יום ראשון, 31 במרץ 2019
יום שישי, 29 במרץ 2019
יום חמישי, 28 במרץ 2019
מחודדין בפיך פרשת שמיני פרה
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מחותנינו רבי יחיאל בן ר' משה
זצ"ל
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל וידידי ורעי ר'
משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
פרשת שמיני טומנת בתוכה קדושת עם
ישראל. מראשית הפרשה כאשר הקב"ה בא להשרות את שכינתו בתוכינו ביום השמיני,
דרך העונש של נדב ואביהוא אשר על פי חלק מחז"ל נהרגו כי הם היו גאוותנים,
ואין הקב"ה והם יכולים לדור בכפיפה אחת. משם להלכות פרישה משכרות שזאת אחת
מהגורמים הגדולים לנפילות ברשת של היצר הרע וגורם להתדרדרות רוחנית עצומה. משם עוברים
לקדושת המאכלים. עם ישראל הקדושים והטהורים, ממלכת כהנים וגוי קדוש. אין זה מן
הראוי שיאכלו כל מה שזז והולך. וכמו שהפרשה בעצמה מסיימת שמי שאוכל שקצים ורמשים,
הרי הוא מטמא נפשו עד שהוא הופך להיות שקץ כמוהם ומעבר לכך שזה ממש מטמטם את הלב.
משם לדיני טהרת המאכלים על ידי שמירה שלא יוכשרו לקבל טומאה. טהרת הכלים. יסוד
האומה של בני מלכים זה להיות טהורים. לשמור על טהרת הנשמה, הנפש והגוף. חוט משולש
אשר לא במהרה יינתק. ממילא רואים עד כמה שפרשת פרה קשורה לגמרי לפרשת שמיני. כאשר
מישאל ואליצפן נטמאו לנדב ואביהוא. לדאבונינו זה קרוב לאלפיים שנה אנחנו ממתינים
למילים של הנביא יחזקאל מתוך ההפטרה "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתי
אתכם" יקויימו. בפירוש בהמשך הפרשה נאמר לנו להתבייש ולהכלם מדרכינו. יודע לב
מרת נפשו ואין כאן המקום לפרט. אבל, במחילה, עם כל אחד ואחד יתחיל לדאוג בעצמו
לקדושתו, בכל מיני קדושה, קדושת הפה, קדושת הדיבור, קדושת המאכלים. נקדש את לימוד
התורה באופן שכולם ירצו להצטרף למקהלות רבבות עמך בית ישראל המקדישים שמו יתברך,
נזכה במהרה לגאולה שלימה. אמן.
וטעם קרב אל המזבח, ויקרב אהרן אל המזבח וישחט.
על דעתי בדרך הפשט, יאמר קרב אל
צפון המזבח ועשה שם החטאת והעולה, כי הם שחיטתן בצפון, ואמר משה כן בדרך קצרה שכבר
ידע אהרן זה: אבל בת"כ נתעוררו רבותינו
בזה, ומשלו משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שנשא אשה והיתה מתביישת מלפניו, נכנסה
אצלה אחותה, אמרה לה, אחותי למה נכנסת לדבר זה לא שתשמשי את המלך, הגיסי דעתך ובואי
שמשי את המלך. כך אמר לו משה לאהרן, אהרן אחי למה נבחרת להיות כהן גדול לא שתשרת לפני
המקום, הגס דעתך ובוא ועבוד עבודתך. ויש אומרים, היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור
והיה מתירא ממנו, נכנס משה אצלו אמר לו אהרן אחי לא תירא ממה שאתה מתירא, הגס דעתך
ובא קרב אליו, לכך אמר קרב אל המזבח. ויקרב אל המזבח, בזריזות: וטעם דבר זה, כי בעבור
שהיה אהרן קדוש ה' ואין בנפשו חטא זולתי מעשה העגל, היה החטא ההוא קבוע לו במחשבתו,
כענין שנאמר וחטאתי נגדי תמיד, והיה נדמה לו כאילו צורת העגל שם מעכב בכפרותיו, ולכך
אמר לו הגס דעתך, שלא יהיה שפל רוח כל כך שכבר רצה אלהים את מעשיו. ואחרים מפרשים שהיה
השטן מראה לו כן, כמו שאמרו שם, אהרן אחי אף על פי שנתרצה המקום לכפר עונותיך צריך
אתה ליתן לתוך פיו של שטן שמא ישטינך בביאתך למקדש וכו' בתורת כהנים: וטעם וכפר בעדך
ובעד העם. יאמר קרב אל המזבח לעשות כל הקרבנות, ועשה תחילה את חטאתך ואת עולתך, וכפר
בעדך תחילה בקרבנותיך, ובעד העם אחרי כן, שתעשה קרבן העם וכפר בעדם בקרבנם, לימד אותו
שיבא זכאי ויכפר על החייב.
הרמב"ן מלמדינו עד כמה חטא העגל השאיר רושם. כעת שאהרן נבחר לכפר על עצמו
הרגיש שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. יתר על כן שנצטווה להקריב עגל. דבר זה
רחוק מבינתינו, הרי ידוע ששום בשר ודם לא יסלח לזולתו בדבר שחטא בו. האמת היא שמשה
רבינו אבי הנביאים לא יכל להרגיש הרגשה זו של עומק החרטה, כי מעולם משה רבינו לא
טעם טעם חטא. לכן, משה רבינו מציע לאהרן להגיס לבו. אהרן דווקא חשב שקרבן העגל הוא
להתמיד חטאתו לפניו תמיד. הוא הי'ה כל כך עניו ושפל רוח, שלא ראה שדווקא העגל מסמל
ומעיד שלא חטא בעגל. זה היסוד של מי שעתיד לכפר על כלל ישראל, הוא זה שהרגיש את
טעם החטא, ידע חרטה אמיתית ושברון הלב מהי, ממילא יוכל לרפאות שבורי לב ויחבוש
לעצבותם ויכפר בעדם.
וידום אהרן, שהתנחם בקידוש ה' שנקדש במותם: וידום אהרן. מאבלותו ולא כבה ולא התאבל שכן כתיב ביחזקאל בן אדם הנני לוקח
ממך את מחמד עיניך במגפה וגו' האנק דום מתים אבל לא תעשה. אף כאן וידום ממה שהיה רוצה
להתאבל ולבכות. וזה מוסד ואמיתת פשוטו. אבל האגדה שאומר שהיה מנחמו משה לאהרן על שאמר
לו הקב"ה ונקדש בכבודי וסבור הייתי או אני או אתה עכשיו תדע שהם גדולים ממני וסמך
אין זה לפי הפשט וכי היה מבשר הקב"ה למשה עשו לי משכן ובו ביום ימותו הגדולים
שבכם. הנה גישה שונה לעניין אחד.
הספורנו לומד דמימת אהרן היא היא נחמתו של קידוש השי"ת שיצא, למען ישמעו
וייראו שאין להקריב אש זרה אשר לא צוה השי"ת. מאידך הרשב"ם, אומר של
התנחם. הדממה היא דממת אבל. במקום להחצין, הפנים. הפשטן הגדול אומר שאין זו בשורה
שביום חנוכת המשכן הקב"ה יתקדש ע"י הריגת מקודשיו. לא שחלילה אהרן הי'ה
מטיח דברים כלפי שמיא, אבל הדום הוא התגברות השכל על הרגש, לדעת לקבל את הייסורים.
זאת החיה אשר תאכלו, הנה אחר שהתנצלו ישראל את עדים הרוחני שקנו במתן תורה, אשר בו
היו ראוים לשרות שכינה עליהם בלתי אמצעי, כאמרו בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבא אליך
וברכתיך כמו שיהיה הענין לעתיד לבא, כאמרו ונתתי משכני בתוככם, ולא תגעל נפשי אתכם
מאס האל יתברך אחר כך מהשרות עוד שכינתו ביניהם כלל, כאמרו כי לא אעלה בקרבך, והשיג
משה רבינו בתפלתו איזה תיקון, שתשרה השכינה בתוכם באמצעות משכן וכליו ומשרתיו וזבחיו,
עד שהשיגו וזכו אל וירא כבוד ה' אל כל העם ואל ירידת אש מן השמים ובכן ראה לתקן מזגם
שיהיה מוכן לאור באור החיים הנצחיים, וזה בתקון המזונות והתולדה, ואסר את המאכלים המטמאים
את הנפש במדות ובמושכלות, כאמרו ונטמתם בם וכאמרו אל תשקצו את נפשותיכם וכאמרו ולא
תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים, והתקדשתם
והייתם קדושים פירוש נצחיים, מתדמים לבורא יתברך, כאמרו כי קדוש אני, ואסר הנדה והזבה
והיולדת, לקדש את הזרע ולטהרו מכל טומאה, כאמרו והזרתם את בני ישראל מטמאתם, ולא ימותו
בטמאתם, בטמאם את משכני והזכיר לשון טומאה בנבלת בהמה וחיה טמאה ובח' שרצים ובנבלת
בהמה טהורה שבכל אחד מאלו יש טומאת מגע ובקצתם טומאת משא, אמנם המטמאים את הנפש בלבד,
והם דגים ועופות וחגבים ושאר שרצים שאין בהם טומאת מגע כלל יזכור בהם שקוץ, כאמרו שקץ
הם לכם, לא יאכלו שקץ הם, שקץ הוא לא יאכל, לא תאכלום כי שקץ הם. הספורנו הזה מדהים. בעצם, אנחנו היינו משכן לשכינה. לא
היינו צריכים לא אדנים ולא קרשים ויריעות. אנחנו, הבשר ודם היינו מקום השראת
השכינה, מקומו של השי"ת בעולם. אבל כאמור חטאנו בעגל. נתקנו עצמינו ממרכז
הקדושה. עדיינו הוסר. בושתינו וחרפתינו לעין כל. תיקון חטא זה על ידי בניית משכן ומקדש חיצוני, עלי'ה לרגל
למשכן / מקדש ושם נראה לפני ואת פני האדון יתב"ש. בה בעת אנחנו, לא אבדה
תקוותינו. ניתן בהחלט לחזור לקדושתינו הראשונה. זה בא דווקא בפרשת שמיני בה נתקדשו
אהרן ובניו להיות קודש קדשים. ללמדינו שאדם ילוד אשה יכול להתעלות לקודש קדשים.
בהקדשת חייו לקדושה. קדושת הנהגות הבית וקדושת המאכלים. לכן הסמיכות של טהרת
השולחן, תזריע וקדושת ילדי ישראל, קדושת הפה שלא ידברו לשון הרע ויקבלו נגע צרעת.
קדושת הבית בכל הנהגותיו. כמו שהאור החיים הקדוש מוסיף "והתקדשתם תעשו גדרים וסייגים לבל תטמאו, ובזה אני מבטיחכם שתהיו
קדושים, וחזר ופירש באיזה דבר יהיו קדושים, ואמר כי קדוש אני, הנה מה שתולה טעם קריאתם
קדושים, שהוא לצדו, הא למדת כי השרה שכינתו על הפרושים, ולזה יקראו על שמו", היינו שכמה שנקדש את עצמינו יותר ויותר כך נזכה להיות
בעצמינו משכן לשכינה. קדושה זו בכל האופנים אשר הביא הספורנו. למעשה זה מתחלק
לשלושה חלקים, עולם – מקום של קדושה, קדושת הבית בכל ענייני הצניעות וכדומה. שנה,
קדושת הזמנים שבתות ומועדים, לרוממם ולקדשם בתפילה ובלימוד, במאכל ובמשתה. נפש,
קדושת הגוף של אדם הישראלי הנברא ויש בו חלק א' ממעל. לראות שקדושה זו תסובבנו בכל
מקום עת וזמן, אזי נזכה שוב לכל עשרת העטרות.
זאת החיה, ל' חיים לפי שישראל דבוקים במקום וראויין להיות חיים לפיכך הבדילם
מן הטומאה וגזר עליהם מצות ולאומות העולם לא אסר כלום משל לרופא שנכנס לבקר את החולה
וכו' כדאי' במדרש רבי תנחומא: ונטמתם בם,
אם אתם מטמאין בהם בארץ אף אני
מטמא אתכם בעולם הבא ובישיבת מעלה: כי אני
ה' אלהיכם, כשם שאני קדוש שאני ה' אלהיכם
כך והתקדשתם קדשו את עצמכם למטה: והייתם
קדושים, לפי שאני אקדש אתכם למעלה ולעולם
הבא: כי אני ה' המעלה אתכם, ע"מ שתקבלו מצותי העליתי אתכם (ד"א כי אני ה' המעלה
אתכם בכולן כתיב והוצאתי וכאן כתיב המעלה תנא דבי רבי ישמעאל אלמלא לא העליתי את ישראל
ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים כשאר אומות דיים ומעליותא היא גבייהו והוא לשון
מעלה). רש"י מריש ענייני קדושת
המאכלות מבדיל בינינו לבין האומות. אנו נקראים חיים. חיים הם למוצאיהם. המוצאיהם
שלנו זה הפה. פה שאמון על כי הם חיינו חייב להיות קדוש וטהור כדי שנפעל להיות
חיים. דבר זה תלוי לנכנס לפה. הקב"ה הבדילנו מכל מאכל אשר רוחנית מזיקה לאדם,
נצרף לדברי רש"י את דברי האור החיים הקדוש "עוד ירמוז שבאמצעות שמירת מצוה זו לא ישלטו עכו"ם בעם בני
ישראל, עכו"ם יקראו שרצים ושקצים הרומשים על הארץ" היינו כל החיות שלנו בקדושת הפה. פה שמתקדש במה
שנכנס אליו, יקודש היוצא מפיו. זאת עבודתינו בעולמינו לקדש פינו, כדי שנהי'ה כולנו
חיים. הנה בעמדינו מיד לאחר "הדר קבלוה מאהבה" פחות משלושים יום של זמן
חירותינו, אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, ודאי שיש לדעת ולהקפיד על הנכנס
לפינו בכל עת ושעה, בדיוק כמו שיש לנפות ולסנן את היוצא מפינו.
יום ראשון, 17 במרץ 2019
יום חמישי, 14 במרץ 2019
יום רביעי, 13 במרץ 2019
מחודדין בפיך פרשת צו זכור
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מחותנינו רבי יחיאל בן ר' משה
זצ"ל
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל וידידי ורעי ר'
משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
הספר אשר אנחנו פותחים השבוע נקרא
"תורת כהנים", כונו קיבלנו ברכה לפני מעמד הר סיני שנהי'ה ממלכת כהנים,
הגם שאיננו בני אהרן. זאת אומרת, שבספר הזה המפתח להגיע ליעד של ממלכת כהנים. הבה
נתבונן רק בפרשת ויקרא, כ"שמעק טבק" של הנהגת הכהונה, כדי שנבין את
העבודה המוטלת עלינו. אדם, ראשית לכל, להיות מענטש. אנושי, בעל מידות. חושב היטיב
לפני שמדבר. כי יקריב מכם, כאשר הוא מחליט להתקרב לעבודת השי"ת, עליו לדעת
שהוא יצטרך "להקריב" חלק של עצמו. יצטרך לוותר קצת על העולם הזה שלו.
דבר ראשון, מן הבהמה, מכל מה שהנפש הבהמית דורת ממנו, עליו להנמיך את הדרישות
וההנאות. זה לא אומר לא לאכול טוב או לישון טוב. אפשר ואפשר, אבל, לשם שמיים. כאשר
אכילתו הוא על דרך שהגוף יהי'ה בריא וחזק כדי ללמוד, להתפלל, לפרנס את משפחתו,
לגמול חסד ולקיים כל שאר המצוות, הרי הוא מיד נהי'ה קודש קדשים. כאשר הוא נח, ישן
או מסיר מתחים, כדי שיהי'ה מפוקס ללמוד יותר טוב, להתפלל יותר טוב ולהתמקד במצוות
יותר טוב, הרי שוב הוא מתקדש להיות קודש קדשים. קל, זה ממש לא קל. חובה, זה חובה
ממש. ונחזור למילה אדם, רש"י מלמדינו שאסור להקריב מן הגזל, ללמד את האדם שהוא
חייב להתרחק מכל כסף אשר אינו מאה אחוז כשר למהדרין. כמובן, כל מה שקשור לעבודה
זרה גם נאסר בעבודת הקרבנות, הרי יש לנו כעס וגאווה שהם תולדות של עבודה זרה, מהם
יש להתרחק כבורח מן האש. תמים, שפיו ולבו חייבים להיות שווים. זכר, חייבים לזכור התחייבויות
שהתחייבנו, לעשותם באופן של לכתחילה ולא רק בדיעבד. כל זה מלבד עוד מלא לימודים
שניתן ללמוד מכל קרבן ומכל עבודה. זה לא סוד שאנחנו נמצאים בערב בחירות. לנו יש
בחירה אחת ויחידה. ובחרת בחיים. נכון, יש כעת נסיון קשה ביותר, למרות שחלקים מציבור
שומרי התורה ומצוות מאוחדים, אבל חלק אינם. היצר דוחק כדי לסכסך, לדבר לשון הרע,
לעשות הרבה מחלוקת. אנחנו מצידינו חייבים להתעלות מכל זה, לעשות ככל אשר הורו ויורו
לנו חכמי וצדיקי הדור. אבל לזכור שאנחנו אמורים לעלות ולהתעלות מעבר לכל ענייני
המתבהמים למיניהם. כאשר נדבוק בזה כמו שצריך, יניח לנו השי"ת מכל אויבינו
מסביב וימחה את זכר עמלק ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו, אמן ואמן.
ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד
לאמר, עקב ענוה יראת ה' עושר וכבוד וחיים: שלמה המלך ע"ה
הודיענו בפסוק הזה שבמדת הענוה יש כמה מעלות טובות נקשרות עמה, וע"ד הפשט באור
הכתוב כי השכר והתועלת המגיע מן הענוה בעוה"ז הוא ארבעה דברים והן יראה ועושר
וכבוד וחיים, כי מדת הענוה היא מדה גופנית בחברת הבריות והוא שיהיה האדם ביישן
וסבלן מכבד הבריות ומדבר בטובתן ויהיה שומע עלבונו ושותק, ומתוך המדה הזאת הגופנית
יעלה האדם למדת היראה שהיא מדה שכלית ויבא גם כן לידי עושר, כי בעל הענוה הוא שמח
בחלקו, וידוע כי הון עתק ימעט בעיני האדם עם הגאוה ויספיק לו מעט עם הענוה, וכיון
שהוא מסתפק במועט ואיננו מתאוה אל היתרונות והוא שמח בחלקו הנה זה עושר, וכמו
שדרשו רז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו, ויבא גם כן לידי כבוד כי כשהוא נמנע מהתאוות
והוא שפל רוח ושיספיק לו מה שעלה לחלקו הנה זה לו כבוד, והוא שכתוב ושפל רוח יתמוך
כבוד, וכתיב ולפני כבוד ענוה, כי מי שיש לו כבוד מדת הענוה קדמה לו כבר, ויבא לידי
חיים כי המתאוה אל היתרונות הנה הוא דואג כאשר לא יעשיר ולא יקום חילו כתאות נפשו
וחייו חיי צער על שלא השיג כל חפצו, והדאגה מקצרת החיים נמצא מצטער על עולם שאינו
שלו, אבל השמח בחלקו לא ידאג על מה שלא קנה וימלט מן הדאגה ויחיה חיי שלוה: רבינו
בחיי בא ללמדינו את יסוד היסודות של ההתקרבות להשי"ת. ראשית לכל, הא' זעירא
מלמדינו עד כמה חייבים לעבוד על מידת הענווה כדי לזכות לתורה ולקרבת השי"ת.
כעת מלבד זאת, הענווה היא המפתח לכל המידות הטובות. הענווה היא הסוד של חיים
שלווים וטובים. לא סתם נבחר משה רבינו, כי הוא באמת היה העניו מכל האדם. באמת שמח בחלקו.
רק על ידי היכולות הללו יכל להוריד את התורה מן השמיים ולהנגישה לעם ישראל. וע"ד
המדרש עקב ענוה יראת ה' מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה דכתיב
ראשית חכמה יראת ה' וכתיב עקב ענוה יראת ה', עשו מלת עקב מלשון עָקב ולמדנו מזה כי
מדת הענוה גדולה מן החכמה, כי היראה שהיא בראש החכמה הלא היא עקב לרגלי הענוה,
וידוע כי לכל מדה שבמדות יש שתי קצוות קצה ראשון וקצה אחרון, ועוד יש שלישי והוא
המצוע, ומדת הענוה היא ממוצעת כי היא אמצעית בין הקצה הראשון שהוא הגאוה והקצה
השני שהוא השפלות, והנה המצוע בכל המדות הוא הדבר הבינוני והטוב לאדם שיבור לו
ושיתנהג בו ושלא יטה לאחד מהקצוות שהוא דבר רע ומר, ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה
פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו, כיון בזה להזהיר את האדם שידריך את עצמו במצוע ב'
הקצוות כלשון הפלס שהוא ממוצע בין שתי הכפות שוה בשוה ואינו יוצא לחוץ ואז יכונו
כל מדותיו כי הוא דרך הישר ללכת בו, וזה שהוסיף באור ואמר אל תט ימין ושמאל, כלומר
שילך באמצע ולא יטה לאחת מהקצוות, אבל במדת הענוה הוזהרנו בה שיטה האדם את עצמו אל
הקצה האחרון שהוא מדת השפלות ולא יבחר להשאר בדרך המצוע פן יתקרב לגבול הגאוה שהיא
המדה המגונה המזקת האדם והמטרדת אותו בגוף ובנפש מן החיים המקריים ומן החיים
הנצחיים, ועל זה אמרו ז"ל במוסרם מאד מאד הוי שפל רוח, וכפלו המלה באמרם מאד
מאד ללמד דעת את העם שיטה עצמו אל הקצה האחרון שהוא השפלות לפי שמדת הענוה מפוארה
ומעולה ומעלתה עצומה ומפורסמת לעין, לכך הזכיר דוד המלך ע"ה על עצמו לב נשבר
ונדכה, ואע"פ שהיה מלך גדול ונביא, וגדול שבשבעים זקנים וכענין שכתוב יושב בשבת
תחכמוני, הפליג על מדת הענוה וקרא עצמו לב נשבר ונדכה. וכן מצינו במשה רבינו
ע"ה שהיה ראש הנביאים כלם ולא שבחו הכתוב בשאר המדות העליונות שהיו בו רק
במדת הענוה והוא מה שאמר והאיש משה עניו מאד, והזכיר מאד לבאר כי משה רבינו
ע"ה לא רצה לעמוד על המצוע בלבד שהוא לשון ענו אבל הטה עצמו מן המצוע אל צד
השפלות ועל כן הזכיר מאד, ומכלל ענותנותו ושפלותו מה שמצינו שלא רצה לבא אל אהל
מועד בעוד שהיה האהל טמון ומכוסה בענן הכבוד כענין שכתוב ויכס הענן את אהל מועד וכבוד
ה' מלא את המשכן, ואע"פ שכבר נאמר לו מפי הגבורה ונועדתי לך שם ודברתי אתך
מעל הכפורת מבין שני הכרובים לא ערב את לבו לבא אל אהל מועד לא להתנבא בתוכו ולא
להתפלל ולהקריב קרבן עד שנתן לו הקב"ה רשות וקראו, וזהו שכתוב. ויקרא אל משה וידבר
ה' אליו מאהל מועד לאמר: רבינו בחיי מסכם לנו מה הסוד של חיי
תורה. חיים קרובים להקב"ה. הנה, הקב"ה ברא את האדם עם כל מיני מידות.
משימתו בעולם לתקן ולשפר את המידות. כל מעשה הקרבנות, כל חומש ויקרא זה הדרכה כדי
לתקן את כל המידות. לכן, צריכים ללמוד את העניין בעומק. כי רק על ידי המפתח של
ענווה ניתן להגיע למדרגות אשר הקב"ה נתן אפשרות לכל יהודי להגיע אם רק ידבוק
בכל ענייניו בקודשא בריך הוא ושכינתי'ה.
יום שלישי, 12 במרץ 2019
יום שני, 11 במרץ 2019
יום ראשון, 10 במרץ 2019
יום חמישי, 7 במרץ 2019
יום שני, 4 במרץ 2019
הירשם ל-
רשומות (Atom)