בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
אמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
הרבנית מרת חי'ה נחמה בת הרה"ק רבי
ירחמיאל יהודה מאיר ע"ה
עניינה של פרשת
תצוה ופרשת זכור, חד הוא. להתבונן. וכי הקב"ה הי'ה צריך את אור המנורה. בודאי
שלא. אנחנו צריכים את אור המנורה, את נר המערבי אשר דלק וסימן את השראת השכינה
בבית המקדש באופן תמידי. זכירת עמלק הוא סוג של, תזכור את הימים, שבבוקר
הקב"ה הראה לעם ישראל את כבודו בהורדת המן. ובכל זאת בחרו חלק מהעם לברר היש
ה' בקרבינו. יש השי"ת בקרבינו. עשרים וארבע שעות ביממה. שבעה ימים בשבוע.
שכינתו לא משה מתוכינו. ולו לרגע זעיר. כל מה שנדרש מאיתנו להפנים זאת. לחיות
בידיעה ואמונה שהקב"ה איתנו. הוא עוזר ויעזור. הוא המגן והוא המושיע. אין שום
דבר שנעשה בעולם שהקב"ה לא עשה. ברגע שנפנים ונחי'ה אמונה וביטחון, נזכה
שהקב"ה יחזיר את אותיות ו' וה' לשמו יתברך, והשם יהי'ה שלם, והכסא יהי'ה שלם
ואז, כל המלכות תעש, כי המלכות של הקב"ה ולעולמי עד ימלוך בכבוד.
אמר הכתוב בכאן ואתה תצוה. בעבור
שאמר במשכן תמיד ועשית, והוא בצווי, אמר בכאן ואתה בעצמך תצוה להם שיקחו אליך את שמן
המאור, כי אין להם דרך לעשות אותו במדבר רק אם היה אצלם משמרת. והנשיאים הביאוהו: וטעם
אליך. שיביאוהו לפניו והוא יראנו אם הוא זך וכתית כראוי, וכן צו את בני ישראל ויקחו
אליך: וטעם מאת בני ישראל. שיקחו אליך השמן מאת בני ישראל מאת אשר ימצא בידם, כמו שאמר
מאת כל איש אשר ידבנו לבו. וכן אמר ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, כי אתה בעצמך תקראם
ותבשרם במעלה הזאת, ועשית להם בגדי קדש, בצווי לחכמים העושים במלאכה, כדרך כל מלאכת
התבנית. וכן ואתה תדבר אל כל חכמי לב, שידבר עמהם הוא עצמו כי הוא יכיר את חכמתם וידע
המלאכה הראויה להמסר לכל אחד מהם. ובעבור שאמר ואתה הקרב ועשית, הוצרך לפרש ואתה תדבר
אל כל חכמי לב, כי בצווי יעשו הבגדים כשאר המלאכה אשר יאמר בה ראה קראתי בשם בצלאל
וגו': הרמב"ן בא לבאר ענין
עמוק של סדר עבודת הכהונה והמשכן. כדי שאכן תתקיים סדר זה חייב לבוא בכוח התורה של
משה רבינו. הכל, חייב להיות ע"י המסורה, לא ניתן להמציא עבודות אשר אין
הקב"ה חפץ בהם. לכן, המנורה שמסמל את כח התורה חייב דווקא שמן זית זך כתית.
האישור על זכותה חייב לבוא ממשה רבינו שיוכל לברר ולהכריע שתוכו כברו. ממילא דווקא
משה רבינו נצטווה להכריע שעמוד העבודה נשען על עמוד התורה. כי ללא תורה אין עבודה.
ללא ההכוונה של משה רבינו אין למשכן קיום. נכון שבהמשך יש עבודה של מי שאמר לשמן
שידלק יאמר לחומץ וידלק, אבל ביסוד הדברים, הדברים חייבים להעשות כהלכתם על פי
טהרתם ובכוח התורה.
לכבוד, לכבוד האל יתברך בהיותם בגדי קדש לעבודתו: ולתפארת, שיהיה כהן מורה נורא על כל סביביו, שהם תלמידיו החקוקים על לבו
וכתפיו. הספורנו מבאר לנו תכלית
הבגדים. מלבד מה שחז"ל אמרו על מה כל בגד ובגד בא לכפר, בעצם הבגד בעצמו יש
בזה כבוד שמים ומורא הבריות. המחייב שהמלביש בגדים אלו יהי'ה אמנם ראוי לאיצטלא
זו. הוי אומר, למרות שהכהן גדול מביא שלום בין איש לאשתו בין אדם לחבירו בין ישראל
לאביהם שבשמים, מכל מקום יש את עניין של יראת הכבוד. יראה המחייב שמירת מרחק של
רוממות הכבוד של המשלח את אהרן הכהן ובנין לשליחות של לכפר על בני ישראל.
את האורים ואת התומים. כעין השבעות של שמות בדבר הקב"ה שהיה נותן בהחשן להגיד
משפטן וצרכיהם. אם האומות מגידים להם תרפים וקסמים שלהם ברוח טומאה להבדיל כמה הבדלות
בין טומאה לטהרה ק"ו לקדושה שמגדת. מעניין מאד שדווקא הרשב"ם, אבי אבות הפשטנים מסביר
את האורים ותומים בשונה מסבו הגדול רש"י ואלו דבריו "את האורים ואת התומים, הוא כתב שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי
החשן שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו ובמקדש שני היה החשן שא"א לכ"ג
להיות מחוסר בגדים אבל אותו השם לא היה בתוכו ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט שנא'
ושאל לו במשפט האורים". אלא,
עצם התפיסה של המשכן הוא כמו התפיסה של טהרת פרה אדומה שהיו אומרים שמעשה כשפים
הוא. לכן, הרשב"ם תופס לשון של דע מה שתשיב, הסבר של כוח הקדושה לחתוך עניין.
זה מה שנשיב לגוים על מעשה האורים ותומים. אך ההפעלה של האורים, הוא ע"פ מה
שכתב רש"י. כדי לסגור הבנת העניין נתבונן היטיב בדברי רבינו בחיי וז"ל
"ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת
התמים. הזכירן בה"א הידיעה ולא זכרן בשום מקום עד עתה כי לא מנאם עם יתר הכלים
במלאכת האומנים שיאמר בהם ועשית את האורים והתומים כמו שאמור ביתר הכלים או שיאמר ויעש
האורים והתומים, והנה זה עדות שלא היו מעשה חרש כי אם מעשה שמים, ומפני זה נזכרו בלשון
ידיעה כלשון וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ולא נזכרו הכרובים קודם לכן כן כתב הרמב"ן
ז"ל. וכלל הדבר באורים ותומים שהיו שמות קדושים מכחם ידע הכהן העתיד וישמיע לכל
שואל הבאות, והשמות האלה שני חלקים האחד מכחם יאירו אותיות השבטים הקבועים באבני החשן
והם הנקראים אורים בהיותם מאירים לעיני הכהן, השני מכחם יבא בלב הכהן שידע להצמיד ולחבר
האותיות ולהוציא התיבה מהם כדי שיהא מכוין בתשובת השאלה ומכח השמות האלה היה לב הכהן
תמים בידיעת האותיות וברוח הקדש שבו יבא בלבו כי זה חבורן וסדרן והם הנקראים תומים
ושני חלקי השמות הקדושים האלה הנקראים אורים ותומים על שם פעולתם היו נתונים בן כפלי
החשן כי על כן היה כפול ואחרי שהלביש משה לאהרן האפוד והחשן אחרי כן היה נותן בין כפלי
החשן האורים והתומים והוא שכתוב וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים,
והענין היה מדרגה ממדרגות רוח הקדש למעלה מבת קול ולמטה מן הנבואה. ואמרו בריש פרק
קמא דברכות למה נקרא שמן אורים ותומים, אורים שמאירים דבריהם, תומים שמשלימים דבריהם,
ונקראו גם כן כרתי ופלתי, כרתי שכורתין דבריהם, פלתי שמופלאין מעשיהם. ומי שבא לשאול
את הכהן באורים ותומים כך היה הענין היה הכהן עומד פניו כלפי הארון והשואל עומד מאחרי
הכהן ולא היה שואל בקול רם ולא מהרהר בלבו אלא כאדם שמתפלל בינו לבין עצמו והיה מוציא
הדבר בפיו, ומיד היה הכהן מתלבש ברוח הקדש ומביט בחשן ורואה בו כמראה הנבואה עלה או
לא תעלה באותיות שהיו בולטות מן החשן כנגד פניו, ואין שואלים אלא צבור ומלך כדאי' במס'
סוטה".
ועשית לו זר זהב סביב. זר הזהב של מזבח הקטורת כנגד השכר של צדיקים לעה"ב שנהנין מן זיו
השכינה ועטרותיהם בראשם ועטרות לא נאמר אלא ועטרותיהם רמז לאותן עטרות שקנו בהר סיני
באמרם נעשה ונשמע כדאיתא ומסיק שם בחורב טענום ובחורב פרקום וא"ר לקיש עתיד הקב"ה
להחזירם להם כו לכך ארז"ל ועטרותיהם בראשם
אותן העטרות שנלקחו מהם ועתיד להחזירם להם ומטעם זה נאמר כאן ונתת אותו לפני הפרוכת
אשר על ארון העדות לפני הכפורת אשר על העדות היינו מכוון כנגד הארון מבחוץ וכל זה בא
להורות שזר של מזבח הקטורת מרמז על ועטרותיהם בראשם היינו זר התורה והכתר שניתן להם
בחורב ופרקום ועתיד להחזירם להם:
הכלי יקר מבאר לנו מה הטעם אשר מזבח הזהב מובא רק כאן. לאחר ציווי שאר המשכן וימי
המילואים. כי הם יורו על כח המאחד להביא לידי גאולה. שהרי ביום השמיני הוקם המשכן
וזה ייחשב לשמחה כיום בריאת שמים וארץ. אי לכך, כאן בחיבור הנצחי של קטורת עם
חלבנה, הרומז וכולל "גאנץ" כלל ישראל, היא הראוי'ה לרמוז לעטרות הנצח.
ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש וגו', צריך לדעת כוונת הכתוב מה בא ללמדנו באומרו ונועדתי שמה לבני
ישראל, ויראה כי בא לתת טעם למה שאומר בגמר דבריו ונקדש בכבודי, ואמרו ז"ל שכאן
נאמר למשה בקרובי אקדש, לזה הקדים לומר ונועדתי שמה לבני ישראל, פירוש לצד שאני מזמן
שכינתי לבני ישראל חוששני להם מפרצת גדר ומיעוט כבוד מהם, לזה צריך לקדשו בקרובי כדי
שייראו ממקדשי, ורמז לו שלא הוצרך עשות דבר אלא לצד ישראל, אבל לצדו אינו צריך לאיום
זה: אני ה' אלהיהם, טעם שכפל לומר כן ב' פעמים, אולי שנתכוון לרבות אפילו בזמן שאין
שכינתו בתוכנו הוא ה' אלהינו לו אנחנו: או
ירצה על זה הדרך בידיעתם ובהכרתם הדבר כאומרו בתחלה וידעו וגו' בזה יהיו ראוים ליקרות
שמי עליהם, לומר ה' אלהיהם, אבל זולת זה יפרקו עול ויהיו לאלהים אחרים ב"מ. האור החיים הקדוש מלמדינו עניינה של משכן זה לעודד ראיית
השראת השכינה. אך גם בהסרתו עדיין שכינה שורה בישראל. עיקר העיקרים של המשכן הוא
כדי שידעו שהקב"ה שוכן בתוכינו. ממילא ראויים דברי בעל החרדים שכל אחד ואחד
בלבבו משכן יבנה להדר כבודו ולמשכן מזבח אשים לקרני הודו ולנר תמיד נקח לנו את אש
העקידה ולקרבן נקריב לו את נפשינו היחידה.
מחיית עמלק יסודה בגירוש הקרירות, והמקרה. לדעת
שיש השגחה תמידית. לפני פורים בפרט. אוי'ה לנו שיום נשגב זה לדאבון לב ונפש הפך
ליום של חוכא ואיטלולא. יום שרואים את ההשגחה מציץ מן החרכים, קול דודי דופק-וזועק
הנה זה בא. השנה הבה לא נסגור את הדלת, נפתח את הדלת לעצמינו שיהי'ה לנו אורה-אור
שבעת הימים, שמחה-כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, ששון-ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה,
ויקר-ככה יעשה לאיש אשר "המלך" חפץ ביקרו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה