בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק
דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ר' שמעון חיים בן הר"ר מרדכי יוסף
זצ"ל, ידידי ורעי ר' אברהם יצחק בן ר' מרדכי זצ"ל, ר' מאיר בן ר' יעקב
זצ"ל
פסח, חג המצות, נחשב לזמן חירותינו.
חז"ל כבר קבעו שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. חז"ל מציינים במסכת
מגילה, הסיבה שאיננו אומרים הלל בפורים "אכתי עבדי אחשורוש אנן". אם כן,
מדוע בפסח אומרים הלל. המהר"ל מלמד אותנו, שבעצם, כל הגלויות הם ענף והמשך של
גלות מצרים. כל העומדים עלינו הם "פרעה". ובדיוק כמו במצריים, עם ישראל
לא בדיוק היו ראויים לצאת ממצרים, אבל, ההבטחה שהקב"ה הבטיח, "ואזכור את
בריתי", היא זאת שעומדת לנו בכל דור ודור לחלץ אותנו מן המיצר. בליל פסח, יש
לנו בכוח להשתחרר מלהיות עבדי אחשוורוש. נגיד שהאחשוורוש המודרני זה הסמארטפון
(הכשר, כמובן!). ההתמכרות לנייעס, ולשאר מיני שטויות. והנה, בא ליל פסח, ואנחנו
משוחררים. כל המכשירים סגורים. פתוח, ההגדה הישנה של פעם, הלב ומוח. העיניים לראות
והאזניים (בלי אוזניות...) לשמוע. כעת, אנחנו מוכנים ומזומנים, קדש, קידשנו והכנו
את עצמינו, ורחץ, התרחצנו מליכלוכי ההתמכרות, כרפס (רמז לגשמיות) יחץ, מוכנים
לשבירת התאוות, אזי, מגיד רחצה, ההגדה תרחוץ את הנשמה מכל סממני ההשתעבדות, מוציא
מצה, להוציא את המצה והמריבה, הקנאה והשנאה, מרור כורך, שם את כל המרירות בצד
וזורק אפילו מסל המיחזור, ואז, שולחן עורך, הקב"ה יערוך לנו שוב שולחן עם לחם
הפנים, צפון ברך, משיח צדקינו הנסתר יתגלה ויברכינו ובהלל נרצה, נתרצה ונהי'ה
רצויים להקב"ה. ממש משתחררים. על ידי ההלל וההודאה. כל מה שמוטל עלינו בעצם,
זה לא לחזור לעבדות אחרי ליל הסדר. להשאר בני חורין כדי לזכות לשנה הזאת בירושלים
הבנוי'ה.
הא לחמא
עניא. לחם, רומז ללימוד התורה בשקידה. עני'ה זה הרמת קול, כמו שחז"ל דורשים
על וענית ואמרת, שזה הפסוק לפני פרשת ארמי אובד אבי, שמצוה עלינו לדרשה בליל פסח.
חז"ל אמרו שכדי לזכור את הנלמד, יש ללמוד בהרמת הקול. הרי לחם זה שלמדנו
בהרמת הקול (מזכיר את אמירת הביכורים אשר מתלבן בלילה זה הנעשה גם בהרמת קול), היא
מסורת בידינו מאבותינו. יתר על כן, לכו לחמו בלחמי, חז"ל דורשים, זה מלחמתה
של תורה. הייחודיות של התורה זה "את והב בסופה". אחרי המלחמה, אחרי
הצעקות, הסוגיא מתלבנת ומובנת והתלמידי חכמים נעשים אוהבים זה לזה. התורה נלמדת
בכל מקום, ראשיתה עוד בארץ מצרים, מצוות פסח, קדוש החודש ועוד. כל דכפין, בדורנו
אשר דברי הנביא מתגשמים, לא רעב ללחם, כי ב"ה יש שפע רב וכל טוב, אבל רעבים
ללחמה של תורה ייתי וייכול. אם הוא מעצמו עושה אתערותא דלתתא שבא, ממילא
הקב"ה יעניק לו תורה במתנה. אם הוא מראה שבתורת ה' חפצו, אזי יזכה
ש"בתורתו", זכה ונעשית תורתו, בזה יהגה יומם ולילה. כל דצריך ייתי
ויפסח. מי שממש מרגיש נצרך, שזה צורך חייו, יוכל ללמוד עד שיוכל לדלג מעניין
לעניין. ממילא נזכה לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין, כי אין לך בן חורין אלא מי
שעוסק בתורה.
והגדת לבנך וגו', צריך לדעת למה לא אמר ואמרת, כי תיבת הגדה מצינו לרז"ל
(שבת פז,) שאמרו שיתכוין בה דברים קשים כגידים, עוד קשה אומרו ביום ההוא, ובסמוך גמר
אומר בעבור זה ודרשו ז"ל (בהגדה של פסח) בשעה שמצה ומרור וגו', והוא בלילה ולא
ביום, ואם כן לא היה לו לומר אלא והגדת לבנך לאמר בעבור זה ואני יודע זמן ההגדה שהוא
בלילה, עוד צריך לדעת אומרו לאמר, והלא כבר אמר והגדת: ונראה כי יכוין על דרך אומרם ז"ל (פסחים קטז,)
מתחיל בגנות ומסיים בשבח, יאמר גנות אבותיהם של האבות, כי לא היה דבר משובח, והוא אומרו
והגדת דברים קשים שלב האדם נעקש מהם, ואחרי כן מסיים בשבח והוא אומרו לאמר, אמירות
משובחות משמחים את הלב ומסעדים אותו, ואמר ביום ההוא, הודיע במתק לשון צדיק כי הלילה
ההוא יום יקרא לא לילה, והוא אומרו (תהלים קלט יב) ולילה כיום יאיר, ולא חש שתטעה לומר
יום ממש, ממה שגמר אומר בעבור זה שהוא בשעת מצה וכו' כאומרם ז"ל (בהגדה של פסח),
ואולי כי סמך ביום ההוא עם והגדת, כי גם נס זה בכלל מצות ההגדה: עוד ירצה באומרו לאמר, להיות שאמר והגדת לבנך, תינח
אם יש לו בן, אם אין לו בן יהיה פטור, תלמוד לומר לאמר, שעל כל פנים צריך להגיד אפילו
בינו לבין עצמו, ואם תאמר כיון שעכ"פ הוא צריך להגיד אפילו בינו לבין עצמו, אם
כן למה אמר לבנך, ואולי שבאמצעות היתור אני מבין כן, ולא בלא יתור, ואפשר עוד שירמוז
באומרו והגדת לבנך, שאם יגיד הגדה האמורה בענין יזכהו ה' שיגיד לבנו, וכדי שלא תטעה
לומר דוקא, לזה אמר לאמר: בעבור זה, אולי שרמז
בתיבת "זה" י"ב מצות הרשומים בחג הפסח, ג' דברים פסח מצה ומרור, והגדה,
וז' ימי החג, וקידוש יום א' וב', הרי י"ב, כמספר ז"ה, והוא אומרו בעבור
"זה" עשה וגו', והגם שז' ימי החג לענין תרי"ג מצות אינם נמנים לז' מצות: ידוע בשער בת רבים שלימוד אור החיים הקדוש הזה בליל הסדר
נחשב כסגולה לזכות לבנים לאלו הממתינים ועדיין לא זכו. וזאת מפני שכל העניין של
סיפור יציאת מצרים הוא, למען נספר לבנינו ובנינו לבניהם עד דור האחרון. להשריש
ולהעמיק את האמונה. לכן, יש ביותר להתעמק באמירת ההגדה גם למי שיש לו בנים שיכוון
שיהיו חכמים ונבונים אוהבי השי"ת. והראי'ה שזה עובד, הנה תראו איך מתוך סיפור
יציאת מצרים קם ירובעל – גדעון והושיע את עם ישראל. עם ישראל היו בתחתית המדרגה,
עובדי עבודה זרה. אביו של גדעון מפטם פר להקריב לאשירה. וגדעון זוכר את ליל הסדר
ושואל אם הקב"ה קיים שיקום ויושיענו. הוי אומר, ליל הסדר קבע אמונה בלב כל כך
חזק ועמוק שזה הוליד את הישועה הבאה. לכן, יש לנו לדעת שההשקעה בסיפור יציאת מצרים
שווה לגמרי ומחזירה ישועות בריבית דריבית.
ברוך שומר הבטחתו לישראל. והיא שעמדה
לאבותינו ולנו. צא ולמד. בעל ההגדה סידר לנו את הדברים באופן נפלא. ראשית עלינו
ללמוד את ההבטה שהיגיע לאבות הקדושים. זה היגיע גם ברגעים קריטיים. למשל ברגע שלבן
ביקש לעקור את ה-כ-ל. וההבטחה זו עומדת לעם ישראל גם ברגעים הכי קשים שלנו, כאשר
אנחנו הכי מעצבנים. בחטא העגל, המרגלים וקורח. כאשר נזכה "לצאת
מהריבוע", ללמוד איך שהקב"ה איתנו בכל צרה. ומתוך הצרה באה הישועה, אזי
בהחלט נהי'ה מוכנים לצאת מהגלות להיות מוכנים ללמוד שוה מפי הקב"ה וממשה
רבינו. זה התמצית והתכלית של ליל הסדר. להפנים את היסוד שהקב"ה לא זנח ולא
יזניח את עם ישראל לעולם ועד. שחותמו אמת ובקרוב ממש יבוא ויגאלינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה