בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק
דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ר' שמעון חיים בן הר"ר מרדכי יוסף
זצ"ל, ידידי ורעי ר' אברהם יצחק בן ר' מרדכי זצ"ל, ר' מאיר בן ר' יעקב
זצ"ל
יש לי כל. חז"ל מלמדים אותנו
מידות טובות והנהגות ישרות. עשו, הרעב וצמא למעל ומעבר למה שיוכל להכיל, אומר
ברברבנות ובגאווה, יש לי רב, יש לי מידי הרבה. הוא גם חסר כל. כי אוהב כסף לא ישבע
כסף. מי שיש לו מנה רוצה מאתיים. אבל, יעקב אבינו מלמד אותנו, יש לי כל. יש לי כל
מה שאני צריך. והראי'ה הוא, במה שיש לי. כי הקב"ה מספק לכל היהודי את הנצרך
לו. אבל, רק יהודי המאמין והבוטח, יודע אמת זו לאמיתה. חי כך, נושם כך ומחנך את
ילדיו כך. לדעת שהקב"ה, הוא הזן, הוא המפרנס. יעקב אבינו מלמד זאת על ידי
שהלך להביא את הפכים קטנים. מדוע טרח וסיכן את נפשו למען דבר כל כך קטן. האם לא
יכל לוותר עליהם ולקנות חדש. אלא, אם יש לו אותם, סימן שהקב"ה רוצה שיהיו לו.
זה מתנת שמיים ועל מתנת שמיים שומרים מכל משמר. אילו זכינו, היינו חיים על פי אמות
המידה של יעקב אבינו, לא היינו מושקעים ברדיפה לאחר תאוות ותענוגי עולם הזה כאילו
היינו זרעו של עשו רחמנא ליצלן. אבל, הקב"ה חס ומרחם עלינו והשאיר לנו מאורי
דור, החיים בצניעות על פי אמות המידה שהנחילו האבות. אנו יום יום מתפללים
ומתחננים, ועלו מושיעים להר ציון לשפוט את הר עשו. מתי זה יקרה, כאשר אכן נבטח
בהשי"ת והי'ה השי"ת מבטחינו. אזי הקב"ב ישוב ויקבצינו והיתה לה'
המלוכה.
ויירא יעקב מאד ויצר לו. דרשו רבותינו ז"ל ויירא שמא יהרג, ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים. וכיון
שהבטיחו הקב"ה והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, למה נתירא, אלא שמא יגרום החטא,
כך דרשו רבותינו ז"ל בפ' ראשון דברכות. ודרשו עוד כיוצא בדבר אתה אומר למה
נקוד על לולא כך אמר דוד לולא האמנתי לראות בטוב ה', רבש"ע מובטח אני בך שאתה
עתיד לשלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו.
וכיון שהיה קורא עצמו חסיד איך היה מסופק בזה אלא שמא יגרום החטא: ויש שפירש כי מה
שנתירא יעקב לא על עצמו כי הוא כבר הובטח, אבל נתירא על בניו ועל אנשי ביתו, וזהו
שכתוב ויחץ את הילדים. ואמר עוד פן יבא והכני אם על בנים. לא אמר והכני בלבד שלא
היה מפחד על עצמו אלא על הכאת אם על בנים: ודע כי יש בפרשת הזאת באור למה שאירע
ליעקב עם עשו אחיו, ורמז ג"כ לדורות למה שעתיד שיארע לנו תמיד עם בני עשו,
וראוי לנו לאחוז דרכיו של יעקב שהתקין עצמו לשלשה דברים, למלחמה לתפלה לדורון.
למלחמה הוא שכתוב ויחץ את העם אשר אתו וכתיב ויאמר אם יבא עשו וגו', לתפלה הוא
שאמר אלהי אבי אברהם וגו' הצילני נא, לדורון הוא שכתוב עזים מאתים וגו'. וממנו ראה
חזקיה המלך וכן עשה שהתקין עצמו לג' דברים אלו כלפי סנחריב מלך אשור, דכתיב ויתן
חזקיהו את כל הכסף. וכתיב ויתן שרי מלחמות על העם, וכתיב ויתפלל חזקיהו לפני ה'.
וכן אנחנו צריכים ללכת בדרכי האבות להתקין עצמנו להקביל פניהם במנחה ובלשון רכה
ובתפלה לפני ה' יתעלה, אבל במלחמה אי אפשר שנאמר השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו'.
השביעם שלא להתגרות מלחמה עם האומות: רבינו בחיי מלמדינו ללמוד את פרשת וישלח באר היטיב. כאן בפרשה טמונה כל מפת
הוויתינו בגלותינו עם עשו וחבורתו. ואנחנו צריכים להכין את עצמינו למלחמה, שתהי'ה
לנו תכנית איך בורחים מהגלות. שלא נתעכב במקום כמו שעשו בשנות השואה. לתפילה, שנתחיל להתפלל כמו שצריך, להשאיר את כל הדברים המפריעים בבית,
כדי שבבית הכנסת נוכל להתייחד בתפילה. להשקיע בעבודה שבלב. אבל, לדעת, שצריכים
להשקיע הרבה בדורונות, כי רק על ידי הדורונות אפשר להתקדם ולקיים חיים יהודיים.
וגם, לא לשכוח בכל מעשה ומעשה לגרום לקידוש שמו יתברך. כי זה חכמתינו ובינתינו
לעיני העמים.
וירץ עשו, נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב כאמרם ז"ל שאחיהו השילוני קלל את
ישראל בקנה הנכנע לכל הרוחות הן לו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב בית מקדשנו
כמו שהעיד רבי יוחנן בן זכאי באמרו בריוני דבן לא שבקונן: רבינו הספורנו מלמדינו,
עד כמה הפסדנו מהבריונים אשר השתוללו בירושלים, טרום חורבן בית השני. אם הם היו
נשמעים לקולו של רבן יוחנן בן זכאי, יתכן ועדיין בית המקדש היה קיים. ללמדינו, מי
שנוטל עצה מן הזקנים, אינו מפסיד. הדרך להגיע להסכמה עם עשו זה לא דרך הבריונות.
זה דרך הדורונות. יעקב אבינו המשיך כאשר שמעון ולוי הרגו את בני שכם, עכרתם אותי.
כי זה לא הדרך שלנו. הדרך שלנו זה להכין מקום מפלט, תפילה ודורון. רק מי שמבין
זאת, יודע עד כמה, ההצלה שלנו היתה יבנה וחכמיה. דרך הבריונים המיטה אסון ורבבות
הרוגים ונהרות של דם. דרכו של יעקב אבינו זאת הדרך להצלה והצלחה.
לא יקרא שמך וגו' כי אם ישראל, צריך לדעת מה נשתנה יעקב מאברהם כי הקורא לאברהם אברם עובר בעשה
אבל הקורא לישראל יעקב אינו עובר, והגם שרז"ל אמרו כי יעקב אהדריה קרא, ולמה
לא נלמוד ממה דאהדריה ליעקב הגם שאמר בו לא יקרא ואהדריה כמו כן באברהם: ואולי כי
לצד ששינה ה' דברו הטוב האמור ביעקב מהאמור באברהם, במה שאמר "שמך יעקב"
כי לא היה צריך לומר כן כי מה חידש בזה באומרו שמך יעקב, אלא ודאי שנתכוון לומר שם
קבוע הוא לך, אלא שצריך לדעת טעמו של הקב"ה למה באברהם הקפיד על אברם ועל יעקב
לא הקפיד: ויראה כי יש טעם נכון, והוא למה שקדם לנו כי שמות בני האדם הם שמות
נפשותם וה' שם שמות בארץ ודרשו ז"ל וכו', והנה יעקב יהיה שם נפש שהיתה לו,
ולזה הגם שניתוסף בו רוח אלהים הנקרא "ישראל" לא מפני זה אבד הראשון
והרי ישנם לראשון גם שני ויכול הוא ליקרא "יעקב" ואין ראוי שיעקר שמו
הראשון לחלוטין, מה שאין כן אברהם כי גם אחר שינוי שמו לעילוי לא נעקר שם הראשון
כי יש בכלל אברהם אברם, ולזה יצו האל לקרות לו בתמידות אברהם, ואין עקירה לראשון
כי בכלל אברהם אברם, ואולי כי זה רמז הכתוב בדברי הימים אברם הוא אברהם, וכפי זה
אומרו לא יקרא שמך עוד וגו' פירוש לבד אלא "גם ישראל", גם דייק באומרו
לא יקרא שמך עוד ולא אמר לא יקרא עוד שמך כמו שאמר באברהם והבן: האור החיים הקדוש מלמדינו, יעקב אבינו נשאר בשמו יעקב, כי אנחנו עדיין
בגלות. כי עדיין בפנינו דרך חתחתים לצאת. בעזרת השי"ת, כאשר נצא מן הגלות
המרה, אזי נקרא ישראל. כי אז יתברר ששרינו עם אנשים ונוכל להם. אבל עד אז, עלינו
לזכור, שאנחנו כיעקב, שהכל בא בקושי. הכל מגיע בדרכים עקומות. אחרי כאב לב. שום
דבר לא בא בקלות. כמה שנלמד יותר לקבל את הדברים באהבה, ככה יקל עלינו לעבוד את
השי"ת בשמחה. ככה הקב"ה יראה שאיננו כפויי טובה. ממילא הוא יתבונן
ממרומים וימהר ויחיש לגאלינו ויוציאנו מבור גלותינו ויוליכנו קוממיות לארצינו.
