בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
אמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
הרבנית מרת חי'ה נחמה בת הרה"ק רבי
ירחמיאל יהודה מאיר ע"ה
ה"באר מים חיים" מבאר דבר
מדהים בפרשתינו. ממה יעקב אבינו מפחד. מה פירוש "קטונתי". קטונתי,
המכוון הוא, שכאשר יעקב אבינו עבר את הירדן, הוא הי'ה בביטחון מלא בהשי"ת.
הוא לא עשה שום פעולת השתדלות. הוא כל כך בטח בהשי"ת, שהוא רק שם מקלו בירדן
וזה נחצה והוא עבר. כאן, מרוב פחד שנכנס בו (שזה הסימן הראשון של חוסר ביטחון
בהשי"ת, כי מה לא לפחד מבני אדם) הוא הקדים פעולה של השתדלות לתפילה. הוא
הפריד לשתי מחנות בטרם התפלל להשי"ת. על זה יעקב אבינו מיצר. כיצד נפל ממדרגת
הביטחון שלו. במעשה אבות סימן לבנים, אנחנו אמורים ללמוד עד כמה יש לנו לשים
מבטחינו בהשי"ת. להשליך עליו את כל יהבינו. לדעת בידיעה, הכל מאיתו יתברך. מה
שנראה לנו כהשתדלות זה סוג של דמיון. פטה מורגנה. אנחנו נמצאים בדור שכל כך צועק השתדלות,
במקום לצעוק אמונה ובטחון מה תהא עליהם. עד מתי נשכח להשליך יהבינו על השי"ת.
מתי נפנים שהכל בא רק ממנו בכל עת ובכל שעה. הכל זה מתנות מהשמיים. בכל עניין
ועניין יש להקדים תפילה. בסיום העניין להודות ולשבח. לא לשכוח. אזי ייפקחו עינינו
ונראה במוחש שלא עשינו שום דבר. נראה איך הקב"ה נמצא קרוב ופועל ישועות בקרב
הארץ. כאשר נתעורר לחזק את האמונה והבטחון. כאשר לא נפחד לשוחח על כך בגלוי, נזכה
שוב לראות בשובו לציון ברחמים. ויקויים בנו סיפא דאפטרתא, ועלו מושיעים בהר ציון
לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה.
לא יכול לו, לרוב דבקותו תמיד באל ית' במחשבה ובדבור. הספורנו מעורר אותנו, איך מחזיקים מעמד נגד שרו של עשו.
הדבקות התמידי בהשי"ת, לא רק בדבור ולא רק במחשבה, אלא בשניהם. היום, עשו הוא
הרבה יותר גדול מאי פעם. בפרט בכל מה שנוגע בדבור ומעשה. כאשר עניינים אשר היו
רחוקים מבאי בית המדרש הפכו לנחלתם. חדשים מקרוב באו התנחלו בבתי מדרשינו. מי
במחלוקת של מי בראש. ומי בשאר הבלי העולם הזה. אם זה "זמירות ותשבחות"
במיני זמר אשר מזמרים כל חלקה טובה. או במיני "קליפות" – קליפים, שבני
התשחורת שומרים ב"אייפודיהם". כאשר נתבונן, שחנה עשתה לשמואל אפוד בד,
בגד שראוי לשרת בו בבית המקדש, הרי שהכינה את בנה מינקותו לעבודת הבורא. על רבי
יהושע נאמר אשרי יולדתו, שעריסתו מוטלת בבית המדרש, שאזניו יקלטו היטיב את ניגון
הגמרא. זה מה שהספורנו בא ללמדינו, להיות דבקים בהשי"ת מחייב התבדלות מכל
אלילי עשו. אלילות הזמר, אלילו ה"שרט –סרט" לנפש. כאשר נדע להרחיק כל
אלו מן המחנה, ודאי שנהי'ה דבקים בה', חיים כולנו, בדיוק כמו יעקב אבינו, אשר
חז"ל טבעו "יעקב אבינו לא מת".
