוכה להיות עמל בתורה. כל אחד בדרך כל שהוא יכול להיות
תומך תורה. יש שהקב"ה העניק לו עושר ממוני והוא תומך בכספו. יש מי
שהקב"ה העניק לו כוח גופני והוא מכבד ומנקה את מקום הלימוד עבור עמלי תורה.
יש מי שמכין להם כוסות קפה ותה. כל התומכים, בכל דרך שהם תומכים, ראויים שהגשמיות
שלהם יבוא עליהם בשפע ובזמן הראוי. כעת, ניתן לדרוש קל וחומר, אם למשמאילים
הקב"ה מעניק כך, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שמגיע כל החבילה על כל פרטיה
ודקדוקיה למיימינים בה. אבל, על ידי זה שהם זוכים מכוח הקל וחומר אין זה גורע אפס
קצהו ממה שמגיע להם על העמל, שכרו ממתין לו מושלם בעולם הבא. ללמדינו, כמה חביבה
עמלות התורה לפני הקב"ה. כאשר נתחבר לתורה, נשגה באהבתה, נעמול בה רוב ימינו,
נזכה שהקב"ה יזכור לנו חסדי וברית האבות ונזכה השנה לשמוע ביום מתן תורה מאת
הקב"ה, אני ה' אלוקיכם.
וטעם שקרא הכתוב עמל התורה חוקה, לצד שיש בה מצוה אפילו ללמוד דברים שלמדם פעמיים וג' והם ידועים
אצלו, כי חפץ ה' בעסק התורה חוקה חקק, ותמצא שאמרו ז"ל כי לטעם שילמוד האדם תורה
בחשק תמיד גזרה חכמתו יתברך שיהיה האדם לומד ושוכח. לכאורה ישאל השואל, הלא נאמר במסכת אבות כל השוכח דבר אחד
ממשנתו, מעלה עליו הכתוב כאלו מתחיב בנפשו, שנאמר, רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח
את הדברים אשר ראו עיניך, ממבט ראשון נראים דברי חז"ל סותרים את פירושו
הראשון של האור החיים הקדוש על אם בחקתי תלכו. אמת ויציב שבסיפא של המשנה נאמר
שהשוכח מפני שתקפה עליו משנתו אינו בדין זה רק המשכיח, בכל זאת הלשון של
האוהחה"ק משמע שיש כאן לכתחילה שכחה. אלא, האור החיים הקדוש מסביר לנו מעלת
העמלות בתורה. כמה קשה לחזור ולשנן, בפרט שכבר למדנו כפי עניות דעתינו באר היטיב
ועמדנו על כל מה שיש לעמוד ולהסביר, ממילא אנחנו בטוחים שהבנו עד לעומקם של דברים.
אבל, כל צורבא מרבנן יודע שחייבים חזרה. מצד שני, הנה, ישנה את המצוה אשר אנכי
מצוך היום – בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. איך יתכן לקיים זאת, שהדברים יילמדו ממש
כאילו לומדים אותם לראשונה. כלפי זה אומר האוהח"ק יש את השכחה. כדי לתת
אפשרות לקיים שניהם, יש לעמול, יש מתיקות לעמל. החכם מכל אדם למדונו בקהלת שמתוקה שנת
העבד, הוי אומר שמי ששש בעמלו זוכה למתיקות של מנוחה. מנוחה אמיתית ישנה רק כאשר
יש בהירות. בהירות יש רק למי שעמל בתורה.
הנה רק השבוע שמענו סיפור על אחד מגדולי הפוסקים אשר נשאל על עניין אחד
ופסק להתיר. רבים מהפוסקים האחרים אשר כבר פסקו להחמיר תמהו. הפוסק ההוא ענה, אני
את הסוגיא הזאת כבר למדתי מאה פעמים ואחד, לכן יש לי בו את הבהירות הנדרשת כדי
להתיר. לימים, אחד מן האוסרים אמר, לאחר שסיימתי לעיין בסוגיא מאה ואחד פעמים,
הבנתי שאכן הפסק של ההיתר נכון.
עוד רמז באומרו "חקתי" לשון רבים, על דרך אומרו (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה, שצריך
לקבוע עתים בתורה ביום ובלילה, והמסורת לשון יחיד, כי שני העתים הם ביום אחד. האור החיים הקדוש רוצה להדגיש שאין זמן מן הזמנים שיכולים
לומר, די למדתי את "חוקי". חיוב הלימוד זה בכל רגע ועת. הוי אומר שביום
אחד, כמו שיש לחם "חקי" הטריפני, ביום ובלילה, גם לחם חוקו של
הקב"ה "לכו לחמו בלחמי" ישנה ביום ובלילה.
עוד ירצה כי צריך האדם בקיום מצות התורה, שני דברים, האחד ללמוד לעצמו,
והשני ללמד לאחרים, דכתיב ולמדתם אותם את בניכם, ושננתם וגו', לזה אמר "חקתי"
לשון רבים, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, כאומרו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם. מהו ללמוד, מתי יש בידינו קנה המידה שאכן למדנו. אומר
האוהחה"ק כאשר ברור לנו היטיב כדי ללמדה. גדולי ראשי הישיבות היו מריצים את
השיעור בפני תלמיד אחד, בינוני, או אפילו ילד, כדי אכן לדעת שהדברים מובנים. אזי
הבינו, שהם באמת למדו. זהו ה"לעסוק" בדברי תורה, להפיצה, להבהירה. זה גם
ה"לקיים", דברי תורה בלמעשה.
ד) עוד ירצה באומרו תלכו, על דרך אומרו בכל דרכיך דעהו וגו', וכתב הרמב"ם בפרק ג'
מהלכות [דעות] הלכה ג וז"ל ישים אל לבו כדי שיהיה גופו שלם וחזק כדי שתהיה וכו'
לדעת את ה', שאי אפשר שיבין ויסתכל בחכמות וכו' נמצא המהלך בדרך זה כל ימיו עובד את
ה' תמיד עד כאן, והוא מאמר הכתוב כאן אם בחקתי תלכו, בשביל עסק התורה תלכו בכל דרככם
באכילה וכו', במשתה בדיבור וכו', בכל מעשה המסובב מהטבעיות. כוונת האוהחה"ק שהאדם צריך להכין את עצמו כדי שיוכל
ללמוד תורה. מלבד זה שיש לו "לנקות את הראש", כדי שראשו יוכל לקלוט
ולהבין, יש גם להסיר עניינים גשמיים אשר יכולים להפריע. מעונה, אין לו כוח ריכוז,
ממילא עליו לאכול פת שחרית, בכוונת בריאות הגוף כדי ללמוד. ודאי שיימנע ממאכלים
המביאים תרדמת או עודף סוכרים הגורמים לעודף מרץ. אלא דברים הבריאים ומזינים שיוכל
לשבת ללמוד היטיב.
ה) עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל שהרשות נתונה ללומדי תורה לפרש בה ולדרוש בכמה אורחין ושבילין
ותלמיד ותיק יחדש בדרשת הכתובים כאשר יוכל הכתוב שאת ככל אשר תשיג ידו בתורתו, ויצו
ה' כאן באומרו אם בחקתי שהיא התורה תלכו בפרדסה, תנאי הוא הדבר ואת מצותי וגו', פירוש
שלא יהיה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, שלא לטהר את הטמא, ועשיתם אותם שלא לטמא את הטהור,
והוא מאמרם ז"ל המגלה פנים בתורה שלא כהלכה אין לו חלק לעולם הבא. עיקר העיקרים של לימוד התורה הוא ע"י עשה לך רב
והסתלק מן הספק. מי לנו גדול מדוד המלך, גלגל רביעי במרכבה, אשר לא היסס לדון על
כל תג של הלכה עם רבו מפיבושת לדעת האם דן לאמיתה של תורה. לכן, בא האוהחה"ק,
ללמדינו הפך בה והפך בה, אבל רק על פי המסורה, רק כאשר יודעים שאכן הדברים ניתנים
לומר. לכן תקן רבי נחוניא בן הקנה את תפילתו, לא רק שישמחו בו חביריו, אלא עיקר
העיקרים של להכשל בדבר הלכה.
ו) עוד יתבאר על דרך אומרם ולא עם הארץ חסיד, פירוש שאסור לעם הארץ להתנהג בחסידות שיעשה
חומרות וגדרים כמנהג החסידים, כי לפעמים יעשה חומרא בדבר שהוא אדרבה עבריין, כי ימצא
חסיד שירצה לגדור עצמו לקיים מצות עונה בימים המקודשים, ותהיה בעיניו מצוה גדולה לשמש
מטתו בליל כיפור, כמו ששמענו שהיה מעשה כן כדומה, לזה ציוו חז"ל שאין לעם הארץ
להתנהג במדת חסידות, והוא מאמר הכתוב כאן אם בחקתי תלכו שהוא עסק התורה, אז ואת מצותי
תשמרו, פירוש תעשו לכם משמרת כדי לקיימם גדרים ושמירות ולא זולת זה. הנה דברי האוהחה"ק ממש כנבואה לדורינו, דור החומרות.
ישנם אנשים שיודעים את החומרא הכי חדשה וטרי'ה, גם אלו אשר אין להם כל יסוד. מאחר,
שישנה הלכה שעם הארץ שונא לתלמיד חכם, והרי מתוך הבורות צצה חומרה זו, גם יודע
לזלזל בכל מי שאינו מחמיר כמוהו. מתוך בורותם, מידי שבת בשבתו הם יכולים לעבור על
איסור בורר. כי אינו יודע הלכה על בורי'ה. יתר על כן יתכן שייחשב מזלזל בנטילת
ידיים, כי לא למד הלכות נטילת ידיים וממילא עושה מעשה קוף בעלמא אבל אינו יוצא ידי
מצוות נטילת ידיים מדרבנן. הביטו סביב בבית הכנסת, איך יהודים רבים מתעטפים בטלית.
כמה אין להם קצה מושג כעטיפת הישמעאלים. ממילא עשו ברכה לבטלה. לכן, מי שלא למד
שולחן ערוך כדבעי, ודאי ייחשב בגדר עם הארץ, אל לו להתפס לחומרא החודשית. אלא,
עליו להצטרף לשיעור בכל ההלכות הבסיסיות של יום יום, של שבת, של בשר וחלב
ותערובות. הם הם יסוד הבית היהודי.
י) עוד ירצה להודיע מעלת עסק התורה שיש בו, מה שאין בעסק המצות, כי עסק המצות יכול להיות שיהיה
אדם פועל ועושה, ויגרום החטא וימיר כבודו לבסוף, ולא תזכרנה צדקתו ביום פשעו, אבל מצות
"עסק התורה" מבטיחו כי כל העוסק בתורה צדקתו עומדת לעד, וילך עמו צדקו, על
דרך אומרם (סוטה כא, זוה"ק ח"ג כח:) כי עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה
תורה לבטל זכותה של תורה, ויזכה ללכת בה בלכתו לעולם העליון, ועיין מה שפירשתי בפרשת
אחרי מות בפסוק את חקתי תשמרו ללכת בהם. כאן ניתן לומר אשרינו, מה טוב חלקינו. הדור שלנו זכה,
להכין לכל הנוסעים שיעורי תורה משודרים ומוקלטים, כדי שיוכלו לנסוע בתוך בית מדרש.
גם המדפיסים והמולי"ם למיניהם נותנים אפשרות קלה ללמוד ברמה שווה לכל נפש,
ע"י ספריית כיס. זכות התורה תעמוד לנו שסוף סוף נזכור שקודשא בריך הוא
אורייתא וישראל חד הם גם בדרכים. ממילא, כאשר הוכי ארחות שיחו בתורה, נזכה להתאחד ולאהב איש את רעהו. ממילא, שנית
ישמיענו בקרוב אני ה' אלוקיכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה