בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
אמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
הרבנית מרת חי'ה נחמה בת הרה"ק רבי
ירחמיאל יהודה מאיר ע"ה
מחלוקת שלא לשם שמיים. כך מגדירים
חז"ל את המחלוקת של קורח. מן היושר, כדאי מאד לשים לב למהלך של קורח, דתן
ואבירם, כדי ללמוד מהטקטיקה שלהם, איך לא לחזור על השטות שלהם (רש"י מדגיש
שזה הי'ה שטות). ראשית לכל, להסתלק מן הקנאה. קורח קינא בנשיאות של אליצפן. כאשר
יש טוהר הלב, אין קנאה. וממילא אין שנאה. ממילא החוט המשולש של קנאה תאווה וכבוד
לא יוציאו את האדם משיווי משקלו ומעולמו. מאד קל לכתוב ולומר, הרבה יותר קשה לבצע
בפועל. והעצה היעוצה, ללמוד תמידין כסדרן בספרים אורחות צדיקים וחובת הלבבות.
העניין השני, תעמולה נכונה. קורח השתמש היטיב במה שקוראים היום "פייק
ניוז", סיפור בדים על האלמנה העשוקה על ידי משה, אהרון הכהן ובניו. הוא ידע
לספר זאת היטיב ולהוזיל דמעה. הוא גם השתמש במילים הקסומים "אני לא מתכוון
אלי, זה רק למענכם". משם הוא הלך לאגודל הישיבתי והמציא את "טלית שכולה
תכלת". הגאון רבי יוסף כהנמן זצ"ל הרב של פוניבז', לימד, חזקה על תעמולה
שאינה חוזרת ריקם. ראו איך הקומוניסטים, בזמנם, סחפו אחריהם את ההמונים. התעמולה
עבדה. לא משנה שמי שהי'ה לו ראי'ה קצת יותר לטווח ארוך הי'ה רואה את כל השקר (וכמו
שחכם הטיב להגדיר " מי שהוא בן שמונה עשרה ואיננו קומוניסט, הרי הוא חסר לב.
אך, מי שהוא בן עשרים והוא עדיין קומוניסט, הרי הוא חסר מוח). לדאבון הלב אנחנו
עדיין בעידן של מחלוקת קורח ועדתו. להמציא גזירה שאיננה, לשלוח תעמולן להזיל דמעות
תנין קבל עם ועדה, לא יזיזו אותנו מהמסורה שנמסר למשה רבינו. כדי להבין זאת,
מספרים, כאשר חלה הרב מבריסק זצ"ל, חשבו בניו שיש להוציאו לשווייץ לטיפול
רפואי. אך, ללא דרכון, חשבו על איך "יוציאוהו בצנעא" מהארץ. בוקר אחד,
אמר הרב לבנו, בא נלך למשרד הפנים לעשות דרכון. הבן תמה, טאטע, הלא הם ציונים. אכן
כך, השיב הרב, אבל, תאר לך שבן אדם קם בבוקר ומתחיל לומר בוקר טוב לעץ, מה יאמרו,
נעבאך – א משוגינער. גם עשרה אנשים ייחשבו כמשוגעים בעשותם כך. אך, אם כולם אומרים
בוקר טוב לעץ, ורק פקח יחיד שנשאר, אינו אומר בוקר טוב לעץ, אזי הוא ייחשב משוגע.
אני, אמר הרב מבריסק, לא רוצה להיות המשוגע ההוא. הנמשל מובן. היגע הזמן לסלק את
הקנאה וממילא המחלוקת. דווקא, כן ללמוד מהתעשייה איך לעשות תעמולה חיובית, של אהבת
אחים, חלוקים בדעה ולא בהתנהגות של בין אדם לחבירו. כל יהודי מכבד זולתו, מקדים
לברכו לשלום. אזי, הקב"ה יראה שיש בינינו את החדות הראוי'ה, בודאי יקדים
לגואלינו ויבאינו לשלום בעיר השלום בבית השלום והשלם בהר מרום הרים.
והיה האיש אשר יבחר ה', וכי אינם יודעים זה אלא כך אמר מתרה אני בכם שלא תחייבו עצמכם כי תדעו שהקטרת חביב לפני הקב"ה יותר מכל הקרבנות ובו נתון סם המות שבו נשרפו נדב ואביהוא וכל מי שיבחר הקב"ה מכם הוא הקדוש כלו' יצא חי וכלכם אובדים ואפ"ה קבלו עליהם התראה והקריבו, וזש"ה החטאים האלה בנפשותם שכבר התרה בהם, וא"ת קרח שפקח היה מה ראה לעשות שטות כזה אלא עינו הטעתו שראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו כדפרש"י ז"ל וכו' ועוד דרש אני בן יצהר כד"א תירושך ויצהרך תירוש זה היין יצהר זה השמן ובכל המשקין כשתתן בהם שמן השמן עולה למעלה וא"כ די להיות למעלה מכולן, ולא עוד אלא שנא' ואלה בני היצהר וכי יש בנים לשמן אלא אלו אהרן ודוד שנמשחו בשמן המשחה אהרן נטל כהונה ודוד נטל מלכות ומה אלו שלא נמשחו אלא בשמן בלבד נטלו כהונה ומלכות אני שאני בן השמן אינו דין שאהיה כהן גדול או מלך מיד חלק על משה: בעלי התוספות רוצים ללמדינו מה יכול לקרות לאדם אשר הקנאה בוערת בו. פתאום
הוא רואה את עצמו, שמן זית זך. צף מעל כולם. הוא לא חשב ולו לרגע קט, שיתכן, אבל
באמת, יתכן שהוא ממש לא השמן. אלא הגפת. הפסולת. ללמדינו, עד כמה אדם אינו רואה
נגעי עצמו. וללמדינו, כאשר מרגישים רגשות של "לא מכבדים אותי מספיק",
מיד תפנה ללמוד בספרי מוסר, על תמתין ליפול לבאר שחת להגיע לתובנה האמיתית
ש"משה אמת ותורתו אמת".
וידבר אל קרח ואל כל עדתו, הודיעם
שהרגיש בתחבולותם ובקשר עדתם: את אשר לו, מי הוא המדבר לכבודו יתברך: ואת הקדוש
והקריב אליו, ויודיע מי הוא הקדוש שראוי שיקריב לפניו קרבנות: ואת אשר יבחר בו
יקריב אליו, אותו לבדו יקריב ה' לו מתוך ההפכה שתהיה בשאר כענין הבדלו מתוך העדה: הוא
הקדוש, הוא לבדו שלא יזכה לזה אלא אחד בלבד וזה אמר למען ייראו וישובו בתשובה ולא
יאבדו כי לא יחפוץ במות המת: רב לכם בני לוי, אתם האדם אשר לקרח דבר גדול אתם
מטילים עליכם כי יותר יקצוף ה' עליכם בהיותכם כבר נבחרים לעבודתו: ולעמוד לפני
העדה לשרתם, לשרת את האל יתעלה בשיר ואת משכנו בעבודת משא וזולתו ורצה שתעשו זה
השרות לפני העדה להודיעם חסרונם שנפסלו הם מן העבודה ואתם נבחרתם תחתם: לכן אתה
וכל עדתך הנועדים, אני אומר לכם: על ה', דעו שאני משליך על ה' יהבי שיתבע הוא
עלבונינו ולא אתקומם אני עליכם כלל: רבינו הספורנו מאיר
עינינו. משה רבינו הי'ה אמנם, העניו מכל האדם, אבל הוא הי'ה חכם מאד. הוא מיד עלה
על כל הטיעונים והפנטזיות של קורח. הוא קלט את ה"מאין הוא בו", וכחכם
הרואה את הנולד הוא הבין באר היטיב לאן כל זה הולך. הוא ניסה להוציא לקורח את
האוויר מן המפרשים או את השטיח מתחת לרגליו. הוא הודיע לו שבדיוק מבסיס טענותיו,
דווקא משם, מגיע ההנהגה של משה רבינו ואהרון הכהן. משה רבינו מנסה לדבר דיבור ישיר
לאנשים שאטמו את האזניים. כאשר אנחנו קוראים את הפרשה, זה נראה לנו מוזר, איך לא
הקשיבו. איך קמו לעמוד בנסיון שאין סיכוי שיצאו משם בחיים. אבל, משה רבינו ידע
היטיב שהוא מדבר לקיר. הוא רק רצה למנוע, לאחר האסון הבא, שעם ישראל לא יוכלו לבוא
בטענות. לכן, הספורנו מדגיש, הוא מזהיר אותם שהקב"ה הוא זה שינקום בהם. לאחר
שהקב"ה העניק להם מעל ומעבר לכל שאר בני ישראל, במקום להיות שמחים בחלקם הם
מתסיסים את העם נגד משה רבינו. לכן, משה
רבינו מסר את דינם לשמיים, ברבים. כולם שמעו. ואף אחד לא קם לשכנע אותם שהם משחקים
באש. ללמדינו עד כמה קשה המחלוקת. הלואי ונלמד....
ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל
שקדים. נראה לפי הפשט כשהוציאו משה מצאו שפרח ולא יותר כדכתיב והנה
פרח מטה אהרן. אבל אחר כן ויצץ ציץ לעיני כל ישראל. ואחרי כן ויגמל שקדים שאילו כן
היה הענין תחלה הנה לא היתה נראה לא הפריחה ולא הניצה וגם לא היה לו לכתוב והנה
פרח אלא והנה גמל שקדים מטה אהרן לבית לוי: הרשב"ם
אומר כאן משהו מדהים. כדי להוכיח לעם ישראל את המצטרך, הקב"ה שינה סדרי
בראשית לעיני כל. הקב"ה רוצה אחת ולתמיד ךסלק את תלונות בני ישראל. אכן,
במציאות, זה החזיק מעמד כל ימי אהרן הכהן. רק לאחר מות אהרן שוב החלו התלונות לאחר
הסתלקות ענני הכבוד. ללמדינו, איך צריכים ללמוד את כל הפרשיות האלו ביסודיות למען
נלמד להודות ולא להתלונן. לא שלפעמים לא קשה, לא שלפעמים קשה לקבל את המציאות.
אבל, כאשר לומדים את הפרשיות האלו, מקבלים כוחות להתעשת, לראות במבט נכון את
המציאות. וכמובן להודות להקב"ה על כל הטוב שגמלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה