מחודדין בפיך - פרשת וילך - שובה

בס"ד                          

לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל

הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם זצ"ל

אשור לא יושיענו, על סוס לא נרכב. מה המכוון של הנביא. ראשית לכל, זה מדהים איך שפרשת וילך הולך יד ביד עם ההפטרה. משה רבינו נצטווה לכתוב את שירת האזינו, שימה בפיהם. כדי שיוכל להתקיים "וענתה השירה הזאת לעד". מה נאמר בשירה, וישמן ישורון ויבעט. יבוא נביא ויוכיח אותם על מעשיהם הנבזים, יענו, אשור יושיעינו. או כמו שיקום איש צרורות אמר לדודו רבי יוסי בן יועזר, הנה, אני רוכב על סוסי... הביטחון של יש לי כסף, יש לי חברים, יש לי על מי להשען. על זה אמרו חז"ל, על הדור שלנו, אין לנו על מי להשען. ה"ידידים" הטובים שלנו, מוכנים למכור אותנו בזול מאוד. לכן, יענה בנו שירת התורה, יש אפשרות לבחור בחיים. איך. לקחת עמנו דברים. לא לומר אותם מן השפה ולחוץ. אלא לשמוע את מה שאנחנו מכריזים ולעמוד בהצהרה הזו לעולמי עד. בעוד ימים מספר, עם דמדומי החמה של יום הכיפורים, נזעק כולנו שבע פעמים שה' הוא האלוקים. זה לא אימרה חד פעמית. יש לקחת את הדברים לשנה שלימה. על כל מעשה ופעולה שנעשה נדע שהקב"ה הוא העושה והוא זה שיעשה את כל המעשים. מי שחכם ויבין, נבון וידע, ילך בדרך זה להחתם לאלתר לספרן של צדיקים לגאולה וישועה.

ואנכי הסתר אסתיר, קשה למה יסתיר פניו אחרי שהתודו את חטאתם ואמרו הלא על כי אין אלהי בקרבי, ואם נותן הכתוב טעם למה שעבר עד עתה שהסתיר פניו מהם, זה אינו צריך לאומרו כי רואה אני שהטעם שהסתיר הוא לפי שזנו אחרי אלהי נכר כמו שאמר למעלה, עוד יש להעיר בפסוק למה כפל הסתר אסתיר, עוד צריך לדעת למה האריך לשון לומר על כל הרעה וחזר לפרש כי פנה: אכן הכתוב בא לתת טעם להסתרת פנים, כי יאמר האומר ח"ו שה' לא שפט בצדק ח"ו משפט זה, כי אמר הנביא בסאסאה בשלחה וגו', ואמרו רבותינו ז"ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו והוא ישפוט בצדק אל אמונה ואין עול: והנה בהסתרת פני ה' מהם, יכול להיות שיהיו נפרעים על חטאתם יותר משיעור הראוי להם לפי עונשם, כי אין השופט חפץ לדעת את אשר יבא עליהם מהצרות והרעות, ואין זה משפט צדק ח"ו, ואולי כי זה כלול במאמר שאומרים הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני וגו': ובא הכתוב להשיב תשובה נכונה ואמר ואנכי הסתר, פירוש הסתרה זו יש לי בדין שאסתיר פני מהם, ולזה כפל הסתר אסתיר ביום ההוא, פירוש ביום שזנה אחרי אלהי נכר, ואמר הטעם על כל הרעה אשר וגו', פירוש על דרך אומרם ז"ל כל המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כולה, והוא אומרו שטעם ההסתרה הוא על כל הרעה אשר עשה, ומה הוא כי פנה אל אלהים אחרים, ומעתה הגם שיבואו עליו כל הצרות שבעולם מחמת הסתרת פנים, ראוי הוא לזה כשם שהוא עשה כל הרעה, יבואו עליו כל הצרות, וכך שורת הדין נותנת: ודע כי אין צרה ואין רעה בעולם שאינה כנגד עבירה אחת, כי ה' יסד יסורין כנגד כל החטאים, כדרך שקבע שכר כנגד כל מעשה הטוב, וכיון שכן אדם שעבר על כל התורה כולה, או על עבודה זרה ששקולה ככל התורה, עונש הוא לבא עליו כל עונשין שבעולם, ולזה הסתיר ה' פניו מהם: דברי האור החיים הקדוש מסבירים באר היטיב את המצב. אנחנו דור התלונות. לא סתם תלונות, אלא תלונות מתוך שפע רב. תלונות מתוך שיש ולא מתוך חסר. תלונות של היש לו מאה ורוצה מאתיים. התלונות האלו נובעים מתוך חוסר האמונה שהכל בא מאת הקב"ה. שהוא מספק לנו את מה שאנחנו צריכים באמת. ומצילינו מן המותרות. חוסר היכולת לברך על הרעה באותה שמחה שמברכים על הטוב, כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. ממילא, מי שמתחזק בדברי הנביא, וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב, כי דווקא בשיא הסתר הפנים, שם הקב"ה נמצא. דווקא ביבוא המלך והמן היום, שם נמצא הקב"ה. שם ניתן לאסתר את הכח לעקור את העמלקיות, הקרירות. ברגע שנצדיק את הדין, נשמח במעשיו, נזכה ל"ואני קרבת אלוקים" ממילא יהי'ה "לי טוב".

וענתה השירה הזאת לפניו לעד, שהתריתי בו בתוכה על כל המוצאות אותו: כי לא תשכח מפי זרעו, הרי זו הבטחה לישראל שאין תורה משתכחת מזרעם לגמרי. מה רש"י רוצה לחדש לנו. אלא, דמקדמת דנא, נהוג הי'ה שכולם ידעו שירת האזינו בעל פה ובאר היטיב. במוסדות התורה הלומדים ע"פ סדר פרשת השבוע, פרשת האזינו אינה נלמדת כדבעי. או מפני שזה בשבת שבין יום כיפור לסוכות, אזי אין ישיבה או שזה שבת שובה ועסוקים בענייני תשובה לא כל כך בפשרת השבוע. ממילא הפרשה והיהודי נפגשים רק בקריאתה ובשניים מקרא ותו לא. על כך שמעתי מ"יהודי טוב" דבר הנוגע לעניין זה. לכאורה כל יום מבקשים גאולה שלימה, מדוע היא מתמהמהת. הוא השיב בטוב טעם ע"פ דברי המגיד מדובנא זצ"ל יש לפעמים שני אנשים הדרים בסמיכות רחובות, אך, לעולם אינם נפגשים.  כל אחד, רחובו חד סיטרי לכוון שונה. שניהם מתפללים בבתי כנסת שונים. כך ,למרות שהם כל כך קרובים זה לזה, הם מרוחקים ומנוכרים זה לזה ולעולם אינם נפגשים. הגאולה המצויירת בראשינו היא בדיוק ברחוב הנגדי של הגאולה השלימה שהקב"ה רוצה לגאלינו. אילו היינו עושים את המאמץ, פעם לפגוש את הגאולה של הקב"ה, ע"פ רצונו יתב"ש, לא עניינים גשמיים כלים. לא כבוד מדומה. גאולה שלימה ואמיתית, גאולה תורתית כרצונו, אין ספק שהיינו נגאלים מזמן. מובא בשם צדיקים אילו היינו מאמינים שכאשר אנחנו אומרים חנון המרבה לסלוח שהוא יתב"ש, אכן סלח מחל ומחה את כל פשעינו וחטאתינו, בודאי כשנאמר גואל ישראל הי'ה גואלינו. לכן, חשוב ללמד שירה זו באר היטיב. לפגוש את השירה "בכביש הנגדי". לעשותה שוב "שימה בפיהם". למען ידעו מי המוחץ ומי המרפא, מי הממית ומי המחי'ה, אזי נדע מתי היום נקם ושילם ונזכה  ל"וכפר אדמתו עמו"