יום רביעי, 4 בנובמבר 2015

מחודדין בפיך - פרשת חיי שרה

בס"ד                          
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל
רבי חיים יעקב בן הר"ר אלתר אהרן זצ"ל ידידי רבי אריה דוד בן ר' פישל ז"ל

הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם זצ"ל

יסוד חשוב ניתן ללמוד מהפרשה. הנה, אברהם אבינו שולח את אליעזר עבדו לשליחות. למצוא שידוך עבור יצחק אבינו. הוא התבקש ללכת לחרן, למשפחתו של אברהם. סביר הי'ה להניח, שהוא יבוא לחרן, ישאל לכמה אנשים, היכן ביתו של נחור או בתואל ובזה יבוא השידוך לידי גמר. אליעזר לא כך עשה. הוא הקדים תפילה למעשה. ללמדינו, מי שרוצה להצליח, חייב להתפלל להשי"ת, כדי שאכן הקב"ה יצליח מעשיו. אפילו דברים הנראים מובנים מאליהם, צריכים להתפלל שהקב"ה ישלח בהם ברכה והצלחה. מלבד התפילה, הוא מעמיד את המדוברת בניסיון. נסיון לא קל. הרי אליעזר הי'ה נראה כגיבור גדול. לבקש מאיזה שהיא בחורה לדלות עבורו מים, נראה ונשמע הזוי. התשובה המצופה, אדוני, הנך מספיק חזק, עשה זאת בעצמך. רבקה לא כן עשתה. היא היתה דוגמא של לא רק חסד, אלא חסד עם כל הגוף והנשמה. היא עשתה מעבר למבוקש ממנה. גם לגמליך אשקה. המתבונן באור החיים הקדוש ילמד עד כמה רבקה עשתה חסד וירדה עד לפרט הקטן ביותר, כדי שאליעזר והגמלים יקבלו שתי'ה כפי שהם יכולים. הדברים נעשו כמובנים מאליהם. דוגמא חי'ה של על ידי תפילה הקב"ה מביא את המעשים לידי גמר טוב. אנחנו נמצאים בימים אפלים. ימים שבני עוולה, עושים את ההיפך מהטבע האנושי. טבע האדם זה רצון לשרוד ולחיות. הם יוצאים לטבוח עם ידע שייהרגו. עושים זאת מרצון. הקב"ה מרמז לנו, זה הזמן להתפלל. להקדיש זמן לתפילה. לתת לתפילה את היחס שמגיע לתפילה. להתפלל במתון, ללא שום אביזרים מפריעים בסביבה. לומר את התפילה בכל לב ובכל נפש. כאשר נעשה זאת, יתעוררו ישיני חברון להעתיר לפני הבורא, שיביא עלינו את כל נבואות הגאולה אשר אנחנו כל כך ממתינים להגשמתם. אם נדע לבקש באמת, הקב"ה באמת ישלח לנו ישועה.

ותמת שרה, אחר שנולדה רבקה הראויה למלאת מקום שרה ושנודע זה לאברהם מתה שרה כאמרם ז"ל שאין צדיק נפטר מן העולם אלא אם כן נולד צדיק כמותו שנאמר וזרח השמש ובא השמש: רבינו הספורנו מלמדינו הנהגת השי"ת בעולמו. ברגע שרבקה היתה ראוי'ה להכנס "לנעליה" של שרה, הרי אין מלכות נוגעת במלכות חברתה ואפילו כמלוא נימה. אי לכך, לא היתה ברירה, אלא לקחת את חייה של שרה. מלבד העניין של הצלת רבקה ולהוציא יקר מזולל. ועניין זה יש להפנים, בפטירת כל צדיק, שאין הקב"ה מוציא צדיק מן העולם, אלא אם כן יש מי שימלא מקומו.

ארץ ארבע מאות שקל כסף. כתרגומו ארץ שהיא שוה כן. או יאמר כי עפרון קנה אותה או אבותיו הקדמונים בסך הזה. ודעת רז"ל שלא היתה שוה כל כך אבל עפרון קצב הדמים ביוקר גדול ואברהם מתוך נדיבותו הודה בדבר: ובמדרש ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא, הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, מנין מאברהם שאמר (בראשית יח) ואקחה פת לחם, וכתיב מהרי שלש סאים קמח סלת, וכתיב ואל הבקר רץ אברהם. אבל הרשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים. מנין מעפרון שאמר לאברהם ארץ ארבע מאות שקל כסף וגו', ולבסוף כתיב וישקול אברהם לעפרון עובר לסוחר. עפרון רשע היה והיתה עינו צרה, עפרן כתיב בגימטריא ר"ע עי"ן: והנה אברהם שונא מתנות היה ולא רצה לקבל מתנה ממנו כי אם בכסף מלא וכן דרכן של צדיקים. וכן מצינו בדוד המלך ע"ה שקנה הגרן ולא רצה לקבל מן ארונה שהיה נותן לו במתנה. וזהו שכתוב (שמואל ב כד) ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים. והשיב לו דוד, לא כי קנה אקנה מאתך במחיר ולא אעלה לה' אלהי עולות חנם וכתיב ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים ויבן שם דוד מזבח לה': רבינו בחיי מאיר עינינו. הנה, לכאורה, אנשים חושבים, כאשר יש משא ומתן בין שני אנשים חשובים, יש כללים של נימוס. ומן הנימוס שעפרון יציע את מערת המכפלה במתנה. גם מן הנימוס שאברהם אבינו יעמוד בזה שיהי'ה מקח. סוג של כללי טכס. אומר רבינו בחיי, אם על שיחת עבדי אבות דייקו, קל וחומר על שיחתן של האבות הקדושים. בראשית דבריו מביא את דרכי הנימוס. אז הוא חותך לומר, שחז"ל אומרים שהפריז במחיר. חומד בצע. רע עין. זה היסוד. לא הי'ה כאן שום טכס. אלא, היסוד, תלמדו איך סוחטים כסף מיהודי. ומעשה אבות סימן לבנים. ואילו באמת הי'ה רצונם של עפרון וארונה לתת מתנה לא היו מקבלים מחיר כה יקר עבור המכר. לגלות שהם תאבי בצע ותו לא. מצד שני, אנחנו יודעים את גודל ערך קדושתו של המקום אשר לא יסולא בפז. לכן, בפועל, כלפי מעלת המקום, גם אברהם אבינו וגם דוד המלך קבלו מחיר של כמעט חצי חינם.

ויאמר ה' וגו' הקרה וגו', בטוח היה אליעזר באדונו שתפילתו מקובלת אשר התפלל הוא ישלח מלאכו וגו', והוסיף הוא להתפלל שיהיה הוא ראוי ליעשות הדבר על ידו, כי ימצא לפעמים שתהיה מניעה לקיים דברי התפלה מצד האמצעי, לזה התפלל לאלהי אדונו שיקרה לפניו: וטעם שהוצרך לעשות סדר זה, כי חש לבל יטעוהו משפחת אברהם כשידעו כי הוא מצווה ועומד לקחת בת מהם יתנו לו שפחה משפחותם אשר אתם בבית ויאמרו כי היא מזרעם, לזה נתחכם ועשה כסדר זה בהבחנה מובהקת שהיא הותרנות המופלאת שנותנת יותר ממה ששאל ממנה, גם בזה ידע אותה ידיעה צודקת כי היא מבית אברהם שהשיחה לפי תומה מבלי דעת דבר ממנו כי אותה יבקש ופתח דבריה האירו באומרה (פסוק כד) בת בתואל וגו': הנה, האור החיים הקדוש מעורר את הלבבות. כאשר מוטלת עלינו משימה, בפרט מגדולי הדור, יש לנו להתפלל שנהי'ה ראויים לשליחות. לכן, קודם לכל, כמו שליח צבור, הוא מתחנן להשי"ת שיצליח דרכו. כי למעשה כל מה שהוא עושה, עושה למען אברהם. דבר שני, יש ללמוד היטיב את המשימה ולבצעה באופן שיורה על הבנת עומק המשימה. אליעזר, שהבין היטיב עם מי יש לו עסק, הי'ה חייב להוכיח שידע לעקוף כל מכשול שבתואל או לבן ינסו להערים. ואכן, כאשר מתפללים כמו שצריך, הקב"ה מצליח את הפעולה מעל ומעבר למשוער.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה