יום חמישי, 29 בנובמבר 2018
יום רביעי, 28 בנובמבר 2018
מחודדין בפיך - פרשת וישב
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ידידי ורעי ר' משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
לשבת בשלוה. יעקב אבינו שבע תלאות.
לחיות עם עשיו, לעבור את השוד של אליפז, לחיות עשרים שנה אצל לבן שרימה אותו
מתחילה ועד סוף. שוב להתמודד עם עשיו. הסיפור עם דינה והאי הבנה בינו לבין שמעון
ולוי. המלחמה עם העמים מסביב כמובא במדרש, מיתת רחל והעסק עם ראובן. אז זה ממש לא
פלא שיעקב אבינו מבקש קצת שקט. יפה. אבל, הוא לא עושה שום דבר כדי שהוא יוכל לשבת בשקט.
הוא קונה ליוסף כתונת פסים שמעורר את קנאת אחיו. גם בני בלהה וזילפה שיוסף הי'ה
מתידד איתם מפנים לו עורף. הקנאה הופכת עם הזמן לשנאה. שנאה תהומית. שנאה שאינה
מובנת לנו. שנאה שהביאה אות לדון את יוסף למוות. חז"ל במדרש באים ומחדדים לנו
את העניין. עבירתן של שבטים זכורה היא לעולם, תקווה היא לעולם, וישבו לאכול לחם
מאכיל לחם לבאי עולם. זכורה היא לעולם, בעקבות מכירת יוסף באה עלינו עשרה הרוגי
מלכות. תקווה היא לעולם, כי זה נותן לנו פתחון פה לפני השי"ת, כי אם שבטי י-ה
חטאו, אנו שבדרגות הרבה יותר נמוכות, מה כבר ניתן לצפות מאיתנו. אבל, הכי מתמיה,
העבירה הזאת הולידה את הצלת העולם. האפשרות של יוסף לזון ולפרנס את כל העולם.
ובעצם לתת ליעקב אבינו את מבוקשו לשבת בשלווה. אמנם לא בארץ ישראל. אבל סוף ימיו
ישב יעקב בשלום ובשלווה. יש בינינו הסוברים שמעשה אבות סימן לבנים מחייב אותנו
לעשות מחלוקות בלי סוף. ההיפך הוא הנכון, עלינו ללמוד מהפרשה איך לגשר, איך אפשר
לחיות ביחד. איך לשאול את התמוה באופן ישיר ורק למי שזה נוגע איליו בלי כל פרסום.
כאשר מתקיים נדברו יראי השי"ת איש אל רעהו, ללא מחיצות, אזי ויקשב ה' וישמע.
אז ניתן באמת לחיות בשלום. השבוע חל יום פטירת הגראי"ל שטיינמן זצ"ל,
הוא הי'ה הסמל והדוגמא של לחיות ביחד, בכבוד. הוא הי'ה הדוגמא האישית של להתרחק מן
המחלוקת בכל מחיר. הוא לימד שלא מפסידים כאשר מוותרים. הוא לימד עד כמה גאווה הורס
ומחריב. זה הזמן ללמוד ממעשיו כדי שבחנוכה הקרובה נזכה לחנוכת המזבח בבניין בית
המקדש, במהרה בימינו, אמן.
את דבתם רעה. ידוע
כי כל דבה רעה אבל הזכיר רעה להפליג. את דבתם רעה. פירש רש"י ז"ל כל רעה
שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהם אוכלים אבר מן החי ומזלזלים בבני
השפחות לקרותם עבדים וחשודין על העריות, ובשלשתן לקה. וכתב הרמב"ן שאם כן
ראוי היה לבני השפחות להציל את יוסף מיד אחיו, מאחר שהיה אוהב אותם וחס על כבודם
והיה בא בשבילם כנגד בני לאה להגיד לאביו דבתם. ואם נאמר כי היו בני השפחות
מתיראים מהם, אין זאת, כי היו ארבעה דן ונפתלי גד ואשר, וראובן היה עמהם, ויוסף עצמו,
הרי ששה כנגד שאר בני לאה, ואנו רואים בודאי כי כל האחים הסכימו במכירתו מלבד ראובן
הגדול שבכולם ובנימן הקטן שבכולן. ועל כן פירש הוא ז"ל כי על בני השפחות היה
מוציא הדבה והם בני בלהה ובני זלפה כנזכר בכתוב, ויהיה שעור הכתוב כאילו אמר אלה תולדות
יעקב יוסף והוא נער בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן, שהם בני בלהה ובני
זלפה נשי אביו, ויבא יוסף את דבתם רעה של בני השפחות הנזכרים. ויאמר אחר כך ויראו
אחיו, אלו בני לאה, כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו, ונמצא יוסף שנאוי מכולם,
מבני בלהה ומבני זלפה מפני הדבה שהביא אל אביהם, ומבני לאה מפני שהיה יעקב אוהב
אותו יותר מהם והם בני הגבירה כמוהו: רבינו בחיי מלמדינו על פי חשבון פשוט מה קרה שם בין האחים. הדבר הכי
קשה זה, מי שמקרב אותך עושה איתך מעשים מאחורי הגב. ואולי זה מובן על פי פירוש
רבותינו האחרונים, שיוסף שמע את האחים מדברים. כי הם רצו לבדוק אם אכן יוסף מלשין
עליהם. ולכאורה תמוה, איך יוציאו שבטי י-ה דיבורים מן הפה על תכנונם לעשות עבירות.
בפרט שיש ברית כרותה לשפתיים. אז לפי רבינו בחיי מבואר שהשבטים אמרו לבני
"השפחות", לומר דיבורים אלו. יוסף, הרגיש נבגד. אני מקרב אותם והנה הם
מדברים על לעבור עבירות.
ויתנכלו אותו להמיתו, הנה
לשון נכל יורה על המצאה להרע כמו אשר נכלו לכם, אמר שחשבו את יוסף בלבם נוכל להמית
ושבא אליהם לא לדרוש שלומם אלא למצוא עליהם עלילה או להחטיאם כדי שיקללם אביהם או
יענישם האל ית' וישאר הוא לבדו ברוך מבנים ול' התפעל יורה על ציור הדבר בנפש כמו
אתה מתנקש בנפשי מצייר בלבבך מוקש על נפשי ולשון להמיתו שימית הוא את אחיו כמו
לעשותכם אותם לעברך בברית, ובזה הודיע מה היה למו בהיות כלם צדיקים גמורים עד שהיו
שמותם לפני ה' לזכרון איך נועדו לב יחדו להרוג את אחיהם או למכרו ולא נחמו על הרעה
כי גם כשאמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו לא אמרו שתהיה אשמתם על מכירתו או מיתתו
אלא על אכזריותם בהתחננו, והנה הגיד הכתוב כי ציירו בלבם וחשבו את יוסף לנוכל
ומתנקש בנפשם להמיתם בעולם הזה או בעולם הבא או בשניה' והתורה אמר' הבא להרגך כו': רבינו
הספורנו מלמדינו, עד היכן השנאה היתה בלבבם. הוא בעצם
מחדש לנו שהם בעצם לא בדיוק התחרטו על המכירה. מי שמדקדק בדברי יוסף בפרשת ויחי,
הוא מספר לאחים שהקב"ה חשבה ועשאה לטובה. אבל, הוא לא אמר להם שהוא חל להם.
ללמדינו עד כמה קשה מחלוקת כאשר במקום לבוא ולגשש ולגשר כל צד מתבצר בעמדה שלו.
ויהי ה' את יוסף ויט וגו', פירוש
כי בהשראת שכינה על האדם יושפע הנסמך מהמשרה שכינתו ממה שבו, וידוע הוא חן המקום
ברוך הוא כי הוא מקור החן, והוא אומרו ויהי ה' את יוסף ובזה ויט אליו חסד פירוש
ממילא, ואומרו ויתן חנו להיות כי לא תרגיש בחינת הרע במתק החן, לזה הוצרך ה'
להרכיב בעין שר בית הסוהר אמצעי לערב אליו חן צדיק, והוא אומרו ויתן חנו בעיני
וגו', והבן: הוא היה עושה, תרגום פירש על מימריה, ולדבריו למה לא ידבר הכתוב צחות
ויאמר בפירוש "על פיו" היו עושים, ואולי שנתכוין הכתוב בשנותו את טעמו,
להודיע גם כן שהגם שהיה הוא המנהיג לא היה מתנהג בשררה ומונע עצמו מתשמיש דבר אשר
היו עושים שם האסורים אלא ידו כיד כולן שוה, וזה יגיד מזג טבעו כי טוב הוא, ומצא חן
ושכל טוב בעיני ה' ואדם: האור החיים הקדוש מאיר עינינו על עצמת הקדושה של יוסף הצדיק. לא יתכן בעולם
שהקב"ה ישפוך חן וישרה שכינה על חדל אישים. זה עתה למדנו על גודל קדושתו של
יוסף שעבר והצליח לעמוד בנסיון יום יומי. אשת פוטיפרע לא הרפתה. יום יום היא
ניסתה. שעה שעה. ויוסף הי'ה מוכן להשפיל את עצמו רק להנצל מן החטא. אף אחד מהשבטים
לא עמד בנסיון כזה, אף פעם. לכן, הקב"ה השרה שכינתו עליו. הוא הבין היטיב שכל
מה שעובר עליו זה מאת השי"ת. ויש לקבל את זה בצורה הכי חיובית. ובעצם זה הי'ה
המסר שלו גם לאסירים. אפשר להיות מרירים וחסרי מעש. זה חיים ללא תכלית. אבל, אם
ניקח את המצב, כמה שהוא עגום וננסה לעשות ממנו משהו חיובי, נראה שאנחנו מסוגלים
לייצור ולהיות פעילים וחיים גם בתת תנאים. היסוד של כל
מה דעביד רחמנא לטב עביד, קבע יוסף בתוך הבור במצריים. גם בחושך מוחלט, ניתן למצוא
ולו נקודת אור קטנה. ללמדינו שהקב"ה נותן חן וחסד לאדם אשר חי באמונה ובביטחון
ולא משנה בדיוק איפה הוא נמצא.
יום שלישי, 27 בנובמבר 2018
יום שני, 26 בנובמבר 2018
יום ראשון, 25 בנובמבר 2018
יום חמישי, 22 בנובמבר 2018
יום רביעי, 21 בנובמבר 2018
מחודדין בפיך - פרשת וישלח
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ידידי ורעי ר' משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
הצילני נא מיד אחי. אחד מהדברים הקשים
ביותר הם, כשעשיו מחייך אילינו. ידוע הוא שכמה וכמה מגדולי ישראל בכו בכיות נוראות
על עצם המחשבה שהתורה הקדושה צריכה לעבור דרך הגלות של אמריקה. כמה צרות היהדות
סובלת בגלל האמריקניזם. הזלילה, הפרעס. זכורני, ירושלים, פלטרין של מלך, בשנת ה'
תשל"ב. רחוב מלכי ישראל אשר כיום הוא המרכז לחטוף ואכול, היו בו 2 חנויות
לממכר פלאפל, מסעדה בשרית אחת, ושתי מגדניות. חנות הממתקים של רוטה ושתי חנויות
לממכר פיצוחים. והכל הי'ה צנוע. שקט. איך החנויות התפרנסו אז, נשגב מבינתי, אבל שרדו.
היו בחנויות המון מדפים ריקים. החנויות היו סגורות מידי יום בין 2 ל4 בצהריים.
אנשים היו עדינים יותר. אנשים היו רוחניים יותר. עשיו הי'הרחוק מציבור שומרי תורה
ומצוות ת"ק על ת"ק פרסה. לא עברו הרבה שנים ופתאום, עשיו עמוק בלחלן את
היהדות הנאמנה עד כמה שאפשר. להכניס תכנים זרים שלא היו. ההתמכרות לאוכל בפרט
ואוכל מהיר בכלל ההתמכרות לבידור "כשר". וכן על זה הדרך. בימים ההם,
יהדות התורתית בארץ ישראל הייתה מחוסנת מפני החוליים הרעים האלו. מספר זוטר של בני
עלי'ה היו באים ללמוד מתורת ארץ ישראל ולהתבשם מזיו קדושתה. הם למדו לחיות בצניעות
ובהוד והדר וויתרו על מנעמי סיר הבשר האמריקאי. למדו לאכול "ברויט מיט
שירעס", לחם טבול בשמן. הסתפקו במועט. והיום. שומו שמיים. כל האמריקניזם כאן.
הכל כשר, ואפילו למהדרין. בן זולל וסובא, למהדרין. מי היה מאמין שאלו המנכסים
לעצמם את התורה ישירו "אשת חיל" לנשים אשר עוברות על דת יהודית. בחורים
ירקדו ויפזזו ליד נשים רוקדות ללא מחיצה ואין מי שזועק לשמיים. עשיו היגיע לארץ
ובגדול. הוא כבר הרדים את המצפון של המוסר. בחורי ישיבות, לדאבונינו, עטים על
מזללות הצ'ולנט מידי ליל שישי כאילו זה מנהג קדוש. ממש כמו בנובהרדוק. עד כאן.
הסיוט חייב להסתיים. צריכים להתעורר ולזעוק, הצילני נא מיד תרבותו של עשיו. ויפה
שעה אחת קודם.
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל
עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום. מלת מלאכים כוללת השלוחים בבני אדם
ומלאכי השרת השלוחים מאת הקב"ה. ומפני שיעקב הוצרך ללכת לפדן ארם מפני פחד
עשו אחיו ע"כ בקש עתה בשובו אל ארצו להניח חמת אחיו ולדרוש שלומו ושלח אליו
שלוחיו, עבדיו ואנשי ביתו, ושלח עמהם מן המלאכים שפגעו בו כענין שכתוב בפרשה של
מעלה ויפגעו בו מלאכי אלהים. וזה כדרך שעשה אברהם זקנו שהתפלל לשם יתעלה שישלח
המלאך עם העבד, הוא שאמר ישלח מלאכו לפניך. וכבר ביארתי בפרשת ויהיו חיי שרה כי
המלאך הקדימו לעבד על עין המים. וזהו שאמר בכאן וישלח יעקב מלאכים לפניו, כי המלאכים
שפגעו בו בדרך ובאו לשמרו הלכו עם שלוחיו וקדמו לפניו אל עשו אחיו שלא יוכל
להזיקו, שהרי מלת המלאכים סובלת שני חלקים מן השלוחים, גשמיים ושכליים. ומה שיחזק
זה קצת הוא אומרו וישובו המלאכים, ואם לא היו מלאכים רק בני אדם היה ראוי לומר
ויבואו המלאכים אל עשו ויגידו לו כך וכך וישובו אל יעקב לאמר הגדנו לו הדברים
האלה, אבל זה יורה כי היו מלאכי השרת וע"כ אמר וישובו, שעד שלא הלכו שבו.
ואח"כ אמר באנו אל אחיך אל עשו, אלו בני אדם וע"כ אמר באנו: ויתכן לומר
בסוד הענין כי היו השלוחים אנשים ומלאכים, כענין האמור באברהם, ולכך הוציא הכתוב
השלוחים בלשון מלאכים והכל אמת, חיצון ופנימי: ונראה כי כן דעת החכם רבי אברהם ממה
שכתב בפרשת וירא בלק, והישר כי האתון דברה, ואם תבין סוד מלאכי אברהם גם יעקב, אז תבין
האמת ע"כ: וידוע כי יצחק אביו היה יושב בארץ הנגב, והיה לו ליעקב לעבור דרך אדום
לפיכך נתירא מעשו פן יצא לקראתו וע"כ הקדים לשלוח שלוחיו בארצו. ורבותינו
ז"ל תפשוהו ממה שדרשו בב"ר מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו.
אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך והיה משלח אצלו ואמר כה אמר עבדך יעקב, זהו שאמר
הכתוב מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע. יעקב קרא לעשו אדוני למדה תורה דרך
ארץ לחלוק כבוד למלכות. רבינו הקדוש היה כותב לאנטונינוס המלך כה אמר עבדך יהודה,
שלח לו אנטונינוס וכי עבדי אתה הלואי שאהא עבדך לעוה"ב, אמר לו לא אני גדול
מזקני ולא אתה קטן מזקנך, שהרי יעקב זקני שלח לעשו כה אמר עבדך יעקב: רבינו בחיי רוצה להבהיר. יעקב אבינו חשב לשם
מה הקב"ה שלח לפניו את המלאכים אם לא כדי להסדיר את העניינים עם עשיו. לכן
הוא שלח את המלאכים. כמה כאב לו לשמוע שאין הסדר קרוב. כאשר נכנס מזה ללחץ והתחיל
לעשות דברים עוד בטרם שהתפלל, אז חז"ל דנו את יעקב, מדוע עורר את העניין
שחייב אותו לעשות כל מיני מעשים אשר הוא בעצמו הצטער עליהם.
אל נא אם נא מצאתי וגו', צריך
לדעת למה האריך לומר נא ב' פעמים: אכן כוונת הכתוב היא על זה הדרך כי בא להשיב
שדבריו אמת הם שיותר יוכר מדת אחוה אם לא יקח ממנו דבר, אבל אימתי היה הדבר כן
קודם שהביא, אך לא עתה, אחר שהביא לו המנחה אין ראוי להחזירה לו, והוא אומרו אל נא
פירוש עתה אחר שהבאתי לך המנחה, אם נא מצאתי חן ואהבתני כאח לאחיו תוסיף לעשות עמי
חסד, שתקח מנחתי מידי, ולזה דקדק לומר ולקחת בתוספת וא"ו: ואומרו כי על כן,
פירוש שתהיה אופן המנחה לא להתנהג עמי באחוה אלא כמשפט המקבלים פני הגדולים שלא
יראו פניהם ריקם, ולזה צריך להתרצות לקחת מנחתי שזולת זה יגיד הפכיות הרצון
והחיבה: ואם לחששת שלא ימעיט מהונו של יעקב לזה אמר כי חנני אלהים וכי יש לי כל,
פירוש אומרו "כל" אולי שיכוין לומר כי המנחה שהביא לו אינה מפרצת פרצה
בנכסיו ואחר שנתן לו מה שנתן לו במנחה נכרים נכסיו כאשר היו מקודם כולם בשלימות
בלא מחסור והבן: עוד ירמוז באומרו "כל"
שהיא בחינת הקדושה שנקראת "כל", ובחינה זו כשתהיה מושגת באדם אין החסרון
עושה רושם והחסר נשלם מעצמו, וכברכת ישראל כחול שהחסר נשלם מעצמו, והיא ברכת כל, והיא
סוד כד הקמח לא כלתה ועיין מה שפירשתי בפסוק ויבא יעקב שלם, וברכה זו זכו בה כל
האבות אברהם בכל, יצחק מכל, יעקב כל, וזה סודה, ומעתה נותן טוב טעם באומרו קח נא
את ברכתי וגו' כי חנני אלהים וכי יש לי "כל", והנחסר נשלם מעצמו: האור החיים הקדוש מבאר לנו
מה השאיפה של היהודי. מדת ההסתפקות. מדת "יש לי כל". כל מה שיהודי באמת
צריך, הקב"ה מספק לו. זה היסוד שיעקב אבינו הנחיל לנו. אין לי פחות ממה שאני
צריך, גם אין לי יותר מדי, יש לי כל. וזה מש שאנחנו מצהירים בברכת המזון, כמו
שנתברכו אבותינו במידות של בכל (ואברהם ברך את אברהם בכל) ובמידת מכל (אצל יצחק
נאמר ואוכל מכל) וכאן בפרשתינו שיעקב אבינו מצהיר שיש לי כל.
העיר אשר טמאו, כי
לולי היה כבר דבר כזה בלתי נמאס אצלם לא היה שכם עושה כן אמנם היה זה גמול מורגל
אצלם שלקחו ראשי העיר בנות העם בלתי רשות לנשים או לפלגשים ע"ד ויקחו להם
נשים מכל אשר בחרו: הכזונה, שאין ראוי לתבוע עלבונה יעשה עם הארץ את אחותנו, שאינה
זונה וראוי לתבוע עלבונה ושהיא אחות לנו וראוי לנו לתבוע עלבונה והנה כשיתבונן
יושב הארץ כאלה אין ראוי שיתקומם: רבינו הספורנו מלמדינו שהשבטים ניסו לתת סוג של הצהרה. מזמן המבול, יש
גדרים של הנהגות של איסורי עריות. מי שפורץ את הגדרות שהקב"ה הגדיר, חייב לתת
את הדין. לכן, מה שהם עשו לאנשי שכם היגיע להם מצד הדין. והיות שהם חייבים להבהיר
לכל באי עולם שדינה אינה פרוצה, לכן קמו להסדיר שוב את הגדרות כפי שהם היו מזמן
המבול.
יום שלישי, 20 בנובמבר 2018
יום שני, 19 בנובמבר 2018
יום ראשון, 18 בנובמבר 2018
יום חמישי, 15 בנובמבר 2018
יום רביעי, 14 בנובמבר 2018
מחודדין בפיך - פרשת ויצא
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ידידי ורעי ר' משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
פרשת ויצא מלאה מסרים. המסר הראשון
הוא, לא משנה מה שאנחנו עומדים לעשות, לכל מה שנעשה יש וחייב להיות מטרה. היציאה
מבאר שבע במטרה להציל חייו. ההליכה לחרן לשאת אשה. אבל, דורשי רשומות אומרים
שהיציאה מבאר שבע, הוא התכוון לסור מהשבועה שאברהם ויצחק נשבעו לאבימלך. ומעתה,
יותר לא יהיו וויתורים על חלקים של ארץ ישראל. וממילא וילך חרנה, חרון אף ה' על
ההסכמים האלו שנעשו מבלי לשאול את הקב"ה. ויקח מאבני המקום. אנחנו משתמשים בכינוי
המקום, בדרך כלל בזמני צרה. יעקב אבינו לקח את "האבנים"" שנזרקו
לדרכו, שנזרקו להפריע לו, ושם אותם מראשותיו. הם הפכו למגדלור. לראש פינה. לאבן
שיהפוך ביום מן הימים לבית המקדש. אין יהודי שבחייו לא עבר את החווי'ה של מישהו
שמנסה להרוס את חייו מן היסוד. כאשר טורנוסרופוס ניסה לעשות זאת לרבי עקיבא, הוא
רק התעלה מזה. כמו שאנשים אומרים כאשר זורקים לפניך לימון, עשה מהם לימונדה. יעקב
ממשיך לדרכו בקלות לאחר שיש לו את הבטחת השי"ת שהוא נמצא עימו וישמור עליו.
ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. גם לא לבן. שוב, עדיין יתכן שפה ושם יהיו מהמורות,
אבל לבסוף העקוב תהי'ה למישור. מכאן ואילך יעקב אינו משמיע תלונה, למרות כל הסבל,
כאשר פיו העיד בסוף הפרשה, ביום אכלני חורה וקרח בלילה. יעקב הי'ה עסוק בהקמת כלל ישראל
ולא הי'ה לו זמן לעסוק בעניינים של מה בכך. להתלונן, זה ההפרעה הכי גדולה בדרך
הקמת העם. בפרט כאשר הוא יודע שהוא מאה אחוז תחת השגחת השי"ת. יעקב אבינו
משאיר לנו את המסר הזה לדורי דורות. אל תתנו לדברים פעוטים להפריע לכם ולתפוש את
סדר היום. סדר היום של היהודי מוכתב על ידי השולחן ערוך. אין לנו זמן להתפלש
במשחקי ילדים ושאר כל מיני שטויות. ההתעסקות חייבת להיות אך ורק באיך אנחנו עושים
שעם ישראל ישובו עד ה' א'לוקיהם. להיות חכמים ונבונים ללכת בדרכי השי"ת.
והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת, אחר
שיהיה זרעך כעפר הארץ כענין ותשיתי כארץ גיוך וכחוץ לעוברים, וזה שיהיו בתכלית
השפלות אז תפרוץ בארץ אשר אתה שוכב עליה בכל צד ימה וקדמה וצפונה ונגבה כי אמנם
תשועת האל העתידה תהיה אחר רב שפלות ישראל: רבינו
הספורנו מלמדינו, דווקא בקרב היהודים שהם
עפר הארץ, דווקא ביניהם יש יותר סיכוי להפיץ את המסר של שמירת תורה ומצוות. עפר
כשלעצמו אינו שווה. אך, ניתן לבנות ממנו ולהפוך את העפר לבניין לתפארת. וזאת
המשימה שלנו. להפוך את אנשי "עפר הארץ" למאמינים בני מאמינים. ואפשר להוסיף לכאן את דברי רבינו בחיי "ע"ד
הפשט הבטיח הש"י ליעקב בכתוב הזה על רבוי זרעו כעפר. והיה יכול לומר ככוכבי
השמים אבל יכלול כונה אחרת מלבד הרבוי, והוא שלשון עפר הוא כולל השפלות והמעלה. השפלות
שיהיה זרעו בגלות בין האומות שפלים כעפר ומדרך כף רגל, והמעלה שיעלו לבסוף על כל
האומות ויתגברו באחרונה, כעפר הזה שהוא מדרך לכל והוא מתאבק ועולה באחרונה על
הדורכים אותו, וכענין שאמר הנביא והיו שובים לשוביהם ורדו בנוגשיהם. וע"ז
המשיל הכתוב זרע יעקב לעפר. וכן אומר הנביא בשפלותן של ישראל יגיענה עד עפר.
א"ר יוחנן ומשם עתידים להגאל שנאמר התנערי מעפר. כן אמרו בפ' ראוהו ב"ד:
ובמדרש שה"ש והארץ לעולם עומדת אלו ישראל שנאמר ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו
אתם ארץ חפץ. ומפני כן סמך לו מיד ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה: הקב"ה דיבר
ליעקב אבינו על הדור שלנו. הדור שהוא בשפל המדרגה. אנחנו כבר שם. וחייבים לעשות כל
מה שביכלתינו לקרב לבבות לעבודת הבורא יתב"ש.
ויאמר לו וגו' אך עצמי וגו', פירוש
עצמו ואינו עצמו, כי השכיל שאינו מבחינתו שלא תדמה בבחינה כי לבן חושך ולא אור,
ולזה דייק באומרו "אך" עצמי למעט, ואולי שדייק בחינות שבהם ידמה אליו שהם
עצם ובשר לא הנפש: עוד יכוין להשיב על מה שנתכוין להודיעו כי איש חכם הוא, ואמר לו
אך עצמי, פירוש מיעוט ממה שהוא על דרך אומרם ז"ל רוב הבנים דומים, וכל דומה
לא ישוה לנדמה בכל חלקיו מבלי השארות חלק אחד, ולמה שפירשתי בפסוק ברח לך אל לבן
וגו' כי הוא יעמוד להצילו מידי עשו, ומן הסתם סיפר יעקב הדברים ללבן, לזה השיב שכן
יעשה שהוא עצמו ובשרו, וכמו שאך בשרו עליו יכאב כמו כן על יעקב אם יבא עשו והכהו
נפשו תאבל, ואמר "אך" למעט שלא יסתכן עליו: האור
החיים הקדוש מלמד אותנו איך לבן רצה לאבד את
יעקב אבינו. אין צרה צרורה
יותר מזה שלבן טוען שאנחנו בשר מבשרו ועצם מעצמותיו. המשימה שלנו זה למחוק כל קשר
בינינו לבינו כדי ששום מידה ממידותיו הגרועות לא יידבקו בנו ובזרעינו. כאשר יש
ביכלתינו לזהות את האויב, יותר קל להשמר ממנו.
ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף
וגו טעמו של דבר שלא בקש יעקב שלחני נא כ"א אחר שנולד יוסף
לפי שהיה יעקב מסופק אם יצאו ממנו י"ב שבטים או לא כדמסיק אמר יעקב אם האבנים
מתאחות זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים כו שמע מינה שהיה מסופק אם יצאו
ממנו י"ב שבטים וכשאמרה רחל בנבואה יוסף ה לי בן אחר ולא בקשה בנים הרבה
ש"מ שרוח ה דבר בה שיצאו מן יעקב י"ב שבטים ולא יותר ע"כ אמר יעקב
שלחני נא כי אז היה בטוח שלא יוכל עשו להרגו שהרי עדיין לא נולד בנימין גם לא היתה
מעוברת עדיין שהרי עשה בסכת זמן רב בערך ב שנים ואח"כ נולד בנימין ומצד שהיה
יעקב בטוח שלא יוכל לו עשו ע"כ אמר שלחני נא עכשיו כי ודאי לא יעשה לי מאומה
מאחר שלא יצאו ממני עדיין כל י"ב שבטים: ורז"ל אמרו משנולד שטנו של עשו
דהיינו יוסף שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש כו אע"פ
שמקרא זה נאמר לעתיד אולי ידע יעקב ברוח הקודש שסופו ליפול ביד יוסף ואע"ג
שאיהו לא חזא מזליה חזא ע"כ ודאי יפול לבו של עשו בראותו את יוסף וע"כ
לא יכול לו ליעקב ועוד שיוסף שטנו לפי שעשו אין לו טענה על יעקב כ"א מה שלקח
ממנו הבכורה ולעתיד יוסף משיב לו כשם שנלקחה הבכורה מראובן ע"י חלול יצועי
אביו ונתנה ליוסף כך בדין נלקחה מעשו שהיה צד נשים תחת בעליהן ונתנה ליעקב וקבלת
הברכות תלוי בבכורה כמבואר למעלה פר תולדות טעם אחר קודם שילדה רחל היה מתבייש לבא
אל אביו שלא יאמר שלקח אשת יפת תואר לשם תאוה כי מטעם זה אמרה רחל אסף אלהים חרפתי
כי חוש המשוש שלא לקיום המין חרפה היא לנו: הכלי
יקר בא לחדש לנו. כאשר אנחנו נמצאים במצב של עוד מעט גאולה, חייבים לקום ולעשות
מעשה. מעשה אבות סימן לבנים. יעקב לא המתין שיהיו לו י"ב שבטים כדי לחזור
לארץ. הוא יצא מיד כאשר שטנו של עשו נולד. זה הזמן להסתלק מלוע הרמאות. זה הזמן
להתכונן לבן ימין. לבן אשר בחלקו כל הקדושה של בית המקדש. ויותר מזאת, יעקב ידע
שאת הבכורה שלו, מה שלקח מיד עשו, תלוי ביוסף. כל עוד שיש יוסף, הבכורה של יעקב
מוצדק, לגמרי. לכן, מיד בלידתו יעקב יכול להתכונן לשוב לארץ ישראל. אין יותר שום
חשש. כאשר נתחיל אנו בלהתכונן לקראת ביאת משיח צדקינו על ידי אהבת שלום ואחדות,
הקב"ה יכין לנו את בניין בית השלישי ויגאלינו במהרה בימינו אמן ואמן.
יום שלישי, 13 בנובמבר 2018
יום שני, 12 בנובמבר 2018
יום ראשון, 11 בנובמבר 2018
יום חמישי, 8 בנובמבר 2018
יום רביעי, 7 בנובמבר 2018
מחודדין בפיך - פרשת תולדות
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ידידי ורעי ר' משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
חז"ל למדונו, מעשה אבות סימן
לבנים. מהיסוד הזה אנחנו חייבים ללמוד כמה מסרים מאד חשובים מהפרשה. המסר הראשון, שיש כמה וכמה אופנים של עבודת
השי"ת. כולם אהובים. יצחק הי'ה בנו של אברהם למרות השוני בדרכי עבודת
השי"ת. ואין לפסול שום חלק בעבודת השי"ת אפילו שזה שונה. המסר השני,
כאשר יש בעי'ה, מתפללים. כל תפילה מקבלת את המענה שלה. הקב"ה ענה ליצחק כי
יצחק התפלל רק שיהיו לו ילדים, רבקה ביקשה שהם יהיו צדיקים וזה לא בדיוק מה שקרה.
אבל, התפילה הועילה שיצא מעשו אנטונינוס ובני בניו של המן שלמדו תורה בבני ברק.
כאשר יש קשיים, הולכים לשאול בעצת החכמים. גם לקבל את התשובה כאשר זה לא בדיוק
המצופה. רמאות אינה משתלמת. עשו רימה את אביו על ימין ועל שמאל. אבל, כאשר הוא
היגיע ליעקב, לא עמד לו חכמתו. כי חכמתו היתה חכם להרע לא להיטיב. ואגב, יעקב לא
קנה את הבכורה בנזיד עדשים. כל בר בי רב דחד יומא, היודע רק קצת דקדוק יודע שהמילה
"נתן" זה עבר. דהיינו, לפני המכירה יעקב האכילו. מה וכמה יעקב שילם, לא
בדיוק ידוע. אבל, זה הי'ה חייב להיות משהו שעשו החמדן ישמח כל כך שיבזה את יעקב.
האמת שישנם עוד עשרות מסרים חשובים. כל ההתעסקות עם אבימלך והבארות. העניין של
הברכות ועוד. אבל מעל הכל חשוב מאד להדגיש את מה שנאמר בהפטרה, הנבואה האחרונה
שהקב"ה העניק לעם ישראל. כאשר אנחנו בדרך ללמוד תורה, מה אמור להיות
הקריטוריון של הרב. כי שפתי כהן ישמרו דעת, כאשר הרב מפיץ דעת. שומר פיו ולשונו,
אזי תורה יבקשו מפיהו. רק עתה התפטרנו מעונשה של הבחירות. שמענו כל מיני דיבורים
הרחוקים מאוד משמירת דעת. איבראי מילתא
למפרע שהלה אינו דומה למלאך ה' צב-א-ות. לכן אין לבקש תורה מפיהו. נתחנן לרבונו של
עולם שסוף סוף יסיר את חרון אפו מעמו וישלח לנו מי שמחנך לתורת אמת על ידי שרבים
משיב מעוון.
בת בתואל הארמי וגו' אחות
וגו', טעם שחזר הכתוב להודיע זה, לא להשמיענו בת מי היא אלא ללמד
סנגוריא על רבקה, לפי שאומר בסמוך ויעתר לו ה', לו ולא לה, ותבא הסברא לומר כי טעם
הדבר לצד פחיתות רבקה ח"ו כי לא ראויה לשמוע אליה אלהים, לזה הקדים לומר בת
בתואל לומר כי זו היא סיבה למה שהעתיר ה' ליצחק כי הוא בן אברהם והיא בת בתואל,
וכפל לומר הארמי מפדן ארם להעיר כי נתכוון באומרו "הארמי" לומר
"הרמאי" כי אם נתכוון לכנותו לשם עירו הרי הוא אמור, והכוונה בזה לצד
שלא נתפרסם רשעותו בעולם בא להודיע כי רשע היה ובאמצעותו לא הוכשרה תפילת רבקה
כתפילת יצחק: ואומרו אחות לבן, ללא צורך, ונוסף שכבר ידענו, אלא הטעם הוא שבא ללמד
זכות על רבקה בראותינו שילדה בן רשע מובהק, ותאמר איך מבטן ברוך יצא ארור, לזה אמר
כי זה הוא סיבה לדבר היותה אחות לבן "הארמי" פירוש "הרמאי"
בתוספת רשע על אביו, וכבר קדמו חז"ל רוב הבנים [דומין לאחי האם] לטעם הידוע, ולזה
יצא עשו, וזולת זה צאצאי צדיקים היו יוצאים ממנה כי צדקת גמורה היתה, והעד
"לנוכח אשתו" ואמרו ז"ל הנושא אשה צריך לבדוק וכו', ושלא תאמר
וא"כ ולמה לא נתן יצחק לב לבדוק באחיה, לזה גמר אומר "לו לאשה"
וכמו שפירשתי למעלה, וזולת זה לא היה נושא אחות רשע: עוד רמז בהודעת אחות לבן על
דרך אומרם ז"ל שטעם רבקה שהיתה עקרה הוא לצד ברכת לבן כדי שלא יראה כי ברכתו תעשה
מעשה טוב, לזה קודם שאמר הכתוב כי עקרה היא קדם לומר טעם הדבר ואמר אחות לבן,
פירוש וזו היתה סיבה שנעקרה רבקה עד שהוצרכו לתפילה: האור
החיים הקדוש מסביר לנו, דבר שעדיין אנחנו
רואים מידי פעם. אנשים צדיקים שיש להם ילדים שאינם כאלו. הוא גם מסביר שכאשר יש
סיבה לחשוב שהזיווג הוא מן השמיים, יש ללכת על השידוך. משם יש להתפלל. להיות דוגמא
של שומרי תורה ומצוות. לקיים מצוות מתוך אהבה ושמחה. כל אלו הם כלים, כדי לחנך את
הילדים לתורה, לאהבת השי"ת וליראת שמיים.
וישמור משמרתי מצותי חקותי
ותורותי. ע"ד הפשט יאמר זה על מצות שנצטוו בני נח, כי מצותי הם
גזל ושפיכות דמים, וחקותי אבר מן החי וכלאים של בהמה והרכבת האילן, ותורותי דינין
וע"ז, שאלו כולן נצטוו בהם בני נח והוא השומר והעושה רצון בוראו ומשמר אפילו דקדוקין
וחומרות במצות שלהן, וכמו שאמרו רז"ל מסכת ע"ז דאברהם אבינו ד' מאה פרקי
הוה, ומשמרתי שהזכיר תחלה יאמר על שניות לעריות של בני נח. אבל דעת רז"ל ששמר
כל התורה כולה עד שלא נתנה וקיים תרי"ג מצות בשכל, וזהו שאמר מצותי חוקותי ותורותי
כי לג' חלקים יתחלקו תרי"ג מצות, והם מצות קלות מקובלות הנקראות עדות, והמצות
שהן גזרת המלך ואין לנו בהם טעם והם נקראים חקים, והמצות המושכלות הנקראות משפטים,
וזהו לשון הכתוב מה העדות והחקים והמשפטים, גם לשון הכתוב בכאן מצותי חקותי ותורתי
כי המשפטים נקראים תורה, ועוד יכללו תורותי תורה שבכתב ושבעל פה: וכן דרז"ל
קיים אברהם אבינו אפילו ערובי תבשילין וערובי תחומין, וכן אמרו בפסוק ויתן להם
יוסף עגלות, שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה שהיה עוסק בתורה, ויהיה פירוש משמרתי שבות
לשבת: ולדעה זו של רז"ל יש לתמוה כיון שהאבות קיימו כל התורה כולה עד שלא
נתנה היאך נשא יעקב שתי אחיות בחייהן, והקים מצבה, ועמרם נשא דודתו, ומשה רבינו
ע"ה הקים י"ב מצבות, וכתב הרמב"ן ז"ל כי עקר עשיית המצות
בארץ, והאבות שהיו מקיימי אותן עד שלא נתנה התורה בארץ היה אבל לא בחוצה לארץ,
ויעקב בחוצה לארץ נשא שתי אחיות, וכן עמרם נשא דודתו חוצה לארץ, כי המצות משפט אלהי
הארץ הם, והמצבה מצוה שנתחדשה בזמן ידוע, ומה שהיה יוסף שומר שבת במצרים והיה חוצה
לארץ לפי שהשבת שקולה ככל המצות והיא מעידה על חידוש העולם: רבינו בחיי מתייחס לתמיהה הידוע, מצד אחד
התורה מעידה על זה שהאבות קיימו את כל מצוות התורה ואפילו מצוות מדרבנן. מצד שני,
ידוע שיש כמה דברים שהאבות עשו שהם לאווין מדאורייתא ואז מגיע ההסבר שזה הי'ה לפני
מתן תורה. ומסתמך על הרמב"ן שעיקר קיום התורה והמצוות הם בארצינו הקדושה
והטהורה. וממילא אין כל טענה על מי שלא קיים תורה לפני מתן תורה.
ותכהינה עיניו, כמו
שקרה לעלי שלא מיחה בבניו כאמרו ולא כהה בם ונאמר בו ועיניו קמו ולא יוכל לראות
ולא קרה זה לאברהם ויעקב שהיו יותר זקנים ממה שהיה יצחק אז וממה שהיה עלי, באברהם כתיב
ויוסף אברהם ויקח אשה וביעקב עם כל צרותיו ודמעות עיניו כתיב וירא ישראל את בני
יוסף אף על פי שהיה רואה בכובד כאמרו ועיני ישראל כבדו מזוקן באופן שלא הכיר
התמונה הפרטית: ועשה לי מטעמים, רצה
במטעמים כדי שיתעסק בכבוד אב ובזה תחול עליו הברכה כי גם שלא הכיר בגודל רשעו של
עשו מכל מקום לא חשב אותו לראוי שתחול עליו אותה הברכה שהיה בלבו לברכו ולכן כשברך
יעקב אחר כך שידע בו שהוא ראוי לברכה לא שאל מטעמים ולא בקש דבר וברכו תכף באמרו
ואל שדי יברך אותך: רבינו הספורנו הולך בדרך שונה מרוב
הראשונים אשר למדו שיצחק לא בדיוק הכיר את נמיכות
ורשעות עשו. הוא ידע וסוג של התעלם / התאלם. ללמדינו, שכאשר יש ילד אשר סוטה מהדרך
הישרה, שומה עלינו לקרבו ולעודדו בימין מקרבת, אבל, גם להשתמש בשמאל הדוחה כאשר
נדרש בלי להסס. זה יסוד עצום בחינוך.
יום שלישי, 6 בנובמבר 2018
יום שני, 5 בנובמבר 2018
יום ראשון, 4 בנובמבר 2018
הירשם ל-
רשומות (Atom)