בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק
דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ר' שמעון חיים בן הר"ר מרדכי יוסף
זצ"ל, ידידי ורעי ר' אברהם יצחק בן ר' מרדכי זצ"ל, ר' מאיר בן ר' יעקב
זצ"ל
הרבנית מרת חי'ה נחמה בת הרה"ק רבי
ירחמיאל יהודה מאיר ע"ה
בפרשת השבוע, אברהם אבינו קונה את מערת
המכפלה. הוא משלם מחיר מלא. חז"ל אומרים לנו שישנם שלושה מקומות בארץ ישראל
שנקנו בכסף מלא, שהגויים אינם יכולים לטעון שזה לא שייך ליהודים. מערת המכפלה
שאברהם קנה מעפרון וכדברי האור החיים הקדוש הוא קנה את זה בכל אופני ההקנייה
השייכים כדי שלא יוכלו להכחיש את הקני'ה. כמו כן יעקב קנה את חלקת השדה אשר שם
יוסף הצדיק קבוק במאה קשיטה מאת בני חמור. גם דוד המלך שילם במיטב כספו לקנות את
הר הבית מידי ארוונה היבוסי. משום מה, שלושת המקומות האלו הם סוג של "מרכז
אש", כאשר כל אומות העולם מתכחשים לבעלות היהודית על מקןמות אלו. לכאורה זה
מאוד תמוה, הרי כתןב בתורה שזה שייך לנו. התירוץ הוא, שלא ייתכן שבכל מה שנוגע
לשמירת שבת ועוד מצוות רבות כהנה, הציבור הישראלי מתכחש להם. חלק עוברים בשאט נפש
וחלק מזלזלים. ברגע שלא שומרים את התורה והמצוות, אין לנו כל טענה "שכתוב
בתנ"ך". או שכל התנ"ך רלוונטי, או שאיננו יכולים לטעון. החפץ חיים
אמר פעם כאשר יהודי מדבר לשון הרע בראדין, יהודי אחר רוצח בפריז. כך, שאיננו
יכולים להגיד, שהטענה על אי שמירת התורה נוגעת רק ליהודים חילונים. ידוע ומפורסם
הוא שיש לנו הרבה מאד עבודה בכל מה שנוגע לגבי מצוות של בין אדם לחבירו. כאשר
נעמוד בנסיון של קיום מצוות של בין אדם לחבירו, נקדיש יותר מחשבה ותשומת לב
לתחושות ומנהגי זולתינו, נפסיק לזלזל בכל מי שהוא איננו בדיוק כמונו, נזכה שיקויים
בנו צמיחת משיח בן דוד בביאת גואל צדק, במהרה בימינו, אמן ואמן.
ואברהם זקן בא בימים. באר הכתוב כי מצד שהיה זקן פחד על עצמו פן ימות טרם השיאו את יצחק, ולא רצה לשלוח שם העבד בלתי שבועה פן ימות טרם שיחזור מן השליחות, וע"כ השביע את עבדו כי ידע ביצחק שישמע לעצתו ולא יעבור על דברי פיו. ומה שלא השביע בזה ליצחק לפי שאילו השביעו היה העבד מרמה אותו בטענותיו ותחבולותיו, כי כנען בידו מאזני מרמה ולחזק הענין יותר השביע את העבד: רבינו בחיי אינו סומך על אליעזר עבד אברהם. עם כל מה שארע לבסוף, כל מסירות
הנפש, הנסיון של רבקה וההצלה מנסיון הרצח של לבן ובתואל, לא היו קורים לולא השביע
אברהם אבינו את אליעזר, ללמדינו עד כמה יש את הכבדהו ואת החשדו. ובמדרש מפני ארבעה דברים זקנה קופצת על האדם. מפני היראה, מפני כעס הבנים מפני אשה רעה, מפני מלחמות, מפני היראה מנין שנאמר ולא יכול דוד ללכת לפניו לדרוש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך ה'. וכתיב והמלך דוד זקן בא בימים. מפני כעס בנים, שנאמר ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו. מפני המלחמות, אחרי המלחמות אשר עשה יהושע כתיב ויהושע זקן בא בימים. מפני אשה רעה, שנאמר ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו. אבל אברהם אשתו מכבדתו שנאמר ואדוני זקן: וה' ברך את אברהם בכל. לכאורה מבינים מכאן שיש כאן יוצא מן הכלל. אברהם אבינו לא הזקין בגלל שהי'ה לו
רע. הוא הזקין כי זה הי'ה רצון השי"ת. הי'ה לו טוב בכל המובנים והוא הי'ה
מבורך בכל הברכות. ע"ד הפשט פירושו בכל דבר, כלומר שהיה שלם בכל, בעושר ונכסים וכבוד ואורך ימים, אין חסר לנפשו מכל אשר יתאוה רק שיראה בנים לבניו, ומפני שהתאוה לזאת השביע את עבדו שילך בשליחות זה: וע"ד המדרש וה' ברך את אברהם בכל ר' מאיר אומר שלא היתה לו בת, ר' יהודה אומר בת היתה לו, אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה. כוון ר"מ לומר כי הברכה היא שלא היתה לו בת מפני שלא היה יכול להשיאה כי אם לבני כנען הזרע המקולל, ואף אם יתחתן עם אנשי ארץ מולדתו גם שם היתה עובדת עבודה זרה בכללם כי האשה ברשות בעלה. וכוון ר' יהודה לומר כי בת היתה לו, ואפילו בת לא חסריה רחמנא, והיא הברכה בכל, כי היה לו כל מה שיש בטבע בני אדם להתאוות להם בנים, ובנות. וכוונת אחרים באמרו בת היתה לו ובכל שמה, גלה לנו במאמר זה סוד גדול, ובאר שאין הכוונה בברכה זאת במה שהיתה לו בת או לא היתה לו בת, אין הכוונה בברכת עסקי הגוף כלל כי אם בברכה בעסקי הנפש: על פי היסוד הנ"ל, הברכה בעצם זה מה שעובר במוח של האדם. מי שמחליט
ומרגיש שהוא מבורך, הרי הוא יהי'ה מבורך. מי שמעדיף להרגיש רדןף ומקולל, יצא בנפשו
שהוא מקולל. אברהם כעת סיים לקבור את שרה. הוא יכל להתבצר באבלו ולהתמלאות ברחמים
עצמיים. אבל, אברהם אבינו החליט להרגיש מבורך. לקום ולהמשיך את חייו. המשכת החיים
זה להמשיך את כלל ישראל. וע"ד הקבלה באור הענין שזכה אברהם ע"ה והשיג המדה ששמה כל, אשר כל המתברך בה מתברך בשמים ובארץ. ומזה אמרו אחרים בת היתה לו, כלומר מדה היתה לו, מלשון אלפים בת יכיל, ואמרו ובכל שמה, מפני שהיא בתוך מדת הכל, נאצלת מן המדה ששמה כל, והנאצלת הזאת תקרא בת, והיא בית דינו של הקב"ה, ולכך אמר וה' ברך, ולא אמר ויברך ה'. והבן הכלל הזה כי הענין נסתר. והרמב"ן ז"ל גלהו בפירוש והרחיב בו הבאור יותר מדאי: בסיום העניין, כל אדם צריך להציב לו יעד להגיע למדת בכל.
להרגיש מבורך ולהרגיש את יד השי"ת הטובה עליו.
והיה הנערה אשר אומר אליה, התפלל
שיהיה כך לא שסמך על נחש וכן היה ביהונתן בן שאול ומה שאמרו ז"ל כל נחש שאינו
כאליעזר עבד אברהם ויהונתן בן שאול אינו נחש, הכונה היא שיאמר המנחש כדבריהם אבל
יאמר זה שלא בדרך תפלה אלא דרך נחש שאם יקרה כן יעשה כך וכך: וגם
גמליך אשקה, כי ראוי לשואל שישאל פחות מצרכו שלא להטריח וראוי לנדיב שיוסיף ויעשה
לשואל די מחסורו או יותר: אותה הכחת, יסרת והורית אותה מוסר השכל באופן שתהיה
ראויה לעבדך ליצחק: טרם כלה, עדיין לא כלה על דרך והיה טרם יקרא ואני אענה: ותכל
להשקותו ותאמר, המתינה לדבר עד שיכלה לשתות כאמרם ז"ל אין משיחין בסעודה שמא
יקדים קנה לושט: ותמהר, כי המהירות בעבודת המשרת יורה על היות הנעבד נחשב אצלו: רבינו הספורנו מלמדינו, אליעזר ידע שאפילו שהוא בא בכוח
ברכתו של אברהם אבינו, בלי תפילה, הוא לא יצליח. לא די בזה שביטל את עצמו לחלוטין
ולכן זה כאילו שאברהם אבינו נמצא במקום. לכן, הוא התפלל שהוא יהי'ה שליח נאמן ולא
יפגום בשליחותו. מיד, שלח לו הקב"ה מחשבה להעמיד את המועמדת בנסיון של עשיית
חסד. לבקש מעט, בצורה מוזרה כדי לזכות במקסימום. לכן, אליעזר, אדם גדול מימדים,
מבקש מהילדונת, בבקשה לקבל גמיאה של מים. המענה הטבעי של ילדה קטנה אמורה להיות,
תשאב לעצמך. דווקא האור החיים הקדוש נכנס לפרטי פרטים עד כמה רבקה דקדקה בעשיית
חסדה. אבל, אליעזר ידע שתפילתו נענתה כי הי'ה בה "טרם". שרבקה היגיע
בטרם יכלה להתפלל. סימן מובהק שזה מן השמיים.
ולבני הפילגשים וגו', ולישמעאל
לא אמר הכתוב שנתן לו מתנות ושלחו, כי לפי מה שכתבנו כי ישמעאל משפט קנייה יש בו
ליצחק משולח ועומד הוא, ויש יום לאל איום משפט יעשה ויכיר נקנה לקוניו: דברי האור החיים הקדוש באים
לחזק את מה שנעשה בפרשת וירא, הפיכת ישמעאל מבנו של אברהם לבן האמה. שמא תאמר
שלאחר שהוא חזר לקראת עקידת יצחק הוא חוזר להקרא בן אברהם, בא האור החיים הקדוש
ומודיע שהוא נשאר בן האמה, זה שהוא מציג את עצמו כבן של אברהם אבינו יעלה לו
ביוקר. הקב"ה ישלם לו על כל טיפת דם ששפך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה