בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
רבי חיים יעקב בן הר"ר אלתר אהרן זצ"ל ידידי רבי אריה דוד בן ר' פישל ז"ל
הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם
זצ"ל
ויפן כה וכה וירא כי אין איש. חז"ל מלמדים אותנו במקום
שאין איש (אנשים), השתדל להיות איש. משה רבינו במצרים, רואה שאין איש. אין מי
שיקום ויזעק, מדוע עם ישראל משועבד. מדוע רודים בהם ואין איש פוצה פה ומצפצף. אזי,
משה רבינו קם ועשה מעשה. לדאבונו, למחרת, הבין באר היטיב. לדאבון ולמועקת הלב, זה
זועק לשמים, מדוע אין איש שקם לזעוק מדוע טובחים בנו. מדוע אנשים יראים ושלמים
נהרגים. מדוע תינוקות של בית רבן, אשר לא חטאו סובלים ייסורי איוב. אך, כאשר
נתבונן בכמה דתנים ואבירמים חוגגים בינינו, אנשים אשר למדו ושננו היטיב לומר על
גדולי הדור, מי שמך לאיש, אין שאלות. כואב לראות, שבשבועות של שובבי"ם
ת"ת שמים דגש על ענייני טהרה וקדושה מלבד קדושת הפה. בכל מה שנוגע לקדושת
הפה, יש שתיקה. המעיין בספר שמירת הלשון יראה עד כמה מבהיל מי שמטמא שפתיו בלשון
הרע, רכילות, מוציא שם רע, ליצנות ודברי מחלוקת, תפילתו מאוסה ותורתו אינו שווה. החפץ
חיים מביא דבריו מיוסדים על אדני פז. לית מאן דפליג. אבל, מאידך גיסא, אין מי ששם
לבו לדברים. לכן, מי האיש אשר הוא "בר לבב", אין בלבו אלא סנה בוער
ביראת שמיים ואהבת השי"ת, יראה לקום בתוך העיר, וכמרדכי הצדיק בזמנו, יקום
ויזעק זעקה גדולה. זעקה אשר יניע את אמות הסיפים. זעקה אשר מי ששומעה יחרד. אזי
יתקנו את השנאה שבלבבות. וישמידו את תאוות "אנא אמלוך". הנה, רק השבוע
נקרא ונלמד כיצד הקב"ה בחר במשה רבינו, מתוך מסירותו ומתוך ענוונתנותו. כאשר
ניסה לדבר סרה על בני ישראל, שהיו בשפל המדרגה, לקה בנחש ובצרעת. ללמדינו
מה הקב"ה מחפש במנהיג. מסירות נפש, ענווה ואהבת ישראל. כעת, אנחנו באמת
מרגישים מי נלחם במי. מי מארגן כנסים שישירו לו "ימים" ומי איכפת לו מעם
ישראל, בכל מקום שהם. מי איכפת לו מכל יהודי נידח ורוצה שאור של יידישקייט יגיע
אליו ומי צועד במשעולי דתן ואבירם שביקשו לעקור את משה רבינו. דוד המלך הבטיח, אמת
מארץ תצמח. לבסוף הקב"ה יסיר את ההשמנה מלב העם וההשעיה ששם על אזנינו. ויקים
מנהיג אשר שופע אהבת ישראל ואהבת השי"ת. יסיר את פגעי השנאה והמחלוקת. הוא
יהי'ה איש, כאיש מלחמה של מעלה, ישיב לב בנים על אבותם. נזכה שיזכור חסד נעורים,
אהבת הכלולות ויוליכנו קוממיות לארצינו ושם נעבד שכם אחד, בבית אחד ובעבודה אחת.
ויפן כה וכה. ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה. וירא כי
אין איש אין איש עתיד לעמוד ממנו שיתגייר. ויך את המצרי ראוי היה משה מששת ימי
בראשית לעשות המעשה הזה להרוג את המצרי כי כחו של מצרי הוא כחו של קין שהוא מצד
הטומאה ומזה אמרו רז"ל שחיטת נכרי נבלה ומטמאה במשא כי הטומאה מצד כחו והבן
זה: ודע כי ההכאה הזאת בלשון היתה כי המית אותו ברוח שפתיו, וכן דרשו רז"ל
שהרגו בשם המפורש והראיה ממה שכתוב הלהרגני אתה אומר באמירה בלבד ושם המפורש של
מ"ב אותיות היה, ויש בכתוב התעוררות על זה, וכן אמר דוד ע"ה (תהלים מד)
בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו ואמר זה על מ"ב אותיות ועל זה נאמר (תהלים
קמח) כי נשגב שמו לבדו, וזהו כי הוא אמר ויהי וזהו (איוב כו) תולה ארץ על בלימה
והבן זה, ובכח השם הזה אמר משה עלה שור עלה שור, וכן מצינו באלישע הנביא באותם
נערים שהתקלסו בו והיו אומרים לו (מלכים ב ב) עלה קרח עלה קרח הזכיר בו הכתוב ויפן
אחריו ויראם ויקללם בשם ה' והוא שם בן מ"ב אותיות ולכך נהרגו מ"ב ילדים
הוא שכתוב (שם) ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם מ"ב ילדים, ובא לשון
ויך את המצרי כלשון (מלכים ב יט) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, שאין הכונה הכאת יד
כי אם הכאת כח: ויטמנהו בחול. אמר לישראל אתם משולים כחול שנאמר (הושע א) והיה
מספר בני ישראל כחול הים, החול הזה אדם נוטלו מכאן ונותנו בכאן אין הקול יוצא כך
לא ישמע הדבר: רבינו בחיי מלמדינו גודל מעשיו של משה רבינו. הנער יוצא מארמון פרעה, הדבר
הראשון שהוא רואה זה הצרות של היהודים. הוא רואה מצרי מכה. הוא מחליט לקום ולעשות
מעשה. כי אין איש. והוא איש. והאיש משה. להיות איש, זה להיות דומה ל"איש
מלחמה", להשי"ת. כעת משה רבינו בא לומר אימרה שיישמע. יש אדון ויש עבד.
עם ישראל הם האדונים. השאר הם עבדים ואין לעבד להכות את אדונו. מי שעושה כך, סופו
למות.
וירא והנה הסנה בוער באש, דולק, וזה דרך חידת הנבואה, שהיה המלאך בתוך
הסנה, והאש בוערת בסנה סביב המלאך, להורות שבהיות צדיקי ישראל, שהם מלאכי ה', בתוך
הסנה של עם מצרים, שהיו להם סרבים וסלונים, הסנה יבער באש בצרת עשר מכות, אבל לא
יכלו באותן הצרות, כמו שהורה באמרו והסנה איננו אכל, שהיה בלתי כלה באש המלהט בו,
כי לא היתה נבואת משה רבינו עליו השלום אז כמו שהיתה אחר כך, כמו שהעיד באמרו כי
ירא מהביט אל האלהים על הפך ותמונת ה' יביט אבל מיום מתן תורה ואילך שנגלה אז לכל
ישראל פנים בפנים והם לא סבלו זה, כאמרם לא אוסיף עוד לשמוע את קול ה' וכו' והוא
לבדו נשאר באותה מדרגה, כמו שאמר שובו לכם ואתה פה עמוד עמדי וכאמרו ויעמוד העם
מרחוק ומשה נגש, היתה נבואת משה רבינו פנים בפנים ומראה ולא בחידות: רבינו הספורנו מאיר עינינו. חז"ל אמרו,
מדוע נגלה הקב"ה למשה רבינו בסנה, כי הוא מקיים עמו אנוכי בצרה. הספורנו מפרט
את עניין הצרות. וזה המסר לגלות שלנו, כי גואל הראשון הוא הגואל האחרון. אנחנו
כצאן ההריגה. אך, חסדי ה' כי לא תמו כי לא כלו רחמיו. היינו שאנחנו, עמו וצאן מרעיתו
לא נכלה. כעת, כמה שנשקיע יותר בעבודת הקודש שלנו, ככה הקב"ה יפנה לתפילותינו
וישמע שוועתינו וישלח לנו גואלינו.
ועתה הנה צעקת וגו', צריך לדעת למה כפל האמור שכבר אמר ואת צעקתם וגו', עוד דקדוק אומרו ועתה, עוד אומרו הנה, עוד אומרו באה אלי כי לא היה צריך לומר אלי, עוד אומרו וגם ראיתי שכבר אמר זה למעלה, ונראה כי מודיעו ה' למשה כי אז בעודו מדבר עמו באה צעקת בני ישראל מחדש, ולזה דקדק לומר "ועתה" וגם אמר "הנה" כמראה לומר הנה היא לפני: ואמר באה אלי, לצד שיש הדרגות בתפלות המוגשות לפני הנעתר, יש מהם שמביאין אותם משרתי עליון ומגישים אותם לפניו יתברך, ויש מהם שהם מעולים שיש בהם כח שאין צריכין אמצעי להגיעם לפני הבורא אלא הם מעצמם נגשים לפניו, לזה אמר "באה אלי" פירוש בלא אמצעי: ואומרו וגם ראיתי את הלחץ, לפי דברי התנא (בהגדה של פסח) שאמר זה הדחק, הוא פרט שלא נרשם בדברי ה' הקודמים, לזה הוצרך ה' לאומרו, ונתכוון באומרו "ראיתי" להגדיל מדורת חפץ הפדיום, וכמו שפירשנו בפסוק (לעיל ב כה) וידע אלהים, והכוונה בהודעת כל זה לומר ועתה לכה וגו' פירוש תיכף ומיד, בלא שום עיכוב, לצד הדחק אשר הם נדחקים אין להמתין שום זמן: הקב"ה מלמד את משה רבינו סודם של מנהיגי
ישראל. האור החיים הקדוש מסביר, כאשר עם ישראל בצרה, יש לעזור להם מיד. כאשר שחה
לארץ נפשם ודבקה לארץ בטנם, מיד יש לקום לעזור להם. בלי שום עיכובים. עוד סוד מגלה
לנו האור החיים בדרך אגב, סוד קיבול תפילות. תפילה אמיתית, הבוקעת מלב יהודי הנמצא
בתוך מועקה עמוקה, תפילה כזאת בוקעת רקיעים ומגיעה היישר לכסא הכבוד. וברגע שתפילה
אכן מתקבלת, הישועה קרובה לבוא.