למה זה אמצא חן בעיני אדני. למה זה, תעשה לי טובה שאיני צריך לה. אמצא חן בעיניך, ולא תשלם
עתה שום גמול, לשון רש"י. והכונה ביעקב כי לא היה חפץ בהם ובחבורתם כלל, וכל שכן
שהיה בדעתו ללכת דרך אחרת: ורבותינו ראו עוד בזה עצה, אמרו (ב"ר עח טו) רבי ינאי
כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא ולא הוה נסיב עמיה רומאין, חד זמן לא איסתכל
בה ונסיב עמיה רומאין, ולא הגיעו לעכו עד שמכר פינס שלו. מפני שהיתה קבלה בידם שזו
פרשת גלות. כשהיה בא ברומה בחצר מלכי אדום על עסקי הצבור היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחרי
עצת הזקן החכם, כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו, ולא היה מקבל חברת אנשי רומי ללותו שאין
מקרבין אלא להנאת עצמן ומפקירין ממונו של אדם. הרמב"ן מאיר עינינו. צריכים לדעת שכל מה שחז"ל
אמרו וצפו, הכל אמת שריר וקים. ההכנה להתעסק עם עשו וענייניו הוא לדעת שכל טובתם
להנאתם. עיינו ערך רשב"י ויהודה בן גרים. רשב"י שם דגש שכל ענייני
האדומים לטובתם והנאתם. נכון, הכבישים הסלולים, הגשרים ובתי המרחץ עוזרים לאנושות.
אבל המטרה העיקרית זה להרויח ממון. ממילא הם מקדשים את האמצעי להשיג מטרה נלוזה.
רשב"י גינה זאת בכל פה. יהודה בן גרים אשר חנף לאדומים ולימד עליהם זכות,
לבסוף הפך לגל של עצמות. כי ביהדות אין מטרה של להרויח כסף על חשבון של הטבה
לאנושות. ביהדות הטבה לאנושות נקראת גמילות חסדים. אומר הקב"ה מה אני בחינם.
לעזור לזולת בלי לצפות לתשלום. לכן, התגובה הטבעית של בני ישראל לאהבתו של עשו
הוא, למה זה אמצא חן בעיניך. שלא ימצא בעינינו עשו והנהגותיו. נדע לדחות את כל
דרכי חינוכו אל מחוץ למחנינו. כי דרכיה קצרה שהיא ארוכה. בסופה חומה בצורה מברזל
המבדילה בינינו לאבינו שבשמים. כל עוד נדע לשמור מחיוכו הפלסטי, המעושה (המאוסה)
של עשו, נתקרב יותר ליום שיעקב ישלם נדרו, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה
לה' המלוכה.
והטהרו. למדך הכתוב כי העון קרוי טומאה. וכתיב (יחזקאל כ) ובגלולי מצרים
אל תטמאו, ומי שעוזב העון נקרא טהור שנאמר (ויקרא טז) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. וכתיב
(יהושע כב) המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו, ודוד ע"ה אמר (תהלים נא)
תחטאני באזוב ואטהר, וכתיב (תהלים נא) ומחטאתי טהרני. רבינו בחיי מציע לפנינו דרך להשמר מחטא. לדעת שהחטא מטמא,
מרחיק, או בלשון רבותינו הקדושים, מנתקת את החוטים / צינורות המחברים בינינו לבין
אבינו שבשמים. נביא הגאולה, ישעי'ה הנביא, בריש ספרו מתחנן, רחצו הזכו שזה בעצם,הטהרו.
בני ישראל, פרושים הם מכל טומאה, זה ביסוד האומה הקדושה. לכן, יעקב אבינו, תפארת
שבתפארת מלמד את בניו לשמור על דרכי טהרה.
בשמת בת ישמעאל, ולהלן קורא לה מחלת מצינו באגדת מדרש ספר שמואל ג' מוחלין להן
עונותיהם גר שנתגייר והעולה לגדולה והנושא אשה ולמד הטעם מכאן לכך נקראת מחלת שנמחלו
עונותיו. ותמנע היתה פילגש, להודיע גדולתו של אברהם כמה היו תאבים לידבק בזרעו תמנע זו
בת אלופים היתה שנאמר ואחות לוטן תמנע ולוטן מאלופי יושבי שעיר היה מן החורים שישבו
בה לפנים אמרה איני זוכה להנשא לך הלואי ואהיה פילגש ובדברי הימים מונה אותה בבניו
של אליפז מלמד שבא על אשתו של שעיר ויצאה תמנע מביניהם וכשגדלה נעשית פילגשו וזהו ואחות
לוטן תמנע ולא מנאה עם בני שעיר שהיתה אחותו מן האם ולא מן האב. הנה רש"י מביא שתי נשים אשר רצו להצטרף לקהילת בני
אברהם ויצחק. היגיעו לכלל מחילת עוונות אבל, טעו בכתובת. מכאן יש לקחת מוסר, ללמוד
וללמד, לפני שנדבקים בדרך כל שהוא יש לבדוק היטיב אם הוא תפארת לעושיה ותפארת לו
מן האדם. לא משנה הכבוד הרגעי או מחילת העון הזמני. מה שחשוב, השורה התחתונה. לאן
דרך זו מובילה בסופה. דביקות בבורא לא יגיע מתוך התיאטרון. אפילו שההצגה היא
"חינוכית". דרך ה' מונח בתורה הקדושה, בדרך ישראל סבא.
אלה בני אצר וגו', ירמוז הכתוב על דרך אומרם ז"ל (ילקוט משלי תתקל"ד
פסקא אורך ימים בימינה) אמרה תורה מפני מה בני עניים אמר לה הקב"ה להנחיל אוהבי
יש ואוצרותיהם אמלא (משלי ח כא), פירוש כי באמצעות יסוריהן בעולם הזה ירבה אוצרם בעולם
הבא, והוא אומרו אלה בני אצר פירוש אותם שחפצים לאצור אוצר בטוב הנצחי צריכין בעולם
הזה לסבול יסורין בלהן וגו': ומודיע הכתוב
כי היסורין הם עושים אוצרות מלאים כל טוב למעלה באמצעותם, וכיסורי רבי אלעזר ברשב"י
שהיה קורא אותם בואו אחי וכו' (ב"מ פד:), ומעתה מי האיש החפץ חיים העליונים ולאצור
אוצרות הטוב ימאוס בעולם הזה ובתענוגיו ויקבל עליו בלהן וזעון ועקן, תרגום צרה עקא,
לטוב לו כל הימים ולמלאות אוצרותיו.
האור החיים הקדוש הזה חייב להיות נר לרגלינו. לדאבונינו אנחנו אנשי דור החיים
הטובים והקלים. לכן, כאשר נוגעים בחלקים של התורה שנשגבה מבינתינו מדוע בכלל
מובאים כל צאצאי עשו, מה המכוון בזה. ללמדינו שהתורה נקנית בייסורין. לא לצפות
לצ'ופרים, לדעת כי לשבת באוהלה של תורה מחייב יגיעה, אשרי אדם תיסרנו י-ה ומתורתך
תלמדנו. ביותר יש לדעת, להתבונן בסופם של הנאות העולם הזה. הנביא אומר מה הם בעצם הנאות העולם
הזה "כי כל שלחנות מלאו קיא צואה" זה הסוף. מה שאין כן דרכה של תורה –
אור. שמחה. כל דבר טוב שאינו נגמר ברגע אלא נמשך לנצח נצחים. ממילא טוב לעבור קב
קטן ייסורים בעולם הזה כדי לזכות וליהנות מכל חיי העולם הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה