בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
רבי חיים יעקב בן הר"ר אלתר אהרן זצ"ל
הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם
זצ"ל
נכנסנו לשבוע השלישי של ספירת העומר,
שבוע של תפארת. בחוץ לארץ, השבת נלמד את הפרק השני של פרקי אבות. הפרק פותח
ב"רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו
מן האדם". תפארת, למדנו בספרים הקדושים זה המכלול של מדות החסד והגבורה.
להשתמש בשתי המידות באופן השווה. בעצם, זה המדה של יעקב אבינו. שידע ללכת בחסד ובגבורה.
כל פעם לפי העניין. תורת האדם, "הרוח ממללא", נלמדת דווקא בפרשיות אלו.
להזהר מנגע הצרעת, שמירת הלשון. אשר מופיע גם בפרשת קדושים, לא תלך רכיל בעמך.
להיות קדוש, להזהר בדיני טומאה וטהרה המופיעים בריש פרשת תזריע וסוף פרשת מצורע
אבל מופיעים ביתר שאת בפרשת אחרי מות – לא ללכת בחוקות הגויים ובפרשת קדושים,
שנהי'ה קדושים ונפרוש מן המותרות. כאשר ננהג כך, בודאי ננהג במדת התפארת. נהי'ה
ישראל אשר בך אתפאר. ממילא, מוטל עלינו, בעבודת השבוע להגיע ליסודות של מידת
התפארת. זה יתכן רק כאשר אנחנו מפוקסים ויודעים שלמעלה מאיתנו עין רואה ואוזן
שומעת וכל מעשינו בספר נכתבים. אפיו בדל מעשה אינו נשכח. כאשר נפנים זאת. נשים
פארו עלינו, היינו התפילין שבראש. לדעת שהקב"ה מחזיק בידינו ומשגיח עלינו על
כל צעד ושעל. הכל מאתו. ממילא נגיע ליראה הטהורה המצופה. ממילא ישים פארינו עליו.
שוב נחזור להיות קדושים ומפוארים. רצויים להשי"ת ולבני אדם.
והבגד כי יהיה בו נגע צרעת. זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם, וכן נגעי הבתים, אבל בהיות
ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר
יקרה באחד מהם חטא ועון יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי השם סר מעליו.
ולכך אמר הכתוב (להלן יד לד) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, כי היא מכת השם בבית
ההוא. והנה איננו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה', כמו שאמר (שם) כי תבאו אל ארץ כנען אשר
אני נותן לכם לאחוזה, ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע, אבל מפני שלא יבא הענין ההוא
אלא בארץ הנבחרת אשר השם הנכבד שוכן בתוכה: ובתורת כהנים (מצורע פרשה ה ג) דרשו עוד,
שאין הבית מטמא אלא אחר כבוש וחלוק, ושיהא כל אחד ואחד מכיר את שלו. והטעם, כי אז נתישבה
דעתם עליהם לדעת את ה' ותשרה שכינה בתוכם. וכן אני חושב בנגעי הבגדים שלא ינהגו אלא
בארץ, ולא הוצרך למעט מהן חוצה לארץ כי לא יארעו שם לעולם. ומפני זה עוד אינם נוהגים
אלא בבגדים לבנים לא בצבועים, כי אולי הצבע הוציא הכיעור ההוא במקום ההוא כטבעו, ולא
אצבע אלהים היא, ולפיכך הצבועים בידי שמים מטמאין כדברי רבי שמעון (נגעים פי"א
מ"ג): ועל דרך הפשט, מפני זה יחזירו הכתוב בכל פסוק ופסוק "הבגד או העור
או השתי והערב", כי הדבר נס. ולרבותינו בהם מדרשים וכולם בתורת כהנים: הרמב"ן רוצה לעורר את בני האדם. חז"ל מכנים
בגדים – מכובדים, כאשר מכבדי האדם מקבלים נגע, הרי זה סימן לכל לראש שהאדם אינו
מכובד. ביתו של אדם זה מבצרו. כאשר המבצר ננגע הוי אומר שהאדם בכי רע. הרמב"ם
מצדד שבראש ובראשונה הבית הוא זה אשר ננגע. כאשר האדם אינו שב בתשובה אזי בגדיו
נטמאים. לכן, יש לאדם לדעת שהקב"ה למען היטיב לעמו, לפני שנוגע באדם עצמו
יטפל ברכושו. במה שמעמידו. היות שחשוב לו החיצוניות, חיצוניותו נפגעת בראשונה.
אזי, כולם רואים שאכן פנימיותו רקובה. לכן יש ללמוד פרשיות אלו בעיון רב לטהר
ולקדש לשונינו.
בקרבתם לפני ה' וימותו. מאי משמע. שמא יאמרו שוא עבוד את
ה', תראה מה עונשם של עובדיו. לכן, דווקא ביום חנוכת המשכן ולאחריה בעבודת יום
הכיפורים יש את האזהרות החמורות. כדי שידעו, עבודת השי"ת היא ע"פ מה
שהקב"ה הכתיב בתורה. על פי איך שמורים לנו גדולי הדור. לא ניתן בגלל איזה
התעוררות לעשות דברים שהם כנגד רצונו יתב"ש. ישנם קוים ברורים לעבודת
השי"ת בשולחן ערוך ואין לסטות מהם ימין ושמאל, לא משנה מה גודל ההתעוררות.
דבר אל כל עדת, קדושים תהיו, אחר שהשרה שכינתו בישראל לקדשם לחיי עולם כמו שהיתה הכונה באמרו ואתם תהיו לי ממלכת
כהנים וגוי קדוש ובאמרו כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים והייתם קדושים
והבדילם מטומאת המאכלות והזרע בטומאת הנדה והנגעים הנמשכים ממנה ומטומאת הזבה וטומאת
החטאים כאמרו מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו ומחברת השדים ורוח הטומאה ומטומאת העריות כאמרו
אל תטמאו בכל אלה אמר עתה שהכונה בכל אלה האזהרות היא שיהיו קדושים וזה כדי שידמו ליוצרם
כפי האפשר כמו שהיתה הכונה בבריאת האדם כאמרו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וזה ביאר עתה
באמרו כי קדוש אני ה' אלהיכם וראוי שתדמו אלי כפי האפשר בעיון ובמעשה ולהשיג זה ההדמות
באר שנצטרך לשמור את המצות הכתובות בלוח הראשון שכל הכונה בהם היא לחיי עולם בלבד כמו
שבאר בסופם באמרו למען יאריכון ימיך כאשר התבאר במקומו, והתחיל לבאר ענין כיבוד אב
ואם, ואמר: איש אמו ואביו תיראו, להורות שלא יהיה הכבוד בהם על אופן שיהיה לבו גס בהם
אף על פי שיכבדם במאכל ובמשתה ובמלבוש כמו שהזכירו ז"ל באמרם יש מאכיל לאביו פסיוני
וטורדו מן העולם אבל יהיה כבודו להם כמכבד נוראים אצלו למעלתם עליו, ואחר כך ביאר ענין
שבת באמרו ואת שבתותי תשמורו, שלא על שבת בראשית בלבד הזהיר אבל על כל מיני השבת שהם
שבת בראשית ושבת הארץ ושמיטת כספים המעידים על חדוש העולם, ובאמרו אחר כך: אל תפנו
אל האלילים, באר שכאשר הזהיר ואמר לא תעשה לך פסל לא בלבד אסר לקבלם עליו לאלהים אבל
אסר אפילו לכבדם ולעשות מסכה בשעות ידועות להשיג בה הצלחות קנינים מדומים וזולתם: וכי
תזבחו, באר שכאשר אמר אנכי ה' אלהיך שיקבלו לאלוה אותו לבדו כמו שקבלו ביציאת מצרים
באמרם זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו לא בלבד אמר שישמרו מצותיו וירוממוהו כראוי
למקובל למלך ושיתפללו אליו לבדו בכל צרותם אבל הזהיר עם זה שיחוסו על כבודו מאד באופן
שלא יחללו את קדשיו אפילו במחשבה: ובקצרכם, לעני ולגר תעזוב אותם, באר שאחר שקבלנו
אותו לאלהים ראוי לנו ללכת בדרכיו לעשות צדקה ומשפט וממיני הצדקה הם לקט שכחה ופאה
האמורים בענין וזה באר באמרו אני ה' אלהיכם כלומר ומכיון שאני אלהיכם וכל ארחותי חסד
ואמת ראוי לכם לשמור מיני הצדקה אלה הרצוים לפני ואחר כך באר מיני המשפט שקצתם בין
פרטי ההמון וקצתם בין שופט להמון וקצתם בין ראשי העם, ועל המין אשר בין פרטי ההמון
הזהיר שלא יזיק אדם את חבירו בממון וזה באמרו: לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו, שכל
זה בממון וכן באמרו: ולא תשבעו בשמי לשקר, להפטר מחיוב ממון, ולזה הוסיף ואמר וחללת
את שם אלהיך כלומר עם זה שתזיק לחברך בהפטרך מחיובו לשקר הנה תחלל את שם אלהיך, אחר
כך הזהיר שלא יזיקהו בחלול כבודו וזה באמרו: לא תקלל חרש, ואחר כך הזהיר שלא יגרום
בנזקיו וזה באמרו ולפני עור לא תתן מכשול שאף על פי שלא תזיק בידים הנה תגרום הנזק,
ואחר כך באר חלק המשפט הנופל בין השופטים להמון ואמר: לא תעשו עול במשפט, שלא יהא רך
לזה וקשה לזה אחד עומד ואחד יושב וכל הדומים לאלה, ואחר כך אמר החלק הנופל בין השופטים
ובין ראשי העם והוא השנאה והרכילות למלך כענין דואג וחביריו שהלשינו דוד לשאול וממנו
ימשך לעמוד על דמו ולהנקם ולנטור כמו שהעיד הנביא באמרו אנשי רכיל היו בך למען שפך
דם והורה כלל גדול על אלה באמרו: ואהבת לרעך כמוך, אהוב בעד רעך מה שהיית אוהב בעדך
אם היית מגיע למקומו, ובהיות שמכלל יראת האל יתברך היא שמירת החוקים כי אמנם השומרם
למען לא יחטא לו לא יהיה זה אלא שכבר הכיר גדלו ושאין ראוי למרות את דברו ושכבר הכיר
טובו וידע שלא יצוה אלא הראוי והטוב אף על פי שלא נתפרסם טעם המצוה, אמר: את חקותי
תשמרו, והזכיר חוקים במלאכת המרעה ובעבודת האדמה ובמלבוש ובמשגל ובמאכל ובמשתה ובהגדת
העתידות שבכל אלה היתה הנהגת חייהם אז, והנה רוב מה שאסר הם ענינים מנגדים לכונת הטבע
המכוונת מאת האל יתעלה המסדרו, אמנם על ענין שפחה חרופה עם היותו חק שהיא לוקה והוא
אינו לוקה ושהוא מביא קרבן על המזיד ושתי אלו לא יקרו בכל שאר מצוות שבתורה, מכל מקום
נתן קצת טעם לדבר באמרו: כי לא חופשה, כלומר החטא נקל בזה שלא תפשו קדושי המארס ועיקר
החטא אינו אלא שחילל את קודש ה' לבעול חצי שפחה, ובהיות הפעל הזה נגד כבוד האיש הפועל
לא נגד כבוד האשה המתפעלת אין ספק שהיא הרגילתו וראויה ללקות, והנה המזיד בזה שעשה
זה הסכלות לחלל את עצמו, הוא קרוב לשוגג, ומקריב אשם על חלול הקדש: לא תאכלו על הדם
לא תנחשו ולא תעוננו, כל אלה היו דרכים אצלם בהגדת עתידות בסורם מדרכי רוח טהרה ונבואה
לדרכי רוח הטומאה, ובהיות מדרכי יראת האל וכבודו שלא נחלל גופות עמו אשר קדש לעבדו
אמר: לא תקיפו, וצוה שלא נחללם בהקפת הראש כמעשה שוטים ושכורים (או כומרים), ולא בגלוח
הזקן כאמרם הדרת פנים זקן ולא בשרט לנפש כמחשיבים מאד מיתת האדם ומתאבלים מאד עליה,
וכן בכתובת קעקע לתת אות בבשרנו מלבד אות הברית: ולא בהזנות הבת אפילו פנויה אשר הוא
חלול לה ולאביה כענין כי תחל לזנות את אביה היא מחללת, ואחר שהזהיר מהענינים המחללים
צוה לכבד את הימים והמקומות והאנשים הקדושים, ואמר: את שבתותי תשמורו, שהם השבת ומקראי
קדש: ומקדשי תיראו, והוא כל מקום מקודש לתורה ולתפלה ולעבודה, ובהיות דרישת האובות
אצל האומות דרישה אלהית בעד החיים אל המתים אמר: אל תפנו אל האובות, אל תפנו אליהם
אבל תתנו עורף ולא פנים אין צריך לומר שלא תכבדום: אל תבקשו לטמאה בהם, אל תבקשו אותם
כדי להטמא בהם אבל תבקשו לדעת טיבם להורות כאמרם ז"ל לא תלמד לעשות אבל אתה למד
להבין ולהורות: מפני שיבה תקום, אבל תהדרו קדושי עליון ומהם השיבה ברוב כאמרו עטרת
תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא: והדרת פני זקן, והם תופשי התורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל,
אין זקן אלא מי שקנה חכמה ואחר שהזהיר על כבוד הקדושים הזהיר מלבזות את השפלים, ואמר:
וכי יגור אתך גר (בארצכם), לא תונו אותו, אפילו אונאת דברים והוסיף ואמר: לא תעשו עול
במשפט במדה במשקל ובמשורה, וזה כי בהיות בכלל אונאה גם אונאת ממון הזהיר מן האונאה
הכללית לאזרח ולגר והם מדות הלח והיבש ומשקלותם: ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי,
תעיינו בהם ותכירו היותם הגונים: ועשיתם אותם, ובזה האופן תעשו אותם: אני ה', באר שכל
שמירת החוקים והמשפטים ראוי שתהיה בלי תוספת ובלי גרעון כי אמנם מעשי ה' ומצוותיו הם
בתכלית שלמות, אשר עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע: הבאנו
את דברי רבינו הספורנו, כי הוא מבאר שיש סדר של הבאת המצוות של פרשת קדושים. זה לא
אוסף מקרי של מצוות המכווצות בפרשה כדי להספיק. זה עניין של סדר מוסרי בחיים. זה
עניין של הבנה עמוקה שחייבים את הבין אדם למקום כדי להיות אנושי – הומני. אלו
הדורסים ברגל גאוה מצוות של בין אדם למקום, גם הבין אדם לחבירו מושחת וסלקטיבי.
קדושים תהיו. הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה,
לשון רש"י. אבל בתורת כהנים ראיתי סתם, פרושים תהיו. וכן שנו שם, והתקדשתם והייתם
קדושים כי קדוש אני, כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו
פרושים: ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב, אבל הפרישות היא המוזכרת
בכל מקום בתלמוד, שבעליה נקראים פרושים: והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים,
והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף
בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות,
שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה {הרמב"ן בא להבהיר, להיות קדוש הוא בשום אופן לא יוכל להשתמש בתורה כקרדום
לחפור בה. למשל, לא יתכן לומר שהיות שברור שהקב"ה רוצה שנהי'ה בריאים, וכדי
להיות בריאים, חייבים מספר שעות ביום לעסוק בהתעמלות וכדומה, כדי לשמור על מספיק
"ויטמינים וחלבונים" המסלול יהי'ה מחדר כושר לסטייקי'ה - נו, אני מהדר
ב"ונשמרתם מאד לנפשותיכם" והרי גוף בריא זה יסוד טוב לנפש בריאה, ממילא
הרמב"ן בא להזהיר, שבסוף היום עליו להיות נקרא קדוש. קדושה זו לא תימצא בחדר
הכושר ולא בסטייקיות למיניהם.}: לפיכך
בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות.
ימעט במשגל, כענין שאמרו שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין, ולא
ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו. ויקדש עצמו מן היין במיעוטו, כמו שקרא הכתוב
הנזיר קדוש, ויזכור הרעות הנזכרות ממנו בתורה בנח ובלוט {הנה, כל דבר שבקדושה אנחנו אומרים על היין. כדי להראות שיש אפשרות לקדש את
היין, לא שהיין יהפוך למטרה של חטא באיצטלא של הרי אמרו ויין ישמח לבב אנוש, ומצוה
גדולה להיות בשמחה תמיד, חז"ל הוסיפו אין שמחה אלא בבשר ויין. איזה בשר, בשר
שעל אכילתו נברך אשר קדשנו במצוותיו וצונו, בשר שבאכילתו ישנה כפרה, בשר כזה יש
מצוה לאוכלו, יין של כוס של ברכה, אשר לא יהפוך ביום מן הימים לחמת תנינים יינם.
יין אשר אמרנו עליו אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקדשנו במצוותיו.יין כזה
אין חשש של נח ולוט.}: וכן יפריש עצמו מן הטומאה,
אע"פ שלא הוזהרנו ממנה בתורה, כמו שהזכירו בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, וכמו שנקרא
הנזיר קדוש בשמרו מטומאת המת גם כן. וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה
ומן הדבור הנמאס{ בדרך כלל אלו הולכים יחד, באים יחד בגדולה
לגימה, לנגב חומוס וללעוס אנשים. לכן הקדים לומר לשמור מרחק מעמי הארץ שידוע מהי
שיחתם, ממילא לא יבואו לאכול אנשים, כמבואר ברמב"ם סוף הלכות טומאת צרעת.
כאשר ידע שיש עניין דווקא לאכול בסעודת מצווה ששם אין חשש לא ממאכלות אסורות ולא
של דיבור אסור, כי ממילא יתבלו את השיחה בדברי תורה, ואפילו שיחת חולין של תלמידי
חכמים צריכה תלמוד.}, כענין שהזכיר הכתוב וכל
פה דובר נבלה, ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות, כמה שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה
בטלה מימיו: באלו ובכיוצא בהן באה המצוה הזאת הכללית, אחרי שפרט כל העבירות שהן אסורות
לגמרי, עד שיכנס בכלל זאת הצוואה הנקיות בידיו וגופו, כמו שאמרו והתקדשתם אלו מים ראשונים,
והייתם קדושים אלו מים אחרונים, כי קדוש זה שמן ערב. כי אע"פ שאלו מצות מדבריהם,
עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר, שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים
עצמם במותרות ובכיעורים { יסוד היסודות של
הרמב"ן, מצוות קדושים, זה להיות לפנים משורת הדין. הוי אומרה שיש חיוב מקדים
של ידיעת כל המצוות שמחוייבים בהם, אופן קיומם בשורת הדין והמכוון בהם. לאחר כל
זאת, מתחייב חשבון נפש לדעת האם אכן אנחנו מקיימים את המצוות כמצווה וכמצופה. רק
לאחר התבוננות זו נתחיל את הצעדה במשעול הקדושה. כמו שהרמב"ן ממשיך מיד. כמה
פעמים, שמעתם את המשפט, ביזנעס איז ביזנעס, שזה אומר כמו "נישט אין שבת
גערעדט", אינני מתכוון לעמוד כאן על הדינים של אונאה וריבית, כי הרי מדובר
בביזנס, ולא בגמ"ח... האם נפטרנו מאיסור לשון הרע כאשר הקדמנו לומר, אני לא
רוצה לספר לשון הרע, אבל... כל אלו רחוקים ת"ק על ת"ק פרסה מן הקדושה. כעת,
עיקר ההדגש הוא, שמא תאמר זה מצווה רק לצדיקים גמורים, אנשים מורמים מעם, לא ולא,
זה אופן קיום מצוות קדושים תהיו, הקב"ה מצפה ונתן כוחות בכל יהודי להיות
קדוש. מפני כי קדוש אני ה' ואנחנו, כל היניקה שלנו נובע מקודשא בריך הוא
ושכינתי'ה. ממילא איננו מוגבלים כאשר זה נוגע להוספת קדושה. לכן כל יהודי מחוייב
לעשות את ההשתדלות המירבית לקניית תרי"ג מצוות עם מצוות קדושים תהיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה